מחשבות על ערכי החברה
מילאתי להנאתי שאלון לאבחון BAP, מונח שקרוב ל"אנשי אמצע", שחולק ל-3 קטגוריות. אחת הקטגוריות היתה aloofness, הנטייה להתבודדות. מצאתי את עצמי, שלא במפתיע, במקום קיצוני על הסקאלה שבין חברתיות להתבודדות. זה העלה לי כל מיני מחשבות.
ראשית, מכיוון שתכונות אופי מפוזרות על גבי סקאלות, זה טבעי שיהיו אנשים בקצוות הסקאלה, גם אם מספרם פוחת. רוב התכונות מתפלגות נורמלית. חלק מההגדרה של התפלגות נורמלית היא שיש לה קצוות. מדוע החברה החליטה שקצוות אינן נורמליות?
דבר נוסף שעלה, אם הנטייה להתבודדות נחשבת בעיני החברה לעניין פתולוגי, מדוע לא הקצה השני של חברתיות יתר?
במהלך חיי פגשתי אנשים שהצורך באנשים סביבם גרם להם תלות ומוגבלות. אנשים שלא יכולים לעשות דברים ללא אנשים אחרים סביבם, שזקוקים לחברה כל הזמן, ומרגישים חרדה מהאפשרות שיישארו לבד.
זו בהחלט צביעות שרק קצה אחד מוגדר כ"בעיה" שצריך לתקן.
דבר נוסף, ההצמדה של המילה "נוירולוגי" לתכונות אופי מאד ספציפיות נראית לי חלק אינטגרלי מההתייחסות הפתולוגית, ואפשרות נוחה להתייחס לאוטיזם כאל הפרעה. אין כנראה תכונה שאין לה היבט נוירולוגי (אם בודקים את התכונה במכשור מדעי), אבל לרוב התכונות האנושיות מתייחסים כפסיכולוגיות, מנטליות, ולא כנוירולוגיות. אם אדם רואה ערך בהתבודדות, או נמשך למספרים, הביטוי המתאים יותר הוא personality diversity ולא neuro diversity.
לחברה אין בהכרח בעיה עם שונות ועם קצוות. לחברה יש בעיה עם כל מה שלא תואם את ערכי החברה הנוכחיים, ומאיזשהי סיבה שאף פעם לא ברורה לי, רוב האנשים מקבלים אוטומטית את הערכים שהחברה מקדשת.
מילאתי להנאתי שאלון לאבחון BAP, מונח שקרוב ל"אנשי אמצע", שחולק ל-3 קטגוריות. אחת הקטגוריות היתה aloofness, הנטייה להתבודדות. מצאתי את עצמי, שלא במפתיע, במקום קיצוני על הסקאלה שבין חברתיות להתבודדות. זה העלה לי כל מיני מחשבות.
ראשית, מכיוון שתכונות אופי מפוזרות על גבי סקאלות, זה טבעי שיהיו אנשים בקצוות הסקאלה, גם אם מספרם פוחת. רוב התכונות מתפלגות נורמלית. חלק מההגדרה של התפלגות נורמלית היא שיש לה קצוות. מדוע החברה החליטה שקצוות אינן נורמליות?
דבר נוסף שעלה, אם הנטייה להתבודדות נחשבת בעיני החברה לעניין פתולוגי, מדוע לא הקצה השני של חברתיות יתר?
במהלך חיי פגשתי אנשים שהצורך באנשים סביבם גרם להם תלות ומוגבלות. אנשים שלא יכולים לעשות דברים ללא אנשים אחרים סביבם, שזקוקים לחברה כל הזמן, ומרגישים חרדה מהאפשרות שיישארו לבד.
זו בהחלט צביעות שרק קצה אחד מוגדר כ"בעיה" שצריך לתקן.
דבר נוסף, ההצמדה של המילה "נוירולוגי" לתכונות אופי מאד ספציפיות נראית לי חלק אינטגרלי מההתייחסות הפתולוגית, ואפשרות נוחה להתייחס לאוטיזם כאל הפרעה. אין כנראה תכונה שאין לה היבט נוירולוגי (אם בודקים את התכונה במכשור מדעי), אבל לרוב התכונות האנושיות מתייחסים כפסיכולוגיות, מנטליות, ולא כנוירולוגיות. אם אדם רואה ערך בהתבודדות, או נמשך למספרים, הביטוי המתאים יותר הוא personality diversity ולא neuro diversity.
לחברה אין בהכרח בעיה עם שונות ועם קצוות. לחברה יש בעיה עם כל מה שלא תואם את ערכי החברה הנוכחיים, ומאיזשהי סיבה שאף פעם לא ברורה לי, רוב האנשים מקבלים אוטומטית את הערכים שהחברה מקדשת.