סיטואציות מצחיקות

cosmo15

New member
סיטואציות מצחיקות

לפעמים קורים לי ולאחותי סיטואציות מצחיקות שקשורות לדעתי למי שאנחנו ומה שאנחנו , החלטתי להביא אחת ותוכלו לשתף גם דברים מצחיקים שלכם (יש לציין שאחותי מתפקדת היום כילדה קטנה אבל סיימה בהצטיינות תואר בפסיכולוגיה):
אז ככה,

היא אוהבת להאכיל חתולים בשכונה ומכיוון שהיא יוצאת החוצה לשמש החליטה מסיבה כזו או אחרת ללבוש כובע קש על הראש.

עכשיו לפתע אני רואה אותה הולכת לשטוף כלים עם כובע הקש על הראש, שאלתי אותה "למה את לובשת כובע קש?" אז היא ענתה לי בכלל בלי לשים לב, "כי אני מאכילה את החתולים עוד מעט" .

אז שאלתי אותה:"אוקי אבל למה את מסתובבת כבר עכשיו עם הכובע בתוך הבית?" היא הסתכלה עלי - אני עליה ושתינו פרצנו בצחוק.

היא כל כך שם כבר, שהיא עם הכובע על הראש :)
זה מה זה קרע אותי מצחוק...
 

cosmo15

New member
אגב זה די מסביר

למה בקשר האחרון שלי ,
הוא שאל אותי שאלה ואני או משקרת מבחינתו או עונה על שאלה אחרת אבל בעצם אני בכלל עונה לו .

כי אני כבר שם , או הייתי , או שיש הנחה מוקדמת של קשר- מסובב תוצאה שהיא אחרת, או שאני עדין בכלל לא שם ולכן ברור שזה לא יקרה וזה לפני שנתחיל לדבר על למה התשובה שלי כן קשורה למה שאדם שאל דרכי ומה בעצם היא כן נותנת לו .

ובדרך כלל אני בכלל מבינה את אחותי גם בלי לחשוב על זה, למשל זה מאוד הגיוני לי מה שהיא ענתה, אבל בגלל שקצת יותר מודעת לשוני היום, התעקשתי לשאול...

אבל מה בעצם לא הגיוני כשבראש אתה כבר מאכיל חתולים שתעשה משהו מהרגע הזה כבר עכשיו?.

או למה אחרי שנה משהו שמישהו אמר לך פתאום יכול להדהד ולפגוע, זה ברור לי בכל אופן...
 

arana1

New member
זה גם מסביר רגישות למבט, צליל, ותנועה

או יותר נכון לקשר ביניהם,
בגלל כשהזמן הוא מרחב אז כל דבר הוא המון דברים אחרים מיידית ודי בצליל מסויים על מנת ליצור מטען שיצית תנועה פנימית אינסופית לכאורה,
עכשיו כל מה שנותר זה לנסות להסביר את זה לפסיכולוגים ולמטפלים ולמורים ששולטים במה שנקרא בצורה שאין אירונית ממנה "כיתות תקשורת" למשל,
האם יש טעם בהסבר כזה ?
האם הוא ישנה משהו ?

ברור שלא,
פרופסורים ימשיכו לענות ילדים למוות רק בגלל שאין שום נסיון אפילו להתחיל להבין עד כמה רגישות עין לב למשל יכולה להיות עמוקה במידה ששונה מהחוויה הנורמטיבית בצורה אינסופית.

אין מה לעשות, באמת, וגם אין עם מי לדבר, רק לנשוך שפתיים לנסות לשרוד, למרות הכל את הטריטוריה הנ"ט שלאוטיסט היא מדבר נפשי-תודעתי אין סופי.

אולי אוטיסטים מצליחים לשרוד כי מבחינתם לשתות הזיה על מים זה גם מספיק בשביל לא למות מצמא.
 

cosmo15

New member
כן,

אגב בשניות האלה אני ממש בתחושה נוראית.
יש פה יותר מדי רעשים סביבי ואפילו רעש של מכונת כביסה גורם לי לרצות לדפוק את הראש כרגע, וכל הדיבורים והרעש המ***** מגרד לי את השפיות עכשיו...
 

arana1

New member
זה נורא ואני מנסה להתמודד עם זה דרך "מחקר"

מה שמאפשר לי להחזיק מעמד גם מול ההכי בלתי נסבל שלמשל בבוקר כשהלכתי לשתות קפה הייתי במצב שבו כל תנועה וצליל שורטת אותי במידה שגורמת לי לדמם למוות,
זאת לפחות התחושה,
אבל אני "משתמש" בזכרון, במידה שבה הדימוי כל כך מוחשי לי, שזה בעצם גם הבסיס לרגישות החושית הכל כך גדולה, על מנת להציב על תמונת התחושה הזאת תמונה שבה אני מנותק לכאורה מכל מה שחיצוני,
מה שמטומטמי המקצוע מכנים "תת תחושה",
ואז אני מנסה להכיל ולהבין משהו דרך הנסיון לאתר מה גורם להבדל,
מה הגורם לתנועה ממצב שבו כל תנועה וצליל ומבט הורגת אותי למצב שבו אני צופה בכל אלה בשלווה,
יש שם משהו מהותי לדעתי
למרות שבזמן החוויה החושית כל מה שמעניין אותי זה למות אני מנסה לחשוב גם על זה
ובדיוק בגלל זה
 
למעלה