התעמרות בעובד עם התנהגות אוטיסטית
היי
בן משפחה שלי, בשנות ה 40 לחייו, רווק ללא ילדים, הוא בעל התנהגות שמתאימה להגדרה של תסמונת אספרגר.
אני אקרא לו מעכשיו "רמי" כי אני רוצה לשמור על האנונימיות שלו.
בזמנו לא היו איבחונים לזה אז אין ל אבחון אבל בני המשפחה והחברים תמיד ראו בו ככזה. חלק רואים אותו כאוטיסט מוחלט.
לפני 15 שנה הצליח סוף סוף למצוא עבודה שהסכימה לקבל אותו ככזה והוא עובד שם עד היום ,ובכך הוא הצליח למצוא חיים כעצמאי.
אמנם לא מסוגל לקיים זוגיות כולשהי, וסובל משלל בעיות נפשיות כמו דיכאון, חרדה, כפייתיות, ועוד , וגם מבעיות אורטופדיות וניורולוגיות נראות לעין אבל הוא מצליח להתקיים בכוחות עצמו.
לאחרונה הגיעה מנהלת חדשה למחלקה וקצת אח"כ מינתה את חברתה כמזכירה צמודה שלה.
המזכירה הקסימה את כל העובדים הקיימים, ויצרה איתם קשרים מחוץ למקום העבודה.
מרגע שהפכה פופלארית, היא התחילה החלה, ללעוג ל רמי.
היא לועגת לו מאחורי גבו, וגם לפניו, היא צוחקת בעיקר על ההתנהגות ועל איך שהוא מתלבש ועל הכישורים החברתיים הנמוכים שלו אבל לא רק על זה, כמעט על הכל.
כמה מהעובדים דיברו איתה, ביקשו ממנה להפסיק, להתנצל...
בכל פעם התנצלה אבל כל פעם חוזרת ומשפילה אותו שוב.
העובדים מצדדים בה ומתקשים להאמין שיכולה להיות השפעה לצורת ההתנהגות שלה על רמי ובגלל זה ובגלל שהם לא רוצים להיות מעורבים - הם לא מוכנים לשמש ראיה לעניין זה מול הממונים.
רמי פנה למנהלת המחלקה והיא לא לקחת את זה ברצינות.
דיבר גם עם מנהל משאבי אנוש שאמר שזאת החלטה ואחריות של המנהלת.
יוצעת משפטית של ההסתדרות, גם יועצת שראינו בשי"ל וגם עו"ד לדיני עבודה אמר שאין חוקים נגד מישהו שמבחינה חברתית מאמלל את רעיהו בעבודה אלא אם כן מדובר במישהו שהוא כפוף לה.
למנהלת לא איכפת ורואה בזה עניין שטותי, אולי בגלל שמדובר בחברה הכי טובה שלה.
היא העבירה אותו למשרד רחוק יותר ממנה, בקצה המסדרון, לא ברור אם כדי להוכיח ש "עשתה משהו" או בגלל שהבכי שלו הפריע לה בעבודה, או דיכא את העובדים שסביבה.
שכחתי לספר ש רמי בכה כמה פעמים במקום העבודה בגלל זה.
יש לו בכי חרישי, הוא בוכה עם דמעות ומידי פעם מקנח את אף, אבל ממשיך לשבת מול המסך ולעבוד כאילו כלום לא קורה.
אם הזמן ושיכרון הכוח של אותה עובדת, נוצר מצב של חרם על רמי ע"י העובדים באותה מחלקה. כך קרה שעובד מצטיין מזה 15 שנה בעצם עובד בקצה המסדרון, בבידוד חברתי, ועצב כבד מאוד בכל שעות העבודה.
ל רמי היו מאז התפרצויות זעם בבית, לפעמים במקומות ציבוריים כמו בסופר או כשהוא מאכיל את החתולים שבו הוא מכה באגרופים את הריצפה עד זוב דם עד שהופך צרוד לכמה ימים אח"כ. (בדיעבד או אומר שהוא עושה את זה כי הוא חושב על הקול שלה)
בעקבות כך ובעקבות כמה הצהרות על מחשבות אובדניות, רמי נמצא על תרופות נגד דיכאון (כרגע 200 מ"ג לוסטרל אבל זה משתנה).
רמי, בהצעתי, ניגש במקביל לייעוץ משפטי בהסתדרות, ולעורך דין לדיני עבודה כדי למצוא דרך להמשיך לעבוד במקום מכיוון שאחרי שיחה מעמיקה נראה שרמי כבר לא ימצא מקום עבודה אחר בגלל האוטיזם שנראה שיש לו, בגלל הגיל שלו, ומכיוון שהוא עצמו מסרב למצוא מקום עבודה אחר.
כל הניסיונות להקליט את המזכירה לא הצליחו ובכל מקרה אין כרגע דרך להוציא את המזכירה ממקום עבודתה בגלל קביעות שיש בגלל הסכם שנחתם עם ההסתדרות.
מאוד קשה לו להבין מה מדברים איתו , מה גם שבהרבה פעמים מדברים איתו בשפה משפטית או ביטוחית.
בחלק מהזמן היה מלווה ע"י אמא שלו, אמא שלו כבר לא מסוגלת להתנייד או לעזור בגלל בעיות רפואיות.
מעבר לכך, קצת קשור ולא קשור, בגלל מחשבות אובדניות ובהלה שלנו, בני המשפחה מהן, הוא אושפז במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי לשלושה חודשים אחרונים, שם עובדי המקום קשרו באותו בניגוד לרצונו ובכפייה למיטה והיכו אותו נמרצות.
מסתבר שזאת תופעה נרחבת וחוקית במחלקות סגורות שכאלו.
במצטבר רמי לא היה במקום העבודה כבר 5 חודשים, ימי המחלה וימי החופשה שלו עומדים להסתיים בחודש השישי בערך וכרגע הוא גר אצל בת משפחה.
בת המשפחה לא יכולה לטפל בו עוד הרבה זמן כי יש לה ילדים משלה.
האם יש למישהי איזשהי עיצה למי לפנות ואיך אפשר לעזור לו ?
כבר היינו אצל שי"ל.
כבר דיברנו עם עורכי דין (גם דיני ניזיקין, גם דיני עבודה, גם רשלנות רפואית בגלל מה שקרה באשפוז), עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים, עם עובדת סוציאלית, עם יועצים משפטיים של ההסתדרות, עם מנהל משאבי אנוש
הוצאנו המון המון כספים. המקרה של רמי מיוחד בגלל שהוא מיוחד\חריג.
היי
בן משפחה שלי, בשנות ה 40 לחייו, רווק ללא ילדים, הוא בעל התנהגות שמתאימה להגדרה של תסמונת אספרגר.
אני אקרא לו מעכשיו "רמי" כי אני רוצה לשמור על האנונימיות שלו.
בזמנו לא היו איבחונים לזה אז אין ל אבחון אבל בני המשפחה והחברים תמיד ראו בו ככזה. חלק רואים אותו כאוטיסט מוחלט.
לפני 15 שנה הצליח סוף סוף למצוא עבודה שהסכימה לקבל אותו ככזה והוא עובד שם עד היום ,ובכך הוא הצליח למצוא חיים כעצמאי.
אמנם לא מסוגל לקיים זוגיות כולשהי, וסובל משלל בעיות נפשיות כמו דיכאון, חרדה, כפייתיות, ועוד , וגם מבעיות אורטופדיות וניורולוגיות נראות לעין אבל הוא מצליח להתקיים בכוחות עצמו.
לאחרונה הגיעה מנהלת חדשה למחלקה וקצת אח"כ מינתה את חברתה כמזכירה צמודה שלה.
המזכירה הקסימה את כל העובדים הקיימים, ויצרה איתם קשרים מחוץ למקום העבודה.
מרגע שהפכה פופלארית, היא התחילה החלה, ללעוג ל רמי.
היא לועגת לו מאחורי גבו, וגם לפניו, היא צוחקת בעיקר על ההתנהגות ועל איך שהוא מתלבש ועל הכישורים החברתיים הנמוכים שלו אבל לא רק על זה, כמעט על הכל.
כמה מהעובדים דיברו איתה, ביקשו ממנה להפסיק, להתנצל...
בכל פעם התנצלה אבל כל פעם חוזרת ומשפילה אותו שוב.
העובדים מצדדים בה ומתקשים להאמין שיכולה להיות השפעה לצורת ההתנהגות שלה על רמי ובגלל זה ובגלל שהם לא רוצים להיות מעורבים - הם לא מוכנים לשמש ראיה לעניין זה מול הממונים.
רמי פנה למנהלת המחלקה והיא לא לקחת את זה ברצינות.
דיבר גם עם מנהל משאבי אנוש שאמר שזאת החלטה ואחריות של המנהלת.
יוצעת משפטית של ההסתדרות, גם יועצת שראינו בשי"ל וגם עו"ד לדיני עבודה אמר שאין חוקים נגד מישהו שמבחינה חברתית מאמלל את רעיהו בעבודה אלא אם כן מדובר במישהו שהוא כפוף לה.
למנהלת לא איכפת ורואה בזה עניין שטותי, אולי בגלל שמדובר בחברה הכי טובה שלה.
היא העבירה אותו למשרד רחוק יותר ממנה, בקצה המסדרון, לא ברור אם כדי להוכיח ש "עשתה משהו" או בגלל שהבכי שלו הפריע לה בעבודה, או דיכא את העובדים שסביבה.
שכחתי לספר ש רמי בכה כמה פעמים במקום העבודה בגלל זה.
יש לו בכי חרישי, הוא בוכה עם דמעות ומידי פעם מקנח את אף, אבל ממשיך לשבת מול המסך ולעבוד כאילו כלום לא קורה.
אם הזמן ושיכרון הכוח של אותה עובדת, נוצר מצב של חרם על רמי ע"י העובדים באותה מחלקה. כך קרה שעובד מצטיין מזה 15 שנה בעצם עובד בקצה המסדרון, בבידוד חברתי, ועצב כבד מאוד בכל שעות העבודה.
ל רמי היו מאז התפרצויות זעם בבית, לפעמים במקומות ציבוריים כמו בסופר או כשהוא מאכיל את החתולים שבו הוא מכה באגרופים את הריצפה עד זוב דם עד שהופך צרוד לכמה ימים אח"כ. (בדיעבד או אומר שהוא עושה את זה כי הוא חושב על הקול שלה)
בעקבות כך ובעקבות כמה הצהרות על מחשבות אובדניות, רמי נמצא על תרופות נגד דיכאון (כרגע 200 מ"ג לוסטרל אבל זה משתנה).
רמי, בהצעתי, ניגש במקביל לייעוץ משפטי בהסתדרות, ולעורך דין לדיני עבודה כדי למצוא דרך להמשיך לעבוד במקום מכיוון שאחרי שיחה מעמיקה נראה שרמי כבר לא ימצא מקום עבודה אחר בגלל האוטיזם שנראה שיש לו, בגלל הגיל שלו, ומכיוון שהוא עצמו מסרב למצוא מקום עבודה אחר.
כל הניסיונות להקליט את המזכירה לא הצליחו ובכל מקרה אין כרגע דרך להוציא את המזכירה ממקום עבודתה בגלל קביעות שיש בגלל הסכם שנחתם עם ההסתדרות.
מאוד קשה לו להבין מה מדברים איתו , מה גם שבהרבה פעמים מדברים איתו בשפה משפטית או ביטוחית.
בחלק מהזמן היה מלווה ע"י אמא שלו, אמא שלו כבר לא מסוגלת להתנייד או לעזור בגלל בעיות רפואיות.
מעבר לכך, קצת קשור ולא קשור, בגלל מחשבות אובדניות ובהלה שלנו, בני המשפחה מהן, הוא אושפז במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי לשלושה חודשים אחרונים, שם עובדי המקום קשרו באותו בניגוד לרצונו ובכפייה למיטה והיכו אותו נמרצות.
מסתבר שזאת תופעה נרחבת וחוקית במחלקות סגורות שכאלו.
במצטבר רמי לא היה במקום העבודה כבר 5 חודשים, ימי המחלה וימי החופשה שלו עומדים להסתיים בחודש השישי בערך וכרגע הוא גר אצל בת משפחה.
בת המשפחה לא יכולה לטפל בו עוד הרבה זמן כי יש לה ילדים משלה.
האם יש למישהי איזשהי עיצה למי לפנות ואיך אפשר לעזור לו ?
כבר היינו אצל שי"ל.
כבר דיברנו עם עורכי דין (גם דיני ניזיקין, גם דיני עבודה, גם רשלנות רפואית בגלל מה שקרה באשפוז), עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים, עם עובדת סוציאלית, עם יועצים משפטיים של ההסתדרות, עם מנהל משאבי אנוש
הוצאנו המון המון כספים. המקרה של רמי מיוחד בגלל שהוא מיוחד\חריג.
