ההשלכות
אני בטוחה שמאז שאובחן נלחמת על המקום שיקבלו אותו כפי שהוא-
נלחמת על המקום להבהיר לעולם שאוטיסט אין משמעו מפגר, מוגבל או אדם לא שווה.
אז נכון זה מאוד קשה כי הסביבה פוסלת אנשים ששונים ממנה מהותית אבל כמו שאת קוראת פה מאספים בוגרים וכמו שמגלים יותר ויותר במקרים של כאלה שנחשבו "לתפקוד נמוך" שיכולים להקליד במחשב ולתקשר את עצמם לסביבה-
לא רק שזה לא משקף את זכותו של כל "שונה" להיותו אדם חושב ומבין גם אם בדרך שונה אלא שאפילו ההגדרות שלנו למה הוא אדם "מבין ומודע" מושלכות לפח כשאנחנו מגלים שזה שאדם לא מדבר או מגיב בצורות שונות לעולם לא אומר שהוא לא אדם שמסוגל למחשבה, לדעה , לאהבה וליחס הוגן (והאם לא כל אדם בלי להתייחס אפילו למנת משכל ולכושר לעצמאות זכאי לזה ולדיבור בגובה העיינים?).
אז ברור שבטווח הקצר את רוצה לתת לו את הטוב ביותר -לכן גם שאלתי כי בטווח הארוך - לדעתי זה דווקא לא נותן את הטוב ביותר. אסביר גם-
בטווח הארוך כשנלחמת על זה בגלל התיוג הזה - נלחמת לשבור את התיוג בזה שאת רוצה שיאבחנו אותו שוב והסיבה שבגינה את משדרת לו שנכון לו להכנע לתכתיבי הסביבה באשר למהותו האנושית וליכולותיו ובזה שמה שקובע את מי שהוא זה האבחנה ולא מי ומה שהוא כאדם ואת מחזקת את הנורמות האלה.
זה מה שהוא יספוג- ולא, אני לא מצפה שתוותרי על האינטרס לאושר שלו ושתמנעי לעשות את הצעד הזה שאת רוצה. אבל כדאי לך לחשוב אם מה שרשמת ביחס לסביבה לא מחזק את התפיסה שהסביבה מכתיבה את שהוא ולא הוא עצמו ושהוא צריך להחביא את עצמו ולהשלים עם בורות של אנשים ואולי אפילו לאמץ אותה, שהוא צריך לקבל את היחס "לשונה" ואת הסטנדרטים האלה.
כשהייתי ילדה אמי שגם לה יש הרבה מאפיינים מהקשת- הייתה אם והייתה הזדמנות נדירה לארח אנשים שחשה בנוח להזמינם לביתנו (היא לא אהבה כלל להזמין) מתלבשת יפה מאוד ומציגה חזות שהתישה אותה של אדם מושלם ומארח מושלם ותמיד אחר כך היא הייתה עייפה ונרגזת - כי זה לא היא. כשגדלתי והיום אני מודעת לזה הייתי תמיד "מזייפת מסכה" כלפי חוץ לאחרים במקום להיות עצמי כי ככה למדתי שנכון וטוב וזה דבר שחבל.
יש השלכות למעשים שלנו, יש הצהרה מאחוריהם ואולי נראה לך שהילד שלך צעיר לקלוט את זה אבל מה שדוחף אותך למעשה -הוא ירגיש גם ירגיש ויבין גם אם לא במודע. ככה שאני כמובן לא אפסול כל צעד שתבחרי אבל תיהי מודעת שלכל מעשה יש השלכה בטווח רחב יותר- ותשאלי את עצמך אם זה מה שהיית רוצה להעביר לבן שלך - שהאבחנה קובעת את אופיו ושהוא צריך להכנע לאלה שחושבים שמשמעות של אוטיסט , או הגדרות מסוימות הן שקובעות את מהותו והאם הוא לא יאמץ את זה בתורו.
ה"סימונים" האלה לא אמיתיים- לא נכונים ונובעים ממערכת הנחות ודעות שלילית ופרמטיבית ונכון שאף אחד לא רוצה לזרוק את הילד שלו לשדה מערכה כזה- אבל אני אומרת יותר מזה- אדם כל אדם וגם ילד תמיד נמצא במקום כזה שכוחות חברתיים והנחות מובלעות נוגעות לו תמיד. דווקא בכיוון ההפוך יש מצב שעצמיותו תתחזק והוא ידע נכון להגדיר מי הוא ואת תחזקי כיוון חיובי בו ובאנשים סביבו.
אם את לא רוצה- אקבל, זה הילד שלך וחשוב לך לתת לו הטוב ביותר
אבל בכנות הייתי שמחה אם כן היית שואלת את עצמך- האם זה באמת הטוב ביותר שאני יכולה לתת לילד שלי, לעולם שלו ולסובב אותו?.
בהצלחה בכל אשר תבחרי
