רגישות לרוע ואוטיזם

[נתנאל6589881]

רגישות לרוע ואוטיזם

אני שמתי לב שאצל אוטיסטים יש ריגשות לעוולות, הם יותר לוחמי צדק מן האדם הממצוע, מה דעתכם על זה ? למשל אני מאוד רגיש. לעניין
של התעללות בילדים או בעלי חיים , למשל לפני כמה זמן שמעתי סיפור של חברה טובה על אביה שהתעלל בה מינית ונשבר לי הלב.
ולא יכולתי לצאת מהדיכאון, וממש כאב לי ,אני לא בוכה הרבה זמן אבל ממש עמדו לי דמעות בעינים זה זה היה כזה אכזרי, אז רציתי
לדעת ולדון בזה האם אוטיסטים רגישים יותר לעוולות אנושיות , יותר ערים למצוקות, ולכאב האחר, לטעמי כן ובגדול, אני אפילו רק קורא בשוברות
שתיקה על מקרים כאלו והולם לי הלב ואני נכנס לדיכאון ,אפילו שומע ברדיו וכואב לי ממש עד להכנס לדיכאון, אשמח לשמוע איך זה אצלכם ,מה
אתם מרגישים שאתם נתקלים בעוולות אנושיות , זהו זה מה שיש לי לומר .

 

[arana1]

זה נכון

 

[נתנאל6589881]

תוכל לפרט ?

 

[arana1]

אין מה לפרט

כעובדה וכהכללה אספים הרבה יותר רגישים מהממוצע למידה שבה המישור הערכי-מוסרי מתממש,
וחלק עצום מהבעיות שלהם נובע מזה.

 

[נתנאל6589881]

אני מסכים, אבל לא כולם מסכמים על כך אפילו להפך

צריך לנסות להסביר את זה כי האוטיסט נתפש כחסר מודעות ורגש לסביבה נכון ? לכן נכון זה עובדה בנינו אבל הציבור רואה את זה אחרת, ואז האוטיסט סובל מיחס משפיל נכון ? לכן הייתי רוצה להבין מודע האוטיסט רגיש יותר . ולא רק לקבוע עובדה ,אני מחפש תשובות מנומקות, ואם יש לך ארי אני אשמח.

 

[arana1]

הסבר זה לא נימוק

אפשר לקשור את זה לנטיה להדדי, ליכולת לחוש איך הקטן ביותר מחובר לגדול ביותר, שלכן מימוש ערכי שלא מקיף את הכל לא נחשב ככזה לאדם כזה, ואז יורדים עליו שהוא מילולי מדי.

זה גם קשור לרתיעה וסלידה מסמכות, כי סבל ועוול תמיד נגרם מהיררכיה.

אבל אלה תיאורים ולא הסברים,
לא ברור למה ואם בכלל צריך להסביר את זה,
זה קשור לדרך שבה דברים מתפתחים,
לפתיחות,
לצורך במגע מהותי ואמיתי בקיום

למה אתה קורא נימוק ? תשובה ? לא ממש ברור לי.
לתיאור של המנגנון ? לסיבה לקיומו ?

 

[נתנאל6589881]

לתיאור של המצב

לא לתשובה חד משמעית ( כי נראה לי שאין כזו ואני גם לא מחפש כי אוטיזים פרדוקסלי מטבעו ) אני מחפש תיאור למצב למחשבה על המצב לא חייב תשובה מפורטת אלף עמודים, אלא פשוט קו מחשבה, אני גם חושב שהביטול של הסמכותי מראה על הריגשות אני פשוט רוצה יותר קו כללי , זה הכל .

 

[arana1]

קוו כללי יכול להיות זהות שאינה "הוראתית"

הנ"ט נוטים לפעול דרך ולפי הוראות, ציווים, האוטיסט נוטה להיות קשוב יותר לשיחה, לדרך שבה הדברים מדברים אחד עם השני, דרך שונותם.

מצב שבו אין חשיבות למי קובע אלא רק לדיאלוג עצמו לערכים כמו שיוויון וצדק ורגישות והתחשבות באחר יש משקל רבה יותר גדול משיש להם במצב שבו הכל נסגר על ידי הזכות המולדת, הכלכלית, המסורתית, או החברתית לקבוע.

לערכים כמו חופש ושיוויון וצדק אין משמעות כלשעצמם, הם נועדו לשרת ולאפשר קיום הדדי יותר, קשור יותר, פחות חד צדדי,
אז כל תופעה שמפירה את הערך הזה פוגעת לאוטיסט ישר בבטן, בלב, בנשמה,
כי היא הורסת לו את מהות הזהות,
והוא מזהה בה סכנה קיומית גם לעצמו וגם לסביבה

מוויכוחים שהיו לי עם נ"ט אז רובם דווקא מזהים סכנה קיומית עם קיום ערכי ומוסרי

 

[נתנאל6589881]

כן זו גם דעתי

הנט עסוק במנולוג ובכפיית עצמו על הסביבה בעוד האוטיסט ישנו מנלוג פנימי שמשתלח על הסביבה באופן שווה ובגבוהה העיניים, מעין שיחה רב צורתית אחד מדבר אחד עונה ולא כמו שאומרים דיבור אין סופי : כי זה הכי לא זה כן אבל כדי לתרום לשיח ולא להצמית אותו, זה דעתתי אוטיסט פועל כדאילוג ונט כמונלוג כפוי ...

 

[חרסינה משורינת]

חיבור וניתוק

יש הרבה תיאורים למצב-
אבל חלק מזה והוא לדעתי גם חלק מרכזי היא היכולת לחבר ולנתק במקומות שנכונים לזהות.

למשל- אם אדם מזהה גניבה כהורדת סרטים או מוזיקה
אז אחד יטען שאין ל נגיעה לזה , הוא רק מוריד אבל השאלות והשיקולים שעולים מאחורי זה - אם אתה טוען שזו לא גניבה-
מה למשל מונע בעד אדם שהחליט לגנוב לך את הארנק להניח שזו איננה גנבה?

על אותו משקל - זה חיבור למציאות ומכיוון שאתה מייצר המציאות בכל רגע נתון מחדש (קשוב) - זו שאלה לדון עליה, בעוד שאצל האדם הרגיל מספיקה התחושה שאיננו גנב והוא כיוצר המציאות או זה שפחות קשוב לה לא מחבר את הדברים לחיבור הסופי שלהם.

(אני לא חושבת שזו גניבה אבל נתתי דוגמא)

זו גם דוגמא טובה להפרדה שבין ערך חי לערך מת -
למשל במקרים כאלה אתה יכול לשמוע אדם שמתגדר בקלישאות כמו
צדק, אהבת המולדת, יהדות/איסלם/נצרות
בלי רגישות להקשר-
ואז במקומות שהערך עצמו מופר (סתירות פנימיות)
כמו למשל בפורום שירה בו המנהלת ניסתה לטעון שבשם העובדה שלא מנדים אדם אחר כי הוא שונה היא מנדה אותך כי אתה שונה
נוצרת סתירה שמראה שהערך כשלעצמו לא משחק תפקיד אלא פחד
קבוצתי , אישי , אנוכי ואין מקום לדון בזה.

גם בהקשר הערכי - הטיעון לצדק מוחלט יכול לחסום אדם מרגישות לזה שלפניו
ודווקא בדיוק במקום בו נדרשת רגישות נ"ט לא פעם נאטמים ונתלים במובן מאליו .
אני חושבת שרגישות לשתיקה , ללא נאמר ולפער חיונית כאן.

אז כן- בהחלט , יותר.
מובן מאליו - פסיכופתיה זו הנורמה.

 

[נתנאל6589881]

פעמים הצדקנות היא הפסכופתיה האמתית

את אמרת לי אז בקומנה של ארנה שצריך לסיים לב לביוגרפיה של האדם, מאין הוא בא מה המצב החברתי שלו , וזה נכון היום אני לאט לאט מבין שכל הקטע של התעללות באחר זה כי אתה עברת התעללות, וגם להפך ובו זמנית הרצון להיות מוסרי לא תבין את הרקע ולא תוכל לעזורי יכול להפוך אותך ללא מוסרי, כי תלא רואה תהקשר בעניין הקלאישות כמובן, ואז כל פמנסטית תגנה אדם שובינסט אבל אם לא תבין תרקע לא תתוכל לעזור לו
למשל חברה מסרותית או בא משפחה כמוני שלא מכבדת נשי ואלימה לנשים וכו, כי אני לא רגיל לכבד נשים כי הרגלו אותי שהם פחות ממך שהם צריכות לעושות מה שהבעל החבר הגבר אומר, וקשה להפטר מהתפישה המעוו הזו אבל בתהליך שיקום אני הרבה פחו שובינסט מפעם

 

[חרסינה משורינת]

זה גם וגם

רקע , קבלה של האחר, יכולת להתרגש ולהרגיש משקלים שונים -
בסופו של דבר הכל בונה את האחר "המתעלל".