הורים שלי מתביישים בי

[בודלר]

הורים שלי מתביישים בי

ומסתרים אותי מעולם כבר מילדות לא רוצים שיראו אותי אומרים ' שהתנהגות שלי מבישה ומבזה והם לא מכונים לזה ' , זה הגיע עד מצב שאמרו לי בתור ילד לרדת למטה שבאים אורחים, או עכשיו אומרים ' אל תצא מהחדר ' שבאים אורחים. אלו הורים מעצבנים אין לי כבר סבלנות אני יש לי כתם אני הכבשה השחורה והם מלאכי שמים צדקים כן ממש , לא משנה מה אני עושה אני לא מספק אותם קיצור לא קל להיות אוטיסט להורים נורמטיבים וגזענים אכל אני יטוס מהבית מקווה בקרוב.

 

[arana1]

למה הם לא נועלים אותך במרתף או קושרים אותך לעץ בחצר ?

ומתי כבר למען השם תעזוב את הבית ?

אולי אתה לא מבין עד כמה אוטיסטים רגישים אבסולוטית לדימויים אבל אי אפשר לחיות ולהתפתח באווירה כזאת,
יש לכם כסף ואמצעים וקשרים,
תארגנו דירה בקירבת מקום, עם פיקוח ועזרה, ותתחיל להתרגל לאט לאט לקיום עצמאי יותר,
אתה בלווא הכי הכי לבד לחלוטין,
לפחות לא תצטרך לשאת גם את המשא של יחס כל כך מדכא ומבטל,
כזה שגם חוסם אותך לגילוי ניצוץ עצמיותך.

 

[cosmo15]

אתה עצמאי ארנה?

 

[arana1]

לא יודע מה זה עצמאי, זו אחת השאלות הכי קשות

אבל נאבקתי כל החיים והקרבתי המון בשביל לצמצם את התלות שלי בנ"ט למינימום וזה מה שעוזר לי לתפקד במידה מספיקה,
אם כי זה עדיין מאבק מאוד קשה אבל גם כשאני לא אז לא מטרידים אותי ואני לא צריך לשמוע כל הזמן או להרגיש או לחוות תגובות מרעילות ומבזות ונבזיות ודפוקות ורעות ואכזריות ואטומות ומטומטמות לעצם קיומי ונראותי,
ולתחושתי זה מספק לי לפחות קיום כמעט משמעותי, או סיכוי לכזה
כזה שעדיין חסר ליותר מדי אוטיסטים.

בכל מקרה, ההגדרה של נ"ט לעצמאות לא עושה עלי יותר מדי רושם,
כמו כל ההגדרות שלהם גם זאת שקרית ומזוייפת וככזאת הפרדוקסליות שבה כופה עליהם לשלול את הנסיון לעצמאות מהותית,
וגם בגלל זה אני ממליץ לנתי ולאוטיסטים אחרים לעשות כל מה שאפשר על מנת לשמור מרחק גדול ככל האפשר מהנ"ט.

 

[HollyGolightly]

שאלות שנראות אפילו לי כחוצפה אבל מעניינות אותי

אראנה, אתה כמובן לא חייב לענות. פשוט מהקריאה שלי אותך זה מסקרן אותי מאד:

האם אתה מפרנס את עצמך ואת בתך? (ואני לא מתכוונת דווקא מעבודה, אלא האם יש לך אמצעי קיום כלכליים שמאפשרים לך לקיים את עצמך ובתך מבחינה כלכלית?)

איפשהו כתבת שאתה חי בדירה. אני מתארת לעצמי שאו שהיא שייכת לך או שאתה שוכר אותה.

בעבר גם כתבת שאתה לא יודע להסתדר עם כסף או פשוט לא מסתדר עם כסף. אם כן: איך אתה מפרנס את עצמך, את בתך ושומר על קורת גג?

האם יש מישהו שעוזר לך בהתנהלות הכספית? או איך זה הולך?

וזה פשוט מסקרנות גרידא. אל תרגיש בשום אופן מחוייב לענות.

 

[בודלר]

את יכולה לשאול אותו הכל הוא פתוח לגמרי גם אני

לכן אנו מסתדרים טוב כל כך בלי קירות , ומחסמים תקשרות די נקייה.

 

[arana1]

אני בעיקר שורף את החסכונות

אבל הייתה לי תקופה לא קצרה שבה עשיתי המון כסף כמפתח תוכנה מה שמאפשר לי לפחות בינתיים להחזיק דירה וגם לעזור לביתי ולאמא שלה להתקיים.

היום אני לא עובד אבל אני נהנה מקיצבה די משמעותית שאמנם לא ממש מספיקה בשביל לתחזק את כולנו אבל ביחד עם החסכונות זה מאפשר להחזיק מעמד בינתיים

אין לי בעייה מיוחדת עם כסף, בעבר הייתי נורא נורא פזרן ונדיב בטירוף אבל מאז שהילדה נולדה אני לא כזה,
אני גם לא קונה כלום ולא מוציא כסף על כלום לא בגלל שאני קמצן אלא בגלל ששום דבר מסחרי לא נורא מעניין אותי,
וברשת יש אין סוף חומר עיוני בחינם

בסך הכל היום רוב הדברים מתנהלים לבד וברקע, אוטומטית, או אפשר לסדר אותם ברשת.
אם אני צריך משא ומתן עם בני אדם אז האמא של ביתי עוזרת לי,
כמו בקטע של חוזה שכירות או חיפוש דירה,
כל עוד אני לא חייב ליצור קשר עם אנשים אני במצב די סביר
והאפשרות לשרוד בלי קשרים עם אנשים משתפרת כל הזמן
כך שקודים חברתיים בתחת שלי

כרגע שוחחתי ברשת עם חברה שלי וזה קשור גם לקשקוש על פסואה
שאמנם אני די עיוור לקונקטקסט החברתי ולא יודע להבחין מי יותר חשוב ממי ולמה ומה אני אמור לעשות עם זה בכלל אבל גם בגלל זה יש לי תחושה, לפעמים מאוד חזקה, לזהות המהותית של האדם, לדרך שבה הוא עונה, לרוב בלי מודע, לשאלה הקיומית, וזה מספק לי סוג של נקודות אחיזה במרחב האנושי,
שלפעמים כמובן גם מסבכות אותי,
אבל למדתי לא לחשוף מה שאני יודע ורואה אז גם מבחינה זאת מצבי משתפר
אני מקווה

 

[HollyGolightly]

תודה רבה! כי זאת היתה שאלה מאד חוצפנית

אז תודה רבה רבה שענית.

הרבה יותר מובן לי עכשיו.

הקיצבה היא מביטוח לאומי? או שמהחסכונות שלך אתה מפריש לעצמך קצבה חודשית או אחרת? שוב: זאת שאלה שלא שואלים והיא חוצפה, ובשום אופן אל תראה עצמך חייב לענות.

לא קראתי שום דבר של פסואה. אבל אתה לגמרי לא עיוור לקונטקסט החברתי ויש לך ועוד איך תחושה חזקה מאד לזהות המהותית של אדם. אני רואה את זה כאן, בפייסבוק שלך, ובתגובות שלך בהארץ שאני מזהה.

 

[arana1]

בעיני זה לא חוצפני בכלל

לא, הקיצבה היא ממשרד הבטחון, ואולי זה המזל שלי, שנפצעתי במלחמה, כי האמת שכמו רוב האוטיסטים אני ממש לא יודע להסתדר והייתי המון שנים חסר בית ונווד שחי בחורבות ואוכל פירות שנשארו על העצים או גונב אוכל מאנשים בחופשה.

לדעתי כל זה מאוד מאוד נורא מצער,
כי בהשקעה ממש לא גדולה אפשר היה לספק לאוטיסטים דמי קיום וזה היה פותר את כל הבעיות שלהם ומאפשר להם לפרוח לאנשים המדהימים כל כך שהינם

בשנים האחרונות אפשר לזהות מגמה, גם אצל הכלכלנים, להכרה באפשרות של דמי קיום לא מותנים כסבירה ואפילו מאוד מועילה כלכלית ובריאותית וחברתית,

אני בטוח שבעתיד זה מה שיהיה

שוב, אם רק היו מבטיחים לאוטיסטים, לפחות מהסוג שלי, דמי קיום בסיסיים ללא התניה, הכל היה יכול להיות כל כך נפלא,
אבל הנורמה כל כך בקטע של אלימות ונרקסיזם וחזירות ותחרותיות שמבחינתה אין בעייה להוציא מיליונים על שנאה אבל כמה שקלים למען האהבה זה כבר מטורף מדי בשבילה.

אני שונא נ"ט, נורא

 

[בודלר]

גם אני הייתי ברחוב זרקו אותי מהביית והיה לא. רע

קצת חופש לא ככהד

 

[arana1]

די נהניתי מהחיים ברחוב, היה גם די כיף, אבל לפעמים זה קשהנורא

 

[בודלר]

צודק לגמרי זה ירידות ועליות , מאניה ודפרסיה אני אוהב את שניה

 

[HollyGolightly]

וואו. עד עכשיו לא ידעתי/לא קלטתי שנפצעת במלחמה

וכמה אירוני ועצוב שזה הדבר היחיד שמאפשר לך כלכלית קיום.

גם לדעתי דמי קיום בסיסיים לאוטיסטים ובעלי נקרא לזה "שונויות אחרות" ללא התנייה יכולים להיות דבר נפלא.

קראתי כתבה על נסיון לכך (בפינלנד, אם אני לא טועה) לתת קצבה ללא התנייה לאזרחים. גם אתה קראת אותה.

וכן הנורמה היא כל כך בקטע של אלימות ונקסיזם וחזירות ותרותיות שמבחינתה אין בעייה להוציא מליונים על שנאה, אבל כמה שקלים למען האהבה זה כבר מטורף מדי בשבילה. בול.

ושוב, אני לא מצליחה לקלוט איך לא הבנתי עד עכשיו שנפצעת.

 

[arana1]

הכי אירוני ועצוב

משער שלא קלטת כי הפציעה הרבה פחות משמעותית לזהותי ולדרך שבה אני מתבטא מהאוטיזם.

כמובן שחוויה כמו מלחמה ממש לא הוסיפה או מוסיפה לבריאותי הנפשית והאחרת אבל ככה זה.
עד גיל 21 שרדתי בעיקר כפשוט אדם מאוד מוזר וככזה היה לי מאוד חשוב לעורר כמה שפחות גלים בסביבה ומבחינתי העיקר, כל עוד לא עמדתי בראשות עצמי, היה לשרוד את הנורמה ( לא שהצלחתי עם זה מי יודע מה אבל ניסיתי וגם בצבא כולם קלטו מהר מאוד שאני מעולם אחר אבל זה בעיקר הצחיק אותם).

מהרגע שהשתחררתי וסוף סוף עמדתי בראשות עצמי אמרתי שלום ולא להתראות לעולם הנורמטיבי ובלווא הכי לא יכלתי לשרוד את הלחץ שלו ולו לעוד רגע אחד
הפכתי לאמן השרידה בשוליים, למיומן מאוד בהליכה דרך דרך הקווים הסמויים, אולי גם בגלל שאת צודקת, ובעצם אני רואה גם את המנגנון הנורמטיבי, פשוט לא מסוגל לעשות את התנועות שלו (אף פעם לא הצלחתי בזה)

 

[HollyGolightly]

כנראה שזאת הסיבה שלא קלטתי

כי הפציעה הרבה פחות משמעותית לזהותך ולדרך שבה אתה מתבטא מהאוטיזם.

לחיות בחיקוי מתמיד זה נורא. ואתה מצליח בזה - לחיות בלי לעשות את התנועות. כן את אלה שלך שהן שלך. לא של אף אחד אחר. וזאת חתיכת הצלחה אראנה.

הקונפליקט והכאב מחרידים ומתסכלים. זה מובן. אבל נראה לי שווה את זה מאשר "לעשות את התנועות". זה נראה לי שווה למוות פנימי מוחלט.

 

[arana1]

השוני השפתי תקשורתי מתבטא גם כזהות לא שגורה בין שפה ותנועה

בגלל זה אני נוטה להסתייג מקלינאות תקשורת או מנסיונות להקנות שפה
וחושב שבשביל הסיכוי שאוטיסטים יגיעו ויגעו במנוחה חשוב לאפשר להם תנועות מוזרות לכאורה
התנועות האלה גם מאפשרות להם להתחבר לשפה
גם הפנימית
ולגעת בסיכוי לאיזון חושי וגופני ורגשי
ואז זה ממש ממש נפלא בטירוף

צריך לנסות להבין את זה לדעתי
זה מאוד חשוב
ושווה אפילו את המחיר הנורא שאנחנו משלמים על המוזרות
והלוואי שבעתיד לא נצטרך לשלם אותו כל הזמן כל כך

קראתי, ואולי גם כתבתי, שלאוהד נהרין היה או יש אח תאום אוטיסטי ונדמה לי שזה לא מקרי שהוא מדבר כל כך טוב בתנועה

משער שתנועה גם נורא חשובה לנ"ט אחרת הם לא היו כל כך מזדעזעים מזה שאוטיסטים כמוני כל הזמן חוצים את הקווים
ואוטיסטים כאנשים מאוד רגישים סופגים כל הזמן את הזעזוע הזה בגופם,
וזה מאוד מערער

 

[בודלר]

אני לא רואה חוצפה בשאלתך בעצם אני לא רואה בכולם חוצפה

מותר לשואל הכל זה טבעו של סקרן .

 

[cosmo15]

כדאי לך לקרוא, הוא נהדר.

 

[HollyGolightly]

תודה על ההמלצה. בעקבותיה עשיתי קצת חיפוש

על פסואה. אז עכשיו הוא איפושהו ברשימת ה"כדאי לקרוא" שלי. ייקח המון זמן, אם בכלל, עד שאגיע אליו, כי לפני רשימת ה"כדאי" יש את רשימת ה"לקרוא"

מה שכן: הרשימות לפעמים מתערבבות, אז אולי ייצא שבסוף אקרא אותו בקרוב...... אין לדעת.

 

[בודלר]

כדי מאוד הוא מרתק.