למה ABA?

ענתנוי

New member
למה ABA?

ABA היא השיטה נפוצה ביותר בארץ לטיפול באוטיזם.
השיטה מתמקדת בהקניית מיומנויות חיקוי, ציות וקשר עין.
חיקוי: המטפל מהווה מודל להתנהגות נורמטיבית. מצאתי במחברות קשר של גני אלוטף כמה פעמים משפטים כמו "קשה לה כשלא מתייחסים לבכי שלה והיא מקבלת חיזוקים רק כשהיא נרגעת. היא תבין את ההקשר בהמשך". כיום, 13 שנה אחרי, היא עדיין מבינה את ההקשר ומיישמת אותו בחיי היומיום. היא מענישה את עצמה כשהיא סובלת (רוב הזמן) ומתעלמת מסבל של אחרים או מרביצה להם כדי שישתקו ויסתירו את סבלם - בדיוק כמו שלימדו אותה....
ציות להוראות: הילד מקבל חיזוקים (ממתק או שווה ערך) כשהוא מציית להוראות ונענש כשהוא מתנגד, מסרב או מנסה לבטא משהו עצמאי. התוצאה: קשר אסוציאטיבי (קשר פבלובי) בין ביטוי עצמי לכאב. הקשר הזה מתבטא במגוון הפרעות נוירולוגיות שמוכרות בשם "גרייה" או "אקולליה" ומופיעות בכל פעם שהאוטיסט מנסה לבטא את עצמו.
קשר עין: מטרת ההקניה היא מיקוד קשב. קשב נורמטיבי מבוסס על ראיה. קשב אוטיסטי מבוסס על חושים אחרים (זו מהות האוטיזם). הדרישה לקשר עין נתפסת בעיני הילד כשרירותית ובשלב מאוחר יותר הוא מבין שזו שיטה להפחדה או ביסוס שליטה על הזולת ומשתמש בקשר עין כדי להרתיע "אויבים" ולהגן על עצמו.
טיפול אינטנסיבי לא יוצר מיקוד קשב אלא פיצול אישיות שמתבטא בתנודות קיצוניות של התכנסות/התפרצות, זעם/חרדה או בכי/צחוק ללא שליטה. טיפול פסיכאטרי יכול להחמיר את הבעיה ולהפוך להפרעה נוירולוגית חמורה במיוחד שמוכרת בספרות העממית כ"דיבוק".

מצדדי השיטה טוענים שרק 50% מהילדים יפתחו תופעות לוואי ואילו השאר (50%) יבריאו או ירפאו מהאוטזם.

אוטיסטים ששרדו את השיטה ו"הבריאו", לטענת המטפלים, טוענים שהיא הרסה להם את החיים ולא ריפאה אותם כי "אוטיסט" זה מי שאתה ולא מה שיש לך.

האינטרנט מלא בעדויות של מטפלים לשעבר, הורים ממורמרים ואוטיסטים זועמים. האינטרנט מלא גם בשיטות אלטרנטיביות שהובילו להצלחה ול"ניסים" - כלומר, ריפוי של תופעות הלוואי הנוראיות של ה"נירמול" (כפיית הנורמה החברתית).

אז למה ABA?...
 

dina199

New member
מנסיון אישי אני מתייחסת רק ל'קשר עין'.

כשאני מבצעת אותו ,כל הקשב שלי הולך לאיבוד (ואני א"א בלבד
). נכון שלצד השני מאוד נחמד אם אני מסתכלת לו בעיניים. אבל כשאני עושה את זה אני בכלל לא שומעת מה הוא אומר . אני לא שומעת כי המיקוד שלי עובר לעיניים שלו ואני מסתכלת על האישונים והריסים והעפעוף ואז איך אפשר לשמוע משהו ?
קראתי כבר לא פעם שגם אנשי מקצוע יודעים שקשר עין מאולץ לא עוזר במקרה הטוב וממש מזיק במקרה הרע.
רק נראה לי שאנשי מקצוע בארץ עוד לא הגיעו לתובנה הזאת...
 

arana1

New member
בהחלט קיים גם אצל "חצי" אוטיסטים

ובצורה שמלמדת מאוד, את מי שרוצה ללמוד, גם משהו הכי מהותי על אוטיזם,
שאצלם, יש קשר מאוד הדוק וספונטני בין מידע טמפורלי, כזה שקשור לתחושת הזמן ולזמן כהפשטה, לבין מידע מרחב, גופני, שוב, כתחושה מאוד קונקרטית וכהפשטה.

ניורולוג מיומן ובוודאי כזה שיש לו הבנה מינימלית בפסיכולוגיה היה יכול להסיק את זה מזמן אבל אלה כראוי מעולם לא רואים אלא את הצפוי והמקובל והמוסכם.

אוטיסטים שומעים עם העיניים, זו סיבה שהם לא מגיבים להבעות פנים כמו נ"ט, כי כמו שגם ענת כתבה כאן בערך אלף פעמים מה שהם שומעים מאוד לא דומה למה שנ"ט מדברים, לרוב זה אפילו הכי סותר,
אז למה בדיוק אוטיסט אמור להגיב ? למידע שאנשים אומרים או למידע שהוא רואה ? מה השקר ומה האמת ? לפחות לדעתי לא זה ולא זה, אבל לא משנה.

מה שמשנה זה שאצל אוטיסט מבט עין מייצר חוויה שמיעתית, קולית, מאוד חזקה וחיונית, וכשכופים על החוויה הזאת גם ביטוי קולי שדי סותר אותה אז האוטיסט לא יודע לבחור למה להקשיב ובכל מקרה גם אם הוא היה בוחר זה לא היה עוזר לו כי הערוץ הקולי שמגיע אליו מהעיניים מתיישב על הערוץ הקולי שמגיע לו מהאזניים.

נ"ט לא יכולים להבין את זה כי חווית קיום הדדי זרה להם לחלוטין
החושים שלהם לא מחווטים בצורה כזו.

הנסיון לכפות קשר עין הוא לא רק הכי טיפשי בעולם, ולא רק מוכיח שאף אחד מעולם לא טרח ללמוד משהו על אוטיזם, הוא גם אכזרי בצורה מטורפת לחלוטין,
עדיין, זה מה שמטפלים עושים כי מבחינתם יש רק מדד אחד,
להיות כמו כולם


מצד שני
אם סוף סוף ימצא מישהו שיכבד את האוטיסט, ולא רק כהצהרה ומהפה ולחוץ, אלא כנסיון ללמוד אותו, החיבור הזה בין השמיעה לראייה יכול לפתוח עולם חדש ונפלא
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אנשי אמצע אינם "חצי אוטיסטים"
הזהות שלי אינה חצי הזהות של מישהו אחר.
המהות שלה זה האמצע.
אמצע זה לא רק "לא פה ולא שם"
אמצע הוא מהות, חווית קיום, בפני עצמה.
&nbsp
אני לא "חצי" ולא "בת דודה".
&nbsp
&nbsp
 

arana1

New member
לא יודע מה זה זהות

וכשאני כותב חצי אני לא מתכוון שיש לאנשים חצי זהות כי גם אוטיזם אינו זהות
אני מתכוון שכמו שדינה מתארת אז למאפיינים אוטיסטים אצלם יש ביטוי מתון יחסית

אוטיזם אינו זהות ולכן חצי אוטיזם אינו חצי זהות
אוטיזם זה ביטוי לדעה קדומה כלפי שונות


לכל אחד יש אמצע אחר
האמצע הנורמטיבי הוא דפוק בעיני
 

schlomitsmile

Member
מנהל
גם בארץ יש כבר אנשי מקצוע שמבינים את זה

אם כי נראה לי שהגישה הרווחת היא עדיין (גם פה וגם בעולם)
שקשר עין בסגנונו הנ"טי הוא "קשר עין תקין"

&nbsp
אחת הסיבות שהיה לי נוח כ"כ לשוחח עם אבא שלי,
זה ששנינו לא שמרנו על קשר עין

הוא לא ציפה לזה ממני, ולא עשה את זה בעצמו.
&nbsp
אם אני מנסה להכריח את עצמי לקשר עין נ"טי
זה מכניס אותי לחוסר שקט רגשי.
לא שאני שוקעת בסקירת האישונים והריסים והעפעוף
אלא התחושה היא כניסה מאד חזקה אחד לתוך השני
(שנאמר: העיניים- ראי הנשמה).
לא תמיד ולא עם כל אחד נוח לי עם זה.
 

dina199

New member
ברור שיש כאלה שמבינים


רק נראה לי שהמספר שלהם פוחת במקום להתגבר.
יש לי תחושה שבשנים אחרונות גוברת הדרישה ל'קשר עין'.

ולגבי עצמי , הריכוז הכי גבוה שלי זה עם עיניים עצומות
.
 
כן, זאת תחושה שהראש שלך מתרוקן

וכל מה שרצית לומר הולך לאיבוד בהתרכזות בעיניו של אחר.
אני דווקא מקיימת קשר עין עם אנשים שקרובים לי אבל זה מצריך נוחות רבה ושיחה על דברים יותר פשוטים , או אינטימיות רבה.

מצד אחד חסרה לי התקשורת הזו כשאני לא מחלקת אותה בנדיבות מצד שני כשאני כן אני מתבלבלת ולא יודעת מה להגיד ושוכחת מה רציתי והקשב עובר לחלוטין למקום אחר. לי אישית זה גם גורם בנסיבות שונות בטח עם זרים תחושה של "כאב" .

גם אני א"א
 

arana1

New member
קשר עין זה הכי נהדר, בהקשר הנכון

בדיוק כמו דיבור,שגם שם בדיוק בגלל שהוא כל כך מדהים דווקא אוטיסטים נוטים לשים לב למידה שבה הוא תלוי הקשר.

היחס המכני, לדיבור ולקשר עין, מעיד שהנ"ט לא רואים כלום ולא שומעים כלום, שהכל אצלם גם ונופל על ציות למוסכמה בלי להבין בכלל את המהות של הדברים, בלי להרגיש אותם
 
הם רואים , אבל שונה

בגלל זה כל הזמן אצלם הוא מאוד נדרש-
כמו שאתה לא נוגע בהם מכבוד, לא דורש לדעה כאגו מכבוד-
במקום שכל הזמן ממשמשים אותך גם עם בגדים,
שהדעה שלך הופכת פאלית-

אז אתה נלקח במבטים , כי זה הכי חסר להם הקרבה והתשוקה לאהבה-
זה אקולליה קצת , במילותיך שלך.

הנה ככה- הם מביטים בך במבט הכי קרוב והכי ממשמש וממתמשמש כדי לקחת מה שנלקח ולברור אותך מהחוץ לפנים , אבל לא מסוגלים.

זה כמו עטלף- שהוא רואה שונה, הנ"ט רואה שונה ממך רק שאתה בחזקת העטלף הרבה יותר.

צריך להבין גם , אולי אתה יותר מוכשר והרבה יותר שנים בדקת לעומק חוץ פנים הכל- אבל כשמתעמקים, ככה כמו שאתה שונה, גם הוא שונה ממך.

אתה חי בעולם של שונים , או להתרחק או לנסות להשלים פערים ולהדרש להם ולבעלתנות הזו- בעינינו.
 
למה אקולליה קשורה לציות להוראות?

כי היא חזרה על דבריו של אחר?

אישית לי חזרה על דברים , אפילו היום כשאני מתדיינת עם אנשים כאן במרחב וירטואלי מאוד עוזר להכניס למילים מה שחושבת ומרגישה במילים שלהם.

כשהייתי קטנה למשל זה דווקא איפשר לי לבטא את עצמי גם בדרכים שונות, למשל לחזור בטון אחר על דבריהם או לשחזר טקסטים מסדרות טלוויזיה שראיתי-
כי הרגע והאירוע מאוד מאפשרים לגלות משהו אחר שאתה רוצה לתאר ואין לך מילים.

בכלל במקום הזה לדעתי תמיד דוגמא חזותית או סיטואציה שמביאים , ציטוט, שיר וכן הלאה מבטאים לא פחות טוב את הדברים מהמילים שלך.

זה במורחב, אשמח למתן מענה לשאלתי :)

שמחה לקרוא ולהעמיק במה שרשמת, אני עצמי לא רואה אוטיזם כמחלה או דבר שצריך להרפא ממנו (בטח ובטח כי אני מסתירה את "המחלה" שלי על פי רוב) - לכן התעניינתי בעצם בדרך שלך להביע את מה שאת חושבת שנכון ואפשרי יהיה תיאור טוב יותר כדרך טובה יותר לחיות עם מי ומה שאתה ולבטא את עצמך טוב אך מבלי להקשות עליך ועל הסובב אותך , שחושיו מווסתים אחרת.

אני מתנגדת לנירמול התופעה, אלא רק במידה וברצון הטוב של הפרט לנסות לתקשר ולאפשר שתי גישות ושתי תפיסות עם אחר שחושיו מווסתים אחרת מאוטיסט.

זה אם לקחת בחשבון שהוא נדרש תמיד לאפשר את עצמו לזולת ולא להפך... אבל כנראה שכוחם של המספרים ברגליים והרוב כרגע מחייב אפילו כפייה מינימלית כשרוצים להסתדר.

מעניין מה שרשמת על ביטוי עצמי - אני חושבת וציינתי בשרשור אחר שהעובדה שאני חלק מהזמן "מחקה" או כבר מתוכנתת להגיב כפי שאני לא בבסיס גורם לי לקשר הבעה עצמית או הכרות של אחר איתי עם כאב ופחד מדחיה.

בנוסף אציין כאן שהתרגשתי בזמנו בסרט "תפקוד גבוה" מבחורה בשם סולה (שם בדוי) שציינה שאובחנה בגיל מאוחר ולא תוכל לחשוב על לפתור או לשלוח את בנה להוסטל רק לנוחות להתמודד.

אני יותר ממתרגשת מדברים כאלה שנכתבים- לצערי משפחתי שלי איננה במקום הזה שמאפשר להכיל את העובדה שלמשל אחותי שונה מהממוצע, הם נוטים להתעלם מ"בעיה" והבעיה לדעתי היא הקושי שלה בהתמודדות או במציאת דרכים יעילות ופוריות יותר להגשמה עצמית שלה ושל תחומי העניין שלה- ולא ברצונות או במי שהיא.

זה שורש הקושי ולכן אני מרגישה שבטח ובטח כאדם שלא מתערב ולא אוהב לכפות על אחרים כפי שחשתי שנכפה עלי לא פעם, אני צופה אילמת לא פעם מהצד.

מקווה שהבהרתי את דעתי ואת שמחתי למקרא דבריך!
 

ענתנוי

New member
גם אני שמחה...

אקולליה זה שם כולל להמון תופעות שאין ביניהן שום קשר.
מה שתיארת זו לא הפרעה אלא ביטוי של מערכת תרגום - תקשורת הידהוד היא כמו מוזיקה ויש משמעות בתקשורת הזו ל"פזמון חוזר" אז אם צף לך שוב ושוב משפט משיר או ביטוי ששמעת - החזרה עוזרת לך להבין לעומק את המסר ולתרגם את השירה לפרוזה - כלומר, לפרק את המסר הרציף והמעגלי לשפה לוגית-לינארית "נורמטיבית".
 
כמו אצל לוויתנים

שחוזרים על אותו שיר בתקשורת זה עם זה כדי להעביר מסר ולקבל אותו ?

כן, זה קשור גם לביטוי שנתקע בראש ואתה מתעמק בו שוב ושוב?
מדוע זה עוזר לתרגם את זה לשפה נורמטיבית (בהקשר של שיר ביטוי שלו כחלק משיחה או בצורה יותר "שפתית" ולא שירית?

האם זה קשור גם לשימוש במשלב שפתי גבוה? למשל זה קורה לי הרבה- שימוש בביטויים ספרותיים מדי או מילים גבוהות בשיח , מטאפורות וכן הלאה לתיאור מצב או תמונה.

מה נכלל תחת ההגדרה של אקולליה בנוסף לחזרה?
כשאני משתמשת בביטוי הפרעה, בועה וכן הלאה זה רק לצורך תיאור של תפיסה נורמטיבית שלהם- אינני חושבת או לוקחת חלק באמונה שהם כאלה.
 

arana1

New member
זה גם קשור וגם לא קשור

כי במרחב לא היררכי את לא זקוקה לשחזור רטרוספקטיבי,
מה שמתרחש מובן לך בזמן שהוא מתרחש


השימוש בציטוטים אינו בעייתי גם לדעתי אלא בדיוק ההפך
 
אז כמו לוויתן

או שירת ציפורים כשחוזרים על שירה - היא הצהרת כוונות וקבלה ותקשורת טלפתית?

ואז מוסיפים שיר משלך ואז אין הירככיה , יש מאבק אבל לא היררכי למשל על דומיננטיות שיחתית או תפקודית וכן הלאה.

קצת מסובך להסביר.
אני אוהבת ציטוטים במלואם , כשבמקומם - אינני אוהבת כלל כשמשתמשים בו לחיזוק דעה ולא הרחבתה. לרוב הם למשל לוקחים את איינשטין כדי להוכיח שגם אנשי מדע מאמינים באלוהים, איזו מין שטות זו?

הם שאלו מה מקורו של הציטוט עם הקוביה?
מדוע להגחיך , אך- כאשר מצוטט כהבעת רגש, השלמת דעה, חזרה על כוונה או הרחבתה זה דבר מאוד נעים ומועיל . כהצהרה ליוהרה אין לי סיבולת כלל לציטוטים.
 

arana1

New member
ציטוט כמו חיקוי הוא דבר והיפוכו

בוודאי כתלות בהקשר שאותו ענת ניסתה לתאר אפשר לראות מתי ציטוט נועד לפאר את המצטט בהילת המצוטט ומתי הוא סוג של הערה יצירתית שמתאפשרת דווקא מחוסר החשבון להילה ולסוג המרחק שאותו היא מבטאת.

בדיוק כמו החיקוי, התנועתי, מילולי, צלילי שגם פירושו מתהפך במעבר בין המרחב האוטיסטי נ"ט שבראשון הוא הערה על המצב, נסיון לדעת את המחוקה דרך שחזורו במרחב שונה (כמו בתאטרון למשל) והשני הוא נסיון להשתלב, להתמזג, להיות חלק מהקבוצה.

האחד הוא הערה יצירתית על הקבוצה (שגם היא נסיון להשתלב אבל כעצמך, כמי שגם נפרד ממנה) והשני הוא נסיון להיטמע בה, להיות כמו כולם, להשתייך דרך זהות הצורה.

אלה גישות הפוכות לחלוטין ולכן כל פעם שהן מתנגשות והן מתנגשות כל הזמן נוצר פיצוץ מאוד אלים
 

ענתנוי

New member
ציטוט כאמצעי תקשורת

אם ארגון המידע תלוי באדם ולא בתכנים עצמם - ציטוט הוא אמצעי לביסוס מעמד חברתי. (וזה המודל הנורמטיבי).
אם ארגון המידע תלוי בתכנים ולא במי שאמר אותם - ציטוט הוא אמצעי תקשורת לגטימי. למה להמציא בכל פעם את הגלגל מחדש אם אפשר להשתמש במה שכבר קיים - לא משנה מי אמר את המשפט הזה כל עוד הוא נכון עבורי או מתאר את מה שאני רוצה להגיד. אני משתמשת בזה כל הזמן כי זה חוסך ממני את המאבק הקבוע למצוא את המילים ואת הניסוחים המתאימים. המטרה היא להגיע להבנה - להעביר את המסר בצורה הכי נכונה ואם הניסוחים שלי לא ברורים ואני מוצאת משהו מדויק או מובן יותר - למה לא להשתמש בזה?....
 

arana1

New member
מסכים, יותר מזה, לצטט זה גם להמציא את הגלגל מחדש

כי במרחב שבו למעמד אין שום משקל מה שמדבר זה ההקשר,
וכיוון שכך ההבדל המדומה בין המצאה לתגלית מתבטל,
כי הכל קיים תמיד ומאז ומעולם ולעולם והכל גם משתנה כל הזמן,
איך,
כי מה שמשתנה זה הקשר, ההקשר, כל המצאה, חידוש, תגלית... היא לא יותר מלקשור את הקיים בצורה אחרת,
בגלל זה ההיטפלות לאוטיסטים כאנשים אסוציאטיבים מדי ונטולי הקשר היא רצחנית כל כך.

במרחב שלא נשען על הפוזה בלבד לא רק שאין שום סתירה בין ציטוט למקוריות אלא שהציטוט מהווה את הדרך הכי מקורית להתבטא,
אלא מה,
זו דרך שלא מבליטה ומפארת את עצמך אלא משולבת ומשתלבת באמת ומתוך פליאה בקיים ומחדשת מתוכו.
 
למעלה