יש מישהו בבית
New member
שלום, חזרתי קצת
יש לי שאלה מה זה אלמות סלקטיבית?
אני מבין שיש אוטיסטים שפשוט שותקים ושותקים ויש כאלה כמוני שלא מפסיקים לדבר..
אבל בכול זאת יש מצבים שאני אילם. היתה לי חרדה חברתית, נראה לי שזה נעלם.
אבל דברים אחרים נשארו, למשל אני לא מסוגל לדבר עם אנשים שפגעו בי, אפילו שנים, ממש פגעו בי. זה קשה להסביר בלי לפרט ואין לי עניין להכנס לפרטים.
גם יש את הענייין שאני מאבדדד אמון, כאלו אני מדבר מדבר ומדבר בעצם זה מרגיש מהצד שלי שאני זועק.
SOS ובצד השני קיר לבנים, שום דבר לא חודר. ואמרה לי העובדת סוציאלית שאנחנו (בספקטרום) נאיבים.
קלים למניפולציה ניצול ואולי בריונות וכולי... נכון. אז אולי גם הרווחה אנחנו יוצאים לא טוב.
מה קורה שהרווחה בכבודה ובעצמה הופכת להיות מה שנראה כמו,
רדיפה דתית כמעט, אנקווזציה. אמונות פמיניסטיות, חקירות על דברים שכביכול עשיתי וכול פעם חקירה אחרת. , בסוף יוצא שסתם אנשים הטיחו בי את כול הצרות /שבעולם אפילו שאין לי קשר לדברים וזה לעולם לא מפסיק.
רדיפה כמעט דתית, שגם הרווחה משתתפת בה. אמונות וקבעונות פמיניסטיות כך נראה, שאתה לא מסוגל לתמודד איתם, זה מגיע למצב שעובדות סוציאליות מתעלמות מהמציאות והולכות לספר לשופט סיפורים שלא היו ולא נבראו.
והשופט כמובן בארשת פנים צדקנית מתחסדת, מבין אןתך כביכול שאתה מופרע, או נגיד דכאוני וצריך לשמור אותך באזה אשפוז בכפיה.
אני לא מבין. הפסיכיאטר רק קבע אספרגר וחרדה חברתית.
איך אני מגיע למצבים כאלה וגרועים יותר.
זה לא להאמין ואני לא מהאוטיסטים השותקים. אני מדבר ומסביר ומרגיש שאני צועק הצילו ולאף אחד לא אכפת, אנחנו עוברים לדעתי התעללות קלאסית אני ואחותי הנכה, על ידי האחים ובסוף בתזכיר לשופט אומרים שאני לא משתף פעולה עם האחים שמנסים כביכול לעזור ועם הרווחה, מה שהסוציאלית אמרה שלא נכון בכללל, עברתי 4 שנים של חקירות צולבות בכול מיני גורמים, האשימו אותי בדברים איומים שלא היו ולא נבראו. היתי במשטרה כמה פעמים, הלכתי לאן ששלחו אותי מעולם לא סרבתי לאבחון או חקירה, עשיתי כול מה שהתבקשתי וזה עלה לי בבריאות, זה לא קל לאוטיסט להסחב לכול מקום 4 שנים ובסוף באים לשופט ואומרים לו כול מיני שקרים גסים.
כול פעם סיפור אחר. ביקשתי עזרה מהרופאה הכללית. מהעובדות סוציאליות מכולם.
חטפתי צעקות שאני שקרן משחק אותה אומר ככה אבל מתכוון אחרת. אז אולי זה רק הגיוני שאני פשוט לא ארצה לשתף פעול מה הטעם. אני תמיד יצא לא בסדר , יאשימו אותי בדברים מופרכים בדברים שמעולם לא קרו, יאשימו אותי בדברים בלתי אפשריים, בדבר והיפוכו הכול. שק חבטות.
גם בעבודה גילו מהר מאוד שאני איך להגיד קצת טמבל וכול הסוציומטים והפסיכופטים חוגגים כמובן על הגב עד שנמאס ואני מעיף אותם.
אבל עבודה זה לא בית משפט ולא עובדת סוציאלית אתה לא יכול להעיף אותם מהגב שנמאס.
אז האם לזה מתכוונים שאומרים אילמות סלקטיבית? שאני לא מסוגל לכתוב בפורום בגלל זה נעלמתי ואני לא יכול לשתף איתם פעולה, הטל כבוי. זה עולה לי בבריאות להיות בקשר כול הזמן ובסוף טוענים שאני לא עונה לטלפונים... אז כבר כבתי אותו נמאס . תודה.
יש לי שאלה מה זה אלמות סלקטיבית?
אני מבין שיש אוטיסטים שפשוט שותקים ושותקים ויש כאלה כמוני שלא מפסיקים לדבר..
אבל בכול זאת יש מצבים שאני אילם. היתה לי חרדה חברתית, נראה לי שזה נעלם.
אבל דברים אחרים נשארו, למשל אני לא מסוגל לדבר עם אנשים שפגעו בי, אפילו שנים, ממש פגעו בי. זה קשה להסביר בלי לפרט ואין לי עניין להכנס לפרטים.
גם יש את הענייין שאני מאבדדד אמון, כאלו אני מדבר מדבר ומדבר בעצם זה מרגיש מהצד שלי שאני זועק.
SOS ובצד השני קיר לבנים, שום דבר לא חודר. ואמרה לי העובדת סוציאלית שאנחנו (בספקטרום) נאיבים.
קלים למניפולציה ניצול ואולי בריונות וכולי... נכון. אז אולי גם הרווחה אנחנו יוצאים לא טוב.
מה קורה שהרווחה בכבודה ובעצמה הופכת להיות מה שנראה כמו,
רדיפה דתית כמעט, אנקווזציה. אמונות פמיניסטיות, חקירות על דברים שכביכול עשיתי וכול פעם חקירה אחרת. , בסוף יוצא שסתם אנשים הטיחו בי את כול הצרות /שבעולם אפילו שאין לי קשר לדברים וזה לעולם לא מפסיק.
רדיפה כמעט דתית, שגם הרווחה משתתפת בה. אמונות וקבעונות פמיניסטיות כך נראה, שאתה לא מסוגל לתמודד איתם, זה מגיע למצב שעובדות סוציאליות מתעלמות מהמציאות והולכות לספר לשופט סיפורים שלא היו ולא נבראו.
והשופט כמובן בארשת פנים צדקנית מתחסדת, מבין אןתך כביכול שאתה מופרע, או נגיד דכאוני וצריך לשמור אותך באזה אשפוז בכפיה.
אני לא מבין. הפסיכיאטר רק קבע אספרגר וחרדה חברתית.
איך אני מגיע למצבים כאלה וגרועים יותר.
זה לא להאמין ואני לא מהאוטיסטים השותקים. אני מדבר ומסביר ומרגיש שאני צועק הצילו ולאף אחד לא אכפת, אנחנו עוברים לדעתי התעללות קלאסית אני ואחותי הנכה, על ידי האחים ובסוף בתזכיר לשופט אומרים שאני לא משתף פעולה עם האחים שמנסים כביכול לעזור ועם הרווחה, מה שהסוציאלית אמרה שלא נכון בכללל, עברתי 4 שנים של חקירות צולבות בכול מיני גורמים, האשימו אותי בדברים איומים שלא היו ולא נבראו. היתי במשטרה כמה פעמים, הלכתי לאן ששלחו אותי מעולם לא סרבתי לאבחון או חקירה, עשיתי כול מה שהתבקשתי וזה עלה לי בבריאות, זה לא קל לאוטיסט להסחב לכול מקום 4 שנים ובסוף באים לשופט ואומרים לו כול מיני שקרים גסים.
כול פעם סיפור אחר. ביקשתי עזרה מהרופאה הכללית. מהעובדות סוציאליות מכולם.
חטפתי צעקות שאני שקרן משחק אותה אומר ככה אבל מתכוון אחרת. אז אולי זה רק הגיוני שאני פשוט לא ארצה לשתף פעול מה הטעם. אני תמיד יצא לא בסדר , יאשימו אותי בדברים מופרכים בדברים שמעולם לא קרו, יאשימו אותי בדברים בלתי אפשריים, בדבר והיפוכו הכול. שק חבטות.
גם בעבודה גילו מהר מאוד שאני איך להגיד קצת טמבל וכול הסוציומטים והפסיכופטים חוגגים כמובן על הגב עד שנמאס ואני מעיף אותם.
אבל עבודה זה לא בית משפט ולא עובדת סוציאלית אתה לא יכול להעיף אותם מהגב שנמאס.
אז האם לזה מתכוונים שאומרים אילמות סלקטיבית? שאני לא מסוגל לכתוב בפורום בגלל זה נעלמתי ואני לא יכול לשתף איתם פעולה, הטל כבוי. זה עולה לי בבריאות להיות בקשר כול הזמן ובסוף טוענים שאני לא עונה לטלפונים... אז כבר כבתי אותו נמאס . תודה.
