נתנאל6589881
New member
מסר
הנני אוטיסט חולה, לא מבין כלום, לא שומע ולא רואה, אני דפוק במוח, קשר עין ? לא ממש לא אף פעם לא היה, מה לעשות ? אולי מנתחי התנהגות יעזרו לי ? אולי קלנאי תקשורת ? אני לא אומר אבא אני לא אומר אמא אני רק חוזר על עצמי כל הזמן, לא מפסיק לצעוק דופק את הראש בקיר, מנסה למוות כל שני וחמישי אני חולה נפש נכון ? מעוות ? פוזל, עוור לרוח עוור למה שנחשב תקין, חולה כל כך
שהדרך היחידה לגמול אותי מעצמי היא לשנות אותי, מה לעשות אין לי מקום, אין עבורי שום מקום בחברה הזו, שהיא מורכבת מאנשים נאצלים, נפלאים, אדירים, חכמים בלי די, אז שהייתי בן עשר דחפו לי כדור לפה כן כבר אז הייתי חולה נפש מסוכן ועוד כדור ועוד כדור עוד טיפול ועוד טיפול, כי אני לא בסדר כי אני לא כמו שהנכם רוצים שהיה, חניני, שמח, מאושר, חיוך רווח, לא מבקר, שקט, חברתי אוהב את כולם רוצה לשחק בכדור עם ילדים ,רוצה לדבר עם השומר שפנה עלי, כן אני חייב לענות לו ולשוחח עמו כי אחרת אני מעליב אותו אני ילד רע כי לא עניתי לו כי
הורדתי ראש, כי לא הוצאתי מילה אז תקחו את הילד לאילוף כזה שיעדדו אותו שיצעקו שהוא מדבר שהוא מחייך " ילד טוב " כמו כלבה טובה אני ירם את הראש, וינבך, וילל, ויאמר " תודה רבה אני עכשיו כמוכם אני עכשיו נורמאלי אני עכשיו נ"ט " תודה לחברה הזו, שנתנה לי להרגיש מי יום שבאתי על העולם הזה שאני אפס, שאין לי כלום, שאני גוש אשפה שאני בשר רקוב שאני סך הכל פירור של אבק בחלל הריק, שאני אפס מאופס חסר יכולת לבטא את עצמי, אני לא מרגיש, אני לא חושב, אני לא מבין, אני טיפש אני סך הכל עוד רובט שצריך ליישר קו עם התקן עם תוצרת הקבועה, כן אני לא יכול לנשום אוויר אחר, לחלום על צבעים אחרים, על ריחות
אחרים, על הווה שונה כי יש הווה אח יש חברה אחד ואני צריך לסגוד לנורמה, לקדש אותה , לעלות 'קורבנות למולך הנורמטיבי , לנשק את אמא ואבא כי הם הורים שלי, והם מחלטים כי הורה יודע טוב יותר מהילד, לכן הילד שהוא אני הוא ברשותו, ואני שק תפוחי אדמה אז קדימה טגנו טותי אפו אותי מלאו אותי במיץ עגבניות שלכם ( השקפתכם, דרככם כהורים ), ואני אבלע הכל כמו ילד טוב ,אלקק את שפתי ויאמר תודה, תודה על העולם הזה על מי שאני לא אהיה, לא בדור הזה ובאף דור, על האפסיות שבי בך בנו, אני מבין סופית שאני לא מתאים לעולם הזה, העולם הזה הוא לא אני, חבל שאנשים כמוני נולדים, חבל שבאתי על עולם שהוא פשוט הפך ממני, מהוותי, מתכונתי, מחשבותי, הפך
הגמור, אז מה עלי לעשות ? להיות נ"ט לישר קו ? לא להאבק על זהותי ? אני כבר מתחיל להכנע אני לא אהיה נ"ט אני גם לא היה אוטיסט כי אי אפשר להיות אוטיסט בחברה הזו ,זו שפה זרה לרוב גם לנו ,זו תרבות אחרת, זה ציור שאיש לא יכול לפענד עדיין, אבל כמובן צניעות זו מילה נרדפת לחולשה ,אז יאבחנו אותנו כלקוים, הו באמת
יפה אני לא יודע מה אני, ואני אוטיסט והפסכיטר כבר בטוח מזה אוטיזם, ולא רק הוא מאבחן את זה כלקות, כי כל מה ששז מקו המקובל נחשב סטייה, אז לי אסור לבכות ?לי אסור לצעוק ? לי אסור לזעוק ? שתוק ילד תהיה ילד טוב וסתום את הפה. ותהיה כמו כולם, כן ילד חמד אל תהיה כזה עקשן יש לנו מה לתרוםלך יש לנו סל שלם של הבטחות , של מילים נוצצות כמו שווין כמו שילוב, כן הכבש השחור הולך לדור תחת אותה כיפה עם הנורמטבי, כפיים, איזה צדק, איזה הומניות, ריאיזה נפלאים אתם, אוהב אותכם ..... זהו זיינתי את המוח מספיק .
הנני אוטיסט חולה, לא מבין כלום, לא שומע ולא רואה, אני דפוק במוח, קשר עין ? לא ממש לא אף פעם לא היה, מה לעשות ? אולי מנתחי התנהגות יעזרו לי ? אולי קלנאי תקשורת ? אני לא אומר אבא אני לא אומר אמא אני רק חוזר על עצמי כל הזמן, לא מפסיק לצעוק דופק את הראש בקיר, מנסה למוות כל שני וחמישי אני חולה נפש נכון ? מעוות ? פוזל, עוור לרוח עוור למה שנחשב תקין, חולה כל כך
שהדרך היחידה לגמול אותי מעצמי היא לשנות אותי, מה לעשות אין לי מקום, אין עבורי שום מקום בחברה הזו, שהיא מורכבת מאנשים נאצלים, נפלאים, אדירים, חכמים בלי די, אז שהייתי בן עשר דחפו לי כדור לפה כן כבר אז הייתי חולה נפש מסוכן ועוד כדור ועוד כדור עוד טיפול ועוד טיפול, כי אני לא בסדר כי אני לא כמו שהנכם רוצים שהיה, חניני, שמח, מאושר, חיוך רווח, לא מבקר, שקט, חברתי אוהב את כולם רוצה לשחק בכדור עם ילדים ,רוצה לדבר עם השומר שפנה עלי, כן אני חייב לענות לו ולשוחח עמו כי אחרת אני מעליב אותו אני ילד רע כי לא עניתי לו כי
הורדתי ראש, כי לא הוצאתי מילה אז תקחו את הילד לאילוף כזה שיעדדו אותו שיצעקו שהוא מדבר שהוא מחייך " ילד טוב " כמו כלבה טובה אני ירם את הראש, וינבך, וילל, ויאמר " תודה רבה אני עכשיו כמוכם אני עכשיו נורמאלי אני עכשיו נ"ט " תודה לחברה הזו, שנתנה לי להרגיש מי יום שבאתי על העולם הזה שאני אפס, שאין לי כלום, שאני גוש אשפה שאני בשר רקוב שאני סך הכל פירור של אבק בחלל הריק, שאני אפס מאופס חסר יכולת לבטא את עצמי, אני לא מרגיש, אני לא חושב, אני לא מבין, אני טיפש אני סך הכל עוד רובט שצריך ליישר קו עם התקן עם תוצרת הקבועה, כן אני לא יכול לנשום אוויר אחר, לחלום על צבעים אחרים, על ריחות
אחרים, על הווה שונה כי יש הווה אח יש חברה אחד ואני צריך לסגוד לנורמה, לקדש אותה , לעלות 'קורבנות למולך הנורמטיבי , לנשק את אמא ואבא כי הם הורים שלי, והם מחלטים כי הורה יודע טוב יותר מהילד, לכן הילד שהוא אני הוא ברשותו, ואני שק תפוחי אדמה אז קדימה טגנו טותי אפו אותי מלאו אותי במיץ עגבניות שלכם ( השקפתכם, דרככם כהורים ), ואני אבלע הכל כמו ילד טוב ,אלקק את שפתי ויאמר תודה, תודה על העולם הזה על מי שאני לא אהיה, לא בדור הזה ובאף דור, על האפסיות שבי בך בנו, אני מבין סופית שאני לא מתאים לעולם הזה, העולם הזה הוא לא אני, חבל שאנשים כמוני נולדים, חבל שבאתי על עולם שהוא פשוט הפך ממני, מהוותי, מתכונתי, מחשבותי, הפך
הגמור, אז מה עלי לעשות ? להיות נ"ט לישר קו ? לא להאבק על זהותי ? אני כבר מתחיל להכנע אני לא אהיה נ"ט אני גם לא היה אוטיסט כי אי אפשר להיות אוטיסט בחברה הזו ,זו שפה זרה לרוב גם לנו ,זו תרבות אחרת, זה ציור שאיש לא יכול לפענד עדיין, אבל כמובן צניעות זו מילה נרדפת לחולשה ,אז יאבחנו אותנו כלקוים, הו באמת
יפה אני לא יודע מה אני, ואני אוטיסט והפסכיטר כבר בטוח מזה אוטיזם, ולא רק הוא מאבחן את זה כלקות, כי כל מה ששז מקו המקובל נחשב סטייה, אז לי אסור לבכות ?לי אסור לצעוק ? לי אסור לזעוק ? שתוק ילד תהיה ילד טוב וסתום את הפה. ותהיה כמו כולם, כן ילד חמד אל תהיה כזה עקשן יש לנו מה לתרוםלך יש לנו סל שלם של הבטחות , של מילים נוצצות כמו שווין כמו שילוב, כן הכבש השחור הולך לדור תחת אותה כיפה עם הנורמטבי, כפיים, איזה צדק, איזה הומניות, ריאיזה נפלאים אתם, אוהב אותכם ..... זהו זיינתי את המוח מספיק .