מה דעתכם על צופים?

[אנה חדשה]

מה דעתכם על צופים?

הבן הגדול מאד מרוצה. גם לו יש בעיות חברתיות ולמעשה רק בצופים הוא מרגיש חלק מהחברה (כל הבנים מהכיתה נמצאים בקבוצה).
בן ה 9 לא רצה ללכת בטענה שמלוכלך שם (הסבר מוזר בהתחשב שאין לו בעיה עם לכלוך). הצעתי לו לנסות פעולה אחת, הסכים אחרי שוחד. חזר מרוצה והלך ברצון לכמה פעולות. אחרי זה החליט שהוא לא רוצה. לדעתי כי זה בא על חשבון זמן מחשב . היום יצא למחנה של יום אחד, ואני ממש בלחץ. המדריכים הם ילדים בני 16, כמובן שלא נספר להם על האבחון ובכל מקרה ספק אם יוכלו להתמודד עם בעיה אם תהיה.
האם במצב כזה כדאי לעודד אותו ללכת?
הגדול ממש הרגיש שזה מנע ממנו להתנתק מהילדים שהם לא החברים שלו.

 

[schlomitsmile]

יילדים בני 16 שבחרו להיות מדריכים בתנועה
עשויים להיות לעתים פתוחים ורגישים יותר מאי-אלו מורות ותיקות...

תני להם קרדיט

וביננו- זה בעיקר מה שצריך.
&nbsp
חוץ מזה, לצופים יש מחלקת צמי"ד, שתומכת בשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בתנועה
http://www.zofim.org.il/troop_main.asp?troop_id=156225001
&nbsp
כך שאולי שווה לך כן לדבר עם המדריכים על העניין.
לא חייבים להתחיל מפרישת האבחונים,
אפשר לדבר על דברים שעלולים להיות טריגר או להוות קושי לבנך
על דברים שמנסיונכם עוזרים לו להתמודד
על מה שמושך אותו בתנועה- מה עושה לו כייף שם
ומצד שני מה מרתיע אותו, מאיים עליו, מציף אותו.

 

[אנה חדשה]

הוא לא יודע על האבחון

ואנחנו גרים במקום קטן, בו המדריכים הם לא פעם אחים גדולים של ילדי הכיתה או מהכיתות המקבילות. אז לספר את האמת לא אוכל.
אבל אני מניחה שלא תהיה בעיה לדבר עם המדריך באופן כללי על הקשיים שיש לילד, בלי לתת לזה שם.
ובאופן כללי, יש משהו בפעילות של התנועה שיכול לגרום לקושי מיוחד אצל אוטיסט?
חוץ מזה שלרוב הם רק משחקים ובבית ספר הוא לא תמיד מצטרף (אבל יש שיפור) , אבל כאן זה בעידוד המדריכים.

 

[schlomitsmile]

"באופן כללי" לרוב לא ממש רלוונטי כשמדובר באוטיסטים

כל אחד והרגישויות שלו.
&nbsp
מה שכן, באופן כללי יש רגישות מוגברת,
קצת כמו סחלבים- אם משהו עושה לא"ס לא טוב,
זה עלול להיות קשה מאד.
איזה משהו עושה לו לא טוב (או כן טוב)- זה די אינדיווידואלי.
&nbsp
ועוד באופן כללי-
שקרים וחצאי אמיתות עושים לא"סים לא טוב, בלי קשר לתנועת נוער.
למה בעצם בנך לא יודע על האבחון?
בן כמה היה כשאובחן?
איך הסברתם לו מה פשר תהליך האבחון?

 

[גורג42]

באמת כדאי לספר לו. לא מבין איזו תועלת מושגת על-ידי הסתרה.

ממילא כל החיים שלכם מסתובבים עכשיו סביב האבחנה הזאת. זה לא שיש איזושהי מראית עין של נורמליות, והילד בוודאי מבין שמשהו מוזר קורה. אז למה לא לספר?

זה לא שמדובר באיזו בשורת איוב או משהו. אני יודע שככה הרגשת בהתחלה, אבל את זה ממש לא צריך לספר לו כרגע. פשוט תסבירי לו על הספקטרום ושזה אומר שהוא שונה ומיוחד. את יכולה גם לספר לו שאלברט אינשטיין היה כנראה על הספקטרום, ואת יכולה גם לספר לו עליי (בלי קשר לאינשטיין). אשמח לדבר איתו (בכתב) אם הוא ירצה.

 

[אנה חדשה]

החיים שלנו מורכבים מאד ולא מסתובבים סביבו

4 ילדים, אף אחד לא ילד נוח ו"רגיל".
הבכור אולי עם הפרעות קשב, עם בעיות חברתיות, עולה לחטיבה ומצריך התעסקות.
שני אוטיסט שמכור למסכים מאז שהאחים הקטנים שלו נולדו
שלישי ילד צעיר ותובעני מאד
רביעי פעוט תובעני עוד יותר שלא ניתן להשאירו דקה לבד, עם עיכוב שפתי שנושך בלי סוף
כל יום רצים לחוג או שניים + פסיכולוגים של שני הגדולים
שני הקטנים מתישים מאד וגם בוכים בלילה, והגדולים מוזנחים כי הם לא דורשים בכוח שיתעסקו איתם.
ככה שהבלגן והרעש בבית מאפשרים בקלות להסתיר את האבחנה

 

[schlomitsmile]

חזקי ואמצי

גם לי 4 בנים, ואף אחד מהם אינו "רגיל",
כך שאני מבינה עם מה את מתמודדת.

הבלגן והרעש בבית אולי מאפשרים להתחבא מאחוריהם,
אבל לא מונעים את ההתמודדות של הילד מול עצמו
ומול הסביבה.
בלי הבנה וידיעה של הסיפור
ההתמודדות הזאת קשה יותר.

הפיצקי שלי (בן 10) עובר אבחון בימים אלה.
הוא מבחינתו משוכנע שהוא על הספקטרום, כנראה שבצדק.
הוא מחכה בשקיקה לסיום האבחון וקבלת ההכרה בזהותו.
אנחנו רגילים לחשוב על ה"כותרת" הזאת כמשהו בעייתי, שעלול לפגוע בילד,
אבל זה לא בהכרח נכון

ברגע שמבינים, ומציגים זאת כך גם לילד,
שמדובר בשונות, שיש בה אורות וצללים, ולא בפגם,
אז לא רק שזה לא פוגע בילד
זה מחזק ומעצים אותו
זו הכרה בזהותו,
זו הבנה שהוא אינו לבד בעולם- יש עוד א"סים.

 

[אנה חדשה]

כי הוא צעיר

אני לא חושבת שהוא מסוגל להבין את המשמעות.
אני מפחדת שהאבחון יפגע בו בשלב הזה.
הוא היה בן 8 וקצת בעת האבחון, לפני קצת פחות משנה.
לא שאל שאלות, גם היום לא שואל למה הוא הולך לפסיכולוגית או לקבוצה הטיפולית.
אני כן הסברתי קצת מיוזמתי, כי זה יכול לתרום להצחלת התהליך.
אבל ממש בקצרה והוא לא ביקש להעמיק.
אני כן שוקלת לספר לו, אבל רק כדי שאוכל לספר לאחיו הגדול.
כי לפי דעתי זה ישפר את הקשר ביניהם כי הגדול יתעצבן עליו פחות (הוא גם קורא לו מוזר מדי פעם וזה לא מקובל עלי).

 

[schlomitsmile]

אני כמובן לא מכירה את בנך, אבל מנסיוני מניחה
שהוא יבין,
שהוא מבין יותר ממה שנראה כלפי חוץ,
ושזה דוקא יכול להועיל לו אם יקבל הסבר ראוי
וחלילה לפגוע בו, אם לא יקבל.
&nbsp
זה שאינו שואל, לא בהכרח אומר שאינו תוהה,
שאינו חש בחוסר התאמה כלשהי בינו לבין הסביבה,
אין לדעת איך הוא מרגיש עם זה
ואיך הוא מרגיש עם התגובות מהסביבה שמן הסתם מבחינה בשונותו.
ו - איך ירגיש כלפיכם וכלפי עצמו, כשיום אחד יגלה איכשהו את האמת
(הרי אי-אפשר להעלימה לנצח...)
&nbsp
הנה קישור לשרשור שהיה כאן בעבר בנושא
&nbsp
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/612/174803742/תמיכה/אוטיזם_אספרגר_ו-PDD
&nbsp
ה

שלי אובחן בגיל 6 וחצי (עכשיו בן 18).
גם הוא מהשותקים שלא שואלים.
לא יודעת אם יועיל לך או לא,
הנה השיחה שעשיתי איתו אז, בגיל 6 וחצי:
&nbsp
אמא:"רציתי לדבר איתך על משהו חשוב.
אתה יודע שיש כלמיני סוגי אנשים בעולם, נכון?
למשל סינים, שחורים ולבנים, או שמנים ורזים.
איזה עוד סוגים?"

:גבוהים ונמוכים, מצחיקים ורציניים, צרפתים, יהודים, ערבים, אמריקאים, גרמנים,
אמא:"נכון. המון סוגים, לפי כלמיני סוגי מיון.
ויש גם סוג שנקרא אספים. אתה למשל אספי.
וגם אבא אספי .
אז מה זה אספי? תראה, יש לזה כמה מאפיינים עיקריים.
למשל, אתה זוכר שהיינו אצל דודה, וסבא וסבתא הגיעו גם.
אתה שמחת מאד לקראתם, אבל לא ידעת מה לומר או לעשות.
אז רצת אליי, ואני הצעתי לך להגיד 'שלום!".

:כן, אני זוכר.
אמא: אספים הרבה פעמים לא יודעים מה בנאדם אמור לומר לאנשים,
איך להסתדר איתם.
ונכון, שלמשל כשאתה צריך להחליף בגדים, אני צריכה להזכיר לך דבר-דבר:
להוריד חולצה, לשים אותה על הכסא, ואז ללבוש חולצה נקיה, וכו'?

:הנכון.
אמא:שלב שלב, כמו תרשים זרימה כזה, נכון?

: כן, אני לא יכול הכל ביחד, דבר-דבר, נכון- זה כמו מחשב.
אמא: ואתה זוכר, שעוד כשהיית קטן קטן, בן 3, שאלת אותי שאלות של מדען,
כמו 'למה הזכוכית שקופה? מה זה מיים?'

:נכון.
אמא:לאספים יש מח חקרן. מח שלא מקבל שום-דבר כמובן מאליו,
והוא מחפש את ההגיון בעולם.
&nbsp
- הוא קיבל תאור שמציג את שונותו כחלק מהפסיפס האנושי, לא כפגם;
דמות הזדהות (במקרה שלו- אבא, אבל לא חסרות דמויות ידועות);
הסבר לקשיים שלו וגם לחוזקות.
&nbsp
ה

מחייך חיוך גדול ויוצא בדילוגי שימחה ברחבי הסלון.
אמא:"אני שמחה לראות שאתה שמח. אתה יכול להגיד לי מה משמח אותך?"

: "מתוך כל הדברים שאמרת, אלה שגורמים להרגשה, משמחים אותי".
אמא:"האם אתה שמח כי עכשיו אתה מבין טוב יותר מה קורה איתך?"

:"כן!"
&nbsp

 

[1smile11]

אני מזדהה עם זה

 

[schlomitsmile]

מצאתי באתר של צמי"ד
טקסט של חניך, אולי "משלנו", שמתאר את החוויה שלו ממחנה קייץ.
לפעמים מדהים כמה שהתייחסות פשוטה לצרכים של בנאדם
יכולה לעשות שינוי גדול

בשביל שיוכלו לתת את זה, הם צריכים להיות מודעים לקיומם של הצרכים,
לכן אולי כדאי כן לדבר איתם
&nbsp
http://www.zofim.org.il/magazin_item.asp?item_id=692948029225&troop_id=156225001
&nbsp

 

[אנה חדשה]

אני לא חושבת שבני זקוק לכזאת התאמה

רק שיידעו לא להתעקש יותר מדי, לשים לב שהוא מקשיב כשמוסרים מידע חשוב, לדעת לשאול האם יש בעיה כי קשה לו לבקש עזרה ולשים לב שהילדים לא צוחקים עליו (לא נראה לי שזה קורה אבל ליתר ביטחון).

 

[schlomitsmile]

כאמור- הכל אינדיווידואלי

הנקודה היא שיש בתנועה מודעות, פתיחות, נכונות ללכת לקראת,
הבנה שכולם ירוויחו מזה- אף אחד לא עושה פה טובה

שווה לספר להם למה הוא זקוק.

 

[איילמירי]

אחד המקומות המאתגרים יותר מבחינה התנהגותית עבור ילדים

 

[1smile11]

אממ

ממליצה לך לנסות מקומות אחרים,
אני בכנפיים של קרמבו וממש נהנית, (לא אגיד סניף לצורך הפרטיות שלי)
הייתי בצופים במשך שנתיים לא ממש התייחסו אליי,
זאת הייתה טעות ענקית,
בשנה הראשונה הייתי עם ילדים מהכיתב שלא אהבו אותי במיוחד וגם עשו עליי חרם אבל איכשהו בצופים הסכימו "לקבל אותי"
בשנה השנייה שלי שם- נשארתי לבד אחרי שכל החברים מהשכבה שלי עזבו,
מיותר לציין שצירפו אותי לקבוצה אחרת- ולא רצו אותי,
התעלמו ממני ואפילו אמרו למדריכה בפנים שהם לא רוצים להיות איתי באותה הקבוצה וזה במילים נחמדות,
בפעמים הרבה יותר "יפות" היו בורחים לי, או מחליפים מקום או אפילו - משאירים אותי בצד לגמרי.
הייתה פעילות להתחלק לזגוגות למשל ואף אחד לא היה מוכן להיות הציוות שלי.
ביזבזתי את כל השנה השנייה בצד מבאס מאוד
אחרי הניסיון שלי אני גמרתי איתם נהיית לי טראומה וחלחלה רק משלמוע כל פעם שמזכירים את המקום הזה
יותר נזק מתועלת
אבל בכל אופן החיים שלי השתנו לטובה שהצטרפתי לכנפיים של קרמבו
ממליצה לכם
זה מקום מדהים
הם יודעים עליי, ועל זה שיש לי אוטיזם וזה לא מזיז להם בכלל