"שמח מאושר וחברתי" ?
לא בדיוק לגמרי מסכים עם האמא של כינור שחושבת שדי למצוא דרכי ביטוי חליפיות, שאם מישהו מתקשה לדבר אז שישיר, חושב שאיפשהו זה גם מנציח סטיגמה ועיוות ,וזה למרות שגישתה בוודאי עדיפה על זו הנהוגה כפסילת עצם קיומו, מהותו, וזהותו של האוטיסט.
הורים אומרים הנה הילד משתלב והוא מאושר ובטוח יותר אבל יש במציאות הרבה יותר ממה שפוגש את העין (פסיכולוגים אמורים לדעת את זה אבל פסיכולוגים לא יודעים כלום).
לאוטיסט, אגב לא רק כילד אלא גם כמבוגר אין ממש בחירה כרגע אלא להיקרע לגזרים,
כי אם יחיה כמהותו, כקצבו, ככיוונו, כפי שנכון לחוויה החושית,גופנית שלו ולשם חיבורה לזו הנפשית,
מפרספקטיבה נורמטיבית, שמטבע נוטה לכחניות שאפילו אינה מודעת לעצמה ככזאת, הוא יתפש כמנותק, כבוהה, כחסר כיוון,סיבה ומטרה ולעומתי מדי, "המומחים", הרופאים והחוקרים והאקדמיה בכלל מוסיפים על החבורה הזאת פצע כשהם קובעים נחרצות שלא רק שהוא כזה אלא שהוא לוקה אנושות בעצם המרכיבים הכי בסיסיים של הזהות, שאינו אדם כלל, ולכן צריך להתערב ככל המוקדם על מנת ללמד אותו פרט אחר פרט דרך גישות שאפילו לא הולמות לחיות.
ברור שהילד קרוע, כי כשהוא מנסה לחיות כפי טבעו וטבע הכיוון הנכון להתפתחותו ולאינטגרציה הפנימית שלו הוא נתקל במבטה המבוהל, הסולד, הכועס, האטום והמדיר והחוסם של סביבתו, כולל זו הקרובה ביותר, זו של משפחתו, במצב כזה אין אדם שלא ימכור את נשמתו לשטן, ובוודאי לא ילד קטן.
כשמציבים בפני ילד קטן מצב שבו או שתהיה לא עצמך או שלא תקבל אהבה הוא חווה תהום שאפילו האדם הכי חזק ומבוגר לא מסוגל להתמודד עם שכמותה,
גרוע מזה, הוא לומד לקבל קיום שבו אין בחירה טובה אלא רק בחירות רעות יותר או פחות,
הוא לומד להבין שאסור לו להרגיש ולהיות והפצע שההתערבות המוקדמת והאינטנסיבית פותח בו לא יסגר לעולם.
אני "חברתי", מאז ילדותי, אני חברתי בצורה שונה מהמקובל, ובינינו, זה לא שהצורה המקובלת היא מופתית או משהו שקרוב לזה בכלל,
גם כבוגר אני נשפט כמנותק, כאנטי סוציאלי, כאדם רע, כאדם שבגלל שהוא מקולקל אין לו גם זכות לאהבה, או אפילו לפרנסה, או לזכויות אנוש הכי בסיסיות.
לאוטיסט, גם כמבוגר, יש פחות זכויות אנוש מלפלשתיני, אני יודע שלרוב האנשים בארץ לא אכפת שלפלשתינים אין זכויות אנוש אבל מציע לכם לנסות לדמיין מה זה אומר שלילד שלכם, לאדם הכי אהוב עליכם, יש פחות זכויות אנוש מלאוייב הכי מושבע של מדינתכם,
ועם הסיוט הזה הוא יצטרך לחיות עד סוף ימיו,
וכל זה על מה ולמה ?
כי הוא קצת עדין ורגיש מהממוצע,
אכן,
סיבה לתייג אותו כתת אדם.
ושוב, תודה לאקדמיה,
לא בדיוק לגמרי מסכים עם האמא של כינור שחושבת שדי למצוא דרכי ביטוי חליפיות, שאם מישהו מתקשה לדבר אז שישיר, חושב שאיפשהו זה גם מנציח סטיגמה ועיוות ,וזה למרות שגישתה בוודאי עדיפה על זו הנהוגה כפסילת עצם קיומו, מהותו, וזהותו של האוטיסט.
הורים אומרים הנה הילד משתלב והוא מאושר ובטוח יותר אבל יש במציאות הרבה יותר ממה שפוגש את העין (פסיכולוגים אמורים לדעת את זה אבל פסיכולוגים לא יודעים כלום).
לאוטיסט, אגב לא רק כילד אלא גם כמבוגר אין ממש בחירה כרגע אלא להיקרע לגזרים,
כי אם יחיה כמהותו, כקצבו, ככיוונו, כפי שנכון לחוויה החושית,גופנית שלו ולשם חיבורה לזו הנפשית,
מפרספקטיבה נורמטיבית, שמטבע נוטה לכחניות שאפילו אינה מודעת לעצמה ככזאת, הוא יתפש כמנותק, כבוהה, כחסר כיוון,סיבה ומטרה ולעומתי מדי, "המומחים", הרופאים והחוקרים והאקדמיה בכלל מוסיפים על החבורה הזאת פצע כשהם קובעים נחרצות שלא רק שהוא כזה אלא שהוא לוקה אנושות בעצם המרכיבים הכי בסיסיים של הזהות, שאינו אדם כלל, ולכן צריך להתערב ככל המוקדם על מנת ללמד אותו פרט אחר פרט דרך גישות שאפילו לא הולמות לחיות.
ברור שהילד קרוע, כי כשהוא מנסה לחיות כפי טבעו וטבע הכיוון הנכון להתפתחותו ולאינטגרציה הפנימית שלו הוא נתקל במבטה המבוהל, הסולד, הכועס, האטום והמדיר והחוסם של סביבתו, כולל זו הקרובה ביותר, זו של משפחתו, במצב כזה אין אדם שלא ימכור את נשמתו לשטן, ובוודאי לא ילד קטן.
כשמציבים בפני ילד קטן מצב שבו או שתהיה לא עצמך או שלא תקבל אהבה הוא חווה תהום שאפילו האדם הכי חזק ומבוגר לא מסוגל להתמודד עם שכמותה,
גרוע מזה, הוא לומד לקבל קיום שבו אין בחירה טובה אלא רק בחירות רעות יותר או פחות,
הוא לומד להבין שאסור לו להרגיש ולהיות והפצע שההתערבות המוקדמת והאינטנסיבית פותח בו לא יסגר לעולם.
אני "חברתי", מאז ילדותי, אני חברתי בצורה שונה מהמקובל, ובינינו, זה לא שהצורה המקובלת היא מופתית או משהו שקרוב לזה בכלל,
גם כבוגר אני נשפט כמנותק, כאנטי סוציאלי, כאדם רע, כאדם שבגלל שהוא מקולקל אין לו גם זכות לאהבה, או אפילו לפרנסה, או לזכויות אנוש הכי בסיסיות.
לאוטיסט, גם כמבוגר, יש פחות זכויות אנוש מלפלשתיני, אני יודע שלרוב האנשים בארץ לא אכפת שלפלשתינים אין זכויות אנוש אבל מציע לכם לנסות לדמיין מה זה אומר שלילד שלכם, לאדם הכי אהוב עליכם, יש פחות זכויות אנוש מלאוייב הכי מושבע של מדינתכם,
ועם הסיוט הזה הוא יצטרך לחיות עד סוף ימיו,
וכל זה על מה ולמה ?
כי הוא קצת עדין ורגיש מהממוצע,
אכן,
סיבה לתייג אותו כתת אדם.
ושוב, תודה לאקדמיה,
