תשובה מאחת שיודעת
שלום לך,
ראשית אענה לך כאמא שעברה את אותה תופעה עם בני הבכור וכמורה לחינוך מיוחד העובדת עם מתבגרים עם אוטיזם.
בני הבכור היום בן 9, נפנף בידיו וברגליו מגיל אפס. הוא היה מוסיף לזה גם טון רוטן מעצבן כזה. אני כאם צעירה העוסקת בחינוך המיוחד הפלתי עליו את כל החרדות שלי ולמעשה אבחנתי אותו מהיום שהוא נולד. כבר בגיל שנתיים היו לו מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת ומעקב התפתחותי רק בגלל שהוא לא התפתח כמו כולם, או במילים אחרות התפתח בקצב שלו. היום הוא הולך מדבר (לעיתים יותר מידי...)ספורטאי ותלמיד מצטיין. אגב, בני מנפנף, אומנם מנסה להצניע את זה, עד היום בכל פעם שהוא מתרגש הוא מותח את ידיו במעגלים,קופץ במקומו ב"אקסייט".היום אני יודעת שזה הוא והתופעה היא חלק ממנו. פעם לקחה אותי הגננת שלו לשיחה ואמרה לי שלבני יש 100טיקים ביום ושכדאי שאקח אותו לטיפול. מה שהיא חטפה ממני באותו יום! לגננות אין סמכות להשתמש באבחנות מקצועיות או רפואיות. זה רק אומר במקרה שלו שהוא מאוד התרגש מהפעילות בגן ואם היא היתה מכירה אותו קצת יותר היא הייתה שמה לב לכך....
מה שאני רוצה להגיד הוא שהכל בסדר, כל ילד מתפתח בקצב שלו ולכל ילד יש את דפוסי ההתנהגות שלו. לימים אני יודעת שטעיתי שהעמסתי עליו את החרדות שלי וגם עלי זה לא הקל מבחינה נפשית. איני אומרת להתעלם מסימנים או לא להיות ערה ורגישה להתפתחות בנך. אבל קחי הכל בפרופורציות. נכון שיש ילדים עם אוטיזם שמנפנפים בידיים זה לא אומר שהבן שלך על הרצף.
כמורה למתבגרים עם אוטיזם למעלה מעשור אני מציעה לך לבדוק קשר עין, האם הוא מחייך אליך, האם הוא מחפש את תגובותיך לדברים שהוא עושה, האם הוא נמנע ממגע... את יכולה גם להתייעץ עם איש מקצוע כדי להוריד ממך את הלחץ. תזכרי שכל ילד הוא שונה ולכל ילד קצב משלו. נסי גם לא להשוות בין התאומים...
מאחלת לך ליהנות מחווית ההורות.
רותם
