סימון העצמי אצל האוטיסט לחיות בתוך בועה ? או מורכב יותר ?

[אורטיקה8]

סימון העצמי אצל האוטיסט לחיות בתוך בועה ? או מורכב יותר ?

אני רוצה לומר שאני קוראת פה ואני גם מכירה אוטיסטים , ואחד המיתוסים הם שאוטיסטים חיים בתוך בועה ולא מרגשים , בעיניי זה נורא ומאוד מטעה אבל האם זה נכון ? האם יש בזה גם אמת ? שאתה פוגש אדם כמו נתי ואולי כמו ארנה הם נראים מנותקים מעולם חיים בעולם משלהם , ממצאים חוקים משל עצמם כמו שנתי אמר לי :

" אני ממציא לעצמי עולם עם חוקים משלי בו אני מנהיג אותם ,שפה וכללים מי שמתאים לו שיבוא מי שלא שימצוץ " ככה במילים האלו, האם זה לא ניתוק?
האם זה מאפיין את כלל האוטיסטים? או שנתי מקרה חריג מה דעתכם? האוטיסט חיי בתוך בועה או מחוצה לה ורק זה נדמה לנו? אשמח לשמוע את דעתכם , ואני אישית חושבת שאני על הרצף וגם ככה נתי אמר לי אבל הוא מאבחן את כולם .......

 

[cosmo15]

ואו, כמה שיש לי לומר על זה!

דיברתי היום עם אדם שקרוב איתי על הנושא הזה ,
הוא איתי בנושא חינוכי כלשהו ואמר לי שהיום אני מרוכזת בעולם שלי
ולא איתו כי תוך כדי שיחה עשיתי דברים אחרים והתעסקתי במושגים שלי.

בשניה שהוא אמר את זה הסברתי לו מה אני חושבת על מה שאמר
אמרתי לו שפה למשל בניגוד למקומות אחרים אני לא מקבלת את
"המה ? איך" או לחילופים הצד האחר של המטוטלת או המטבע
"את כל כך רוחנית! זה נפלא מה שאת"

כל התגובות האלה , גם אם רוחני זה משהו אחר בהגדרה זה לא אני.
כשאני מדברת עם נתי או ארנה אני מרגישה שיש שני רצפים של תודעה
או זרם פנימי שלא מתנגשים זה בזה ולהפך -
אין צורך בחוקים הכובלים המגבילים של התגובה המצופה
או הקונקרטיות לשיח ,
האסוציאטיבי והזרמים מתערבבים ולפעמים נוגעים
ומה שאחד נאבק לפענח
"למה אמרת ואיך זה קשור"
בשבילי ברור שזה מביא את לאחר משהו משלך
אבל לא בדרך הכפיה האלימה של הנ"טים
שהיא דורשת ממך להסכים , לשתף
לדבר לעניין

אלא מתוך הרצף שלך להביא משהו משלך שנוגע לך
ומאפשר גם דרך הים והאוויר והנשימה שלך
לתת לו משלך באהבה ותוך כבוד של הרצף העצמי שלו
ובשבילם זו שיחה חסרת תכלית
בשבילם השקר הכרחי
הכיווץ העצמי הכרחי וזה כל כך מתסכל

אמרתי לו גם שהצד השני מתסכל של
"זה רוחני ויפה" כי אין מאמץ מודע
או חיבור מודע של רגש להתחבר לאחר
ולראות איך מהמקום המהותי והכנה שלו
הוא שואל את השאלות ותורם לך
רק את האינבידואליות והאנוכיות של אחר

וזה למה אס"י יכול לצייר תמונה
במקביל לתמונה של אחר
ולפעמים התמונות משתקפות זו בזו כמו מראה
אבל הן אף פעם לא - אם אתה מתקשר מדרך
אמיתית כמוהו
דורשות מאחר להשתנות
לוקחות ולשות בך כמו פלסטלינה
אבל האחרים אין להם חופש מחשבה כזה
והם מחייבים אותך להדחק לקופסא ולהסבר
ממצה וקונקרטי של מי ומה אתה חושב

ואוטיסט לא ככה הוא רואה את כל הדרכים
ודווקא הבקיעה בשבילו מהרצף שלו
זה גם הכי אכזרי וגם הכי יפה
במקביל והוא עושה את זה לאחר
כשיכול

ולכן כשאני שומעת שיר ובמקביל רק אז יכולה להתמקד ולענות לאחר
בשבילו זה חוסר קשב
ובשבילי השיחה על הבקיעים באדמה
או האוויר שהשתנה
או תמונה שאני רואה זה הכי לתת לו
הכי להתחבר לחלק שלו ולכבד אותו
ופה אני מרגישה שזה כל כך ברור לאנשים
ובחוץ זה תמיד הרדידות
של או להצמית אותך
או להפוך אותך ליפה ורוחני
אבל יפה ורוחני שלא מבינים
כמו להביט בתמונה ולהנהן בראש בפלצנות
שזו אומנות אבסרקטית
אבל מה זה מעורר בך?
מה זה בשבילך?
מה תתן לי ממך או תרצה לתת?

את כל אלה הם לא שואלים
ולכן תמיד צריך להעמיד פנים .

אז לא אני חושבת שאנחנו הכי לא בבועה,
הם בבועה כי כל העולם היפה הזה והפרשנויות
והתנועות והמהות חומקים מהם
ואנחנו צריכים להתכווץ
להדחק
ולפעמים להוציא מה שלא אנחנו
כדי שירגישו שאנחנו אמפתיים

וזה מרגיז!
נתי , את וארנה
נותנים לי יותר מכל שיח נט"י
שמבקש ממני להתמקד
ולדבר ולא להיות אגונצנטרית
כשהוא עצמו שיח אגונצנטרי
וכוחני!.

זו דעתי.

 

[cosmo15]

אסביר את זה כמו שהוא הבין

הוא דיבר על חינוך לא פורמלי ודרך חדשה להתבונן בנפשו של ילד
ובמקביל שמעתי שיר שהמוזיקה שלו ריתמית אבל מתעוותת לצלילים לא שגורים
והמילים היו:
"היא יצאה מהקופסא וגילתה שאין לה עבודה ואין לה אהבה"
וזה איפשר לי ליצור מוכנות בראש לשונה
ומהמקום שלי השונה והקטן שנדחק לפינה
לתת לו מה לדעתי יכול לתרום לרעיון הזה
להתמקד בו לחלוטין
ולחשוב איך הרשת חינוך הזו שהוא מדמיין
רוקמת בשר וגידים

וללא ההכנה הזו והקרבה הזו לעצמי
אז לא הייתי יכולה לדון ולהיות במקום הנפשי
של שינוי וקבלת אחרת מהנורמה.

כשהסברתי לו הוא הבין ועל זה אני מדברת
שהנטיה הראשונית שלהם היא לבטל
את התקשורת שלנו לעולם
והאסוציאטיבי בזכרון שלנו
(כי למשל זיכרון נט"י שונה
מדרך הזכרון של אדם שקרוב יותר
כמוני לאס"ים)
וזה מה שמתסכל

והוא חייך שהבין ושמחתי מאוד.

 

[אורטיקה8]

אני עושה מאה דברים בו זמנית

ואני עדיין מתפקדת ומתקשת באופן לא רעה בכלל , ועונה על שאלות ומדברת ושואלת וכו, אבל יש אנשים שבאמת מרוכזים בעצמם, למשל שאני מדברת עם נתי הוא מצד אחד איתך. אבל מצד שני הוא פתאום יכול לדבר איתך על דה וינצי אוהבו ולחפור עליו והנושא בכלל לא קשור , ואז שאת מנסה להפסיק אותו הוא מתעצבן ונהיה אלים כמו ילד קטן זה ממש משעשע אבל גם עצוב נורא .


אני חושבת כמוך שאוטיסטים ממש לא חיים בבועה להפך הם הכי עריינים והכי שמים לב לקטן ולגדול לשולי ולמרכזי בזה אני מסכימה לגמרי עם ארנה ונתי , מה שלי קשה לפחות עם נתי זה התנכרות שלו מאחר והסימון העצמי למען אדיאל ולמען מטרה , ופגיעה
באחר כדי להשיג מטרתו:

 

[cosmo15]

זה כבר משהו אחר, צד אחר שהעלת

בנושא האס"ים מול הנ"ט

ההתנכרות מאחר -
זה מה שארנה העלה איתך בדיון
שמבחינתו נתי חווה את עולם דרך עיניו
וזה לא התנכרות אלא פרשנות של אחר
כהתנכרות.

פה צריך עידון מכל צד,
כתבתי בדוגמא אחת על אחות של חנה
לארנה, אם תראי את התגובה תוכלי להבין

אסכם רק שאני חושבת שהניסיון של אחות של חנה
שהיא אס"ית ומקובעת מאוד על נושא סוסי מירוץ
לתקשר עם חברה שלה שהיא נט"ית על "גברים"
שזה תחום שכנערה מתבגרת היא התחילה להתעניין בו
דרך שיחה על סוסים זכרים הוא דרך
עידון של שתי תפיסות עולם שונות

יש כאן בעיה של רצון באמת,
מצד אחד חשוב מאוד לשמר את הזהות שלך
ומצד שני להבין שכמו שאתה תופס את העולם שונה
האחר מולך תופס אותו ולעשות סובלימציה
ואיזון בין דברים ולדעת איך לתקשר איתך
כשבא לו לדבר על דה וינצ'י כרגע

סימון עצמי - מאוד מורכב
אבל רשמת בשיר במידה מסוימת
על האהבה שעדין קיימת וניסיתי להסביר לנתי
שהחפץ הנפשי (הרצון) וכביכול הנאה שקיימת
נוצר מאוחר יותר.

למשל אני נהנית מגסות ואלימות מסוימת
בזמן יחסי מין ,
זה נובע מהאלימות של אמא שלי
אבל האם כילדה רציתי שיכאיבו לי ?

לא.

אבל , כאדם מבוגר
הנפש שלי שבה ועוסקת
במה שהיא לא יכולה להפריד
שזה כאב חזק מאוד = אהבה
ומלווה בה ללא הפרד
ואז הדרך שלי לתת פתרון
למצב המזוויע
והאיום הזה - זה שילוב של מיניות
וכאב.

סתם דוגמא.

לגבי פגיעה באחר כדי להשיג מטרה- זה פסול בעיני אבל
לא מכירה ולא מתערבת בהבעת דעה.
אם זה בהתחזות למשל כמו שנתי שיתף אותי פעם בנושא,
אני חושבת שזה מצמצם פגיעה וגם לי לא פעם יש צורך בדיוק כמוהו
(בכלל בהרבה דברים בגלל שאני BPD אני והוא דומים)
יש צורך לזה.

אני לא מכירה בזה כמקום נכון,
בעצמי בכל אופן.

 

[arana1]

החיבור בין השולי למרכזי מתבטא גם כחיבור בין האחד לרבים

זה סוג מיקוד שלא מובן לסביבה כי גם הוא נתפש כשגעון אובססיבי לדבר אחד שלכן מונע הקשבה והתחשבות בזולת,
אלא שמה שנכון לאדם נורמטיבי לא רק שלא נכון לאוטיסט אלא שזה בדיוק הפוך.

בגלל שכל דבר הוא הכל, כל גרגר אבק הוא היקום כולו, אז דווקא ההתמקדות בפרט הכי קטן היא הדרך לפתוח את נשמתך לחלוטין לזולתך.

אני לא ד"ר רות ולא גורו לענייני אהבה אבל גם ממה שאני מכיר מעצמי אז כשנתי מתחיל לחפור על דה ווינצי (שגם אותי לא מעניין במיוחד) זו דרכו לחשוף את עצמו באמת ועד תום למי שהוא אוהב,
בדיוק כשם שמישהו תדבר על סוסים,
המיקוד בנושא אחד, אחר, זה מיקוד בך,
העקיף הוא הישיר
ולהפך
ואם הוא נעשה אלים זה בגלל שאין דבר יותר מתסכל וכואב, ביחוד לאדם הכי בודד בעולם, כשהדרך שבה הוא אוהב, בצורה הכי עמוקה ופתוחה, נחסמת שוב ושוב, ועוד על ידי האדם האהוב עליו ביותר,רק כי לנ"ט הוא נתפש כהולך בדרך הפוכה.

בגלל זה אני חוזר וממליץ לאוטיסטים לחפש קשר עם אוטיסטים
ולא\
זה לא גזענות
זה בדיוק ההפך מזה

 

[אורטיקה8]

אבל אני מקשיבה לו הוא לא מוכן להקשיב לי

אני מבינה לגמרי ומכבדת את זה שיש שני תדרים , וכל אחד צריך לשתף פעולה ולא לדבר רק על מה שמתאים לאחר , אין לי בעיה שהוא חופר על דה וינצי זה די מעניין לפעמים . אבל שאני רוצה לדבר איתו על דברים שאני אוהבת הוא אומר שזה משעמם אותו .

וממשיך לדבר על הנושא שלו ולא נותןלהשחיל מילה, אני לא יכולה אפילו לומר מילה אחת והוא קוטע אותי . או שהוא מזלזל בץחומי עניין שלי למשל אני אוהב סרטי רומנטיקה והוא אומר לי " מה אני נקבה מטומטמת מה יש לי לדבר על זה אני לא רומנטי מה יש לדבר על רומנטיקה בכלל " ואז שהוא רוצה לדבר על סרטי פשע

הוא מתעצבן שאני משתעממת ולא יכולה כבר לשמוע עוד רצח ועוד רצח, את מבינה? או אני אוהבת בגדים ולקנות בגדים ודברים כאלו , אז אני אומרת לו אם בא לו לבוא איתי את יודעת מה הוא אומר לי " מה אני נראה לך אישה לכי עם חברות שלך ".

את מבינה ויש אין סופר דוגמאות אפילו שיש לנו גם תחומי עניין משותפים, למשל אני גם אוהבת מתמטיקה , אז אני מבקשת ממנו שיעזור לי בזה, והוא באמת ממש עלוי בזה אז הוא מתעצבן עלי שאני לא קולטת מהר והוא לא יודע ללמד אז הוא אומר ככה " אישה לא יכולה ללמוד מתמטיקה זה תחום בו בולטים גברים " ואז מוסיף " שאני למדתי לתואר ראשון לא היה אישה אחת תוותרי על זה :.

קיצור הוא רוצה שיבינו אותו שיכלו אותו שיתסקו אותו ולא מוכן לחשוב על אחרים, ואולי הוא כן חושב ולא יודע לבטא ? יכול להיות אבל הנה כמה דוגמאות שמראות שאני כן מנסה להבין תדר שלו והוא פוסל תדר שלי .

 

[arana1]

הוא ילד קטן, מפונק ופחדן, תעזרי לו להתבגר

 

[אורטיקה8]

חחחחחחחחחחחחח הרגת אותי

אני לא יודעת אם אתה ציני או רציני נשבעת לך

 

[dina199]

אז קחי את זה כעובדה.

אם את מוכנה להקשיב , תמשיכי להקשיב.
אם את מוכנה להקשיב אז תפסיקי, אבל אל תקטעי אותו. הרי מנסיון את יודעת שהרטיעה רק תביא עצבים ולא 'חזרה מתורבתת לנושא השיחה שאת מוכנה להקשיב או לדסרר עליו'. כי ברגע שיהיו עצבים לא יהיה שום דבר מתורבת. ובטוח שאת המטרה שלך את לא תשיגי (שהו איקשיב לך) . אז בשביל מה לך להתעצבן ולגרום לו להתעצבן ?

 

[אורטיקה8]

כן את צודקת זה באמת יפתור את הבעיות

 

[dina199]

אני לא יודעת אם התשובה שלך צינית או לא.

(כי אין אינטונציות בכתיבה).
בכל מקרה כפי שאמר איינשטיין - אם כל הזמן עושים אתה פעולה תמיד תהיה אותה תוצאה.
לכן אם רוצים תוצאות שונות צריך לשנות את הפעולות.
ואת יודעת בדיוק לאיזה תוצאה גורמת פעולה מסויימת שלך.
אף אחד לא מתיימר לפתור בעיות. ואם הבעיה היא האוטיסט - זה בכלל חסר פיתרון

 

[אורטיקה8]

ממ ממש לאצינית אני רוצה להסתדר איתו אחרת לא הייתי פותחת תפוס

 

[אורטיקה8]

ולמה אני צריכה להתפשר? ולעוד לחטוף מכות ממנו?

כי הוא לא יכול ש4אומרים לו לא , ורק רוצה לדבר על נושאים שלו ונראה לי וסליחה אם אני טועה שאת מסכימה איתו או לפחות מבינה אותו , אז אני אשאל אותך זה בסדר שאדם אלים כי מה שהוא לא הולך בדרכו ? אאו לא עושים כרצונו? מחכה לתשובה....

 

[dina199]

את לא צריכה להתפשר. אבל זו החלטה שלך

ולכל דבר יש תוצאות.
ואת יודעת בדיוק מה התוצאות האלה. את רק צריכה להחליט מה לעשות איתן.
אם המסקנה להמשיך כמו שהמשכת עד עכשיו , גם הוא ימשיך כמו שהמשיך עד עכשיו.
ואם את לא מצלחיה לשנות אותו מה בדיוק את עושה איתו ? כי הרי את ההתנהגות שלך את לא רוצה או לא יכולה לשנות.
ולמעשה למה את מתכוונת כשאת אומרת 'פשרה' ?

 

[אורטיקה8]

אני מתכוונת לא להשאר באותו מצב.

כלומר " לוותר " לו ולדבר רק על הנושאים שמעסיקים אותו ולא אותי, כי אני מסבירה לך ולא נראה לי שאת מבינה, הוא מתמקד בתחומי עניין שלו ולא מוכן לדבר על כולם חוץ מהם, ושאני לא רוצה לדבר איתו הוא מתעצבן ואז מרביץ את מבינה ? אז הפתרון לא מלדבר איתו בכלל ? ( כי רק זה מה שהוא רוצה לדבר על תחומי עניין שלו ולא שלי ) אם זה הפתרון אולי זה נכון , ואני צריכה אולי לנתק קצת תקשר איתו

 

[HollyGolightly]

אין לי כל כוונה להמשיך לכתוב מעל לראשה של אורטיקה

אבל אם אורטיקה לא עונה לפרופיל של אשה מוכה, אני לא יודעת מי כן.

אורטיקה, אם את קוראת את התגובה הזאת: מבקשת סליחה ומתנצלת על שאני כותבת מעל לראשך. לרגע לא חשבתי שזה שזה מה שיקרה. ומתחננת בפניך להמשיך לטפל בעצמך. בבקשה בבקשה אורטיקה.

 

[dina199]

אין צורך להפסיק אותו. הוא לא מתעצבן כמו ילד.

(במאמר מוסגר: גם ילדים בדרך כלל מתעצבנים בצדק) . הרי את יודעת ממה זה נובע.
אז תתני לו לדבר (גם אם הנושא נראה לך לא קשור או לא מעניין) וכשייסיים תחזרי לנושא שמעניין אותך. ויש סיכוי גם שהנושא אליו הוא קפץ יתברר כן כמעניין ואולי אפילו יעניין אותך יותר מהנושא המקורי.

 

[arana1]

יש בזה משהו, אפילו הרבה, וזה מאוד עקרוני, הכי

כי באמת אין בעייה להבחין שנורמטיביות מבטאת אמפטיה וחיבור רק דרך זהות דעות או פרשנות זהה,
ולכן כל פעם שמישהו מביא משהו אחר זה מייד נתפש כדבר לא ראוי וחסר רגישות ושובר את השורה,
גישה זאת גם מתבטאת כחוסר סובלנות שאין אלים ומאוס וקשה ממנו לאחרות בכלל,
לשונות,
לשינוי.
בזמן שדווקא אנשים לא עימותיים מוצאים רווח לנפשם ובכלל בדיוק במה שהנורמטיביות מתארת וחשה כסדקים, כבקיעים, כרווחים,כשבירת הקצב והכיוון הלא צפויה.

אדם שיהיה מסוגל לסוג כזה של שיח בלי להתקפד על המקום יכול לגעת במקומות הכי קסומים ויצירתיים ואוהבים לדעתי
אבל החברה עדיין מאוד מאוד רחוקה משם
ואפילו רואה זאת כאיום הכי גדול על שלמותה

הרבה פעמים, עוד לפני שאני בכלל מדבר ( אני לא מדבר בכלל) אני חש כשאני נכנס למקום איך כולם מתקשים, נמתחים, נכנסים לחרדה וכוננות,
אולי כי עצם הנוכחות של אדם פתוח משבשת את הנורמה בצורה שמוציאה אותה מדעתה ומחרידה אותה יותר מהאסון הכי גדול

הפיזור הוא המיקוד,
בגלל זה אוטיסטים מבחינים בפרטים מיידית וטוב מאוד,
כשאני בוהה וחולמני אני הכי מחובר להכל,
אבל הסביבה הנורמטיבית מכירה חיבור רק כמיקוד אינרטי, אמביציוני, כחני, דורסני ולכן את המבט המפוזר היא מזהה כסתמי ומנותק

לא מזמן עשיתי עוד פעם רשיון נהיגה (שנשלל ממני אחרי האבחון) והמורה לא הבינה איך מכשילים אותי כל הזמן למרות שאני הנהג הכי טוב שלה,
ולדעתי זה גם בגלל זה,
הבוחנים רואים אדם בוהה, חולמני, מבחינתם הוא מנותק מהסביבה, וזה לא משנה שאני נוהג הכי מדוייק וטוב דווקא כשאני כזה


מה שכתבת על זה שצריכים להתכווץ בשביל להוציא את הביטוי שמקובל כפרשנות המוסכמת לאהבה הזכיר לי שהייתי אומר למישהי שמאוד אהבה אותי שלא תאהב אותי בכלל, שפשוט תאהב את העולם ואני כבר אהיה שם, ברור שזה לא עבד, אבל זה מתאים בדיוק למה שאת מתארת

 

[arana1]

זה בדיוק ההפך מבועה

זה פתיחות טוטאלית, אבל בגלל שנ"ט רואים רק את עצמם אז הם בטוחים שכל מי שמחובר אחרת מהם הוא מנותק, והתוצאה של האגונצנטריות האין סופית הזאת היא זוועה כי כשאת מסיקה שמי שלגמרי חשוף הוא בעצם נורא סגור ופועלת מולו ואיתו על בסיס כך אז את פשוט קורעת אותו לגזרים בצורה הכי מכאיבה

מה זה מנותק מהעולם ? מה זה העולם ? מה שהקונוונציה החברתית הנוכחית מגדירה כעולם ?
הכי לא,
אפילו לא קרוב לכך בכלל.

לא, זה לא ניתוק לחיות את הכללים שדרכם אתה מרגיש את העולם גם אם מאוד שונים מאלה של הרוב,
אולי נתי, בניגוד לרוב האוטיסטים פשוט מסרב להיכנע לדרך שבה החברה מגדירה אותו,
אני מאוד מכבד אותו על זה ולדעתי זה תורם לאוטיסטים פי אין סוף מכל מה שהמומחים והמטפלים לוקחים מהם במסווה של טיפולים ועזרה

את פשוט צריכה להפריד בין העולם לבין החברה
אלה ממש לא דברים זהים
אם כי כמובן יש ביניהם קשר
שהוא אגב מאוד משתנה
מה שרוב האנשים הנורמטיבים נוטים לשכוח כמובן כי אין להם זמן בכלל לחשוב ולהרגיש ולהתעסק בזה