איך מונעים מילד לשבת מוך מסך כל היום?

איך מונעים מילד לשבת מוך מסך כל היום?

הבן שלי מכור למסכים בצורה קשה ביותר. כל שנייה שלא שמים לב, הוא רץ למחשב. גם כשמבקשים ממנו לצאת מהחדר, הוא חוזר אחרי שנייה.
כדי להילחם בתופעה מולו ומול אחיו הגדול שמנו ססמאות על כל המחשבים. אבל אז הם גילו מחשב ישן מאד שלא ניתן לשים ססמא. בסוף לא יכולתי יותר, אז פשוט לקחתי את המחשב ללא ססמא. לילד היה ממש קשה. היה מיני התקף (נשלט למדי אבל ללא ספק היה לו מאד קשה). הפתרון הקל הוא לנעול את שאר המחשבים עם ססמא וכך להגביל את הגישה. השאלה היא האם זה לא יגרום לו למצב נפשי קשה? עוד מעט החופש נגמר ואז יהיה לו פחות זמן, אבל עדיין יהיו כמה שעות בהם הם לבד.
אני יכולה לנטרל את המחשבים ורק כשאחזור מעבודה, לאפשר להם. אבל שוב, מפחדת שיהיה לו קשה מדי. מה גם שבמצב הזה, הוא גונב מאחיו את הפלאפון וגולש דרכו. ואם ממש אין ברירה, אז משחק במשחק מחשב קטן. אז שוב, הכל אפשר לנטרל, אבל איך לעשות את זה נכון?
אני מרגישה שזה ממש פוגע בו. אם מגיע חבר, משחקים רק במחשב. ואני בקושי רואה אותו כי בסוף נגמר הכוח לנסות לשלוף אותו החוצה.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לא מונעים, מציעים אלטרנטיבות אמיתיות

אם לילדים יש אלטרנטיבות שבאמת מעניינות בשבילם,
סביר להניח (כך לפחות מנסיוני) שהם יבחרו לפעמים גם בהן.
&nbsp
מה מעניין אותם?
איזה תחומי תוכן? (מדע/ חיות/עולם הפנטזיה/אחר)
איזה סוגי פעילות מהנים אותם?
&nbsp
אפשרות נוספת: אם הם באמת מהבקר עד הערב על המסך,
אפשר לנסות לשוחח איתם, להסביר את הנזק הבריאותי
וגם ההפסד מבחינת הויתור על כל שאר מה שיש לעולם להציע,
ולהגיע איתם להסכמה על מקסימום שעות יומי למסכים.
המקסימום הזה עשוי להיות מוגזם לטעמכם, ונמוך מדיי לטעמם,
אבל הוא יהיה מוסכם.
כדאי להסכים מראש מה קורה במידה שמישהו עובר על המקסימום.
מכאן, זה הופך להיות אחריות שלהם ועשוי אפילו להיות מאתגר ומעניין עבורם,
לחשב כמה זמן מסך נשאר.
אפשר כמובן לעזור להם בשאלות כגון: כה זמן נותר? שווה לך לגמור אותו כבר עכשיו?
&nbsp
ועוד הצעה: להצטרף אליהם

כשאני יושבת לצפות עם ילד בתכנית שמעניינת אותו
או במשחק שלו כשהוא משחק במחשב, הוא כמעט תמיד שמח,
ואם אני מצטרפת ומשחקת בעצמי- הוא מתלהב.
זה מחבר אותי לעולמו.
אנחנו יכולים לשוחח על הנושא גם לאחר מכן.
והנה- יש כבר פעילות חדשה: שיחה

כשהבכור שלי היה בן 13-14 בערך, היתה תקופה עם המון מתח בינינו,
ובלי קשר (או אולי עם) הוא בילה את כל שעות הפנאי שלו על המחשב,
במשחק אסטרטגיה שהסיפור שלו התנהל בתקופת הצלבנים,
כולל בעכו של ימה"ב.
אחרי שצפיתי כמה פעמים במשחק, הצעתי לו שיום אחד במקום בי"ס,
ניסע לטייל בעכו העתיקה (מנהרות האבירים וכו'- בדיוק זירת המשחק).
החוויה המשותפת הזאת שינתה את האווירה בינינו לטובה
ותרמה מאד לחידוש זרימת התקשורת בינינו.
באוירה החדשה אפשר היה לשוחח על נושאים ועניינים נוספים.
 
זה לא ישים בשום צורה

מה אני אמורה לעשות עם שאר הילדים בזמן שאשב איתו?
הדבר היחיד שיכול להזיז אותו מהמחשב זה אם אשחק איתו. מסרב לשחק עם האחים, רק איתי. גם לבד כבר שכח איך משחקים.
הוסבר לא פעם כל עניין הבריאותי, ממש לא מעניין אותו. הגבלה במשך הצפיה לא תעזור, הוא לא מסוגל לשלוט בעצמו. יבטיח ולא יקיים. אין לו תחומי ענין חוץ מלבהות במחשב. הוא מאד חכם אבל לא עושה עם זה כלום. מסרב ללמוד לתכנת, כן מוכן לעשות לומדה. אבל שוב, במחשב.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
בני כמה שאר הילדים?
האם אינם יכולים להסתדר חצי שעה בזמן שאת יושבת רק איתו?
בן כמה הילד המדובר?
יתכן שההסבר הבריאותי לא בדיוק "לא מעניין אותו"
אלא שהמחשב נותן איזשהו מענה לצורך חזק,
ולכן הילד לא פנוי להקשיב להסברים שהמסקנה ההגיונית מהם
תחייב אותו להתרחק מהמחשב.
כמו שמבוגרים שמעשנים לא רוצים לפעמים לשמוע הסברים על נזקי העישון.
אז כדאי לנסות לפענח מה הוא אותו צורך עמוק
כדי שניתן יהיה לחשוב על מענים חלופיים.
&nbsp
מה הוא עושה במחשב?
&nbsp
האם התלות המחלטת שלו במחשב קיימת רק בחופש הגדול
או גם במהלך שנה"ל מבלה עם המחשב בכל רגע שיכול?
&nbsp
האם יש אפשרות לצאת מהבית, את עם כל הילדים?
למשל טיול/סיור של יום.
 
ברור שאנחנו יוצאים החוצה

אבל אי אפשר להיות מחוץ לבית כל היום רק כדי למנוע ממנו גישה למחשב. הקטנים בני 4 ו 2 אז הם זקוקים לי. הוא רואה גם סרטונים שאנחנו לא אוהבים ואותם אנחנו כן מצליחים להגביל. רואה תכניות חינוכיות יחסית, לומדה, סדרות, משחקים. בקיצור, בחינת התוכן המצב לא אופטימלי אבל הכמות היא הבעיה.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
כוונתי בשאלה לגבי מה הוא עושה במחשב
היתה לאו-דוקא מבחינת האם התכנים מתאימים לילדים,
אלא יותר כדי לקבל מושג מה תחומי העניין שלו.
למשל- אם לומדה, באיזה נושאים?
מה מעניין אותו?
מה מהנה אותו?
אפשר לחפש פעילויות מחוץ למחשב בתחומי עניין אלה.
&nbsp
זה עשוי גם לתת רמז, קצה חוט, לשאלה מה הצורך העמוק
שגורם לו לתלות הזאת במחשב.
מה המחשב נותן לו?
פיענוח של השאלה הזאת, יכול לעזור למצוא מענים אחרים לצורך הזה.
 
כלום

הלומדה היא בנושא מתמטיקה כי הוא חזק בנושא ואנחנו רוצים לחזק אותו עוד יותר.
הוא צאד אוהב פוקימונים. אוהב לצייר אבל לאצשנה כמה אני מעודדת אותו, הוא רץ למחשב ולא ליצור. למעט פוקימונים, אין לו ענין בכלום.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אז הוא מתעניין בפוקימונים ובמתמטיקה
בזכותכם גיליתי עכשיו, שעולם הפוקימונים מורכב ומרהיב יותר משחשבתי!

http://www.pocketmonsters.co.il/?p=19967
לחיצה על כל דמות פותחת שער למידע רב ומורכב עליה.
חלקו באנגלית- אולי זו סיבה טובה ללמוד אנגלית?
&nbsp
מסתבר שיש גם ספרים על פוקימונים- ספרי עלילה
וגם ספרי הדרכה כגון איך לצייר פוקימונים.
&nbsp
יש גם משחקי קופסא פוקימוניים
וגם פאזלים.
&nbsp
אפשר גם להציע לו פעילויות כגון:
לחבר תשבצים- לכתוב הגדרות לפוקימונים שונים ששמותיהם ישתלבו זה בזה בתשבץ ,
לצלם סרט פוקימונים תוצרת בית או לביים הצגות ולהופיע בפני בני משפחה
(אולי סבאסבתא?), לקנות לו כוס שתהיה רק שלו ועליה יצייר בעצמו פוקימון.
או משהו אחר, לפי נטיית לבו ויד הדמיון הטובה עלייך

&nbsp
אמרת שאוהב לצייר- אולי להציע לו לצייר פוקימונים בסביבות לא צפויות,
למשל: אם פוקימון היה מגיע לביה"ס. איך היו מגיבים הילדים? המורות? מה היה קורה?
ואם היה מגיע לרפת פרות? למטבח של דודה? לכנסת ישראל?
קודם כל יש לנו שיחה והמצאת סיפור, אפשר להמציא ביחד, לצחוק ביחד.
הוא יכול בהזדמנות זאת ללמד אותך על תכונותיהם של פוקימונים מסויימים, וגם זה טוב.
ואז אולי זה ייתן לו חשק לצייר את זה.
&nbsp
הכיוון הוא במקום ללכת למאבקי-כח מול הילד,
שכמעט תמיד אין להם תוצאות חיוביות
(גם אם ההורים ניצחו בקרב,
ההפסד מבחינת ההשפעות ארוכות הטווח על הילד גדול יותר),
לחפש דרך "לרכב על הגל"- ללכת איתו
ולנסות לתת לו את מה שרצינו משם.
&nbsp
זה יכול להיות פוקימונים, מתמטיקה או כל נושא אחר.
 
זה פשוט לא עוהד כי יש עוד ילדים

לכן הורים נורמליים מגלים בזמן שיש להם ילד שמצריך יחס מיוחד ולא ממשיכים ללדת. המצב ישתנה כשהקטנים יגדלו אבל עד אז הגדולים מפסידים אותנו. גם בקטנים משקיעים את המינימום האפשרי.
ממש מרגיש לי שהלכנו על הכמות ולא על האיכות.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אומרים שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד אחד
בלי קשר לצרכים מיוחדים.
נדמה לי (תקני אותי אם אני טועה), שבין השורות את בעצם אומרת
שאת במצוקה, שה"איכות הירודה" שאת חווה היא בעצם בביצוע ההורי שלך,
שאת מרגישה מוצפת, מתוסכלת, אולי מיואשת- לא מסוגלת לעמוד בציפיותייך מעצמך, להעניק לילדייך את כל מה שהם צריכים.
אני בערך בכיוון?
גם אני אמא ל 4 בנים, שני הגדולים מאובחנים, הקטן כנראה בדרך לאבחון,
אז יכולה להבין את התחושות האלה,
הנסיון חסר התוחלת ללכת בארבעה כיוונים בו-זמנית...
היו שנים שהרגשתי שאני כל הזמן רק נאבקת "לכבות שריפות",
הרגשתי נורא.
זה השתנה, ואם תרצי אני יכולה לספר איך, אולי יהיה רלוונטי לך, לא יודעת.
&nbsp
 
הבנת מצויין

אני מאמינה שגם בעלי מרגיש ככה, רק שהוא מצליח קצת לוותר לעצמו.
 

schlomitsmile

Member
מנהל

יש אור בקצה המנהרה
כאמור, אם תרצי, אוכל לספר איך "יצאתי מהמנהרה"
אולי יהיה רלוונטי לך
 

schlomitsmile

Member
מנהל
זה תהליך שיש לו שתי רמות, שני רבדים
הרובד התודעתי והרובד המעשי.

הרובד התודעתי מורכב מהבשלה של כמה תובנות, למשל:
ילדים, אפילו ילדים קטנים, אפילו ילדים תלותיים,
לא באמת צריכים שאמא תהיה זמינה להם כל הזמן.
להיפך, אם אמא מדי פעם לא זמינה להם,
היא משדרת להם בכך שהיא מאמינה ביכולתם.
היא מאפשרת להם מרחב התנסות, מרחב לפול קצת ולצמוח.
כמובן שיש להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק,
לחוש מה האיזון הנכון לילד המסויים בכל שלב, בין שחרור לשמירה.
זה לא תמיד פשוט, במיוחד כשבשיקול הדעת שלנו מתערבבים רגשי-אשם וחרדות...
מה שמוביל לעניין נוסף- לפעמים הטיפול החשוב ביותר בילד הוא הטיפול בעצמנו.
אם זה נקוי האופק שלנו מענני רגשי-אשמה וחרדות ש"מלכלכים" לנו את התמונה
ומקשים על התמקדות במה שבאמת נכון לילד,
ואם זה מילוי המצברים שלנו, כי להורה מותש אין אנרגיות להעניק לילדו.
באר יבשה לא תרווה איש.
אז שוב - בלי רגשי-אשמה, חשוב שההורה ימצא את הזמן והדרכים
לעשות דברים שממלאים אותו שימחה. דברים שהוא כאדם זקוק להם.
שיקח מדי פעם פסק זמן לעצמו- מי אני? מה אני צריך? מה יעשה לי טוב?

הרובד המעשי, מורכב מחיפוש ומציאת פתרונות טכניים חלקיים, לא מושלמים.
למשל: השגת עזרה (ונכונות לקבלה).
לפעמים זה סבתות או בני משפחה אחרים, לפעמים עזרה בתשלום.
העוזרת מפנה לי כמות מסויימת של אנרגיה וזמן, שאני יכולה להשקיע בילדים.

חלק מאותם פתרונות הם מציאת "דרכים יצירתיות" לעשות דברים.
למשל: אולי בן השנתיים ישן בצהריים, אז אפשר שבן הארבע ישחק במחשב,
מה שמאפשר לאמא לשוחח עם שני הגדולים
(כמו להמציא סיפור מצחיק על פוקימונים, שאח"כ אולי יפותח לקומיקס או הצגה או סרט תוצרת בית). גירסא חיובית להפרד ומשול

או למשל
לשלב בין פעילויות: לדוגמא- צריך להכין ארוחת ערב.
אם אמא והילדים, לפחות חלקם, יעשו זאת יחד,
אולי ייקח יותר זמן עד שהארוחה תהיה מוכנה,
אבל נרוויח "זמן איכות" משפחתי, וגם למידה ותרגול של כלמיני מיומנויות.
או- קטנצ'יק יושב על הברכיים של אמא,
מקבל חיבוק או ערסול או דגדוג או מסאג' בכף הרגל,
ותוך כדי כך אמא מסתכלת איך אחיו עובד במחשב בלומדת חשבון
ומתייחסת מדי פעם למה שהוא עושה,
ובמקביל מקשיבה להסבריו של אח נוסף על תחום העניין שלו.
כדי שזה לא ירגיש כמו אותה הליכה בו-זמנית לארבעה כיוונים,
אמא צריכה לצאת מהמצב הנפשי של הבאר היבשה.
להיות מסוגלת להנות מהעירסול ומהצפיה בלמידה ומההזמנה לעולם התוכן של הילד.
זאת נקודה מכרעת.

מצרפת תמונה שבזמנו מאד הזדהיתי איתה
וגם תמונות שעודדו אותי לקבל את הרעיון שלמרות שנראה שאין דרך לצאת מזה- יש,
צריך למצוא את הדרך להשתחרר מתבניות החשיבה והרגש שהביאוני עד הלום.

מוזמנת בכל עת לכתוב לי מסר אם תרצי
 
אין קייטנות באוגוסט

הם בבית בעיקר עם סבתות או לבד. אבל הבעיה קיימת גם בסופי שבוע.
 
לא רק אחד

משולב יחידנית. לא מודע לאבחון.
אגב, גם אם הייתי רוצה או ארצה עוד כמה שנים- אין קייטנות באזור. הכל מרוכז בתל אביב ודרומה ועוד כמה קייטנות היו בצפון הרחוק. אין כלום במרחק נסיעה סביר.
 
למעלה