למה ABA?
ABA היא השיטה נפוצה ביותר בארץ לטיפול באוטיזם.
השיטה מתמקדת בהקניית מיומנויות חיקוי, ציות וקשר עין.
חיקוי: המטפל מהווה מודל להתנהגות נורמטיבית. מצאתי במחברות קשר של גני אלוטף כמה פעמים משפטים כמו "קשה לה כשלא מתייחסים לבכי שלה והיא מקבלת חיזוקים רק כשהיא נרגעת. היא תבין את ההקשר בהמשך". כיום, 13 שנה אחרי, היא עדיין מבינה את ההקשר ומיישמת אותו בחיי היומיום. היא מענישה את עצמה כשהיא סובלת (רוב הזמן) ומתעלמת מסבל של אחרים או מרביצה להם כדי שישתקו ויסתירו את סבלם - בדיוק כמו שלימדו אותה....
ציות להוראות: הילד מקבל חיזוקים (ממתק או שווה ערך) כשהוא מציית להוראות ונענש כשהוא מתנגד, מסרב או מנסה לבטא משהו עצמאי. התוצאה: קשר אסוציאטיבי (קשר פבלובי) בין ביטוי עצמי לכאב. הקשר הזה מתבטא במגוון הפרעות נוירולוגיות שמוכרות בשם "גרייה" או "אקולליה" ומופיעות בכל פעם שהאוטיסט מנסה לבטא את עצמו.
קשר עין: מטרת ההקניה היא מיקוד קשב. קשב נורמטיבי מבוסס על ראיה. קשב אוטיסטי מבוסס על חושים אחרים (זו מהות האוטיזם). הדרישה לקשר עין נתפסת בעיני הילד כשרירותית ובשלב מאוחר יותר הוא מבין שזו שיטה להפחדה או ביסוס שליטה על הזולת ומשתמש בקשר עין כדי להרתיע "אויבים" ולהגן על עצמו.
טיפול אינטנסיבי לא יוצר מיקוד קשב אלא פיצול אישיות שמתבטא בתנודות קיצוניות של התכנסות/התפרצות, זעם/חרדה או בכי/צחוק ללא שליטה. טיפול פסיכאטרי יכול להחמיר את הבעיה ולהפוך להפרעה נוירולוגית חמורה במיוחד שמוכרת בספרות העממית כ"דיבוק".
מצדדי השיטה טוענים שרק 50% מהילדים יפתחו תופעות לוואי ואילו השאר (50%) יבריאו או ירפאו מהאוטזם.
אוטיסטים ששרדו את השיטה ו"הבריאו", לטענת המטפלים, טוענים שהיא הרסה להם את החיים ולא ריפאה אותם כי "אוטיסט" זה מי שאתה ולא מה שיש לך.
האינטרנט מלא בעדויות של מטפלים לשעבר, הורים ממורמרים ואוטיסטים זועמים. האינטרנט מלא גם בשיטות אלטרנטיביות שהובילו להצלחה ול"ניסים" - כלומר, ריפוי של תופעות הלוואי הנוראיות של ה"נירמול" (כפיית הנורמה החברתית).
אז למה ABA?...
ABA היא השיטה נפוצה ביותר בארץ לטיפול באוטיזם.
השיטה מתמקדת בהקניית מיומנויות חיקוי, ציות וקשר עין.
חיקוי: המטפל מהווה מודל להתנהגות נורמטיבית. מצאתי במחברות קשר של גני אלוטף כמה פעמים משפטים כמו "קשה לה כשלא מתייחסים לבכי שלה והיא מקבלת חיזוקים רק כשהיא נרגעת. היא תבין את ההקשר בהמשך". כיום, 13 שנה אחרי, היא עדיין מבינה את ההקשר ומיישמת אותו בחיי היומיום. היא מענישה את עצמה כשהיא סובלת (רוב הזמן) ומתעלמת מסבל של אחרים או מרביצה להם כדי שישתקו ויסתירו את סבלם - בדיוק כמו שלימדו אותה....
ציות להוראות: הילד מקבל חיזוקים (ממתק או שווה ערך) כשהוא מציית להוראות ונענש כשהוא מתנגד, מסרב או מנסה לבטא משהו עצמאי. התוצאה: קשר אסוציאטיבי (קשר פבלובי) בין ביטוי עצמי לכאב. הקשר הזה מתבטא במגוון הפרעות נוירולוגיות שמוכרות בשם "גרייה" או "אקולליה" ומופיעות בכל פעם שהאוטיסט מנסה לבטא את עצמו.
קשר עין: מטרת ההקניה היא מיקוד קשב. קשב נורמטיבי מבוסס על ראיה. קשב אוטיסטי מבוסס על חושים אחרים (זו מהות האוטיזם). הדרישה לקשר עין נתפסת בעיני הילד כשרירותית ובשלב מאוחר יותר הוא מבין שזו שיטה להפחדה או ביסוס שליטה על הזולת ומשתמש בקשר עין כדי להרתיע "אויבים" ולהגן על עצמו.
טיפול אינטנסיבי לא יוצר מיקוד קשב אלא פיצול אישיות שמתבטא בתנודות קיצוניות של התכנסות/התפרצות, זעם/חרדה או בכי/צחוק ללא שליטה. טיפול פסיכאטרי יכול להחמיר את הבעיה ולהפוך להפרעה נוירולוגית חמורה במיוחד שמוכרת בספרות העממית כ"דיבוק".
מצדדי השיטה טוענים שרק 50% מהילדים יפתחו תופעות לוואי ואילו השאר (50%) יבריאו או ירפאו מהאוטזם.
אוטיסטים ששרדו את השיטה ו"הבריאו", לטענת המטפלים, טוענים שהיא הרסה להם את החיים ולא ריפאה אותם כי "אוטיסט" זה מי שאתה ולא מה שיש לך.
האינטרנט מלא בעדויות של מטפלים לשעבר, הורים ממורמרים ואוטיסטים זועמים. האינטרנט מלא גם בשיטות אלטרנטיביות שהובילו להצלחה ול"ניסים" - כלומר, ריפוי של תופעות הלוואי הנוראיות של ה"נירמול" (כפיית הנורמה החברתית).
אז למה ABA?...
