חרסינה משורינת
New member
שאלה - לגבי איבחון בגיל מאוחר
האם ניתן לגשת לאבחון מבלי לערב בני משפחה ?
בעיקרון אחותי מאובחנת אבל אני מגיל צעיר קיבלתי אבחנות מהפסיכולוגית של "בורדרליין" והפרעת קשב וחרדה חברתית. יש לי קושי להסתדר עם בני משפחתי וזה לא אפשרי מבחינתם ואינני רוצה שידעו .
לאחרונה יש לי צורך לבחון את האבחון הרשמי אולי כחלק מהכרה בנגישות ובקשיים שלי - כדי שאוכל לגשת במידה וארצה מהבנה נכונה יותר לתחומים שנכונים לי (אצל גורמים רשמיים) . הייתי גם רוצה לברר מה אבחון נכון מקנה - ובעיקר בעזרה בקשיים שרלבנטים לי -
אז אפרט כמה דברים שרלבנטים לי וכמו שאני יודעת וכבר רשמו על זה הרבה זה מתבטא מאוד שונה אצל נשים ובקשר עם אספים גם רואה את ההבדל:
*אני ממש צריכה להתאמץ בקשר עין. זה דבר שלמדתי בגיל העשרה ואני משתמשת בו עד היום אבל זה ממש קשה לי וגורם לי לחוש לא בנוח ובמין "חלל ריק" בו אני מתקשה לחשוב ונכנסת לחרדה עצומה.
*בילדות חוויתי מצבים שבהם כמעט נזרקתי מבית ספר כמה וכמה פעמים כי הפסקתי לבוא וחוויתי חרדה חברתית חזקה (שכאמור אבחנו לי עוד מהצבא) בגלל ששיחה של חמש דקות ובכלל סיטואציות חברתיות היו יותר מדי בשבילי.
*מבחינה חושית אני חווה ממש שונה את המקום הזה- אני חווה ממש תת תחושה במה שקשור לריח , רגישות מטורפת מאוד לקור, דווקא בכאב- אני נפצעת הרבה ונפגעת כי אני במה שקשור לכאב חשה "מעומעם" ושונה מאוד כאב מאנשים אחרים ורק כשהגעתי לשנות העשרים התחלתי להבין את זה כשאחזתי דברים לוהטים ולא הבנתי למה אנשים אחרים לא מבינים איך - חוש הטעם שלי מעומעם גם מאוד, מבחינת מגע- אני ממש רגישה ולא יכולה לסבול מגע קל או מדגדג- ברמה שקשה לי שנוגעים בי. מבחינת שמיעה רגישה לרעשים למדי ויכולה להכנס ללחץ נפשי חזק מזה.
- אני רגישה לצבעים וגירויים מסוימים , למשל אני מקפידה להתרחק מצבעים מסוימים שעושים לי רע או תחושה פיזית של מחלה. בנוסף צבעים מסוימים בעיקר בוהקים יכולים לחוש לי חוסר נוחות ברמה שאעזוב מקום.
-סיטואציות חברתיות - ואו - החלק המרכזי. אז קודם כל אני הרבה פעמים לא מבחינה בציניות , אני מבחינה בדרגות מסוימות אבל נוטה לפרש אותה ברצינות. אני ממש מתקשה בנוכחות של אדם אחד - בקבוצות מוצאת את עצמי שותה אלכוהול מרוב חרדה ותמיד בסוף הערב מבלה לבדי ורוצה רק להסתלק משם. בתקופה האחרונה נמנעת לחלוטין . אני לא יודעת מה צריך לומר ואיך להתנהג - אני יודעת אבל זה דורש כל כך הרבה מאמץ שאני מוותרת.
למדתי עם השנים להשתלב ואני אפילו יודעת להביא את זה למצב של דיוק מוחלט ולחזות מה יאמרו אבל זה מעייף אותי כל כך ובסופו של דבר השונות עולה על פני השטח. אני משתדלת להמנע משיחות עם אנשים כי אם אני שוכחת - אני נוטה להכנס למונולוגים על דברים שמעניינים אותי ו"שוכחת" את האדם שמולי ומדברת בלי הפסקה. לרוב במקרים כאלה זה מוביל אותי לשתיקות כי אני רואה שאנשים מתרחקים.
בילדות לקח לי המון שנים להבין קיוז חברתיים ואני חושבת שהיום שאני דווקא מבינה טוב מהממוצע זה כי אני פשוט ממש בניתי מודולים בראש של למה אנשים מגיבים ואיך ואני יכולה לחזות אותם אבל זה לא עוזר לי לחוש יותר בנוח
אהא ואני ממש אבל ממש שונאת סמול טוק , זה הסיוט של חיי . אני גם חשה ממש חרדה מול אנשים חדשים וממש ממש קשה לי עם הקונספט של "מינגלינג" ואפילו אדם אחד בגדול מעדיפה להמנע מכל זה כמה שניתן- עד רמה שאני מוכנה לחפש דרכים עוקפות בדרך למכולת רק לא להתקע מול אנשים או לומר שלום כי מבחינתי נוכחות של אדם מלחיצה , קשה , ממוסכת מידי. בילדות גם זוכרת שממש לא הבנתי כל כך למה אנשים מגיבים וזה הוביל להתעללות ובריונות קשה בגלל זה התחלתי כבר מגיל צעיר "להעתיק" תגובות של דמיות מצוירות וממש לחקור איך אנשים מגיבים ולמה רק כדי "לשרוד" וגם למדתי לשלוט בטון הדיבור שלי שבמקור הוא ילדותי אבל כשאני מדברת על נושאים שאוהבת אנשים טענו שחסר הבעה .
- יש לי תחומי עניין שמתחלפים אומנם אבל אני משקיעה בהם שעות ויכולה לדבר רק עליהם -כרגע זה חרקים ובישול ואני לא מתעסקת בדברים אחרים.
- אני ממש אבל ממש מתקשה עם שינויים , לא מסוגלת לתכנן רשימות כי נצמדת וחריגה אחת מכניסה אותי ללחץ היסטרי ואני לא יכולה שמפסיקים אותי בזמן דבר. בכלל לפעמים לעשות פעולה - אני צריכה המון המון זמן לביצוע כי אני צריכה הפסקות ואני לא יכולה לקטוע דבר באיבו. אני ממש שונאת ספונטניות והקושי העיקרי שלי לדעתי היום הוא שכל שינוי ממה שרציתי לבצע יכול להיות ממש מתסכל קשה וממוטט אותי נפשית.
- אני קורסת המון - בעיקר במצבים מול אנשים זה מרגיש כאילו זה "מצטבר" ואני מגיעה למצבים שאני מרגישה כמו תהום ותסכול ואני נכנסת למצבים שאני קופאת ולא יכולה לזוז או לדבר או שאני יכולה להתחיל לבכות ולהכנס להיפרוונטילציה ומה שגיליתי שעוזר זה חדר חשוך ומנוחה ממש שבה אני מארגנת מחשבות אבל בעיקרון זה יכול להגיע להתקף זעם או שאני ממש יכולה להכאיב את עצמי אם לא אתבודד ואני נמצאת במצב איום שקשה לי לתאר.
-הרגשות שלי ממש חזקים וגם בני זוג שהיו איתי וגם אנשים שמכירים אותי אומרת שאני נעה "ככה" בינהם מרגע לרגע . אני גם יכולה להתרגש מאוד ולבכות מדברים שאנשים לוקחים כמובן מאליו או להקשר לחפצים או להתקע על חלק בשיחה שלא מקובל ולהתרגש ולדבר בלי הפסקה עליו - אבל אני גם לא יודעת איך מגיבים במצבים רגשיים והכי קשה לי מצב רגשי קשה של אדם כי אין לי מושג מה עושים שם .
- אני עדין מילדות הולכת על קצות האצבעות וגיליתי במהלך השנים שזה גם מאפיין ויש לי עדין נפנופי ידיים לפעמים (בגיל צעיר גם דפקתי את הראש ברצפה או בקיר אבל זה הפסיק עם השנים).
- אני אובר אנליטית או DEEP THINKER - חושבת שככה קוראים לזה ושאלה פשוטה מובילה אותי לגלוש למחשבה.
- אני "מתנתקת" - והרבה פעמים אנשים העירו לי על זה שאני בוהה או נתקעת בנקודה בחלל ואני חושבת שזו גם הסיבה שאבחנו לי ADD בין היתר שאני מעופפת וחולמנית ויכולה לפעמים לגלות שבהיתי משהו כמו חצי שעה ולא שמתי לב שהזמן עבר (אני נאבדת במחשבות).
- זיכרון - אני למען האמת לא יודעת לגבי זה .כי אני אף פעם לא חשבתי או יודעת איך מודדים את זה. אני יודעת שיש שמדווחים על זכרון צילומי אבל אני לא יודעת אם בדיוק יש לי את זה . אני זוכרת דברים שאנשים אמרו לי ממש גם אחרי שנים וכשאני נזכרת אני יכולה להזכר גם מה אנשים לבשו או אכלו באותו יום דבר שאנשים ממש לא זוכרים ושמתי לב שממש טוב ושונה מאנשים אבל לא חושבת שהזכרון שלי צילומי. אבל כן ברמה של איזה נעליים ואיזה צבע שרוכים הוא לבש אם זה משהו שעניין אותי.
-יש לי פוביות ופחדים לא רציונליים שלא אפרט אבל יש הרבה כאלה .
-יש לי טורט .
-אני לא מסתדרת בעבודה או במסגרות ואף פעם ברובם גם כשכן "צפה על המים" לא מצליחה לרכוש חברים. כמו מין "קיר זכוכית" בלתי נראה.
יש עוד הרבה דברים אבל חושבת שזה ככה מספיק.
האם ניתן לגשת לאבחון מבלי לערב בני משפחה ?
בעיקרון אחותי מאובחנת אבל אני מגיל צעיר קיבלתי אבחנות מהפסיכולוגית של "בורדרליין" והפרעת קשב וחרדה חברתית. יש לי קושי להסתדר עם בני משפחתי וזה לא אפשרי מבחינתם ואינני רוצה שידעו .
לאחרונה יש לי צורך לבחון את האבחון הרשמי אולי כחלק מהכרה בנגישות ובקשיים שלי - כדי שאוכל לגשת במידה וארצה מהבנה נכונה יותר לתחומים שנכונים לי (אצל גורמים רשמיים) . הייתי גם רוצה לברר מה אבחון נכון מקנה - ובעיקר בעזרה בקשיים שרלבנטים לי -
אז אפרט כמה דברים שרלבנטים לי וכמו שאני יודעת וכבר רשמו על זה הרבה זה מתבטא מאוד שונה אצל נשים ובקשר עם אספים גם רואה את ההבדל:
*אני ממש צריכה להתאמץ בקשר עין. זה דבר שלמדתי בגיל העשרה ואני משתמשת בו עד היום אבל זה ממש קשה לי וגורם לי לחוש לא בנוח ובמין "חלל ריק" בו אני מתקשה לחשוב ונכנסת לחרדה עצומה.
*בילדות חוויתי מצבים שבהם כמעט נזרקתי מבית ספר כמה וכמה פעמים כי הפסקתי לבוא וחוויתי חרדה חברתית חזקה (שכאמור אבחנו לי עוד מהצבא) בגלל ששיחה של חמש דקות ובכלל סיטואציות חברתיות היו יותר מדי בשבילי.
*מבחינה חושית אני חווה ממש שונה את המקום הזה- אני חווה ממש תת תחושה במה שקשור לריח , רגישות מטורפת מאוד לקור, דווקא בכאב- אני נפצעת הרבה ונפגעת כי אני במה שקשור לכאב חשה "מעומעם" ושונה מאוד כאב מאנשים אחרים ורק כשהגעתי לשנות העשרים התחלתי להבין את זה כשאחזתי דברים לוהטים ולא הבנתי למה אנשים אחרים לא מבינים איך - חוש הטעם שלי מעומעם גם מאוד, מבחינת מגע- אני ממש רגישה ולא יכולה לסבול מגע קל או מדגדג- ברמה שקשה לי שנוגעים בי. מבחינת שמיעה רגישה לרעשים למדי ויכולה להכנס ללחץ נפשי חזק מזה.
- אני רגישה לצבעים וגירויים מסוימים , למשל אני מקפידה להתרחק מצבעים מסוימים שעושים לי רע או תחושה פיזית של מחלה. בנוסף צבעים מסוימים בעיקר בוהקים יכולים לחוש לי חוסר נוחות ברמה שאעזוב מקום.
-סיטואציות חברתיות - ואו - החלק המרכזי. אז קודם כל אני הרבה פעמים לא מבחינה בציניות , אני מבחינה בדרגות מסוימות אבל נוטה לפרש אותה ברצינות. אני ממש מתקשה בנוכחות של אדם אחד - בקבוצות מוצאת את עצמי שותה אלכוהול מרוב חרדה ותמיד בסוף הערב מבלה לבדי ורוצה רק להסתלק משם. בתקופה האחרונה נמנעת לחלוטין . אני לא יודעת מה צריך לומר ואיך להתנהג - אני יודעת אבל זה דורש כל כך הרבה מאמץ שאני מוותרת.
למדתי עם השנים להשתלב ואני אפילו יודעת להביא את זה למצב של דיוק מוחלט ולחזות מה יאמרו אבל זה מעייף אותי כל כך ובסופו של דבר השונות עולה על פני השטח. אני משתדלת להמנע משיחות עם אנשים כי אם אני שוכחת - אני נוטה להכנס למונולוגים על דברים שמעניינים אותי ו"שוכחת" את האדם שמולי ומדברת בלי הפסקה. לרוב במקרים כאלה זה מוביל אותי לשתיקות כי אני רואה שאנשים מתרחקים.
בילדות לקח לי המון שנים להבין קיוז חברתיים ואני חושבת שהיום שאני דווקא מבינה טוב מהממוצע זה כי אני פשוט ממש בניתי מודולים בראש של למה אנשים מגיבים ואיך ואני יכולה לחזות אותם אבל זה לא עוזר לי לחוש יותר בנוח
אהא ואני ממש אבל ממש שונאת סמול טוק , זה הסיוט של חיי . אני גם חשה ממש חרדה מול אנשים חדשים וממש ממש קשה לי עם הקונספט של "מינגלינג" ואפילו אדם אחד בגדול מעדיפה להמנע מכל זה כמה שניתן- עד רמה שאני מוכנה לחפש דרכים עוקפות בדרך למכולת רק לא להתקע מול אנשים או לומר שלום כי מבחינתי נוכחות של אדם מלחיצה , קשה , ממוסכת מידי. בילדות גם זוכרת שממש לא הבנתי כל כך למה אנשים מגיבים וזה הוביל להתעללות ובריונות קשה בגלל זה התחלתי כבר מגיל צעיר "להעתיק" תגובות של דמיות מצוירות וממש לחקור איך אנשים מגיבים ולמה רק כדי "לשרוד" וגם למדתי לשלוט בטון הדיבור שלי שבמקור הוא ילדותי אבל כשאני מדברת על נושאים שאוהבת אנשים טענו שחסר הבעה .
- יש לי תחומי עניין שמתחלפים אומנם אבל אני משקיעה בהם שעות ויכולה לדבר רק עליהם -כרגע זה חרקים ובישול ואני לא מתעסקת בדברים אחרים.
- אני ממש אבל ממש מתקשה עם שינויים , לא מסוגלת לתכנן רשימות כי נצמדת וחריגה אחת מכניסה אותי ללחץ היסטרי ואני לא יכולה שמפסיקים אותי בזמן דבר. בכלל לפעמים לעשות פעולה - אני צריכה המון המון זמן לביצוע כי אני צריכה הפסקות ואני לא יכולה לקטוע דבר באיבו. אני ממש שונאת ספונטניות והקושי העיקרי שלי לדעתי היום הוא שכל שינוי ממה שרציתי לבצע יכול להיות ממש מתסכל קשה וממוטט אותי נפשית.
- אני קורסת המון - בעיקר במצבים מול אנשים זה מרגיש כאילו זה "מצטבר" ואני מגיעה למצבים שאני מרגישה כמו תהום ותסכול ואני נכנסת למצבים שאני קופאת ולא יכולה לזוז או לדבר או שאני יכולה להתחיל לבכות ולהכנס להיפרוונטילציה ומה שגיליתי שעוזר זה חדר חשוך ומנוחה ממש שבה אני מארגנת מחשבות אבל בעיקרון זה יכול להגיע להתקף זעם או שאני ממש יכולה להכאיב את עצמי אם לא אתבודד ואני נמצאת במצב איום שקשה לי לתאר.
-הרגשות שלי ממש חזקים וגם בני זוג שהיו איתי וגם אנשים שמכירים אותי אומרת שאני נעה "ככה" בינהם מרגע לרגע . אני גם יכולה להתרגש מאוד ולבכות מדברים שאנשים לוקחים כמובן מאליו או להקשר לחפצים או להתקע על חלק בשיחה שלא מקובל ולהתרגש ולדבר בלי הפסקה עליו - אבל אני גם לא יודעת איך מגיבים במצבים רגשיים והכי קשה לי מצב רגשי קשה של אדם כי אין לי מושג מה עושים שם .
- אני עדין מילדות הולכת על קצות האצבעות וגיליתי במהלך השנים שזה גם מאפיין ויש לי עדין נפנופי ידיים לפעמים (בגיל צעיר גם דפקתי את הראש ברצפה או בקיר אבל זה הפסיק עם השנים).
- אני אובר אנליטית או DEEP THINKER - חושבת שככה קוראים לזה ושאלה פשוטה מובילה אותי לגלוש למחשבה.
- אני "מתנתקת" - והרבה פעמים אנשים העירו לי על זה שאני בוהה או נתקעת בנקודה בחלל ואני חושבת שזו גם הסיבה שאבחנו לי ADD בין היתר שאני מעופפת וחולמנית ויכולה לפעמים לגלות שבהיתי משהו כמו חצי שעה ולא שמתי לב שהזמן עבר (אני נאבדת במחשבות).
- זיכרון - אני למען האמת לא יודעת לגבי זה .כי אני אף פעם לא חשבתי או יודעת איך מודדים את זה. אני יודעת שיש שמדווחים על זכרון צילומי אבל אני לא יודעת אם בדיוק יש לי את זה . אני זוכרת דברים שאנשים אמרו לי ממש גם אחרי שנים וכשאני נזכרת אני יכולה להזכר גם מה אנשים לבשו או אכלו באותו יום דבר שאנשים ממש לא זוכרים ושמתי לב שממש טוב ושונה מאנשים אבל לא חושבת שהזכרון שלי צילומי. אבל כן ברמה של איזה נעליים ואיזה צבע שרוכים הוא לבש אם זה משהו שעניין אותי.
-יש לי פוביות ופחדים לא רציונליים שלא אפרט אבל יש הרבה כאלה .
-יש לי טורט .
-אני לא מסתדרת בעבודה או במסגרות ואף פעם ברובם גם כשכן "צפה על המים" לא מצליחה לרכוש חברים. כמו מין "קיר זכוכית" בלתי נראה.
יש עוד הרבה דברים אבל חושבת שזה ככה מספיק.
