מחפשת תמיכה אחרי אבחון
אתמול קיבלנו את תוצאות האבחון, ואני לגמרי אבודה. חשבנו שיש משהו קטן, אבל קיבלנו כמות מטורפת של בעיות שונות, וממש קשה לי להבין. קוראת את העמודים של האבחון, ופשוט לא מבינה מה המשמעות. הבעיות כל כך רבות, בתחומים שונים. אמנם רשמו לנו מה לעשות ולאיזה איש מקצוע לפנות, אבל קשה לי להתנהל כשאני לא מבינה מה הבעיה.
כל הסימנים שהיא רושמת אני מכירה, אבל המסקנות שהיא הסיקה נראות לי כל כך מוגזמות. סה'כ מדובר בילד עם התנהגות קצת מוזרה מדי פעם, והיא ציינה אוטיזם ברמה 1, הפרעת חשיבה, הפרעת קשב ועוד משהו שאני כבר לא זוכרת. כולל המלצה לתרופות שצריך להיזהר כי עלולות להגביר חרדה. אנחנו צריכים לבקש סייעת, אפילו שתסע איתו לתכנית מחוננים. כמובן שזה לא יקרה כי השנה החלה כבר.
הדבר הכי קשה שהיא רשמה שהילד חש חוסר אונים וחוסר תקווה. היא אמרה שזה בגלל שהוא כל הזמן בלחץ כי הוא לא יודע להתמודד עם שינוי מהתבנית הקבועה.
הילד בן 8, איבחון ממש מאוחר.
מדובר בילד חכם, מחונן, מצליח מאד בבית ספר. יש לו גם חברים, לאחרונה התחיל לקבוע בעצמו מפגשים, לא יודע לבקש עזרה ונמנע מלהשתתף בפעילות רבת משתתפים. אז מה?
האם ייתכן שהיא הגזימה או טעתה?
האם להסתיר את האבחון מהסובבים? לדוגמה, יש לו חבר שבטעות אמא פלטה שהולך לקבוצה טיפולית. גם בני צריך. האם הגיוני לבקש ממנה המלצות?
בבית ספר חושבים שהוא קצת מוזר, אבל מייחסים את זה למחוננות שלו. מפחדת להזיק.
אתמול קיבלנו את תוצאות האבחון, ואני לגמרי אבודה. חשבנו שיש משהו קטן, אבל קיבלנו כמות מטורפת של בעיות שונות, וממש קשה לי להבין. קוראת את העמודים של האבחון, ופשוט לא מבינה מה המשמעות. הבעיות כל כך רבות, בתחומים שונים. אמנם רשמו לנו מה לעשות ולאיזה איש מקצוע לפנות, אבל קשה לי להתנהל כשאני לא מבינה מה הבעיה.
כל הסימנים שהיא רושמת אני מכירה, אבל המסקנות שהיא הסיקה נראות לי כל כך מוגזמות. סה'כ מדובר בילד עם התנהגות קצת מוזרה מדי פעם, והיא ציינה אוטיזם ברמה 1, הפרעת חשיבה, הפרעת קשב ועוד משהו שאני כבר לא זוכרת. כולל המלצה לתרופות שצריך להיזהר כי עלולות להגביר חרדה. אנחנו צריכים לבקש סייעת, אפילו שתסע איתו לתכנית מחוננים. כמובן שזה לא יקרה כי השנה החלה כבר.
הדבר הכי קשה שהיא רשמה שהילד חש חוסר אונים וחוסר תקווה. היא אמרה שזה בגלל שהוא כל הזמן בלחץ כי הוא לא יודע להתמודד עם שינוי מהתבנית הקבועה.
הילד בן 8, איבחון ממש מאוחר.
מדובר בילד חכם, מחונן, מצליח מאד בבית ספר. יש לו גם חברים, לאחרונה התחיל לקבוע בעצמו מפגשים, לא יודע לבקש עזרה ונמנע מלהשתתף בפעילות רבת משתתפים. אז מה?
האם ייתכן שהיא הגזימה או טעתה?
האם להסתיר את האבחון מהסובבים? לדוגמה, יש לו חבר שבטעות אמא פלטה שהולך לקבוצה טיפולית. גם בני צריך. האם הגיוני לבקש ממנה המלצות?
בבית ספר חושבים שהוא קצת מוזר, אבל מייחסים את זה למחוננות שלו. מפחדת להזיק.