זה לחלוטין לא מה שנאמר
לשם מה את מבקשת ממנו דברים?
מניחה שמכמה סיבות, למשל:
כדי שלא יתרגל להיות פרזיט
כדי שלא יחשוב שהוא חסר-אונים ולא מסוגל
כדי שהאחים שלו לא יחשבו שמשתלם לעשות "שביתה איטלקית".
מה שנאמר לך הוא שכדי שהמטרות האלה יושגו
כדי שהוא יוכל לחוות את עצמו כמסוגל
ולפתח את המסוגלות שלו,
כדי שהוא יוכל למצוא את הדרך שלו לתרום את חלקו,
צריך להתנהל באופן שונה מאשר מול ילד נ"ט.
האין זה הגיוני?
כדי להגיע לת"א מחיפה יש לנסוע בדרך שונה מאשר מירושלים
טבעי הוא שהורה נ"ט מכיר רק את הדרך הנ"טית
והיא נראית לו היחידה.
מה שנאמר לך זה שהיא אינה היחידה
והתעקשות ללכת בה עם ילד א"ס תביא אתכם למקומות לא טובים,
כמו שכבר חווית- כנראה היו לך תחושות לא קלות כששאלת "איפה טעינו?"
וגם לבנך היו תחושות לא קלות כשאמר שלאף אחד במשפחה לא אכפת ממנו.
אנשים ניסו לתת לך כיווני חשיבה מתוך נסיון חייהם
לגבי אופיה ומהותה של הדרך השונה הזאת.
ובעניין המסר לאחים שלו- המסר הוא:
אנחנו מקשיבים לילדים שלנו.
כל אחד הוא יחיד ומיוחד,
אנחנו לא באים אליכם עם פרוטוקול מוכן מראש ואחיד
אלא רואים כל אחד מכם,
וכמשפחה מאפשרים לכל אחד לממש את המתנה המיוחדת שבו
מאפשרים לכל אחד לתרום את חלקו בדרך ובקצב שלו.
מאפשרים=נותנים לו את התנאים להם הוא זקוק כדי שיוכל לתרום.
מה כ"כ חשוב שכולם יאספו את הלגו בו-זמנית?
למה אם הם אוספים חלק עכשיו והוא יאסוף את השאר אח"כ
זה אומר שויתרתם לו?
אולי זה אומר שאיפשרתם לו להשתתף במשימה?
שהייתם קשובים ורגישים
וקלטתם שכרגע הוא נשאב למקום אחר
ואין טעם להתעקש
(אגב- האשמתם אותו בעקשנות, אבל מי פה בעצם התעקש?)
אבל אח"כ יוכל לעשות את חלקו ברצון?
אולי זה מחנך את האחים שלו לפתיחות וגמישות?
לשם מה את מבקשת ממנו דברים?
מניחה שמכמה סיבות, למשל:
כדי שלא יתרגל להיות פרזיט
כדי שלא יחשוב שהוא חסר-אונים ולא מסוגל
כדי שהאחים שלו לא יחשבו שמשתלם לעשות "שביתה איטלקית".
מה שנאמר לך הוא שכדי שהמטרות האלה יושגו
כדי שהוא יוכל לחוות את עצמו כמסוגל
ולפתח את המסוגלות שלו,
כדי שהוא יוכל למצוא את הדרך שלו לתרום את חלקו,
צריך להתנהל באופן שונה מאשר מול ילד נ"ט.
האין זה הגיוני?
כדי להגיע לת"א מחיפה יש לנסוע בדרך שונה מאשר מירושלים
טבעי הוא שהורה נ"ט מכיר רק את הדרך הנ"טית
והיא נראית לו היחידה.
מה שנאמר לך זה שהיא אינה היחידה
והתעקשות ללכת בה עם ילד א"ס תביא אתכם למקומות לא טובים,
כמו שכבר חווית- כנראה היו לך תחושות לא קלות כששאלת "איפה טעינו?"
וגם לבנך היו תחושות לא קלות כשאמר שלאף אחד במשפחה לא אכפת ממנו.
אנשים ניסו לתת לך כיווני חשיבה מתוך נסיון חייהם
לגבי אופיה ומהותה של הדרך השונה הזאת.
ובעניין המסר לאחים שלו- המסר הוא:
אנחנו מקשיבים לילדים שלנו.
כל אחד הוא יחיד ומיוחד,
אנחנו לא באים אליכם עם פרוטוקול מוכן מראש ואחיד
אלא רואים כל אחד מכם,
וכמשפחה מאפשרים לכל אחד לממש את המתנה המיוחדת שבו
מאפשרים לכל אחד לתרום את חלקו בדרך ובקצב שלו.
מאפשרים=נותנים לו את התנאים להם הוא זקוק כדי שיוכל לתרום.
מה כ"כ חשוב שכולם יאספו את הלגו בו-זמנית?
למה אם הם אוספים חלק עכשיו והוא יאסוף את השאר אח"כ
זה אומר שויתרתם לו?
אולי זה אומר שאיפשרתם לו להשתתף במשימה?
שהייתם קשובים ורגישים
וקלטתם שכרגע הוא נשאב למקום אחר
ואין טעם להתעקש
(אגב- האשמתם אותו בעקשנות, אבל מי פה בעצם התעקש?)
אבל אח"כ יוכל לעשות את חלקו ברצון?
אולי זה מחנך את האחים שלו לפתיחות וגמישות?