"זה נורא כיף": מי בכלל צריך בית ספר?
- פותח הנושא arana1
- פורסם בתאריך
חרסינה משורינת
New member
חבל שהכתבה לא ארוכה יותר
הייתי רוצה לשמוע בן אדם מבוגר שמספר על החינוך הביתי- תחושתו והיתרונות מול חסרונות .
לדעתי זה יכול לפתוח דיאלוג עשיר יותר .
שמחה מאוד בכתבה הזו ומקווה שירבו כאלה
הייתי רוצה לשמוע בן אדם מבוגר שמספר על החינוך הביתי- תחושתו והיתרונות מול חסרונות .
לדעתי זה יכול לפתוח דיאלוג עשיר יותר .
שמחה מאוד בכתבה הזו ומקווה שירבו כאלה
חרסינה משורינת
New member
אשמח אם תוכלי לפרט
כאן - בגלל שזה נושא מרכזי בפורום כל דבר שעולה בדעתך . אשאל גם כמה שאלות שעולות לי .
1. מדוע הגעת למסקנה שעדיף חינוך ביתי ולא מסגרת אחרת שמתאימה לצרכים של ברקן?.
2. לפי איזה מסגרת אתם עובדים בלמידה- האם זה יותר חינוך פורמלי- עם תוכניות מסודרות או שזה מבוסס על תחומי העניין של ברקן והעשרה בהם (אשמח אם תוכלי לפרט מהם ודרך מה ואיך היא לומדת ואם תרצה לענות בשיר גם היא עצמה).
3. באיזה דרכים למדתם ואתם מלמדים והאם הם שונות מהשיטה בבית הספר שמבוססת על מבחנים ויעדים ?.
4. האם לדעתך יש ערך כשלעצמו בחינוך שפועל לא על השגיות או הספק חומר אלא בצורה אחרת שאת מגבשת?.
5. האם לדעתך במידה וברקן או כל ילד רוצה לגשת למסגרת אקדמאית בה יש עבודות, ש.ב. ויעדים של ציונים על מנת לעבור קורסים ולחץ של זמן היא תהיה מוכנה לכך? אם לא כיצד מכינים אדם שיוכל לרכוש השכלה פורמלית.
6 . מה היתרונות של השיטה/תנאים? מה החסרונות?.
7. האם הרגשת שכאדם זה לוקח ממך משאבים וזמן שקשים לך כלכלית או שזה מאפשר חופש? מה היית ממליצה לכל הורה שבוחר בזה (קווים מנחים).
8. מה המעורבות החברתית של ברקן, כיצד היא מכירה אנשים חדשים והאם היא חשה בנוחות עמם והאם לדעתה זה מאפשר לה דווקא יותר הכרה ופתח ליצירת קשרים שנוחים לה? ומה לדעתה במצב הזה לגבי ילדים אחרים?.
9. לסיכום שוב- אם איילת שלום עונה לשאלות אשמח לשמוע מצד ברקן מה שמבחינתה ובשפה שלה מכם לה את המחשבה על חינוך ביתי ולדעת האם ניגשה לבחינות הבגרות ומה רצונותיה לעתיד לבוא? .
תודה!
כאן - בגלל שזה נושא מרכזי בפורום כל דבר שעולה בדעתך . אשאל גם כמה שאלות שעולות לי .
1. מדוע הגעת למסקנה שעדיף חינוך ביתי ולא מסגרת אחרת שמתאימה לצרכים של ברקן?.
2. לפי איזה מסגרת אתם עובדים בלמידה- האם זה יותר חינוך פורמלי- עם תוכניות מסודרות או שזה מבוסס על תחומי העניין של ברקן והעשרה בהם (אשמח אם תוכלי לפרט מהם ודרך מה ואיך היא לומדת ואם תרצה לענות בשיר גם היא עצמה).
3. באיזה דרכים למדתם ואתם מלמדים והאם הם שונות מהשיטה בבית הספר שמבוססת על מבחנים ויעדים ?.
4. האם לדעתך יש ערך כשלעצמו בחינוך שפועל לא על השגיות או הספק חומר אלא בצורה אחרת שאת מגבשת?.
5. האם לדעתך במידה וברקן או כל ילד רוצה לגשת למסגרת אקדמאית בה יש עבודות, ש.ב. ויעדים של ציונים על מנת לעבור קורסים ולחץ של זמן היא תהיה מוכנה לכך? אם לא כיצד מכינים אדם שיוכל לרכוש השכלה פורמלית.
6 . מה היתרונות של השיטה/תנאים? מה החסרונות?.
7. האם הרגשת שכאדם זה לוקח ממך משאבים וזמן שקשים לך כלכלית או שזה מאפשר חופש? מה היית ממליצה לכל הורה שבוחר בזה (קווים מנחים).
8. מה המעורבות החברתית של ברקן, כיצד היא מכירה אנשים חדשים והאם היא חשה בנוחות עמם והאם לדעתה זה מאפשר לה דווקא יותר הכרה ופתח ליצירת קשרים שנוחים לה? ומה לדעתה במצב הזה לגבי ילדים אחרים?.
9. לסיכום שוב- אם איילת שלום עונה לשאלות אשמח לשמוע מצד ברקן מה שמבחינתה ובשפה שלה מכם לה את המחשבה על חינוך ביתי ולדעת האם ניגשה לבחינות הבגרות ומה רצונותיה לעתיד לבוא? .
תודה!
בשמחה אשיב שאלה שאלה,
אנחנו הגענו לחינוך ביתי בגלל שברקן לא הסתדרה בבית בספר,
והמורים והמטפלים בעיקר באו בטענות אליה על חוסר שיתוף פעולה מתבקש, על עצלנות, היא לא מבינה, היא ... היא... היא... ואני הרגשתי שהיא מאבדת את שמחת החיים בבית הספר, אז בעצם הגענו לחינוך ביתי מתוך כורח המציאות , אבל אני חושבת שלברקן זו הייתה מסגרת שעשתה לה מאוד טוב.
העובדה היא שהצלחנו ללמוד דברים שלא הסתדרו בכלל בבית ספר.
מה שהנחה אותי במעבר הוא שכל ילד נברא סקרן, ונתתי לסקרנות להוביל אותי ואת ברקן בדרך, לקח כמעט שנה עד שהמתח ופחד והטראומה מאנשים התחילה לרדת, אחרי שנה התחלנו לחוות את הסקרנות מבצבצת .... הסקרנות של ברקן היא שהובילה אותנו בכל הדרך בחינוך הביתי.
ברקן אומרת שכדי שחינוך ביתי יהיה טוב, נדרשת כימיה ותקשורת שמתפתחת לטובה בין ההורה לילד כי חינוך ביתי חושף יותר בעוצמה את ה"שגעונות" של כל אחד מהגורמים ולו רק בגלל שלא משתנים ה"שחקנים " כלומר 24 שעות ביממה נמצאים ביחד ויש צורך לבנות דינמיקה שמצד אחד לא מעיקה ומצד שני לא מוותרת מדיי.
המשך יבוא ....
אנחנו הגענו לחינוך ביתי בגלל שברקן לא הסתדרה בבית בספר,
והמורים והמטפלים בעיקר באו בטענות אליה על חוסר שיתוף פעולה מתבקש, על עצלנות, היא לא מבינה, היא ... היא... היא... ואני הרגשתי שהיא מאבדת את שמחת החיים בבית הספר, אז בעצם הגענו לחינוך ביתי מתוך כורח המציאות , אבל אני חושבת שלברקן זו הייתה מסגרת שעשתה לה מאוד טוב.
העובדה היא שהצלחנו ללמוד דברים שלא הסתדרו בכלל בבית ספר.
מה שהנחה אותי במעבר הוא שכל ילד נברא סקרן, ונתתי לסקרנות להוביל אותי ואת ברקן בדרך, לקח כמעט שנה עד שהמתח ופחד והטראומה מאנשים התחילה לרדת, אחרי שנה התחלנו לחוות את הסקרנות מבצבצת .... הסקרנות של ברקן היא שהובילה אותנו בכל הדרך בחינוך הביתי.
ברקן אומרת שכדי שחינוך ביתי יהיה טוב, נדרשת כימיה ותקשורת שמתפתחת לטובה בין ההורה לילד כי חינוך ביתי חושף יותר בעוצמה את ה"שגעונות" של כל אחד מהגורמים ולו רק בגלל שלא משתנים ה"שחקנים " כלומר 24 שעות ביממה נמצאים ביחד ויש צורך לבנות דינמיקה שמצד אחד לא מעיקה ומצד שני לא מוותרת מדיי.
המשך יבוא ....
קצת על איך למדנו בחינוך הביתי
כשהייתה בכתה ה׳ חלמתי חלום. ( עוד כשהייתה בבית הספר)
חלמתי שברקן נחטפה, אני מחפשת אותה אבל היא הלכה לאיבוד. אין זכר לבת שלי ולקיום שלה בשום מקום.... ואני בוכה ומתפללת למצוא אותה! ופתאום קול מדבר אליי. ״ תקשיבי לה, דרך הנשמה, היא כבר תראה לך את הדרך״. התעוררתי בבוקר, והחלטתי שזה בדיוק מה שאני הולכת לעשות.
כך קרה שהוצאתי את ברקן מהמסגרת,
בעצם חטפתי את הבת שלי כל עוד נפשנו בנו, מבית הספר אל החינוך הביתי ואז מצאתי את עצמי עם ילדה שאף אחד לא יודע "מה הבעיה שלה", גם אני לא הייתי בטוחה , למרות שאני הזכרתי את נושא האוטיזם מדי פעם, מהרגע שבית הספר ירד מהתמונה, ברקן הפסיקה לצאת מהבית. למעשה, היא הפסיקה לצאת אפילו מהחדר שלה.
התחושה שלי אז הייתה כאילו איבדתי את הבת שלי ל"תהום הנשייה" שהייתה בדמות ספרי פנטזיה ומדע בדיוני. ברקן נבלעה בתוך "חור שחור" - הדמיון שלה. ( כמובן אני לא חושבת כך היום אך אז זו הייתה התחושה )
שנה וחצי חלפו והלב שלי בתחתונים.
האם היא תחזור? היא לא דיברה עם אף אחד. גם לא איתי. דום שתיקה. מסך סגור של אטימות. מדי הייתי מתקשרת לבעלי ובוכה בכי תמרורים. בכל פעם הוא היה מזכיר לי את החלום. לסמוך על ברקן. היא כבר תראה לנו את הדרך.
אחרי שנה וחצי של ריק ואימה, החלטתי לעשות מעשה. אם ברקן לא רוצה לצאת לעולם, אני נכנסת אליה. זה התחיל בלהתעניין בספרים שהיא קוראת. היא הייתה עונה תשובות לקוניות, קצרות. לא מבינה מה אני עושה שם.
למרות הדיסלקציה האישית שלי, התחלתי לקרוא. לא הייתה לי ברירה.
בפעם ראשונה בחיי אני מתאמצת וקוראת, רק כדי שיהיה לי על מה לשוחח אתה. מצאתי את עצמי עוקבת באדיקות אחרי סדרות אתה יחד. מתעדכנת אצלה בפרק שהפסדתי.
לאט לאט התחיל להבנות קשר מסוג חדש. אמון וקשר של שני אנשים שחולקים עולם משותף.
משם התחלתי להתקדם. הייתי מוצאת משהו רלוונטי לעולם שלנו בספרים שלה – ופותחת את הנושא הזה לדיון. התחלתי ליצור עוגנים בספינת הדמיון ולהשליך אותם לעולם האמיתי. פתאום היא הייתה שואלת - ״אמא, המדינה הזו היא של העולם או של הספר?״
התחלנו ליצור קשר תאורטי עם הסביבה. מתוך זה היא למדה גאוגרפיה, היסטוריה, דינמיקה חברתית.
היום אני מבינה שהמון דברים שנרכשים בטבעיות אצל רובנו, הייתי צריכה ללמד אותה באופן שכלי.
למזלי יש לי עקשנות של פיל. העבודה הקשה שלי השתלמה. אני רואה איך הבת שלי מתפתחת וצומחת, ויוצאת כל פעם לפרקי זמן יותר ארוכים מהקונכיה שלה, ( זה בשפה שלנו )
אבל יותר נכון להגיד שמצליחה להכניס יותר יותר דברים לתוך הבועה שלה ( זה בשפה שלה )
הגענו למצב שהבת שלי – שעל שירתה המלאכית לא דיברנו כאן, עולה על במה, מול קהל של 200 איש – ושרה. אני, היא ודינה ופניק יצרנו מופע קסום שנקרא ״ להתגבר על השדים ״
בו אנחנו מדברות ושרות את דרכה של ברקן בעולם.
זה מדהים, ואני כל כך שמחה שהיה בי האומץ להקשיב לקול הפנימי שלי וללכת עם ברקן בקצב שלה, צעד צעד, ולא לפעול לפי מה ש״צריך״ ו״ נכון״.
יש זמן עולם, ויש זמן ברקן.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
זה המסר שלי להורים אחרים – אל תפחדו מהקושי, תנו לו להיות, לימדו אותו. רק כאשר תבינו את המנגנון של הקושי, רק אז תוכלו למצוא את הדרכים " לפתור" אותו ! או יותר נכון לזכות במתנות שהוא מביא אתו . בהצלחה!
ברקן ביקשה שאצרף את השיר הבא ירח אדום, כי הוא מהשירים הראשונים שהיא הקליטה והשירה הייתה אחד המוטיבים העיקריים בדרכי הלמידה ובעיקר בפיתוח הביטויי העצמי והאינטרקציה האנושית עם הסביבה.
כשהייתה בכתה ה׳ חלמתי חלום. ( עוד כשהייתה בבית הספר)
חלמתי שברקן נחטפה, אני מחפשת אותה אבל היא הלכה לאיבוד. אין זכר לבת שלי ולקיום שלה בשום מקום.... ואני בוכה ומתפללת למצוא אותה! ופתאום קול מדבר אליי. ״ תקשיבי לה, דרך הנשמה, היא כבר תראה לך את הדרך״. התעוררתי בבוקר, והחלטתי שזה בדיוק מה שאני הולכת לעשות.
כך קרה שהוצאתי את ברקן מהמסגרת,
בעצם חטפתי את הבת שלי כל עוד נפשנו בנו, מבית הספר אל החינוך הביתי ואז מצאתי את עצמי עם ילדה שאף אחד לא יודע "מה הבעיה שלה", גם אני לא הייתי בטוחה , למרות שאני הזכרתי את נושא האוטיזם מדי פעם, מהרגע שבית הספר ירד מהתמונה, ברקן הפסיקה לצאת מהבית. למעשה, היא הפסיקה לצאת אפילו מהחדר שלה.
התחושה שלי אז הייתה כאילו איבדתי את הבת שלי ל"תהום הנשייה" שהייתה בדמות ספרי פנטזיה ומדע בדיוני. ברקן נבלעה בתוך "חור שחור" - הדמיון שלה. ( כמובן אני לא חושבת כך היום אך אז זו הייתה התחושה )
שנה וחצי חלפו והלב שלי בתחתונים.
האם היא תחזור? היא לא דיברה עם אף אחד. גם לא איתי. דום שתיקה. מסך סגור של אטימות. מדי הייתי מתקשרת לבעלי ובוכה בכי תמרורים. בכל פעם הוא היה מזכיר לי את החלום. לסמוך על ברקן. היא כבר תראה לנו את הדרך.
אחרי שנה וחצי של ריק ואימה, החלטתי לעשות מעשה. אם ברקן לא רוצה לצאת לעולם, אני נכנסת אליה. זה התחיל בלהתעניין בספרים שהיא קוראת. היא הייתה עונה תשובות לקוניות, קצרות. לא מבינה מה אני עושה שם.
למרות הדיסלקציה האישית שלי, התחלתי לקרוא. לא הייתה לי ברירה.
בפעם ראשונה בחיי אני מתאמצת וקוראת, רק כדי שיהיה לי על מה לשוחח אתה. מצאתי את עצמי עוקבת באדיקות אחרי סדרות אתה יחד. מתעדכנת אצלה בפרק שהפסדתי.
לאט לאט התחיל להבנות קשר מסוג חדש. אמון וקשר של שני אנשים שחולקים עולם משותף.
משם התחלתי להתקדם. הייתי מוצאת משהו רלוונטי לעולם שלנו בספרים שלה – ופותחת את הנושא הזה לדיון. התחלתי ליצור עוגנים בספינת הדמיון ולהשליך אותם לעולם האמיתי. פתאום היא הייתה שואלת - ״אמא, המדינה הזו היא של העולם או של הספר?״
התחלנו ליצור קשר תאורטי עם הסביבה. מתוך זה היא למדה גאוגרפיה, היסטוריה, דינמיקה חברתית.
היום אני מבינה שהמון דברים שנרכשים בטבעיות אצל רובנו, הייתי צריכה ללמד אותה באופן שכלי.
למזלי יש לי עקשנות של פיל. העבודה הקשה שלי השתלמה. אני רואה איך הבת שלי מתפתחת וצומחת, ויוצאת כל פעם לפרקי זמן יותר ארוכים מהקונכיה שלה, ( זה בשפה שלנו )
אבל יותר נכון להגיד שמצליחה להכניס יותר יותר דברים לתוך הבועה שלה ( זה בשפה שלה )
הגענו למצב שהבת שלי – שעל שירתה המלאכית לא דיברנו כאן, עולה על במה, מול קהל של 200 איש – ושרה. אני, היא ודינה ופניק יצרנו מופע קסום שנקרא ״ להתגבר על השדים ״
בו אנחנו מדברות ושרות את דרכה של ברקן בעולם.
זה מדהים, ואני כל כך שמחה שהיה בי האומץ להקשיב לקול הפנימי שלי וללכת עם ברקן בקצב שלה, צעד צעד, ולא לפעול לפי מה ש״צריך״ ו״ נכון״.
יש זמן עולם, ויש זמן ברקן.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
זה המסר שלי להורים אחרים – אל תפחדו מהקושי, תנו לו להיות, לימדו אותו. רק כאשר תבינו את המנגנון של הקושי, רק אז תוכלו למצוא את הדרכים " לפתור" אותו ! או יותר נכון לזכות במתנות שהוא מביא אתו . בהצלחה!
ברקן ביקשה שאצרף את השיר הבא ירח אדום, כי הוא מהשירים הראשונים שהיא הקליטה והשירה הייתה אחד המוטיבים העיקריים בדרכי הלמידה ובעיקר בפיתוח הביטויי העצמי והאינטרקציה האנושית עם הסביבה.
חרסינה משורינת
New member
תודה רבה , את וברקן נתתם לי המון כוח בתשובה
כאדם שחושב הרבה על השאלה של חינוך ביתי - ושגם אחותי וגם אני מסכימות שנכון יותר לאדם רגיש ובכלל באופן כללי בשלב זה בבית - רציתי לשמוע מבפנים את המנגנון ויותר מזה את התחושה של הדברים וזה נותן לי המון כוח לדרך .
הקשבתי גם לשיר וגם שמעתי עוד חלק מהשירים ביוטיוב-
וזה מאוד נוגע לי ובי
תודה רבה לכן
כאדם שחושב הרבה על השאלה של חינוך ביתי - ושגם אחותי וגם אני מסכימות שנכון יותר לאדם רגיש ובכלל באופן כללי בשלב זה בבית - רציתי לשמוע מבפנים את המנגנון ויותר מזה את התחושה של הדברים וזה נותן לי המון כוח לדרך .
הקשבתי גם לשיר וגם שמעתי עוד חלק מהשירים ביוטיוב-
וזה מאוד נוגע לי ובי
תודה רבה לכן
נתנאל6589881
New member
חינוך ביתי עדיף על חינוך בבית ספר אבל
גם שם צריך יכולת אוטו דידאטית לא כל אחד יכול ללמוד לבד,הרבה מתקשים אני מאוד אוהב ללמוד לבד מספרים , אבל אני יודע גם מאחי וגם מאחרים שהרבה צריכים מורה שידרך אותם אחרת הם לא מבינים, אני אישית לא ממש יודע מזה חינוך ביתי אבל ממה שהבנתי, נותנים לילד ללמוד מספריו תומכים מסעים וכו וזה נשמע נהדר, השאלה למי זה מתאים ומי לא, אבללימוד עצמי בעיני זה הפתרון האדאלי פלוס לחדד את יכולת הביקורת והרחבת הדמיון, וזה עניין של עבודה ולא בהכרח לימוד כזה או אחר יעזור , זה דעתי.
גם שם צריך יכולת אוטו דידאטית לא כל אחד יכול ללמוד לבד,הרבה מתקשים אני מאוד אוהב ללמוד לבד מספרים , אבל אני יודע גם מאחי וגם מאחרים שהרבה צריכים מורה שידרך אותם אחרת הם לא מבינים, אני אישית לא ממש יודע מזה חינוך ביתי אבל ממה שהבנתי, נותנים לילד ללמוד מספריו תומכים מסעים וכו וזה נשמע נהדר, השאלה למי זה מתאים ומי לא, אבללימוד עצמי בעיני זה הפתרון האדאלי פלוס לחדד את יכולת הביקורת והרחבת הדמיון, וזה עניין של עבודה ולא בהכרח לימוד כזה או אחר יעזור , זה דעתי.
אתה כמובן צודק
אני מאמינה שהיופי בחינוך ביתי הוא שניתן להתאים את דרך הלמידה לצרכים האינדיבידואלים של הילד הלומד , כך שמי צריך מבנה למידה מאורגן יקבל מבנה מאורגן ומי שיותר אוטודידקט יקבל יותר חופש אך גם הוא יבחר לעצמו יעדי למידה ומסגרת , יותר חופשית אמנם, אבל תהיה מסגרת למידה , יש אלה שלומדים הכי טוב מצרכיי המציאות ולהם צריכה להיבנות תוכנית יותר מאתגרת שכוללת עשיה מכוונת.... ביצור אין מתכון אנחנו לא רובוטים.
אני מאמינה שהיופי בחינוך ביתי הוא שניתן להתאים את דרך הלמידה לצרכים האינדיבידואלים של הילד הלומד , כך שמי צריך מבנה למידה מאורגן יקבל מבנה מאורגן ומי שיותר אוטודידקט יקבל יותר חופש אך גם הוא יבחר לעצמו יעדי למידה ומסגרת , יותר חופשית אמנם, אבל תהיה מסגרת למידה , יש אלה שלומדים הכי טוב מצרכיי המציאות ולהם צריכה להיבנות תוכנית יותר מאתגרת שכוללת עשיה מכוונת.... ביצור אין מתכון אנחנו לא רובוטים.
האם לדעתי יש ערך כשלעצמו בחינוך שפועל לא על השגיות
האם לדעתי יש ערך כשלעצמו בחינוך שפועל לא על השגיות או הספק חומר אלא בצורה אחרת שאת מגבשת?
כן, לדעתי האישית יש טעות גדולה מאוד בחינוך שפועל על השגיות,
המבנה הבסיסי של הילד הוא להתעניין בעולם וללמוד , לבד , אין צורך בהשגיות כדי ליצר יכולות למידה , אז מה בעצם קרה איך הגענו למצב שילדים לא לומדים בלי השגיות שאנשים לא מצליחים להיות יעילים ללא הזרקות אנדרנלין אשמה או בושה לעצמם ?
אז זו תוצאה ( לדעתי הלא קובעת כמובן) של מערכת חינוך המבוססת על טעות לא רלוונטית .
מערכת החינוך הוקמה כדי להכשיר פועלים שישרתו את המהפכה התעשייתית, לשם כך המערכת צריכה הייתה לדכא את האינדיבידואליזם, לדכא את הסקרנות , להפוך את האנשים לכלי עבודה במפעלים.
העניין הוא שהמהפכה התקשורתית כבר מזמן חיסלה את הצורך בחינוך של המהפכה התעשייתית ומערכת החינוך שכחה לשנות את הבסיס עליה היא מפתחת את השינויים שלה .
מקווה שהייתי מספיק ברורה .... אני אישית לא מאמינה בצורך בתחרותיות , אני כן מאמינה שיש ליצר מסגרת המאפשרת סקרנות ומעודדת פיתוח של טכנולוגיות מידה אישיות, ומעוררת ביטחון עצמי המאפשר ללמוד מטעויות ומכישלונות. ברגע שכל ילד ייצר לעצמו יעדים אישיים ללא קשר ליעדים של האחרים כל ילד יגיע לעומקי יכולותיו , ואז בגרות תהיה קטנה עליו, אבל האמת אז אף אחד לא יצטרך בגרויות .... זה פשוט מבחנים אנכרוניסטים. מקווה שלא התפרעתי יתר על המידה . חחחחח
האם לדעתי יש ערך כשלעצמו בחינוך שפועל לא על השגיות או הספק חומר אלא בצורה אחרת שאת מגבשת?
כן, לדעתי האישית יש טעות גדולה מאוד בחינוך שפועל על השגיות,
המבנה הבסיסי של הילד הוא להתעניין בעולם וללמוד , לבד , אין צורך בהשגיות כדי ליצר יכולות למידה , אז מה בעצם קרה איך הגענו למצב שילדים לא לומדים בלי השגיות שאנשים לא מצליחים להיות יעילים ללא הזרקות אנדרנלין אשמה או בושה לעצמם ?
אז זו תוצאה ( לדעתי הלא קובעת כמובן) של מערכת חינוך המבוססת על טעות לא רלוונטית .
מערכת החינוך הוקמה כדי להכשיר פועלים שישרתו את המהפכה התעשייתית, לשם כך המערכת צריכה הייתה לדכא את האינדיבידואליזם, לדכא את הסקרנות , להפוך את האנשים לכלי עבודה במפעלים.
העניין הוא שהמהפכה התקשורתית כבר מזמן חיסלה את הצורך בחינוך של המהפכה התעשייתית ומערכת החינוך שכחה לשנות את הבסיס עליה היא מפתחת את השינויים שלה .
מקווה שהייתי מספיק ברורה .... אני אישית לא מאמינה בצורך בתחרותיות , אני כן מאמינה שיש ליצר מסגרת המאפשרת סקרנות ומעודדת פיתוח של טכנולוגיות מידה אישיות, ומעוררת ביטחון עצמי המאפשר ללמוד מטעויות ומכישלונות. ברגע שכל ילד ייצר לעצמו יעדים אישיים ללא קשר ליעדים של האחרים כל ילד יגיע לעומקי יכולותיו , ואז בגרות תהיה קטנה עליו, אבל האמת אז אף אחד לא יצטרך בגרויות .... זה פשוט מבחנים אנכרוניסטים. מקווה שלא התפרעתי יתר על המידה . חחחחח
מסכים עם כל מילה ולדעתי רלוונטי ביחוד לא"ס
ולא במקרה שומע יותר ויותר תלמידים, גם דווקא הכי מצטיינים, שאומרים שנמאס מהתחרותיות וההישגיות, שזה מרדד את הכל, שזה מתאים רק למי שלא באמת אוהב ללמוד, לאגואיסטים, אגוצנטרים ואנשים שטחיים וחסרי רגישות אנושית.
בוויכוחים שיש לי ברשת אני מוצא שכמעט כולם בטוחים שכחנות ותחרותיות הם חלק בלתי נמנע מזהות האדם,
אין לי ספק שכמעט כולם טועים,
מאוד.
ולא במקרה שומע יותר ויותר תלמידים, גם דווקא הכי מצטיינים, שאומרים שנמאס מהתחרותיות וההישגיות, שזה מרדד את הכל, שזה מתאים רק למי שלא באמת אוהב ללמוד, לאגואיסטים, אגוצנטרים ואנשים שטחיים וחסרי רגישות אנושית.
בוויכוחים שיש לי ברשת אני מוצא שכמעט כולם בטוחים שכחנות ותחרותיות הם חלק בלתי נמנע מזהות האדם,
אין לי ספק שכמעט כולם טועים,
מאוד.
לדעתי הא"סים רק יותר רגישים ולכן שמים לב שזה לא מתאים יותר
הנוירוטיפיקאלים הרגישים יותר, כבר התחילו לשים לב אולי קצת יותר לאט אבל כבר התחילו לשים לב, והפחות רגישים צריכים את הא"סים כמורי דרך רוחניים להבין את הבעיה, בעיקרון התחרותיות כל כך כיפית לחלק מהאנשים שזה מעוור אותם, או יותר נכון לומר מבלבל אותם ולכן הם לא רואים את ההפסד הגדול לאורך זמן... לאורך זמן התחרותיות היא ממש הפסד.
הנוירוטיפיקאלים הרגישים יותר, כבר התחילו לשים לב אולי קצת יותר לאט אבל כבר התחילו לשים לב, והפחות רגישים צריכים את הא"סים כמורי דרך רוחניים להבין את הבעיה, בעיקרון התחרותיות כל כך כיפית לחלק מהאנשים שזה מעוור אותם, או יותר נכון לומר מבלבל אותם ולכן הם לא רואים את ההפסד הגדול לאורך זמן... לאורך זמן התחרותיות היא ממש הפסד.
חלק מהותי של ההתנגשות בין הא"ס לסביבה הוא סביב זה
חלק ניכר מהמאפיינים הכי קשים של הקיום האוטיסטי בכלל לא שייך ולא מבטא את הזהות האוטיסטית כמו שכל מטומטמי המקצוע חושבים אלא פשוט מבטא התנגשות בין אנשים עם אוריינטציה ודיספוזיציה הדדית, משתפת, פתוחה, רגישה ואוהבת לרוב שהוא עדיין מאוד מאוד אלים ותחרותי ולכן מבחינתו כל האמצעים כשרים בדרך למטרה.
גם מה שנחשב לתמימות, ולמילוליות יתר (אנשים שממש מתכננים למה שהם אומרים, בשביל הנ"ט זה וואו) ולהעדר מסננים ולחוסר יכולת להבחין בין העיקר לטפל... מבטא בסך הכל את ההבדל בין מי שניגשים לאנשים ממקום פתוח ותקשורתי ומקבל ומי שמקבלים וחווים ללא עוררין את הקוד החברתי שלפיו כל מגע ומבע אנושי הוא רק בכאילו כזה שנועד להסתיר בצורה שנדמית לנ"ט המטופשים כמתוחכמת את העובדה שמתחת לכל הגינונים והנימוסים והמחוות המוסכמות מסתתרת תחרות אלימה וחסרת חשבון.
הנורמה מפקיעה את הטווח הרחוק לטובת הטווח הקרוב וטופלת על מי שיודעים ונוטים לשקלל את הדברים האלה בצורה חכמה ומוסרית ורגישה יותר תוויות הכי מבזות ומדכאות כמו עיקוב התפתחותי וכשל מפושט של הזהות עצמה,
והרצחנות הכל כך אלימה הזו עטופה ומגובה בשפה מדעית גבוהה שמסיתה אין סוף אנשים יהירים ואטומים המתחזים למטפלים ולמומחים ולמאבחנים על מנת לעצור את התפתחות הפרט והחברה.
ההיסטוריה תשפוט את האסון המוסרי, הרפואי, המדעי, האתי הזה בחומרה,
כי גם אם כל זה נסלח במידה מסויימת (כי חברה לא יכולה להתפתח ביום אחד, וגם אלפי שנים לא יספיקו לה) לא יהיה ניתן להתעלם מהעובדה שעד היום לא נשמע ולו קול אקדמי, פדגוגי, פסיכולוגי שינסה ולו לרכך מעט את הדורסנות המטורפת שהנורמה משיתה על חריגיה.
אני מרחם על ההורים שיתעוררו יום אחד לגלות שהם שיתפו פעולה ללא ביקורת עם פשע מאורגן נגד הילדים שלהם,
מאחל להם באמת, מקרב לב, שזה יחסך מהם והם לא יתעוררו לעולם.
חלק ניכר מהמאפיינים הכי קשים של הקיום האוטיסטי בכלל לא שייך ולא מבטא את הזהות האוטיסטית כמו שכל מטומטמי המקצוע חושבים אלא פשוט מבטא התנגשות בין אנשים עם אוריינטציה ודיספוזיציה הדדית, משתפת, פתוחה, רגישה ואוהבת לרוב שהוא עדיין מאוד מאוד אלים ותחרותי ולכן מבחינתו כל האמצעים כשרים בדרך למטרה.
גם מה שנחשב לתמימות, ולמילוליות יתר (אנשים שממש מתכננים למה שהם אומרים, בשביל הנ"ט זה וואו) ולהעדר מסננים ולחוסר יכולת להבחין בין העיקר לטפל... מבטא בסך הכל את ההבדל בין מי שניגשים לאנשים ממקום פתוח ותקשורתי ומקבל ומי שמקבלים וחווים ללא עוררין את הקוד החברתי שלפיו כל מגע ומבע אנושי הוא רק בכאילו כזה שנועד להסתיר בצורה שנדמית לנ"ט המטופשים כמתוחכמת את העובדה שמתחת לכל הגינונים והנימוסים והמחוות המוסכמות מסתתרת תחרות אלימה וחסרת חשבון.
הנורמה מפקיעה את הטווח הרחוק לטובת הטווח הקרוב וטופלת על מי שיודעים ונוטים לשקלל את הדברים האלה בצורה חכמה ומוסרית ורגישה יותר תוויות הכי מבזות ומדכאות כמו עיקוב התפתחותי וכשל מפושט של הזהות עצמה,
והרצחנות הכל כך אלימה הזו עטופה ומגובה בשפה מדעית גבוהה שמסיתה אין סוף אנשים יהירים ואטומים המתחזים למטפלים ולמומחים ולמאבחנים על מנת לעצור את התפתחות הפרט והחברה.
ההיסטוריה תשפוט את האסון המוסרי, הרפואי, המדעי, האתי הזה בחומרה,
כי גם אם כל זה נסלח במידה מסויימת (כי חברה לא יכולה להתפתח ביום אחד, וגם אלפי שנים לא יספיקו לה) לא יהיה ניתן להתעלם מהעובדה שעד היום לא נשמע ולו קול אקדמי, פדגוגי, פסיכולוגי שינסה ולו לרכך מעט את הדורסנות המטורפת שהנורמה משיתה על חריגיה.
אני מרחם על ההורים שיתעוררו יום אחד לגלות שהם שיתפו פעולה ללא ביקורת עם פשע מאורגן נגד הילדים שלהם,
מאחל להם באמת, מקרב לב, שזה יחסך מהם והם לא יתעוררו לעולם.
יש המון במה שנכתב
אני כמובן לא יכולה להבין בדיוק את החוויה עצמה של אוטיסט, אבל אני דיסלקטית והיפראקטיבית ואני אדם מאוד רגיש ומשום מה יש לי סוג הזדהות אם מה שנאמר אוליי מהמקום שלי השונה שאני הייתי , אולי מהמקום של החוויה המשותפת שלי ושל ברקן , לא באמת יודעת מאיפה ... אבל מסכימה לגמרי .
אני כמובן לא יכולה להבין בדיוק את החוויה עצמה של אוטיסט, אבל אני דיסלקטית והיפראקטיבית ואני אדם מאוד רגיש ומשום מה יש לי סוג הזדהות אם מה שנאמר אוליי מהמקום שלי השונה שאני הייתי , אולי מהמקום של החוויה המשותפת שלי ושל ברקן , לא באמת יודעת מאיפה ... אבל מסכימה לגמרי .
אולי כי זה רצף
ולא איזה סטיה או עיוות אבנורמלי כפי שכל המומחים והחוקרים והמאבחנים כופים עלינו לחשוב ואז בדיוק כמו במקרה שלך, שלכן, אפשר לראות שללא מעט ילדים שאובחנו אוטיסטים יש הורים עם עור דק מאוד, הורים שהם בעצמם שורדים בקושי על הגבול הנורמטיבי המקובל והמקודש, וילדיהם, כמו כל ילד, פשוט מותחים את המאפיינים והרגישויות שלהם עוד צעד אחד קטן.
לגמרי רואה על ביתי את כל הרגישויות והמאפיינים שלי ועוד קצת,
ושמח בזה,
כי כך נמצא לי לראשונה גם אדם שמשקף אותי לא רק כמפלצת מופרעת וגם בגלל שבניגוד למקובל ולמוסכם אני מאלה שאוהבים את האוטיזם שלו,
למרות שכמובן איני מכחיש את הקושי והסבל העצום הכרוך בכך,
רק שחושב ויודע שלהתחזות לאדם נורמטיבי אולי יציל אותי מהשנאה והאלימות והיחס הנורא של הנ"ט אבל המחיר לא רק שאינו שווה את זה אלא שבטווח משמעותי אינו אפשרי.
ולא איזה סטיה או עיוות אבנורמלי כפי שכל המומחים והחוקרים והמאבחנים כופים עלינו לחשוב ואז בדיוק כמו במקרה שלך, שלכן, אפשר לראות שללא מעט ילדים שאובחנו אוטיסטים יש הורים עם עור דק מאוד, הורים שהם בעצמם שורדים בקושי על הגבול הנורמטיבי המקובל והמקודש, וילדיהם, כמו כל ילד, פשוט מותחים את המאפיינים והרגישויות שלהם עוד צעד אחד קטן.
לגמרי רואה על ביתי את כל הרגישויות והמאפיינים שלי ועוד קצת,
ושמח בזה,
כי כך נמצא לי לראשונה גם אדם שמשקף אותי לא רק כמפלצת מופרעת וגם בגלל שבניגוד למקובל ולמוסכם אני מאלה שאוהבים את האוטיזם שלו,
למרות שכמובן איני מכחיש את הקושי והסבל העצום הכרוך בכך,
רק שחושב ויודע שלהתחזות לאדם נורמטיבי אולי יציל אותי מהשנאה והאלימות והיחס הנורא של הנ"ט אבל המחיר לא רק שאינו שווה את זה אלא שבטווח משמעותי אינו אפשרי.
אני חושבת שאיזון אישי זה שם המשחק
האיזון הוא בין , להכיר את השפה של הנ"ט ולדעת להשתמש בה במידה המתאימה לך ,
כך שלא תאבד את עצמך - את השלווה , את הייחוד, את השפה ובעיקר את שמחת החיים שלך ,
זה דיי מסובך כי זה תרגול מתמיד והאיזון הזה משתנה כל כל הזמן זה סוג של שיווי משקל.
 
האיזון הוא בין , להכיר את השפה של הנ"ט ולדעת להשתמש בה במידה המתאימה לך ,
כך שלא תאבד את עצמך - את השלווה , את הייחוד, את השפה ובעיקר את שמחת החיים שלך ,
זה דיי מסובך כי זה תרגול מתמיד והאיזון הזה משתנה כל כל הזמן זה סוג של שיווי משקל.
 
בית ספר זה 'בייביסיטר'.
מקום בו ילדים נמצאים כשההורים עובדים. ומאחר הילדים כבר שם , אז גם מלמדים אותם דברים שמשרד החינוך החליט שהם חשובים..
אני אישית לא אוהבת בית ספר. לא רק ישראלי
. לא סבלתי את המוסד מאז שעצמי הייתי שם.
אבל לא יכולת להרשות לעצמי (כמו שרוב הורים לא יכולים) חינוך ביתי עבור הילדים שלי בגלל ענייני פרנסה. וזה מעגל סגור. כדי להתפרנס , ילדים צריכים להיות בבית ספר.
מקום בו ילדים נמצאים כשההורים עובדים. ומאחר הילדים כבר שם , אז גם מלמדים אותם דברים שמשרד החינוך החליט שהם חשובים..
אני אישית לא אוהבת בית ספר. לא רק ישראלי
אבל לא יכולת להרשות לעצמי (כמו שרוב הורים לא יכולים) חינוך ביתי עבור הילדים שלי בגלל ענייני פרנסה. וזה מעגל סגור. כדי להתפרנס , ילדים צריכים להיות בבית ספר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.