שילוב אוטיסטים בצבא
משהו שכבר הרבה זמן יושב לי על הלב,אני מתנגד לשילוב אוטיסטים בצבא
אני נותן את נקודת המבט שלי מכמה נערים שמאובחנים באוטיזם , שהתנדבו להתגייס לצבא, ואני חושב שזה עשה להם רק רע.
אני משרת ביחידה פתוחה בבסיס צריפין, והכרתי עד כה 3 נערים מאובחנים באוטיזם אשר התנדבו לשרת בצבא
נער אחד שירת אצלי ביחידה , בתפקיד של עובד רס"ר, הוא השתחרר לא מזמן.
קודם כל היחס של המפקדים כלפיו היה מחפיר,לדעתי. אף אחד לא התייחס אליו ברצינות ואפילו ראו אותו כמטרד, ניצלו אותו לטובת עבודות קשות ומביכות שאף חייל אחר לא מוכן לעשות אותו, כמו למשל לנקות יסודית את המדרכה ליד המבנה, או לרוקן 2 פחים מפוצצים באוכל שנשאר(הוא היה עושה את זה לבד ותמיד ביקש עזרה מאנשים , כמה פעמים עזרתי לו).
הוא ניסה להתחבר לאנשים,אבל כמובן שזה לא באשמתו, אנשים לא רצו להתייחס אליו. הוא ניסה להתקרב עוד יותר, במיוחד לבנות וסוג של "כפה" עליהם חיבוק כל פעם שהם היו רואות אותו. החיילות היו גם רואות אותו כמטרד, והוא בסך הכל רצה להתחבר לאנשים. החיילים היו מדברים איתו וצוחקים עליו כשהיה להם משעמם , והחיילות ניסו להתחמק ממנו. הם כמובן לא שידרו את זה כלפיו ואמרו לו את זה בפנים, הוא פשוט לא היה מודה לזה. הוא חשב שהם חברים שלו ושהוא מצליח אבל בסופו של דבר אף אחד לא רצה להתקרב אליו וניסו להתחמק ממנו , זה מה שהיה הכי עצוב לי,כמובן שזה לא באשמתו. לא הייתי כל כך קרוב אליו כי שירתתי בתפקיד אחר שגזל ממני זמן, אבל אני ראיתי הרבה מקרים כאלו מהצד.
הוא השתחרר לא מזמן, אני לא יודע בדיוק מה קורה איתו בחיים האמיתיים אם הוא במסגרת כלשהי.
הנקודה היא שהוא חי במציאות מדומה. הוא פעיל מאוד ברשתות החברתיות ומגיב להרבה מאוד חיילים ששירתו איתו על תמונות שהם מעלים. הוא מגיע פעם בחודש לכמה ימי מילואים והוא שוב מנסה להתחבר לאותם חיילים אך הם מנסים להתחמק ממנו.
כל עניין הצבא לא עזר לו בכלל,אלא אני חושב רק הזיק לו. הוא נשאר במציאות מדומה שכולם חברים שלו אבל בעצם כולם מנצלים אותו או מנסים להתחמק ממנו.
הבעיה העיקרית שלי בעניין הזה שמלכתחילה המסגרת הזאת לא הייתה מתאימה לו. אין מה לעשות , האמת היא שהוא שונה מכולם , בין אם זה בצורת הדיבור שלו או צורת ההתנהגות שלו. שוב,אני לא מאשים אותו חס וחלילה, האשמה היא רק על החיילים האחרים והמפקדים שלא ניסו לשלב אותו כמו שצריך , אלא רק "זרקו אותו למים". אני חושב שהצבא רק עיקב אותו בחיים, לא תרם לו בכלל מבחינה חברתית , לא מבחינה כספית והוא בעצם לא מצליח להתנתק מהחיים שהיו לו בצבא , למרות שהוא כבר משוחרר.
היה עדיף לו לא להתגייס או לחילופין לעשות שירות לאומי , ללכת לעבוד במקום שמתאים לו.
אני מכיר עוד 2 חיילים בעלי אוטיזם , גם שניהם לא ממש הצליחו וזה רק פגע בהם
הראשון היה כמה חודשים בצה"ל וסבל מהצקות של חיילים שהיו איתו, עד כדי שהוא הגיע למצב שהוא איים עליהם בנשק , ולבסוף שוחרר מצה"ל
והשני שאני מכיר אותו מיחידה אחרת גם נראה מאוד בודד יחסית ולא מצליח ליצור קשרים אישיים עם חיילים אחרים.
כמובן ששוב חס וחלילה לא יצא מצב שזה נשמע שאני מאשים את הנערים האלו או משהו , כל האשמה היא על החיילים האחרים והמפקדים שפשוט ראו בו במטרד ולא רצו להשקיע בו ולקדם אותו, וכמו שאמרתי פשוט זרקו אותו למים העמוקים בניסיון להשתלב עם חיילים אחרים ועם חברה אחרת לגמרי, חברה שהיא שונה לגמרי.
אשמח לשמוע את דעתכם
משהו שכבר הרבה זמן יושב לי על הלב,אני מתנגד לשילוב אוטיסטים בצבא
אני נותן את נקודת המבט שלי מכמה נערים שמאובחנים באוטיזם , שהתנדבו להתגייס לצבא, ואני חושב שזה עשה להם רק רע.
אני משרת ביחידה פתוחה בבסיס צריפין, והכרתי עד כה 3 נערים מאובחנים באוטיזם אשר התנדבו לשרת בצבא
נער אחד שירת אצלי ביחידה , בתפקיד של עובד רס"ר, הוא השתחרר לא מזמן.
קודם כל היחס של המפקדים כלפיו היה מחפיר,לדעתי. אף אחד לא התייחס אליו ברצינות ואפילו ראו אותו כמטרד, ניצלו אותו לטובת עבודות קשות ומביכות שאף חייל אחר לא מוכן לעשות אותו, כמו למשל לנקות יסודית את המדרכה ליד המבנה, או לרוקן 2 פחים מפוצצים באוכל שנשאר(הוא היה עושה את זה לבד ותמיד ביקש עזרה מאנשים , כמה פעמים עזרתי לו).
הוא ניסה להתחבר לאנשים,אבל כמובן שזה לא באשמתו, אנשים לא רצו להתייחס אליו. הוא ניסה להתקרב עוד יותר, במיוחד לבנות וסוג של "כפה" עליהם חיבוק כל פעם שהם היו רואות אותו. החיילות היו גם רואות אותו כמטרד, והוא בסך הכל רצה להתחבר לאנשים. החיילים היו מדברים איתו וצוחקים עליו כשהיה להם משעמם , והחיילות ניסו להתחמק ממנו. הם כמובן לא שידרו את זה כלפיו ואמרו לו את זה בפנים, הוא פשוט לא היה מודה לזה. הוא חשב שהם חברים שלו ושהוא מצליח אבל בסופו של דבר אף אחד לא רצה להתקרב אליו וניסו להתחמק ממנו , זה מה שהיה הכי עצוב לי,כמובן שזה לא באשמתו. לא הייתי כל כך קרוב אליו כי שירתתי בתפקיד אחר שגזל ממני זמן, אבל אני ראיתי הרבה מקרים כאלו מהצד.
הוא השתחרר לא מזמן, אני לא יודע בדיוק מה קורה איתו בחיים האמיתיים אם הוא במסגרת כלשהי.
הנקודה היא שהוא חי במציאות מדומה. הוא פעיל מאוד ברשתות החברתיות ומגיב להרבה מאוד חיילים ששירתו איתו על תמונות שהם מעלים. הוא מגיע פעם בחודש לכמה ימי מילואים והוא שוב מנסה להתחבר לאותם חיילים אך הם מנסים להתחמק ממנו.
כל עניין הצבא לא עזר לו בכלל,אלא אני חושב רק הזיק לו. הוא נשאר במציאות מדומה שכולם חברים שלו אבל בעצם כולם מנצלים אותו או מנסים להתחמק ממנו.
הבעיה העיקרית שלי בעניין הזה שמלכתחילה המסגרת הזאת לא הייתה מתאימה לו. אין מה לעשות , האמת היא שהוא שונה מכולם , בין אם זה בצורת הדיבור שלו או צורת ההתנהגות שלו. שוב,אני לא מאשים אותו חס וחלילה, האשמה היא רק על החיילים האחרים והמפקדים שלא ניסו לשלב אותו כמו שצריך , אלא רק "זרקו אותו למים". אני חושב שהצבא רק עיקב אותו בחיים, לא תרם לו בכלל מבחינה חברתית , לא מבחינה כספית והוא בעצם לא מצליח להתנתק מהחיים שהיו לו בצבא , למרות שהוא כבר משוחרר.
היה עדיף לו לא להתגייס או לחילופין לעשות שירות לאומי , ללכת לעבוד במקום שמתאים לו.
אני מכיר עוד 2 חיילים בעלי אוטיזם , גם שניהם לא ממש הצליחו וזה רק פגע בהם
הראשון היה כמה חודשים בצה"ל וסבל מהצקות של חיילים שהיו איתו, עד כדי שהוא הגיע למצב שהוא איים עליהם בנשק , ולבסוף שוחרר מצה"ל
והשני שאני מכיר אותו מיחידה אחרת גם נראה מאוד בודד יחסית ולא מצליח ליצור קשרים אישיים עם חיילים אחרים.
כמובן ששוב חס וחלילה לא יצא מצב שזה נשמע שאני מאשים את הנערים האלו או משהו , כל האשמה היא על החיילים האחרים והמפקדים שפשוט ראו בו במטרד ולא רצו להשקיע בו ולקדם אותו, וכמו שאמרתי פשוט זרקו אותו למים העמוקים בניסיון להשתלב עם חיילים אחרים ועם חברה אחרת לגמרי, חברה שהיא שונה לגמרי.
אשמח לשמוע את דעתכם