איפה טעינו?
היה לנו יום ממש נחמד, ואז בערב פתאום משום מקום הגיע בלגן מטורף. מן הסתם עשינו משהו שגרם לכל להסתבך. אז אשמח אם תוכלו לעזור לי לחשוב איפה טעינו.
היינו בסלון עם שני האחים שלו וביקשנו מהם לסדר את הלגו שהיה מפוזר. והם התחילו לסדר. הילד נכנס לחדר , ביקשנו שגם הוא יעזור להם. הוא סתם ישב בצד ולא עזר. אחיו העיר שלא בסדר שהם מסדרים והוא לא. אז ביקשתי שוב שיסדר. הוא הסתכל עלי, ואז לא שם לב שאני עדיין מסתכלת , והוא זרק על אחיו קוביית לגו. הערתי לו , והוא שיקר שלא עשה כלום. אז אמרתי לו שאם ככה, העונש שלו הוא לסדר הכל לבד. הוא התיישב על הרצפה ולא סידר. ביקשנו מספר פעמים וזה לא עזר. אז בעלי נתן לו עונש יום בלי מסכים, הוא התעצבן מאד אך לא זז. קיבל עוד עונש או שניים ולא זז. אחרי עונש נוסף הוא נשכב על הרצפה והתחיל לבכות. אבל המשיך לא לסדר. בעלי אמר לו ללכת לחדר. סירב , ואז בעלי לקח אותו לחדר. הכל מלווה בצרחות , כמובן. נשאר קצת בחדר, חבט ברהיטים ובדלת. בעלי דרש שיפסיק , זה כמובן רק עיצבן אותו יותר. אחרי כמה דקות נרגע ובא לסלון , סירב לחזור לחדר. אמרתי לו לסדר. ביקשתי פעמיים , בסוף התחיל. כל כמה חלקים עצר ואמר שסיים. ככה כמה פעמים. בסוף סירב לסיים למרות שלא נשאר הרבה. חשוב לציין שאת הכל היה צריך לשים ביחד בשקית , לא משימה מורכבת בשבילו. אחרי עוד רבע שעה בעלי שוב אמר לו ללכת לחדר ולהישאר שם , ופשוט סידרנו לבד. הוא ניסה לדבר איתי , והסברתי לו שאני מותשת מהמאבק איתו , שהייתי חייבת להעניש אחרי שזרק חלק על אחיו ועוד שיקר, ושהעונש הזה היה קל והיה עליו פשוט לסדר במקום לדרדר את המצב לעקות וכאב לב לכולם. אז הוא טען שכלום לא היה ושהוא לא יודע על מה אני מדברת. סירבתי לדבר איתו , אז בסוף אמר שלאף אחד במשפחה לא אכפת ממנו. ככה זה הסתיים.
אנחנו מרגישים שבכל שלב לא הייתה לנו ברירה אלא לפעול איך שפעלנו. איפה טעינו ?
היה לנו יום ממש נחמד, ואז בערב פתאום משום מקום הגיע בלגן מטורף. מן הסתם עשינו משהו שגרם לכל להסתבך. אז אשמח אם תוכלו לעזור לי לחשוב איפה טעינו.
היינו בסלון עם שני האחים שלו וביקשנו מהם לסדר את הלגו שהיה מפוזר. והם התחילו לסדר. הילד נכנס לחדר , ביקשנו שגם הוא יעזור להם. הוא סתם ישב בצד ולא עזר. אחיו העיר שלא בסדר שהם מסדרים והוא לא. אז ביקשתי שוב שיסדר. הוא הסתכל עלי, ואז לא שם לב שאני עדיין מסתכלת , והוא זרק על אחיו קוביית לגו. הערתי לו , והוא שיקר שלא עשה כלום. אז אמרתי לו שאם ככה, העונש שלו הוא לסדר הכל לבד. הוא התיישב על הרצפה ולא סידר. ביקשנו מספר פעמים וזה לא עזר. אז בעלי נתן לו עונש יום בלי מסכים, הוא התעצבן מאד אך לא זז. קיבל עוד עונש או שניים ולא זז. אחרי עונש נוסף הוא נשכב על הרצפה והתחיל לבכות. אבל המשיך לא לסדר. בעלי אמר לו ללכת לחדר. סירב , ואז בעלי לקח אותו לחדר. הכל מלווה בצרחות , כמובן. נשאר קצת בחדר, חבט ברהיטים ובדלת. בעלי דרש שיפסיק , זה כמובן רק עיצבן אותו יותר. אחרי כמה דקות נרגע ובא לסלון , סירב לחזור לחדר. אמרתי לו לסדר. ביקשתי פעמיים , בסוף התחיל. כל כמה חלקים עצר ואמר שסיים. ככה כמה פעמים. בסוף סירב לסיים למרות שלא נשאר הרבה. חשוב לציין שאת הכל היה צריך לשים ביחד בשקית , לא משימה מורכבת בשבילו. אחרי עוד רבע שעה בעלי שוב אמר לו ללכת לחדר ולהישאר שם , ופשוט סידרנו לבד. הוא ניסה לדבר איתי , והסברתי לו שאני מותשת מהמאבק איתו , שהייתי חייבת להעניש אחרי שזרק חלק על אחיו ועוד שיקר, ושהעונש הזה היה קל והיה עליו פשוט לסדר במקום לדרדר את המצב לעקות וכאב לב לכולם. אז הוא טען שכלום לא היה ושהוא לא יודע על מה אני מדברת. סירבתי לדבר איתו , אז בסוף אמר שלאף אחד במשפחה לא אכפת ממנו. ככה זה הסתיים.
אנחנו מרגישים שבכל שלב לא הייתה לנו ברירה אלא לפעול איך שפעלנו. איפה טעינו ?
