שלוום לגבי מערכת יחסים ביני לביןן אימא

reload00711

New member
שלוום לגבי מערכת יחסים ביני לביןן אימא

רציתי לשאול לגבי מערכת יחסים עם אימא,
כ היא תתמיד חייבת לסיים יפהה עם כולם ולתת לאנשים לדרוך עליה
למשל בחנות נעליים , היא אמר למוכרן שהיא תחזיר את הנעליים שהוא הוציא והיו עוד דברים,והיא גם מתייחסת לככל דבר שמישהו בעל סמכות אומר , למרותת שאני קורא את הסיטואציה ורואה שהוא משקר אבל אני מנסה לרצות אותה ואז פועל בניגוד למה שנכון ודופק את עצמי ..אני גם בחשש לבלות איתה בגלל זה , וניסיתי לדבר איתה על הדברים והיאא אומרת שככה אני , אבלל אני מרגיש מושפל בגלל זה , האם לבלות איתה פחות ואו שהיא מתנהגת ככה לקחת את הדברים וללכת למרות שמדובר באימא שלי ?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
למה?
אולי בגיל 16, כשהבנאדם עדיין לא בטוח בעצמאותו, בונה את נפרדותו,
יתכן שירגיש כך, אבל כשמתבגרים- מה מביך בזה?
שני בני משפחה בוגרים לא יכולים "להסתובב" יחד?
עם אח או אבא נראה לך פחות מביך?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
מערכת יחסים בין שני בני משפחה מבוגרים
הורה ובן/בת, אחים/יות וכו', מבוססת על אהבה וגם עצמאות.
אינך צריך לפעול באופן שפוגע בך כדי לרצות אותה
דפוס כזה הוא פחות עניין של היחסים ביניכם ויותר עניין פנימי שלך, אולי בהשפעתה-
כתבת שהיא "חייבת לסיים יפה עם כולם ולתת לאנשים לדרוך עליה"
ובעצם גם אתה מקבל על עצמך פגיעה כדי לרצות אותה.
זה לא אומר חלילה לפגוע בה או להתנתק ממנה.
אפשר למצוא דרך ביניים, איך לשמור על עצמך בלי לפגוע בה או בקשר ביניכם.
אולי אם תפרט יותר, אפשר יהיה גם להגיב בצורה ממוקדת יותר.
&nbsp
 

grayart

New member
ככה בתחושה שלי, הקושי של הבחור

לא בהבנה.
אלה בהשלמה עם העובדה.
לפעמים התשובה הכי טובה היא סוג של "ככה !"
אני לא אומר לו לא להיות נבוך...
אני הסכמתי איתו שזה מביך, בטח שבשבילו זה מביך.
וככה זה, אין פה מה להבין.
צריך להשלים עם המצב.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
הוא לא דיבר על מבוכה

ולא על תחושתו מעצם ההראות בחברת אמו.
הוא אמר שקשה לו עם מה שהוא חווה כביטול עצמי של אמו
(קשה לו עשוי להיות מביך, עשוי גם להיות מכאיב או חורה או מתסכל או מכעיס)
ושלפעמים כדי לרצות אותה הוא משתף פעולה עם האמון העיוור שלה בבעלי סמכות
דבר שפוגע בו ומזיק לו.
 

arana1

New member
הזדהות, ביחוד עם אם, זה הדבר הכי מורכב

כבר המון שנים אני חושב וחושש שחלק גדול מהפיתול והפיצול הפנימי הכל כך קיצוני באוטיזם נובע בדיוק מכך,
מההתנגשות הפנימית הבלתי פתירה בין נטיה שאין ראשונית וחשובה ממנה,
ההזדהות עם האם,
לבין מבנה הזהות שחלוק עמוקות על הנהוג והמוסכם.

לזה בדיוק התייחסתי שניסיתי להבין את הסיבה האמיתית לקשיי וויסות חושי נפשי תנועתי רגשי.
 

reload00711

New member
תגובה

הכוונה שהיא מאמינה לדברים שאומרים מישהו בעל סמכות או המוכר למשל, ואני לא אוהב ששולטים עליי מלבד בעבודה וכד, ההתנהלות שלה הרבה פעמים פגעה בי כמו למשל עשיתי צבא כדי לרצות אותה , השאלה העיקרית אם קורה מצב שאני מרגיש מושפל מהתנהלות שלה ,אז לקחת את ההדבריים ולעזוב , גם לפעמים אתה מתקשה להסביר למה משקרים לה וכדומה , אבל אתה יודע שזאת עבודה בעיניים או לא נכוו הדברים, אז לבוא ולנתח את הסיטואציה ולתת דין וחשבון להורים, או לפעוול לפי מה שאני מבין.
 

arana1

New member
לא יודע, זו בעיה רגשית בעיקר

אז לא משנה מה יגידו לך יהיה לך קשה כי אתה לא רוצה לפגוע בה.

זו בחירה מאוד אישית, כי יש לה השלכות לא פשוטות, אני לא ניסיתי לרצות את ההורים אבל יש לזה מחירים לא פשוטים לא רק למהות יחסיך איתם אלא בעיקר בגלל שאתה חי בסביבה ובחברה שבה כולם מנסים לרצות את ההורים כל הזמן.

אז גם לזה אני מתכוון כשאני מנסה לתאר מה קורה לאדם הדדי, כמו אוטיסט למשל, בסביבה סמכותית והיררכית.

לא נכון לייעץ לך, לדעתי, אני עזבתי והתרחקתי מההורים, וגם ממשפחתי בכלל, כי סבלתי מדי ממצב שכופה עלי לחיות בניגוד למצפוני ורגישותי, זה בוודאי לא קל והלוואי שהיה יכול להיות אחרת.

(אולי יכול להיות אחרת, כי אני למשל הורה, אב לילדה, ואדם מאוד לא סמכותי וגישות סמכותיות מעוררות בי לעג, אז לפחות מבחינתה אין את הדילמה שאתה מתאר, והיא גם לא צריכה לעשות צבא בשביל לרצות אותי הוא להצליח או לעשות אף אחד מהדברים שהנ"ט כל כך מתים עליהם ומתים מהם)
 

grayart

New member
אני עדיין בדעה ש...

אמא שלך כבר ילדה גדולה נכון?
עכשיו באמת תצליח לחנך אותה?
כנראה שיש לה צורך לרצות אחרים.

אבל לעשות צבא כדי לרצות אותה?
זה כבר עובר את הגבול , בין מה שהוא העסק שלך לבין מה שהעסק שלה.
חייבים ללמוד לשחרר את ההורים, אם רוצים להשתחרר מהם.
היא ילדה גדולה
אתה ילד גדול
שניכם אנשים בוגרים.
שכל אחד מכם ייתעסק בעסק של עצמו.

אם אתה מסוגל לעשות את זה, אז לא חייב להתרחק, רק לשחרר.
 

reload00711

New member
תגובה

אז מה שאתה אומר זה שלמשל ללכת לקנות נעליים לבד, אבל אני יכול לבלות עם ההורים, פשוט פחות לפעילויות כמו לקנות נעליים וכאלה, ואם הם אומררים משהו שלא נכון בעיני אז פשוט שידברו עד מחר, הם לא אלוהים .
 

arana1

New member


בדיוק.
התפישה של ההורה כאלוהים עדיין מוטמעת בזהות הרוב הרבה יותר משנדמה,
אחרת לא היינו חיים בחברה כל כך מסריחה.
 

grayart

New member
כן...

להתחיל ממה לא לעשות...
וזה לא לנסות לשנות אותם (זה גם כישלון בטוח וגם לא משהו שיעזור להשתחרר מהם רגשית).

מה כן לעשות? ואיך להצליח להפריד את עצמך מההורים שמהדהדים לך בראש גם כשהם לא לידך, זו מסימה קשה.
הייתי בקניון לפני שבועיים, היו שם המון גימלאים שישבו בבית קפה, וככה נכנס לי לאוזן חלק מהשיחה שלהם, כשאחד מהם אמר לחברים:"אבא שלי היה עושה..." והתחיל לדבר על אבא שלו כמו שילד קטן מדבר על אבא שלו.
במובן הזה תמיד נשאר הילדים של ההורים שלנו, וגם ההורים שלנו בגילם המופלג יש בהם ילד קטן ופחדן שלא מבין מה פתאום קוראים לו בכל מני מצבים "אדוני" או "גבירתי", כל אחד נשאר גם ילד.
אבל אסור לנו להתחלף בתפקידים ולקחת את תפקיד ההורה ולהתיחס להורים כילדים.
אולי אסור , זו לא מילה נכונה, אבל בבדאי שזה מוביל לסבל.
 

גורג42

New member
נכון. בתכל'ס, תמיד תעשה מה ש*אתה* חושב נכון ומה שמתאים *לך*

אל תנסה לרצות את ההורים וגם אל תנסה להילחם איתם.

לך עם הדרך שלך ועם העקרונות שלך.

ואני גם אגלה לך סוד: זה שלב טבעי בחיים שכמעט כל בחור וכל הורה עוברים. לומדים לשחרר. מסתגלים לדינמיקה החדשה. ובדרך-כלל, בסיומו של התהליך, גם ההורים שובעים נחת (ובמקרים הנדירים שלא, אז זו כבר הבעיה שלהם ולא משהו שצריך להטריד אותך)
 
למעלה