איפה טעינו?

schlomitsmile

Member
מנהל
זה לחלוטין לא מה שנאמר
לשם מה את מבקשת ממנו דברים?
מניחה שמכמה סיבות, למשל:
כדי שלא יתרגל להיות פרזיט
כדי שלא יחשוב שהוא חסר-אונים ולא מסוגל
כדי שהאחים שלו לא יחשבו שמשתלם לעשות "שביתה איטלקית".

מה שנאמר לך הוא שכדי שהמטרות האלה יושגו
כדי שהוא יוכל לחוות את עצמו כמסוגל
ולפתח את המסוגלות שלו,
כדי שהוא יוכל למצוא את הדרך שלו לתרום את חלקו,
צריך להתנהל באופן שונה מאשר מול ילד נ"ט.
האין זה הגיוני?
כדי להגיע לת"א מחיפה יש לנסוע בדרך שונה מאשר מירושלים

טבעי הוא שהורה נ"ט מכיר רק את הדרך הנ"טית
והיא נראית לו היחידה.
מה שנאמר לך זה שהיא אינה היחידה
והתעקשות ללכת בה עם ילד א"ס תביא אתכם למקומות לא טובים,
כמו שכבר חווית- כנראה היו לך תחושות לא קלות כששאלת "איפה טעינו?"
וגם לבנך היו תחושות לא קלות כשאמר שלאף אחד במשפחה לא אכפת ממנו.

אנשים ניסו לתת לך כיווני חשיבה מתוך נסיון חייהם
לגבי אופיה ומהותה של הדרך השונה הזאת.

ובעניין המסר לאחים שלו- המסר הוא:
אנחנו מקשיבים לילדים שלנו.
כל אחד הוא יחיד ומיוחד,
אנחנו לא באים אליכם עם פרוטוקול מוכן מראש ואחיד
אלא רואים כל אחד מכם,
וכמשפחה מאפשרים לכל אחד לממש את המתנה המיוחדת שבו
מאפשרים לכל אחד לתרום את חלקו בדרך ובקצב שלו.
מאפשרים=נותנים לו את התנאים להם הוא זקוק כדי שיוכל לתרום.

מה כ"כ חשוב שכולם יאספו את הלגו בו-זמנית?
למה אם הם אוספים חלק עכשיו והוא יאסוף את השאר אח"כ
זה אומר שויתרתם לו?
אולי זה אומר שאיפשרתם לו להשתתף במשימה?
שהייתם קשובים ורגישים
וקלטתם שכרגע הוא נשאב למקום אחר
ואין טעם להתעקש
(אגב- האשמתם אותו בעקשנות, אבל מי פה בעצם התעקש?)
אבל אח"כ יוכל לעשות את חלקו ברצון?
אולי זה מחנך את האחים שלו לפתיחות וגמישות?
 
זו בדיוק הבעיה ואת מתארת אותה היטיב

לא בטוח לצערי שיש לזה פתרון כי הפער השפתי בין ילד אוטיסט להורה נט הוא אין סופי ומפה הקצר זה יכל להיות יותר פשוט אם הורה היה אוטיסט ומבין ומזדהה עם הקיום האוטסטי וחווה על בשרו , אני מאמין בחינוך שווני דיאלוגי אבל החינוך המסורתי נוגד ףאת התפישה הזו אז אין מה לעשות אלא לנסות וזה מה שאני וכולם מצעים זה לא היה פשוט וכנראה לא יצליח אבל כדי לנסות וזה מה שהופך הורה לטוב יותר הרצון ללמוד מטעיות ולדעת שהוא לרוב טועה זה דעתי ומסכים עם שאר הדברים שכתבת במיוחד הדוגמה לנסיעה שונה דמוי מדיוק
 
אני לא רוצה להפחיד אותך אך היה כנה

ואומר לל מה שאומר לכל הורה יש סיכוי לא מבטול שהוא ימצא את עצמו בהוסטל בשלב מסיום בחייו לפי ידעתי הרבה מאוד אוטסטים גם בתפקוד גבוהה מאוד עוברים את השלב הזה , אז קחי בחשבון שלא משנה מה המאמץ יש סיכוי לא מבוטל היה בהוסטל אני אתן דוגמה עלי אני הייתי אומר להיות היום בואר שני אולי דוקטורט במתמטיקה בגיל שש עשרה אפילט לפני הייתי בדרך לתואר ראשון במתמטיקה אמרו שאני בין הבולטים בעירי במתמטיקה ובכלח אין סוף תועדות הצטינות למדתי חומר של בגרות בכיתה ז מה שלא עושים גם לרוב בכיתית מחוננים הייתי ממש בדרך הנכונה לכאורה ומה קרה בסוף לא סיימתי תואר ולא עשיתי צבא ואושפזתי במחלקות מאוד סגורות ובתי כלא פסכיטרים כי נמאס לי מאבי שלחץ עלי ורצה שהיה נט ומירר את חיי אז פשוט עזבתי את בית הסםר ונזרקתי לרחוב והייתי מסומם ושיכור וזרוק בתחנה מרכזית ומה לא ילד שנחשב מחנון על עם פונטציל חבל על הזמן שכולם האמנו בו והלחץ של אבי וגם של המשפחה והרצון שאתחרה ואנתב את השכל לתועלתמשאהיה דקטור בגיל צעיר ואמד וכמו שסבתא הרוסיה שלי אומרת תלמד תלמד תלמד גרם לי להפסיק הכל והיום אני בן עשרים וארבע לא יוצא מהבית שש שנים ועומד כנראה להכנס להוסטל וכל זה בעיני קרה בגלל הדחפה של אגי להיות נט ולהיות כמו כולם מקוה שתלמדי מהסיפור שלי ותנסי לדבר עם ילדך בשפתו כמה שקשה ואני חא מאשים להיות הורה זה המקצוע הכי מורכב שיש בטח לילד אוטיסט זהו שהיה בהצלחה
 
לפי מה שרשמת, היית במקום נכון

בגלל ההורים. ואם לא היית מורד בהם, היית מגיע רחוק.
 
לא הייתי במקום נכון עבורי אלא עבורם

לכן מרדתי כי הם רצו שהלך במסלול שלא מתאים להוותי כאוטיסט ורצו שיהפוך לנט הם פעלו למענם למען השאיפה הנורמטבית שלהן והרסו את חיי , ככה אבא למשל זרק מהבית כי רציתי לפרוש מהלימודים כי לא התאים לי התחרות באונריסטה רצתי ללמוד לבד מספרים בגלל החיבור לתשוקה ללמידה ללא תעלתנות וזה נראה טיפשי לאבי , ומה שאני מנסה לומר לך תתני לבן שלך התפתח בקצב שלו ואח תדחפי אותו להיות נורמטיבי כי יש סיכוי שזה יפגע בו והוא ימרוד אולי לא בדרך שלי אך בדרך אחרת , אבי טעה הוא לא נתן לי להתפתח בקצב שלי וחכן התמוטטי זה לא הדרך הוא העניש אותי כי לא הלכתי בדרכו וה לא טוב זה מראה כמה עונשין במקרה שלי מאוד קיצוני יכול להזיק וזה תקף לבנך. זה הכל .
 
כי אני לא מאמין בלימדה באקדמיה

אני לא מאמיו בלימדה למען להרוויח כסף או הוכרה ה לא מדבר עלי מגיל צעיר מאוד לן לא שלחת את ציורי לתחרות ארצית ומשם עולמית והצעה ללמד בצאחל כבר שאני ילד בערך בן עשר אולי יותר , אני מאמין בלימדה למען עצמי ללא מטרה של רווח תשוקה טהורה ללנידה מהנאה אני נהנה מהקריאה או מתמטיקה או ציור בלי לנתב את זה לפרסום או הצלחה. נורמטבית לכן אני כבר תשע שנים לומד לבד מספרים ומהרצאות ורוב הידע שלי מלימדה עצמאית ובזה אני מאמין אולי אני אלמד ציור אצל מורה פרטי אני לא יודע כי מאז שלא שלחתי את ציורי לתתרות לא צירתי כי הלחיץ אותי התחרות ושראו בי איזה צייר או איש גאון שאמור לעונות על הצפיות זה מוטט אותי ואני מאז מפחד מכל מסגרת והתיישרתי בחטיבה בגלל הורי כי הרגשתי שרק כך הם אוהבים או יאהבו אותי ואצל אבי זה ברור לגמרי אחרת לא היה זורק אותי מהבי לרחוביכי פרשתי
 

Yemeth

New member
לא מצליח להבין כלל

למה להעניש להעניש להעניש? לא תגיעו לשום מקום כך...לעזאזל, גם בלי שום קשר לאוטיזם. זו לא הדרך...
 

schlomitsmile

Member
מנהל
מהנסיון שלי, כשהורה נכנס לספירלה של עונשים
ו/או צעקות, זה בד"כ כשהוא מתוסכל ומרגיש חסר-אונים

זו לרוב לא בחירה מכוונת מראש, זה מה שיוצא ממנו כשהוא מגיע לקצה.
אח"כ הוא מרגיש רע מאד עם עצמו...
 
נראה לי שככה זה אצל הורי

אמא אמרה לי שהיר אף פעם לא הייתה אלימה ואני הוצאתי ממנה את כל הרוע שלה ולא האמינה שיש. לה צד כה אלים וזה הרס אותי בתור ילד כי חשבתי שמגיע לי ואני רע ואשם עד היום ברור שלא מכוונה רעה אבל המכות רצח שקבלתי ממנה לא יגלדו לעולם הפצע השאר פתוח לעד והיא אמא מאוד רגישה באופן כללי ושקטה ואוטסטית ורצתה שהכל שהיה לי ובכתה עלי המון אבל אני באמת הייתי ילד מאוד מאוד בעייתי והיא אמא מאוד צעירה ובלי תמיכה של בעלה שאותו הכרתי רק שהייתי בן עשר והכל נפל עליה והיחס הרע שלו וחוסר התחשבות ואלימות. שלו גם הובלו אותה יכאונות וחמצב מאוד מעורר היום היא כבר השתגעה לגמרי ולא מתפקדת ואף הייתה באשפוז שנתיים באברבאל כי הייתה במצב נורא עצובה בגלל המוות של בנותיה ואני לא כועס ולא נטור לה טינה לרגע היא אמא טובה בסך הכל נסיתה לפחות אבא כל כך מורכב שלא בא לי לדבר עליו אבל הוא הדמות הכי משמעותית בחיי ושהכי הרסה אותי וגרמה לי לרצות למות . וחהרגיש אפס
 
טוב, אז התייחסות כללית - לדעתי טעיתם בכמה נקודות.

קודם כל, העונש היה חמור מדי (לנקות לבד היא משימה גדולה לפי התיאור שלך), וגם צפוי לחלוטין להיכשל מאחר שנקודת הפתיחה הייתה שהוא אפילו לא הסכים להשתתף קצת בסידור, אז סידור לבד פשוט ברור לחלוטין שהוא לא יעשה מנקודת הפתיחה הזאת (גם אם ביום אחר זה יכול היה להיות לא בעייתי עבורו).
דבר שני, העונש לא היה קשור למעשה - הוא זרק לגו ואז שיקר, ובתגובה היה צריך לסדר הכל - אין קשר בין הדברים פרט לכך שהם מערבים לגו איכשהו (אבל זה לא קשר ממשי).
דבר שלישי, ברגע שמלכתחילה היטלתם משימה שהיה ברור שהוא לא יעשה, להטיל עונשים חמורים יותר ויותר כדי שיעשה זאת בכל זאת הוביל להתנהגות המחאה שלו, שוב באופן די בלתי נמנע - הביטוי אולי משתנה מילד לילד, אבל כמעט אצל כל ילד הייתה הסלמה דומה בגלל הייאוש שלו ממצב שהוא לא יכול לצאת ממנו (כי לסדר הכל לבד פשוט נראה כמו משימה בלתי אפשרית באותו מצב).

כל הדברים שתיארתי לעיל - לא קשורים לשאלה אם הילד בספקטרום או לא, ונכונים פחות או יותר לכל הילדים.
להבא מומלץ שאם ילד מתנגד למשימה מסוימת לא לנקוט בדרך פעולה של להגדיל את המשימה המוטלת עליו כי זה רק יוביל לדרך ללא מוצא שנקלעתם אליה. גם לא לשחק איתו משחקי כוח של עונשים יותר ויותר מוגזמים.
במצב הספציפי הזה, מאחר שהוא שיחק הלכו, להסביר לו שמאחר שהוא שיחק בלגו הוא צריך לסדר בדיוק כמו האחים שלו, ושלך קשה לסדר הכל אחריהם והם צריכים להקל עלייך בכך שיסדרו אחרי עצמם. אם במקרה כזה הוא מסרב לסדר, אומרים לו שאם לא יסדר לא יוכל לשחק בלגו איקס ימים, כי מי שרוצה לשחק חייב לסדר אחרת אי אפשר לחיות בבית עם לגו מפוזר.
ואם הוא עדיין לא מסדר - עוזבים אותו והוא מקבל את העונש המובטח. אם אחרי כמה מקרים כאלה רואים שהוא עדיין לא מסדר, אפשר לנקוט באמצעים חריפים יותר - אבל עד אז אין סיבה.
 
בעיני יש קשר לעבודה שהוא אוטיסט

אבל נראה לי כמוך שזה היה מרגיז גם ילד נט אבל אצל אוטיסט שהוא אדם מאוד רגיש זה אצלו מאוד מוחצן לכן צריך ללמוד לדבר בשפתו ולהבין שלו יש חווית מציאות שונה משל ילד נט וזה לא כי הוא עושה בכוונה או פרזיט , ולא אני לא מאמין בשום עונש בעיני זה לא הדרך אבל אני לא יודע כי אני יודע שזה קשה לגדל ילדים בטח אוטסטים אבל באופן עקרוני אני לא מאמין בשום עונש ופועל כך שאני עם ילדה של אחותי או עם ילדים של בנות דודות שלי והן אומרות לעולי עולים עלי חוץ מאחותי היא גם כמוני לא מענישה אף פעם ומאוד דאלוגית ושוונית והילדה אחלה מקשיבה מאוד ונראה שהיא גם ריגה כמו אחותי האוטסטית גם הילדות של בנות דודות שלי רגישות וחלקן חריגות ואני מאוד מרחם אליהם שהן צועקת אליהן זה ממש כואב. ל ויש לי טראומה כי גדלתי בבית מאוד אלים וזה מחזיר אותי לילדות לכן אנ לאמרוצה להיות הטרה כזה
 
למעלה