מחשבות על ערכי החברה

[trSky12]

מחשבות על ערכי החברה

מילאתי להנאתי שאלון לאבחון BAP, מונח שקרוב ל"אנשי אמצע", שחולק ל-3 קטגוריות. אחת הקטגוריות היתה aloofness, הנטייה להתבודדות. מצאתי את עצמי, שלא במפתיע, במקום קיצוני על הסקאלה שבין חברתיות להתבודדות. זה העלה לי כל מיני מחשבות.
ראשית, מכיוון שתכונות אופי מפוזרות על גבי סקאלות, זה טבעי שיהיו אנשים בקצוות הסקאלה, גם אם מספרם פוחת. רוב התכונות מתפלגות נורמלית. חלק מההגדרה של התפלגות נורמלית היא שיש לה קצוות. מדוע החברה החליטה שקצוות אינן נורמליות?
דבר נוסף שעלה, אם הנטייה להתבודדות נחשבת בעיני החברה לעניין פתולוגי, מדוע לא הקצה השני של חברתיות יתר?
במהלך חיי פגשתי אנשים שהצורך באנשים סביבם גרם להם תלות ומוגבלות. אנשים שלא יכולים לעשות דברים ללא אנשים אחרים סביבם, שזקוקים לחברה כל הזמן, ומרגישים חרדה מהאפשרות שיישארו לבד.
זו בהחלט צביעות שרק קצה אחד מוגדר כ"בעיה" שצריך לתקן.
דבר נוסף, ההצמדה של המילה "נוירולוגי" לתכונות אופי מאד ספציפיות נראית לי חלק אינטגרלי מההתייחסות הפתולוגית, ואפשרות נוחה להתייחס לאוטיזם כאל הפרעה. אין כנראה תכונה שאין לה היבט נוירולוגי (אם בודקים את התכונה במכשור מדעי), אבל לרוב התכונות האנושיות מתייחסים כפסיכולוגיות, מנטליות, ולא כנוירולוגיות. אם אדם רואה ערך בהתבודדות, או נמשך למספרים, הביטוי המתאים יותר הוא personality diversity ולא neuro diversity.
לחברה אין בהכרח בעיה עם שונות ועם קצוות. לחברה יש בעיה עם כל מה שלא תואם את ערכי החברה הנוכחיים, ומאיזשהי סיבה שאף פעם לא ברורה לי, רוב האנשים מקבלים אוטומטית את הערכים שהחברה מקדשת.

 

[arana1]

כי יחוד נתפש כאיום על הקבוצה

זאת אומרת הקבוצה מוכנה ואפילו יותר ממוכנה ממש מעריצה יחוד כל עוד הוא מתבטא כבולטות המבוססת על הצטיינות בהגשמת הערכים שבהם היא מאמינה כמו כסף, רכוש, השפעה, יכולת פיזית (גם אז רק כשזה נוגע ליכולת לנצח מישהו אחר)...

הקבוצה לא תהיה מסוגלת לשאת יחוד שאינו מבוסס על בולטות אלא על נטיה להשתלבות רגישה וקשובה בה,
אנשים כאלה מוחרגים ממנה כמופנמים, אקסצנטרים,אינטרוורטים, אוטיסטים מדי.

רוב האנשים מקבלים אוטומטית את ערכי החברה המקודשים אבל רק עם קריצה,
בגלל זה אוטיסטים נחשבים למילוליים מדי,
מודעות להקשר, לקונטקסט הנכון, פירושה הבנה וישום של הערכים המקודשים לכאורה על החברה אבל רק בכאילו, רק בתאוריה, רק כמצג שווא שיאפשר לך לסחוט פריבלגיה שתאפשר לך להפר את הערכים האלה בבוטות ולהשתין מהמקפצה.
אתה רואה את זה בכל תחום, פוליטי, כלכלי, מקצועי, אקדמי...
ערכים בכיף, אבל רק בכאילו, אם לא אז אתה בוק, חנון, מוזר, אקסצנטרי...

הנורמה, ומסיבה טובה, ולגמרי לגיטימית ואפילו חשובה מאוד מעריכה את האמת אבל לא מוכנה ולא יכולה לשאת אנשים שלא משקרים,
בגלל זה אתה יכול לקרוא אלפי קטעים של הורים שמתים מהתרגשות כי הילד שלהם למד סוף סוף לשקר,
שזה אומר שהוא עשה צעד חשוב בדרך להשתלבות בחברה

aloofness והנטיה להתבודדות זה לא באמת נטיה להתבודדות וממש הכי לא aloofness אלא בדיוק להפך,
זו מעורבות מאוד רגישה וקשובה בקיומם של הפרטים האחרים בחברה,
אלא מה,
זו מעורבות המבוססת על רגישות ליחודם, לאנושיותם, לחד פעמיותם המדהימה במקום למידה שבה הם מגשימים את עצמם דרך שקר והטעיה ונוכלות וערמומיות ולכן היא מתוייגת כניתוק וחוסר אמפטיה ואדישות.

בעצם, ניתן לומר, ואולי אפילו צריך, שהנורמה מחריגה מתוכה ובאלימות כל פרט שניחן בנטיה לקיום חברתי נורמלי באמת,
לדעתי זה קצת עצוב, ויכול להיות גם מאכזב ומתסכל, אבל יש לזה סיבות לגיטימיות לחלוטין או לפחות כאלה שעשויות להיות מאוד מעניינות כשלעצמן.

 

[arana1]

וגם לדעתי ההצמדה של ניורולוגי היא נבזית

וחושפת שלפחות בקטע האוטיסטי ולכן גם בקטעים הדומים לו כמו הפרעות קשב מתרחש כאן משהו שהוא פשוט חילול קודש בסקאלה גלובלית,
השימוש במדע וברפואה כמכשיר פוליטי חברתי הורס גם את המדע והרפואה וגם את החברה ומנוגד בטירוף לפרדיגמה המדעית וליומרה המדעית לאובייקטיביות שאינה תלויה בערכי התרבות המקומיים והזמניים.

מעניין לציין שברגע שמדובר בעשיית מעשים רעים כמו סימום ילדים למוות אז הפסיכיאטריה, ניורולוגיה, והפסיכולוגיה יודעים למהר ולשלוף את הקלף של המדע לא עוסק בשאלות מוסריות ורגשיות כי הוא אובייקטיבי,
אבל לאף אחד ממטומטמי האקדמיה אין בעייה או אפילו את מעט השכל בשביל לשאול את מה שסקי שאל,
למה תופעה שלא מתאימה לציפיות החברה מתוייגת כניורולוגית וכזאת שמתאימה לה נחשבת לחלק טבעי מהאופי והזהות האנושות.
די בעובדה זאת כדי לבסס הכללה מאוד תקפה של הפסיכולוגים והפסיכיאטרים והנויורולוגים ושל כל מי שמגבה אותם כקבוצה של אנשים מאוד טיפשים, מאוד לא הגונים, ורעים נורא באופן כללי, ובוודאי שחסרים בטירוף יכולת ויושרה ואתיקה מקצועית הכי בסיסית

 

[trSky12]

זה מתבטא גם ב-dsm. ישנה תופעה שקבוצה "שונה" הוגדרה שם כהפרעה ולאחר שצוברת כוח והכרה חברתית הפסיכיאטרים נאלצים להסירה (אך ורק כי תפיסת השונה השתנתה). הדוגמא הקלאסית - להט"ב, תחילה הומואים וכעבור אי אלו שנים טרנסים.

 

[חרסינה משורינת]

אהבתי

"
אבל לאף אחד ממטומטמי האקדמיה אין בעייה או אפילו את מעט השכל בשביל לשאול את מה שסקי שאל,
למה תופעה שלא מתאימה לציפיות החברה מתוייגת כניורולוגית וכזאת שמתאימה לה נחשבת לחלק טבעי מהאופי והזהות האנושות."

העלה בי מחשבות ,
מצד שני יש הכרה גוברת והולכת שגם ADD/ADHD
מקורם בשונות נוירולוגית
ושמעתי גם על הרצאות של אוטיסטים שמדברים על ההבדלים
וישנם כאלה בין מוחו של נ"ט לאוטיסט.

אני חושבת שמדברים על השונות עצמה אם לא להתייחס לסממני הטיפול
והמטפלים כי היא אכן חשה לסביבה כמו שאמרת ואני נוטה להסכים גם לסיבות
שאתה מונה כשונות רבה מדי להתמודד עמה-
אבל היא עדין שונות.

וכשמשהו שונה מהנורמה, הוא מתוייג כשונה (זה נשמע כאילו אין במשפט הזה ממש אבל יש בו למעשה).
דווקא בגלל ההתיימרות שלא לעסוק במוסר ולנסות לפעול רק על מישורים מצומצמים של תועלת ואיך במקום למה -

מקבלים למה לפרצוף וזאת ההתיימרות של הפסיכולוגיה, פסיכיאטריה כשהיא מצהירה שהיא מדע והיא רחוקה משם מאוד.

 

[arana1]

הרדוקציה לפיזיולוגיה היא משפילה, רעה, גזענית ואטומה

במיוחד כשהיא מתבצעת רק מול מה שיוצא דופן או לא רגיל או לא שגור עדיין.

גם מבחינת הפרדיגמה המדעית יש כאן בעייה כי הנטיה לסמן את הלא ידוע כפיזי יותר מהידוע היא כחנית בצורה שבעצם מייתרת את ההיבט התאורטית והמופשט מהמחקר,
זה פשוט פרימטיבי,
ומגלם העדפה ברורה לסטאטי על פני הדינמי,
שמדעית ומוסרית זה הרסני לחלוטין

 

[dina199]

'נורמלי' מבוסס על 'רוב'.

על כן קצה זה 'לא נורמלי' גם אם קיים (ברור שהוא קיים , לכל דבר יש קצוות

).
נכון שזה לא הגיוני, אבל כך ה'רוב הנורמלי' מתנהג.

 

[schlomitsmile]

מה שלא הגיוני ומקומם זו המשוואה העקומה נורמלי=בסדר
לא נורמלי=לא בסדר.
וכמובן, בהקשר שלנו- הבחירה הערכית איזו חריגה מהנורמה נחשבת חיוביות ואיזו שלילית.
&nbsp
עצם זה שה"קצוות" אינם נורמליים, זה ברור, זו עובדה

הנורמלי הוא השכיח, ה"רגיל".

 

[dina199]

איך אפשר לחיות בלי קצוות ?

הרי תמיד יהיה קצה איפה שהוא. זה מה שלא הגיוני.

 

[arana1]

בהחלט אפשר

זה שיש משהו לא אומר שצריך לחיות אותו ולהתייחס אליו רק בצורה מסויימת

אפשר להבין שקצה זה דבר שהוא גם בעיקר דמיוני ויחסי וחולף ומשתנה
ולהתייחס אליו ככזה במקום בנוקשות אטומה כמו הפסיכולוגים ויתר אנשי המקצוע למשל
או כמו הנ"ט

 

[dina199]

התכוונתי שקצוות תמיד קיימים

גם עם המבקרים לא אוהבים אותם.
אין חיים בלי קצוות , גם אם פרט מסויים (או הרבה פרטים) חושב שזה 'לא תקין'

 

[arana1]

לדעתי זה הולך להשתנות

התפישה האגוצנטרית, אגואיסטית, שמזהה את מה שתקין ובסדר על בסיס משקל ומסה שלכן גם נוהגת באלימות זדונית או אוטומטית שמגובה בפסוודו אקדמאיות של מושחתי המימסד הרפואי והפדגוגי תעלם עם הזמן ורואים לכך יותר ויותר סימנים.

תמיד שואלים ומה אם החריגים יהיו הרוב מה הם יעשו לנורמטיבים אבל השאלה הזדאת מתעלמת שמה שמחריג אנשים רגישים מהחברה זה גם זה שהם לא חושבים במונחים של רוב ומיעוט אלא רואים כל אדם כשווה ערך בפני עצמו ודווקא שונותו ויחודו יפים להם.

עד כמה שזה נשמע מטורף לדעתי אין ספק שבסופו של דבר גם הפסיכולוגים יצליחו להתפתח לרמה שתאפשר להם להבין שיחוד זה דבר נפלא,
זה יקרה,
זה קורה.

זה בסך הכל עניין של בגרות נפשית ובדיוק כשם שילדים מתפתחים בסופו של דבר גם החברה תתפתח.

 

[schlomitsmile]

לנוירולוגיה שלנו השפעה רבה על אישיותנו
איך אנחנו קולטים גירויים, חיצוניים ופנימיים, משפיע מאד על אישיותנו.
צלילים, אורות, מגע, תחושות הגוף שלנו ועוד.
או אולי זה הביטוי/מימוש שלה.
מה שמעבר לזה, הם דברים סביבתיים כגון תרבות, נסיבות חיים וכו'.

אדם לא הופך להיות אוטיסט.
לא נסיבות חיים (ע"ע תיאוריית האם הקרה),
חיסון או משהו חיצוני אחר עושה אותו מי הוא.
אוטיסט אינו נ"ט ש"התקלקל".
אוטיסט נולד אוטיסט וימות אוטיסט, זה חלק ממי שהוא.
הדבר נכון גם לא"א ולנ"ט, גם הם נולדו כך וימותו כך.

נדמה לי שזו הכוונה במונח מגוון נוירולוגי.

 

[arana1]

ברור, אבל רק את השונים מתייגים כבעייה ניורולוגית

זאת אומרת, שהמימסד הרפואי מאבחן שונות כבעייה פתולוגית,
וככזה הוא מהווה סכנה ברורה ומיידית לאוטיסטים ולכל מי שמעט שונה מהממוצע.

קשר גוף נפש אומר שכל מאפיין יש בסיס ניורולוגי,
עצבי, פיזיולוגי ואחר,
מה שסקיי ואני טוענים שעצם ההחלטה לסמן רק מי ששונה מהממוצע דרך הניורולוגיה שלו מעידה שלא רק שלמה שנחשב בטעות ידע ומומחיות רפואית אין שום תוקף אלא שהוא הכי מזיק ואין בין האבחנות שלו לרפואה ולמדע שום קשר,
הכל פוליטיקה נטו.

ואני מאמין או מקווה שלפחות חלקנו מרגישים לא נח עם השימוש ברפואה ובמדע לשם כפייה של כל מה שהכי מתועב בפוליטי.

לדעתי חיסון פוגע באוטיסטים יותר כי אוטיסטים יותר רגישים לחומרים.
לשמחתי, בשנים האחרונות מתפתחת אפילו ברפואה ההכרה שכל אדם מגיב בצורה היחודית לו על מחלה ותרופה,
למשל,
נשים מגיבות בצורה מאוד שונה מגברים על תרופות והמודל שעליו נערכו כל הניסויים היה תמיד גבר לבן ממוצע וכתוצאה מזה לא מעט נשים סבלו מאוד וחלקן גם מתו ובהמון מקרים הם בכלל לא אובחנו כי התסמינים שלהם שונים מגברים,

אותו הדבר בוודאי נכון לאוטיסטים,
אני מדבר על זה כבר 20 שנה ואני די משוכנע שעוד 20 שנה אפילו הרופאים יתחילו להפנים את האמת הכל כך פשוטה וברורה הזאת.

 

[schlomitsmile]

מגוון נוירולוגי זה בדיוק ההיפך מהגדרה כבעיה
המונח הזה מהדהד את המונח מגוון ביולוגי
שמציין משהו חיובי, אפילו חיוני לחיים בכדה"א
https://he.wikipedia.org/wiki/מגוון_ביולוגי

 

[trSky12]

אני חושב שזה תלוי הקשר

כשנחשפתי לראשונה למונח neurodiversity הרגשתי שזה מעצים (למרות שמאז ומתמיד צרם לי החיבור הנוירולוגי לתופעות מנטליות. אני כנראה נרתע ממטריאליזם באופן כללי...).
אני חושב שההבדל הוא שזה מונח שנחשפתי אליו לראשונה מאנשים הקשורים לספקטרום, אך בהזדמנויות אחרות, כשקראתי חומר מקצועי, הבנתי שההקשר הנוירולוגי הוא כלי נוח לדיכוי ולהגדרת אוטיזם כלקות שמקורה במוח. לצערי, יש לי כבר ניסיון עבר עם דיכוי ע"י החברה הנורמטיבית, והתפתח אצלי רדאר לדקויות האלה של ניסוחים והגדרות שמשמשים להרחקת השונה, והפיכת גיוון לפתולוגיה.
בשאלוני האוטיזם שעשיתי, לא ראיתי שאלות שקשורות לנוירולוגיה כלל, אלא פשוט העדפות ונטיות של האישיות.
דבר נוסף זה שמשתמע מההקשר הנוירולוגי כאילו יש חלוקה לשתי קבוצות נוירולוגיות - א"סים ונ"טים, כאשר בפועל בין כל שני אנשים יש שוני נוירולוגי עצום.
לי באופן אישי נוח להתייחס לאוטיזם כאל גיוון אישיותי, או פשוט קבוצה של העדפות ונטיות. אין כיום אפשרות למפות בין נטיות מנטליות לבין מיליוני נוירונים, טרנסמיטורים וכו', וגם אם היה אפשר, אני רואה בתמונת המוח רק שיקוף של נטיות מנטליות ולא כמקור לאותן נטיות. זה כבר לא קשור לדיכוי שהתכוונתי אליו, אלא הסתייגות אישית שלי מהתמקדות בפן הפיזיולוגי.

 

[arana1]

 

[schlomitsmile]

הכל תלוי הקשר

דוקא המונח 'מגוון' מציין ספקטרום, רב-גוניות, לא חלוקה לשתי קבוצות.
אין תקין ולא תקין במונח 'מגוון', גם היררכיה אין בו.
&nbsp
נדמה לי שההפרדה בין חומר לרוח בעולם אינה כזאת חד-משמעית

אולי הם ביטויים שונים לאותו דבר.
&nbsp

 

[חרסינה משורינת]

מעט מהאנשים

שורדים בדידות אטומה ודביקה לאורך זמן ,
כך שיש אנשים שבבדידותם המזהרת לא רק מצליחים בזה
אלא במעט שכן מקיימים- מקיימים עולם ומלואו .

אנחנו יצורים חברתיים ,
גם בעבר גם היום ,
זה לא אומר שאנחנו מפרשים וחייבים לפרש
את זה בעבור- עשרות בני אדם ללא לאות
אבל בכל זאת אנחנו לא כמו יונקים אחרים
בטבע שרגילים לחיות ולהתקיים לחלוטין לבדן,
לכן לפעמים העיר היא רעיון מוזר
בבדידות ובניכור שיוצרת
בין אנשים ולא ההפך של הקהילה.

באשר לתלות של אנשים באחר - יש לזה מגוון שמות
אבל כמו שטרם המציאו שם למילה מתבודד יתר,
שזה הרבה יותר מאשר מתבודד-
זה נובע ויוצר ומייצר כל כך הרבה יותר מזה,
מכיוון שהקיצון ההפוך- שפע באנשים פחות פוגע
קטלנית ומצמית במהירות כמו בדידות
נתנו לזה שם מוגדר רק לאחרונה-
זה נקרא "תלות יתר" באנשים וזו בעיה לכל דבר ועניין
שגם החברה ואנשי מקצוע מדברים עליה.

והאמת גם פה בפורום בין אוטיסטים נתקלתי באנשים
שחרף שההבניה הנפשית והתקשורתית שלהם שונה
עדין יוצא שאפילו ודווקא ככאלה הקשר שלהם עם אדם בודד
הרבה יותר תלותי מאשר אנשים שמוקפים באנשים דרך קבע
ולפחות להיות מוקף מאפשר מוביליות מסוימת.

אז לא אין בך בעיה,
אבל זה פשוט מזכיר יותר בעיות אכילה-
בדרך כלל מועטים המספרים שמשל תקין צונח לקיצון
של תת משקל ואנורקסיה- וברגע שצונח הוא מאוד קטלני
ולהפך שפע מוגזם במזון ועליה במשקל - יקח זמן עד שייתגו
אותה כקטלנית כי השמנה שלא כמו הפסקת אכילה היא קטלנית
במיידי ובנראה

 

[arana1]

אין בדידות מזהרת, זה מיתוס מחורבן

אלא שדווקא העובדה שאנחנו חברתיים מאפשרת ואפילו כופה עליו לשנות את החברה למרקם שייממש טוב יותר את הדדיות יחסי הגומלין


העיר לא יוצרת ניכור
היא יוצרת מרחק שנחשב עדיין אנונימי כי הוא לא נשען על התבנית שנחשבת בטעות לטבעית

שפע וכמות לא מבטיחים איכות, בדיוק להפך, וגם כאן זה עניין של פרשנות כי גם את ההיבט הכמותי אפשר לממש כאיכות,
דרך העובדה שהוא מאפשר רגישות גדולה יותר לתבניות למשל,
או לממש לרעה כמו שהנורמה עושה דרך תרגומו למשקל מכריע


קשר תלותי לחלוטין עם אדם בודד זה לא בעייה,
זה הפתרון.
המוקפות באנשים רבים מחוללת אשליה של תנועה אבל בעצם היא סוגרת את האפשרות לתנועה עמוקה ומהותית יותר

וכן
המידה זו השאלה