אחת המלכודות שהורים צריכים להזהר מהן
אחרי שאחד מילדיהם אובחן יש נטיה לשים תחת זכוכית מגדלת-
שלא לומר מיקרוסקופ- את האחים שלו.
במיוחד כשמדובר באחים שהם תינוקות, כדאי להזהר.
שוב- אנחנו רוצים להיות עם אצבע על הדופק,
אבל לא לקטלג ילד סתם, מרוב לחץ שלנו,
ולשים עליו כותרת שאינה נכונה לו.
בכל הלחץ הזה, וודאי בכותרת שגויה,
יש פוטנציאל מזיק, לא פחות, ואולי יותר,
מבאיבחון שיתאחר קצת.
 
באיזה גיל אובחן האח הגדול? מה זה "גיל מאד מתקדם"?
כמה זמן עבר מאז האבחון?
האם נראה לך שנגרם לו נזק בגלל שלא אובחן מוקדם יותר?
 
ה
שלי למשל, אובחן בגיל 6 וחצי, ולא נגרם לו שום נזק מכך,
נהפוך הוא.
אחיו אובחן בגיל 13, כן נגרם לו נזק- בביה"ס.
אבא שלהם אובחן בגיל 40- נגרם לו נזק.
את מבינה את כוונתי? לדעתי איבחון עשוי להיות כלי חשוב,
ולא כדאי סתם למרוח את הזמן,
מצד שני גם לא להיות בלחץ ולהכניס גם את הילד ללחץ.
החלטות שנעשות מתוך לחץ, עולה הסבירות שיהיו שגויות.
 
נכון, את צודקת שלעיתים אי-אפשר לדעת בודאות בגיל הרך מאד.
בדיוק בגלל זה נראה לי שעל מנת להקטין הסיכון לטעויות,
עדיף להמתין עם האיבחון לפחות לגיל שנתיים וקצת.
למרות שאנחנו רוצים תשובה, להפנים שכרגע אין עדיין.
כל עוד הניצן סגור, לא ניתן לדעת את צבעיו,
יש להמתין שייפתח הפרח ואז נראה.
ובינתיים, לנשום עמוק, לא "לאבחן" את הילד בעצמנו כל הזמן -
זה רק ישגע אותו ואותנו -
אלא פשוט לאהוב אותו, לשחק איתו, להקשיב לו, לספר לו סיפורים,
לשיר לו, לרקוד איתו וכל השאר