החלטנו להתחיל לחשוף את הילד לאבחון

arana1

New member
וכמו שא"ס רבים מתארים את זה קיום שקוף, תרתי

כזה שבדיוק בגלל שאוטיסטים חווים חיבור מיידי וספונטני בין מרכיבי מציאות שמופרדים בנוקשות אצל הנ"ט אז מצד אחד הם פתוחים מדי ומצד שני הם סגורים מדי ( כמובן כל זה יחסית לנורמה אבל הנורמה מטבעה לעולם לא מוכנה ולא מסוגלת לראות ולהכיל ולהרגיש חוויית חיים השונה מהממוצע ולכן הנתון היחסי הזה אומץ כקבוע אובייקטיבי על ידי כל שרלטני המקצוע ועל ידי ההורים המרומים ואפילו לא מעט אוטיסטים לגמרי מזדהים איתו, כנראה בגלל שזה הראי היחיד המוצג להם)

כמו שאוטיסטים אומרים, אנחנו חיים קירות שקופים, ווילונות נעים, במקום שבו הנורמה חייה קירות עבים ואטומים.
חווית הקיום האוטיסטי, שלכן מתבטא כתיזוז מטורף ותגובות מאוד חדות וחזקות כלפי כל דבר כמעט, היא של אין סוף חדרים מוצפי אור, זה הופך לחוויה פסיכוטית שלכן מנסים לרסן אותה עם סמים הכי חזקים כשהחוויה הזאת לא רק שלא זוכה להכלה ושיקוף ותיקוף אלא נתקלת כל הזמן ביחס הכי שלילי וקשה מצד הסביבה שבאמת לא מבינה אותה ולא מבינה איך זה מרגיש ולמה,
אז אין כאן אשמים אלא רק מטומטמים (אם זה עוזר למישהו).

מה מחובר מיידית וספונטנית אצל הא"ס ונפרד אצל הנ"ט ?
מרכיבי ורכיבי מציאות הכי בסיסיים,
כמו למשל הקרוב והרחוק, הזר והמוכר, הרחב והצר, המרכזי והשולי, הגבוה והנמוך... וכך לאין סוף.
בגלל זה אוטיסטים לא מגיבים טוב על ולסמכות ובכלל לליניאריות מהסוג המבוסס על ניגודיות קבועה,
ומאותה סיבה הכי לא נכון ומפריע ומופרע לסמן את האוטיסטים כחסרי כישורי חברה ושפה,
כי,
ועד היום אף אחד מהשרלטנים שהורסים לנו את החיים לא עלה על זה,
אדם שחש חיבור מיידי בין הפרט לחברה, בין הגבוה לנמוך, בין הרחוק לקרוב, לא רק שלא ימצא שום תועלת ומשמעות בכלים המבוססים על הפרדה מאוד נוקשה בין הדברים האלה אלא שהכלים האלה דורסים אותו ומשבשים אותו,
ואז הוא מתנהג כמו מטורף,
ואז כולם צורחים, אתם רואים, צדקנו, הוא באמת מקולקל.

ואין לזה שום פתרון אגב, ככה זה, וזהו, רק הזמן, אולי,כנראה
 

arana1

New member
זה גם ההסבר לרגישות הקולית, הצלילית, השפתית

לאדם החווה מציאות סטאטית, בירוקרטית,הקול, והשפה, נחווים רק ככלים, כאמצעי להזיז דברים מכאן לשם, כמשרתים פסיבים של מטרה,
לאדם החווה חיבור בין מישורים ומימדים שונים הקול והשפה הם מטרה בפני עצמה,
אין הפרדה בין הכלי לשימוש בו, למעשה בגלל זה אין בכלל "שימושי", המדיום הוא המסר והמסר הוא המדיום.
הצליל, הקול, מבטא ונשמע כמציאות פיזית ופיזיולוגית,
לומר על אדם כזה שאינו מווסת כשורה זה כמו לומר על מי שמסרב להימעך לתוך קופסה בגודל מילימטר שאינו מווסת ואינו ריאלי ואינו רציונלי.

לאוטיסט הקול הוא מציאות לגמרי פיזית, ממשית, ומוחשית, ומכאן גם השונות השפתית והתקשורתית ממי שמזהים עצמים מוחשיים רק עם נראות ומוצקות מסוג מאוד מסויים,
ובגלל שמדיכוטומיית אובייקט-סובייקט,מוחשי-מופשט נורמטיבית נגזרת זהות בין פריבלגיה לרוב, החוויה החושית, זהותית, קוגנטיבית של האוטיסט, למרות ולפעמים אפילו דווקא בגלל, יצירתיותה הרגישה להקשר, מסומנת כמובן מאליו להכחדה, בשביל לעשות לנו טובה כמובן, בשביל שנדע להשתלב, להסתדר, להצליח כמו כולם.

זה לא יעבוד
 
לא נראה לי שיש כאן משהו שאני יכולה להסביר לבן 9

האם תוכל לפשט את מה שרשמת?
(גם לי זה יעזור)
 

arana1

New member
את לא צריכה להסביר לו את זה, הוא "יודע" את זה

זה ההסבר להתנהלות ולהתנהגות ולסוג הצרכים והיכולות השונות שלו,
וגם הסיבה לכך שהוא מתוסכל ומיואש ומרגיש לא מובן בשום מקום.

לא יודע לפשט את זה יותר, לפחות לא כרגע, בייסיקלי, בבסיס הזהות שלך (לא יודע אם ספציפית שלך כי לתחושתי את בעצמך חצי אוטיסטית), יש הפרדה מאוד ברורה ומובנת מאליה בין דברים שנחשבים לגבוהים ונמוכים, עיקריים וזניחים, מרכזיים ושוליים, פרטים וציבוריים...
אצל אוטיסט הדברים האלה מחוברים,
זאת אומרת,
שאם את חווה פעם ציבורי ופעם פרטי, פעם רחוק ופעם קרוב, פעם גבוה ופעם נמוך, פעם אני ופעם אתה...
האוטיסט חווה את הניגודים האלה בו זמנית,
וזה הבסיס גם ליצירתיות וגם לפתיחות שנחשבת ונתפשת לכן כהעדר מסננים, העדר פילטרים, ומכאן גם הפגיעות והעצבנות והדחק והדכאון והחוסר אונים.

לאוטיסט יש מסננים, ודווקא משוכללים לאללה, אלא שהם שונים מאלה הנורמטיבים, דינמיים יותר אם תרצי,
כי במקום להרגיש פעם ככה ופעם אחרת הוא מרגיש את הכל בו זמנית,
אז הצפה ושיתוק ותיזוז,
שגם בגלל זה הוא מעדיף להסתגר בשקט בחדר עם המחשב,
כמו שאני למשל מעדיף תמיד,
 

arana1

New member
להסבר גם אין משמעות

אלא אם את בקטע של שיעור בפילוסופיה או בפסיכולוגיה, אבל למודעת יש משקל ממש חשוב, אני למשל רואה את כל הדברים האלה גם על ביתי, היא בת חמש אז בוודאי שלא אכנס איתה לכל מיני הסברים פסיכולוגים,סוציולוגים, פילוסופים (למרות שהיא ממש טובה בזה כבר בגילה, כמובן) ,אלא שעצם המודעות לזה שהיא לא מחלקת ומפרידה כמו אנשים נורמטיבים יותר עוזרת לי להגיב אליה בצורה מדוייקת יותר ומאפשר לה לחוות מצב שבו רואים ומבינים ומרגישים אותה, ולפעמים זה כל מה שצריך, ובוודאי זה המון לאדם גם מאוד מבודד בגלל שונותו, ואפילו נרדף כל הזמן בגללה
 

גורג42

New member
הבנה עמוקה של מדע בהחלט קשור לספקטרום (המחוננות עצמה - לא)

אלברט אינשטיין, למשל, היה כנראה על הספקטרום. אם תקראי על הילדות שלו, אני חושב, תראי שם לא מעט דברים מוכרים...

והיתרון של אינשטיין כמדען לא היה השכל שלו. היו פיזיקאים חכמים ממנו (והוא אפילו לא היה מי-יודע-מה טוב בצד הטכני של המתמטיקה). אבל רק אינשטיין פיתח את תורת היחסות, ולמה? כי היתה לו הבנה ייחודית של הנושא שבו הוא עסק. זווית ראיה שונה, שאיפשרה לו לראות מעבר למה שהיה מקובל על עמיתיו.

ואין לי שום ספק שהגדולה הזו של אינשטיין קשורה להיותו על הספקטרום.

ויש גם הרבה יתרונות אחרים: חוסר הנכונות לקבל בעיוורון סמכות, למשל. זה לרוב מוגדר כ"בעיה", ולפעמים זה באמת מציק. אבל אם תחשבי על זה באופן אובייקטיבי, תראי שיש פה גם ייתרון גדול: זה מצביע על יכולת בלתי-שגרתית לחשוב באופן עצמאי, ועל חסינות יחסית מהליכה אחרי העדר.

בכלל, כמעט לכל דבר שהפסיכיאטרים מגדירים כ"סימפטום" יש גם צד חיובי מקביל. "אובססיות" ותחומי עניין יכולים להפוך בן-אדם למומחה בתחומו. התקפי זעם ותסכול ניתן לתעל לדחף לשנות דברים ולעשייה חיובית. "חוסר יכולת חברתית" מיתרגם ליכולת מופלאה לנתק את עצמך מגחמות החברה המטורללת שבה אנחנו חיים ולהקדיש יותר משאבים לדברים שחשובים באמת.

כמובן שלא תמיד קל לראות את כל הדברים האלה בגיל 9, כשהילד כל-כך לא בשל. אבל אני בטוח שאם תסתכלי על המצב הקיים מתוך כוונה למצוא את היתרונות, תוכלי לכתוב רשימת יתרונות נחמדה משלך שמתאימה לילד הספציפי הזה. את פרטי הרשימה הזאת, כמובן, אף אחד לא יכול לתת לך כי אנחנו לא מכירים אותו. אבל אני מקווה שמה שכתבתי כאן נותן לך כמה רעיונות שמהם אפשר להתחיל.

אגב, אני מסתכל על איך האנשים מסביבי חיים, ולא מבין מה השוס הגדול ב"להיות נורמלי". כל ההתעסקות האינסופית הזאת במשחקי אגו חברתיים, האופנות האחרונות, המסרים (הממש לא אובייקטבים) של העיתונות והתקשרות, תוכניות ריאליטי... לא יודע מה איתך, אבל אני אישית שמח מאוד להיות רחוק מכל הזבל הזה.
 
אני בן אדם מאד שלילי

כך שקשה לי למצוא דברים חיוביים בכל דבר, לא רק באוטיסטיות של הילד.
לכן אני מבקשת עזרה.
דווקא נתת לי כמה דברים שאני יכולה להשתמש בהם, תודה
 

arana1

New member
עדיף לא לתעל זעם אלא למצוא את הסיבה לו ולחסוך אותו

גם הנטיה לשליליות, לראות שחור, באה ממקום מסויים, מחוויית חיים מתסכלת, אז צריך ואפשר לראות למה ואיפה.
גם אמא שלי ראתה רק שחורות, אני בטוח שזה קשור לזה שגם היא סבלה מהקושי לחיות חווייה אוטיסטית בחברה נורמטיבית
 
שני יתרונות בשלוף

הראשון, לא "הולכים אוטומטית עם העדר". הרבה פעמים אפילו לא מודעים לאן ה"עדר" הולך. פשוט לא עושים מה ש"כולם" עושים (למשל, עישון בגלל לחץ חברתי).
השני לאוטיסטים הרבה פעמים יש קשר בלתי אמצעי לבע"ח ואפילו לדברים חיים דוממים כמו עצים. כשהחיבור לטבע מתאפשר ללא הפרעה נוצרת חויית חיים איכותית ומדהימה ומתעצמים כוחות הנפש.
 

arana1

New member
כן, ובשביל קשורים

הקשר המיידי, הבלתי אמצעי, לדומם ולחי, גם מחולל עצמי ועצמיות שגשוגה למשמעות שמן הסתם לא תמיד משקפת רק את המוסכם והמקובל, וזה גם עצמי רב רבדי, ולכן פתוח בצורה שונה למציאות ולחברה, ובגלל זה גם נורא פגיע לשינויי קצב וכיוון שמשתיקים ומשתקים את החיבור בין הרבדים,
עם תמיכה והבנה אוטיסט יכול להיות קסם של בן אדם, אז חבל שבינתיים הסיכוי לה כל כך קלוש עד לא קיים כי במקום לנסות להבינו כולם כל הזמן עסוקים רק בלמה הוא לא כמו כולם
 

schlomitsmile

Member
מנהל
מספר התשובות לשאלתך- לפחות כמספר הא"סים

אני לא חובבת רשימות, במיוחד כשמדובר בעניינים מורכבים כגון הוייה אנושית
"אוטיזם הוא סוג של קיום. הוא מתפתח, הוא צובע כל חוויה, כל תחושה,
תפיסה, מחשבה, רגש וכל היבט של הקיום"
[URL]http://www.tapuz.co.il/forums/articles/article/612/104140/%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%96%D7%9D_%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%92%D7%A8_%D7%95-PDD[/URL]
ולכן ברור שיש גם נ"טים מחוננים, או מחוברים לטבע או כל דבר אחר
(בדיוק כמו שיש גם נ"טים שקשה להם בחברה,
או לוקחים נורא ללב כמו בנך או כל דבר אחר
)
אלא שכמו שסינקלייר אמר, האוטיזם אינו "ממציא" חוויות קיום- אוטיסטים הם בני אדם,
הוא צובע כל חוויית קיום, תחושה וכו' (ולכל אוטיסט הגוון האישי שלו)
ולכן " אי אפשר להפריד את האוטיזם מהאדם
ואם זה היה אפשרי, האדם שהייתם מקבלים לא יהיה אותו אדם שהתחלתם איתו."

ולמרות שאינני חובבת רשימות, קיבלת פה מכמה אנשים
כמה "סעיפים" לרשימה שנראים לי נכונים מאד.
בקישורים המצורפים תוכלי למצוא עוד כמה


https://www.youtube.com/watch?v=wi7jXcGCrC0

והנה רוזי, כעבור כמה שנים
https://www.ted.com/talks/rosie_king_how_autism_freed_me_to_be_myself#t-118478

אוטיסטית נוספת, ידועה יותר-

https://www.ted.com/talks/temple_grandin_the_world_needs_all_kinds_of_minds#t-109270

והנה אחות של אוטיסטים - גם היא רואה יופי
https://www.ted.com/talks/faith_jegede_what_i_ve_learned_from_my_autistic_brothers#t-98620
(בקישורים מ TED אפשר לבחור כתוביות בעברית-
בכפתור שמימין לכפתור עוצמת הקול)
להמשיך?
 

arana1

New member
כדאי להבין למה אנשים כל כך מבוהלים להיות נורמלים

הנסיון להבין עד כמה ולמה ואיך האנשים הנורמטיבים מבוהלים לשמור על גבולות קבוצתם כמו גם על הפריבלגיות האקסלוסיביות רק למי שמשתייכים לקבוצה הנכונה (גזע העל הנורמטיבי) מאפשר גם להבין מה זה אוטיזם טוב יותר וגם חוסך המון עצבים ופגיעות וקשיים כי מדייק איפה ואיך אפשר וכדאי להתחמק ממגע ישיר ואיפה ואיך אפשר בכל זאת ולמרות הכל לנסות לשרוד ואפילו לחיות ולהתפתח.

ככל שמבינים טוב יותר ממה הנורמה מבוהלת, ולמה, ומה הבסיס ליחס כל כך קשה ומקשה לחריג, גם הסיכוי לשרוד וגם הסיכוי להבין את עצמך כאוטיסט משתפרים מאוד.

מאז שאני כותב כאן אנשים מפרשים את דברי כאילו נועדו רק לאוורר כעסים ולסגור חשבונות, שוב, גם כאן זו כפיה של צורת חשיבה נורמטיבית דווקא על מי שממש לא לוקה בה, הנסיון להאיר את הפערים לא נועד לשחק בלמי יש יותר גדול אלא נועד לשרת בדיוק את המטרות שהורים מודאגים מבטאים כאן, שיפור הסיכוי לקיום עצמאי ולא תלותי.

הגישה המקובלת לקידום הסיכוי הזה הוא "להיות כמו כולם", לדעתי לא רק שאין לה סיכוי היא גם פגומה ובעייתית מכל היבט אפשרי,
אז אני מציג כאלטרנטיבה לה את הנסיון לדון בלמה אתה לא כמו כולם ולמה זה מפריע ואיפה ולמי.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
הזכרת לי משהו

ציור שצייר דניאל עמית, ילד מקסים, א"ס, של גיבור-העל שלו: סופר-PDD

אגב, כמו הרבה א"סים, גם דניאל כשרוני ויצירתי,
במיוחד בציור ובמוזיקה
הנה הוא ביצירה עדכנית שלו
https://www.youtube.com/watch?v=jNdzl-kN-Xk
 
למעלה