ברור שאת רוצה, וצריכה, כמו כולנו
השאלה היא הדרך, ולנסות את זאת של שלדון ושלך, כמו שרוב האספים עושים זה בעייתי, לדעתי,
ומכאן גם ההסתייגויות מהפרשנות של רעם, שהיא טכנית, לא באמת שואלת למה מבע כזה ולא אחר ולמה תנועה כזאת ולא אחרת ומה כל זה אומר אלא מסתפקת ב"ככה זה עובד", שזה רעל לא רק לאוטיסטים אלא לחברה כולה.
לדעתי דווקא יש לך הזדמנות מדהימה לצאת החוצה באמת כי גם ממה שאת מספרת ומתארת וגם מסגנון כתיבתך ניכר שאת פשוט אדם טוב שכוונתו טובה וזה הרבה הרבה הרבה יותר נדיר משנדמה לך,
ואולי זו הסיבה שאת מסתבכת,
אז נדמה לך שלחקות את "הרעים" זה מה שיעזור לך ?
תרשי לי לפקפק.
אף אחד לא נהנה להפסיד דברים בגלל שהוא שונה, זה חרא, זה עוול, זה מכאיב ומרגיז, אז מה התשובה שלך לזה ? להפסיק להיות שונה ?
אולי אם נתעקש על זה שאפילו לאנשים טובים וישרים וישירים ותמימים ורוחשי כוונות טובות ואהבה מגיעים זכויות אנוש בסיסיות בחברה אז גם נשנה דברים לטובה וגם נשפיע טובה על החברה ?
אולי
התגמשות, בוודאי, הכי, אלא כשרק צד אחד מתגמש זו לא התגמשות אלא עידוד הנוקשות והאכזריות והאלימות.
דוגמאות מ"המציאות" לא אומרות את מה שנדמה לך שהן אומרות,
המצוי אינו הראוי, אפילו לא הרצוי.
בעצם מול מי את טוענת שמגיע לך לחיות כדרכך גם אם היא לא מתאימה להגדרות התפקוד הנורמטיביות ?
נגדי ?
אני הרי תומך בך בעניין הזה,
זו את שמציגה התגמשות ככניעה למה שהורס לך את הנשמה,
אז תעבדי קשה ותצאי לטבע ולמוזיקה פסטיבלית ואז תגלי שכבר בעצם אין מי שיהנה מזה כי מכרת את הנשמה שלך לשטן,
ואני כותב את זה כמי שהיה שם ועשה את זה.
אני לא נגד וויתור ופשרה, להפך, אני נגד וויתור ופשרה שבו צד אחד נדרש לוותר על מה שהכי חיוני לו בעוד שהצד האחר לא רק שלא זז מילימטר לעברו אלא חוגג עליו בצורה שמאשרת ומאפשרת את כל הגישות והדעות הקדומות הכי מכוערות ואלימות בעולם,
זו לא פשרה בעיני, וגם לא וויתור, זה בדיוק ההפך מזה
האני שלי לא שולל את קיומו של האחר,
האני שלי, בניגוד לזה הנורמטיבי, שמח בקיומו של האחר, ניזון מיופי קיומו של האחר, ולכן מבחינתי להיות רקע לתינוקת שלי זה לא פשרה או משהו שמצריך הקרבה מצידי אלא שבדיוק להפך, זו הגשמה עצמית בשבילי
(יכול להיות שאת מתבלבלת וחושבת שאני נ"ט ? אני מת על להיות רקע, כלום, לא מורגש, שותק ולא נראה, כשצריך)
אין לי מה לומר לך לצערי, מעולם לא הצלחתי להפסיק לסבול בטירוף מהיחס של החברה לאנשים כמוני,
מזמן גם לא מקווה או מאמין או מצפה שזה יקרה,
מצמצם כאבים ככל האפשר וזהו זה.
עברתי עשרות עבודות ועשרות מקומות, אני בלתי עביד, בלתי תפקיד, וגם די ברור לי למה, לדעתי זה לא פשע שעליו מגיע לי עונש כזה כבד אבל למדתי מזמן שאני במיעוט של איש אחד בעניין זה.
בקטע של עבודה הסתדרתי בסוף רק שנמצא לי מקום שלא דרש ממני מגע בין אישי, שכאוטיסט הגירסה הנורמטיבית של זה היא פשוט גהנום בשבילי, ואני ממש ממש מתכוון לזה,
בעבודה שבה החזקתי מעמד מספיק הרבה זמן עבדתי תמיד לבד, בזמן ובחלל שלי, בקצב שלי, וראי זה פלא זה תמיד השתלם למעסיקים שלי בטירוף, כי בניגוד לקשקושים על פשרה וויתור אז כשנותנים לבן אדם פשוט להיות עצמו מתברר שהוא נוטה להיות מאוד מאוד יצירתי,
וזה נכון לכולם,
רק שהמין האנושי עדיין לא שם,
במקום זה הוא מוכן ויכול ונוטה לזהות את המציאות רק עם הסיוטים של הפסיכופאטים הכי חזיריים וחסרי אהבה,
אז אני לא אתפשר עם זה, ולא אווותר לזה, ולא בגלל שאני חזק, אלא שנוכחתי שברגע שאני עושה את זה אז עדיף לי כבר להתאבד מייד כי זה בוודאי עדיף על להרוג את עצמי תא אחר תא.
"
