עדיף להיות פסכופט פוסט לארנה

[arana1]

לא

לא חזקה עליה שתכשל ומשם גם הבעייה שלי עם גישת ה"מה עדיף" שמשלה אפשרות בחירה במקום שבו אין כזאת,
ולא אמרתי שנ"ט לא נהנים מהחיים או אפילו עושים דברים משמעותיים,
הם בוודאי נהנים ומשמעותיים הרבה יותר מאנשים כמוני וכמו נתי ולו רק בגלל שהמצע החברתי, כלכלי, שפתי, המוסכמה, כפי שמתבטאת במבט ובתנועה, מאפשרת אותם ולהם צמיחה והתפתחות סבירה ותחושה קיומיות מוצקה בזמן שלנו לא רק שהמוסכמה אינה מאפשרת אלא כולאת אותנו בהלם קיומי מתמיד, בפצע כרוני אין סופי וללא שום סיכוי נראה לעין להחלמה.
אלא שדווקא בגלל זה ההצעה שלי פרקטית, מעשית, במשנה שלי יש סיכוי, כי לפחות מנסה למפות מה זה אומר לנסות לחיות עם חיווט גוף נפש שונה, ומסוג מסויים ומובהק מאוד, גם בחברה שעצם קיומה מבוסס על פחד ושנאה ל'אחרות' וניצול כל הזדמנות על מנת לפגוע בשונות ומבחינה זו אין שום הבדל בין הערס הממוצע ברחוב לחוקר באקדמיה או לפסיכולוג כי האחד עושה ומגבה בגבוה את מה שהאחר עושה בנמוך וחלק מהעניין ש"אנחנו" בכלל לא מבדילים בין גבוה ונמוך או יותר נכון יודעים וחווים איך הדברים מתחברים על מנת לאפשר תנועה שלכן פסולה מראש וסמויה לחלוטין לנ"ט.

אז מה את בעצם אומרת ? שכיוון שמשנתי מאתגרת את עצם מושג ה"מעשה",
את הפרקטיות עצמה,
את התועלתנות כמועילה,
ולכן גם חושפת את הדרך שבה השורה התחתונה כפי שמסומנת ונהוגה חושפת דרך הציפיה לה תהום תמידית כלפי מי שנפשו מחוטת לגופו הדדית מהממוצע תהום תמידית בכל מקום,
אינה פרקטית ?
שטויות,
לא פרקטי זה להמשיך ליבב ולבכות כל החיים "אוי למה אני לא נ"ט הנ"ט עושים חיים ואני רק מחרבן משולשים" ,
הדלת הזו סגורה, אין לך אפשרות בחירה שם, וזו הטעות שההורים והמטפלים והפסאודו פסיכולוגים עושים,
אדם אינו לקוי או חולה או נכה, הוא לא בעל הפרעה גבולית, אוטיזם, הפרעת קשב,NLVD... או עוד אחד מאין סוף הדרכים שבהם הנורמה נאבקת בכל סימן ולו הכי קטן למגוון וגיוון אנושי, ואחר, אדם הוא מי שהוא, עם קשב וקצב כפי שמקודד בו,
וזהו,
אז הנורמה תצטרך להתחיל להתרגל לזה,
כי יש דברים שמותר ואפשר וצריך לשנות ויש שלא,
וזו לא רק שאלה מוסרית אלא גם שאלה קיומית (בעצם זה אומר את מה שהנורמה לא מסוגלת לשמוע ובוודאי לא לקיים, שהקיומי זהה למוסרי).

ופרקטית, דרך ההיסטוריה של הפרקטיות, דרך הצורה שבה עצם ההגדרה של "מעשה" משתנה אפשר לגעת באמת בצורה הרבה יותר אנושית וחכמה ומקדמת לכולם מלקבוע מראש ש"מעשה" זהה רק לתצורתו כפי שנהוגה בתחילת המאה העשרים ואחת,
למה לא בעצם ?
כי עומק מחשבה, כי הקשבה לתנועה הסמויה לנורמה מסכנת את בריונותה ?

איני מערער על עצם מושג הפרקטיקה והישום אלא רק אומר שכל אדם שאינו דביל מושלם יכול להבין או לפחות לנסות להבין שדווקא בגלל שהגדרה זו כל כך חשובה זו טעות מחרידה לזהות אותה רק עם הדרך שבה היא נהוגה ברגע אחד בזמן.


נראה לך שאדם בימי הביניים הגדיר וחווה מעשה כמו אדם במאה העשרים ואחת ?
כי אני בטוח שלא,
ויותר מזה,
אין לי ספק שאם מרגישים וחוקרים את הדרך שבה ההגדרה של פרקטיות משתנה עם הזמן לא רק שחושפים אפשרות למעשה מורכב יותר, כזה שעונה בו זמנית לרבדים רבים ושונים של המציאות, אלא שסוף סוף, אפרופו שורה תחתונה, ניתן לקיים או לפחות לקדם סובלנות ואפילו אהבה לא רק כסיסמא או הצהרה ריקה.

ואולי גם מזה אפשר להבין למה הנורמה תופשת את האוטיסט כמילולי מדי,
כי זה שוב,
הבטחון המוחלט של הנ"ט האטום שמזהה קבוע בדיוק במקום שבו החיים הכי תלוים בתנועה,
כמו התנועה של משקל השפה שדרכה עצם ההגדרה של תועלת משתנה כל הזמן,
ובצורה הכי מאירה.

אז מבחינתכם לשלול את מה שאולי יכול להאיר דברים זה פרקטי רק בגלל שהנורמה בנויה על שלילה ושנאה ואלימות כלפי כל מה שלא מקובל ?
לדעתי זה לא.

 

[חרסינה משורינת]

לא יודעת, שמעתי כמה גישות

אמיתי מתאר את זה כקבלת הסבל כחלק מהחיים ומכוון את עצמו לפי מה שיעיל-
או הליכה אחרי החרב שמגשימה יעוד שונה בכל נקודה.
זה די מותיר אותו בריק - אבל הריק שלו מתמלא בנשמה.
כלומר בדומה להרבה אנשים הוא הופך לחשיבות האינטרס .
אבל אני לא כל כך מאמינה לו כי יש לו עיינים עצובות .

יש את הבחור שדיברת איתו בקבוצת ההכפשות -
שאין לו זכרון של עבר או הווה או עתיד ליטרלי -
שהוא פשוט מתקיים ככלום שמדבר את מהות הכלום .
אבל לדעתי הוא די לא מחובר לשום המשכיות שיכולה לאפשר בגלל
"אוטו" כזה וזה די לוותר .

יש את אלה שמחפשים אהבה -
אז הם נשברים כמו נתי על נקודות שונות במרחב ומתהפכים
כשזה למשל אצל אולה זה מתרחב לזה שאם אין אף אחד אתה מתחיל לאהוב את עצמך ככפל דמויות - לדעתי לפחות , וזה מספק מאוד לדבר , להזדיין , לעבוד את עצמך כאל עדין נפש ואכזרי באהבתו הדורשנית-
כי אתה אדם עדין נפש מדי להצהיר אהבה ברברית לאגו שלך כמו החלאות מסביב וזו דרך לשקף שכשאתה עובד את עצמך אבל הוא אל שאתה לא נוגע בו - ככה אתה לא יכול לגעת באף אחד וגם שומר על צניעות שמאפשרת לך להתלהב נורא מאנשים - זה חלק מהסיבה שלדעתי אנשים משתגעים.

יש כאלה שלא יכולים לגעת באף אדם ומבקשים את המוות ,
יש כאלה שכל הזמן אך כמעט כמעט נוגעים - שזה סם שממריץ אותם (או מרדים אותם - הרדמה לסוסי מירוץ עם עיינים מכוסות שיתמקדו רק במירוץ) .

הנקודה שנדמה לי שכולם מחפשים הפסקה או יכולת להכיל את הכאב כחלק מהותי יותר וכולם מחפשים סוף שיצביע על ההתחלה.

הבעיה שהחלק המרכזי היא לדעתי שמחפשים\ נמשכים לסוף -התחלה אינסופי ומנסים להמלט וכל דבר מייצג משהו בטווחים האלה.

איך אתה אמור להתחבר בו זמנית לכל הדברים?
לרצות לגעת בסוף ובהתחלה כדי לאתר את המחזור אבל גם לא לרצות שום דבר? ושעצם הרצון לא יפסיק אותך ויחלחל ויהרוס את זה שאתה מודע לקיומו ובכך הרסת את קיומו ? איך אתה יכול לרצות בכאב וללמוד מרתיעתו בו זמנית ? .
כאב לא יכול להפוך למתוק.

וזה מעצבן נורא.
לא בא לי על כלום, ואני אפילו לא יודעת איך אמורים להשאר על מצב שאלה תמידי -בלי להכריז על זה כתשובה. לא מתה בכלל על הכל שמרעיש וצבעוני מדי. זה מציק. התעייפתי מזה.

בכל מקרה אני נוטה להנהן כשאתה רושם אבל אתה צריך להבין שכשאתה כותב הרבה דברים שנשמעים לי נכון ובצורה כל כך מוחלטת נורא קשה לענות על זה.
בהקשר יש סוג נוסף של אנשים שלא הזכרתי ועליהם דיברתי-

אם אתה זוכר אחת מהן ענתה לך בדיון בקבוצת האספים (זו שיש לה ילד ולחוצה נורא שיקחו אותו ולחוצה מהעבודה והכל) -
היא אמרה כמו גור שאפשר לבנות "חממה" אוטיסטית ולהבין שגם חלק מהצרכים שלך פוגעים בלבם הרך של הנורמה ולגשר בין העולמות ובשאר הזמן שזה פוגע לחזור לחממה - מה שעליו דיברתי ויש אנשים שחיים "יפה" בין העולמות . בעצם תלוי מה תגדיר.

גם לזה בדרך כלל אתה לא נוטה -

"אז הנורמה תצטרך להתחיל להתרגל לזה,
כי יש דברים שמותר ואפשר וצריך לשנות ויש שלא,
וזו לא רק שאלה מוסרית אלא גם שאלה קיומית (בעצם זה אומר את מה שהנורמה לא מסוגלת לשמוע ובוודאי לא לקיים, שהקיומי זהה למוסרי)."

הייתי מורידה את מותר וצריך ועוברת ישירות לאפשר. אי אפשר וככל שאתה מסביר את זה טוב יותר ומנסה לבאר איך המוסר והקיום מתמזגים ככורח אני חושבת שזה פשוט יותר. לקבלה.

אני חושבת שהדרך הכי טובה שהוצעה כרגע היא לוותר על אהבה.
לשחרר. בסה"כ זה מה שיכול לחלוף לי בראש לזה -
רק לא ברור לי כל כך גם מה בדיוק עושים . שחררתי . עומדים עכשיו במקום ומה מסתובבים סביב עצמי במעגל ? עד ש... מה?

אז גם כן ישום, וותר על ישום.

 

[חרסינה משורינת]

בעצם יש מצב שזה בדיוק מה שאני צריכה לעשות

https://www.youtube.com/watch?v=U35q146wMZo

תראה איזה יופי איך שהוא רוקד עם המייבש ומסתובב עם התנועה שלו.

 

[arana1]

קראת את הכתבה על מונק

על ה"ריקוד" שלו.

ועל זה שהוא בכלל לא דיבר או דיבר רק על מוזיקה

 

[חרסינה משורינת]

אפשר קישור לכתבה?

 

[arana1]

מונק

http://www.mouse.co.il/gallery/1.3324258

https://www.haaretz.co.il/gallery/music/selective-hearing/.premium-1.4479507

"מונק היה מאושר. הוא הרגיש לגמרי חופשי על הבמה של Five Spot Cafe. מדי כמה קטעים, בעיצומה של הנגינה, הוא היה קם מהכיסא ומתחיל לרקוד. זה היה אמנם ריקוד של שמחה, אבל הוא היה גמלוני, אובססיבי, מוזר מאוד. מונק היה מסתובב סביב עצמו שוב ושוב, לפעמים במשך דקות ארוכות, ואז חוזר לפסנתר ואחר כך נעמד שוב ומתחיל להסתובב. זה לא היה מקרה חד-פעמי. ריקוד התמהוני נעשה לטקס קבוע בהופעותיו של מונק מאז 1957. מי שראה את "Straight No Chaser", סרט תיעודי על מונק בהפקתו של קלינט איסטווד, בוודאי זוכר את הסצינה. מונק נעמד, סיגריה בזווית פיו, פניו רטובות מזיעה, והנה הוא יוצא במחול הסיבובי שלו, ספק רוקד ספק מתנדנד. זה נראה כמו התגלמות האקסצנטריות, ויש להודות שהיה בתמונות האלה ממד מרתיע, בעיקר כששמעו את הקהל במועדון צוחק. האם הם לועגים לו? האם הוא מבין שלועגים לו? ומדוע בעצם הוא עושה את זה? מה פשר הקיבעון המוזר?"

Monk had disappeared from the scene by the mid-1970s and made only a small number of appearances during the final decade of his life. His last studio recordings as a leader were made in November 1971 for the English Black Lion label, near the end of a worldwide tour with the Giants of Jazz, a group which included Gillespie, Kai Winding, Sonny Stitt, Al McKibbon, and Blakey. Bassist McKibbon, who had known Monk for over twenty years and played on his final tour in 1971, later said: "On that tour, Monk said about two words. I mean literally maybe two words. He didn't say 'Good morning,' 'Goodnight,' 'What time?' Nothing. Why, I don't know. He sent word back after the tour was over that the reason he couldn't communicate or play was that Art Blakey and I were so ugly."[18] A different side of Monk is revealed in Lewis Porter's biography, John Coltrane: His Life and Music; Coltrane states: "Monk is exactly the opposite of Miles [Davis]: he talks about music all the time, and he wants so much for you to understand that if, by chance, you ask him something, he'll spend hours if necessary to explain it to you."[19] Blakey reports that Monk was excellent at both chess and checkers.[20]
The documentary film Thelonious Monk: Straight, No Chaser (1988) attributes Monk's quirky behavior to mental illness. In the film, Monk's son says that his father sometimes did not recognize him, and he reports that Monk was hospitalized on several occasions owing to an unspecified mental illness that worsened in the late 1960s. No reports or diagnoses were ever publicized, but Monk would often become excited for two or three days, then pace for days after that, after which he would withdraw and stop speaking. Physicians recommended electroconvulsive therapy as a treatment option for Monk's illness, but his family would not allow it; antipsychotics and lithium were prescribed instead.[21][22] Other theories abound: Leslie Gourse, author of the book Straight, No Chaser: The Life and Genius of Thelonious Monk (1997), reported that at least one of Monk's psychiatrists failed to find evidence of manic depression (bipolar disorder) or schizophrenia. Another physician maintains that Monk was misdiagnosed and prescribed drugs during his hospital stay that may have caused brain damage.[21]
As his health declined, Monk's last six years were spent as a guest in the Weehawken, New Jersey, home of his long-standing patron and friend, de Koenigswarter, who had also nursed Parker during his final illness. She proved to be a steadfast presence, as did his own wife Nellie, especially as his life descended into further isolation.[10] Monk did not play the piano during this time, even though one was present in his room, and he spoke to few visitors. He died of a stroke on February 17, 1982, and was buried in Ferncliff Cemetery in Hartsdale, New York. In 1993, he was awarded the Grammy Lifetime Achievement Award.[23] In 2006, he was awarded a special Pulitzer Prize for "a body of distinguished and innovative musical composition that has had a significant and enduring impact on the evolution of jazz."[24]

 

[נתנאל6589881]

גם אצלי יש את עניין

הדמויות אבל כבר פחות בעיני צריך לעשות מיקס מכל הגישות ולהוסיף או לרדד עוד ועוד ,כנו שמנסים לעשב תקוונטים עם היחסות מה דעתך ?

 

[arana1]

בקיצור

זה לא שאתה יכול באמת לבחור מי להיות, אתה מי שאתה, אז כל מה שנותר לך זה לחקור.
אתה חושב שבהינף יד תוכל להפוך לחרא רצחני כמו הנ"ט ?
זה טיפשי, אי אפשר לעשות את זה, גם אם אין ספק שבמצב הנוכחי עדיף להיות חרא זה לא שזה נתון להחלטתך

 

[נתנאל6589881]

מסכים

עזוב את הצד הרגשני הייתי מדוכא בגלל אלה והפתיחות שלי בזה אנחנו לא חלוקים שזה מאוד חיובי שוב נפלתי , תיחס לעניין הפרקטיות ועניין המטרני שלך שרק אוטסטית יכולה להבין אוטיסט כי וואלה ארי הייתי בקשר עם אוטסטיות והן לא רק שלא הבינו אותי עשו לי כאב ראש ורצון עז למות כמו שאמר בלחסן ותקשרות אין ממש זה קורה עכשיו עם אלה קרה גם עם דודה וימשיך לקרות לכן כל התזה שלך על חיבור עם הדומה לך נופל לי ויותר חלקי זה לא צולח ואני מכיר לא מעט אוטסטים ובכלל חולי נפש שמלנים בדיוק על זה שזה לא מצליח גם עם חריג וחריגה אז על זה אני גם מדבר בעיני עדיף לי ולשכמותי להתנזר מכל קשר ולעסוק באני ובעולם הפנמי ובדמיות כך אשרוד צכן כל המטרנה שלך שקשר עם האחת מציל מאבדון בעיני נופל לפחות לי

 

[arana1]

שטויות

הייתי בקשר עם אותם אנשים ולא צלח, אז מה? אתה חושב שאוטומטית רק בגלל שאדם הוא אוטיסט יהיה לו חיבור מושלם איתך ? זו תפישה נ"ט, גזענות, כאילו כל היפנים מתאימים אחד לשני רק בגלל שהם יפנים ? טמטום.
אוטיזם מתבטא גם כרגישות ליחודיות, שזה אומר שדי שפרט אחד לא יהיה מדוייק בשביל לשבור הכל, אז זה בדיוק ההפך מהציפיות הנאיביות שלך.
מצד שני, בגלל זה , ההתנהלות, בכללי, בין אם מתחברת לך גוף לנפש ובין אם לא, מובנת יותר.
באמת? חשבת שמשעה שמישהי אוטיסטית אז זהו? טיפשי

 

[נתנאל6589881]

לא חושב כך בכלל

אני רק אומר שהסיכוי לקשר גם בתוך " הקהילה " ואני שונא את המילה קהילה הוא לא פשוט עד בלתי אפשרי ואף קשה יותר מזוגיות של נט זה לא נכון ? זה מה שטענתי לכן התחלתי לכפור בהשקפה שאם מי שדומה לך יש יותר סיכוי או שזה קל יותר כפי שהבנת ממך מה לפה ולפאשיזם פשוט ראיליות

 

[arana1]

ולדעתי אתה טועה

קשרים עם נ"ט נדמים כיציבים יותר כי לנ"ט יש תפריט מוסכם וקבוע ומקובל של תגובות, של שיח, של תנועות וגישות.
יש להם מסורת שעליה הם נשענים,
לנו אין,
אלא שבדיוק בגלל זה זה כל כך מייגע ומשעמם ולא אמיתי ולא נוגע באמת בשום דבר.
אבל לא נראה לי שדחוף לי לשכנע אותך בזה, בא לך על חיים נורמטיבים, לך על זה

מאותה סיבה רוב האוטיסטים שונאים את האוטיזם שלהם, כי השגור והמוסכם עובד, והוא עובד גם כי הוא דוחה, גם באלימות, מוסווית או לא, כל נסיון אחר.

אבל באוטיזם יש סיכוי לדעתי, רק שאם אתה מחפש בטחון ושמישהו יחזיק לך את היד אז אתה לא בכיוון, אני מעדיף את הכסח והכאב על זוגיות נורמטיבית

 

[נתנאל6589881]

לא מחפש להיות נורמטיבי

גם לא יכול להיות בעיני דוקא כאן נגעת בנוקדה חשובה אולי דרך התהומוצ והבליבול תהינה אהבה אמתית ? דרך הקושי והכסח יכול להיות לא בטוח שכל אוטיסט בנוי לזה אני לא, בעיני זוגיות נט היא זיוף בזה אני מסכים עמך אבל עדיין באופן צר נראה שקל להם יותר

 

[arana1]

הבלבול והתהום אינם מטרה בפני עצמה

הם מעידים על משהו שלא ניתן לפתור אותו רק דרך תיוגו כלקות או מחלה

 

[נתנאל6589881]

נכון מאוד מאוד

 

[חרסינה משורינת]

אהא

אני חייבת ללמוד לקרוא שרשורים עד הסוף.
קבל ביטול להודעה הראשונה שכתבתי.