אמרו לי שאני לא על הספרקטום אבל למי אכפת

בודלר

New member
אמרו לי שאני לא על הספרקטום אבל למי אכפת

אחרי שאבחנו אותי בפי די די אמרה לי הקרמנולגית שלי שאני לא מאובחן יותר? אחרי שעשו לי מבדקים אחרי המקרה האחרון, אני מתעב אותם תבני נוער הנבלות הללו. אני צריך לשתוק להם? היה שירדתי למטה שהייתי אצל סבתא. הם עשו רעש והשתגעתי אז ירדתי למטה כדי להרגע אותם , אז אחד אומר לי יהמו על מה אתה מסתכל? ומקלל , אז המשכתי ללכת נכנסתי אחד קם נפצתי לו בקבוק על הראשץ והוא החרא הזה עוד אמר שאמרתי לחבר שלו עוד שנייה אני מהדק לך על הצוואר ומשתין לך על הקבר טוב כנראה הגזמתי. קיצור לקחו אותי שוב לבדיקות. ואמרו שאני ציופת קרמנלי שולט במעשים שלו ומנפלטור שמשחק אותה מיוחד כלומר בעל הפרעת תקשרות , כדי לקבל הקלות איזה מטומטמים זה שיגע אותי לגמרי. עוד מעצר עוד אבו כביר, אברבאנל מחלקה הכי סגורה למסוכנות , סבא מתעצבן לא רוצה לעזור להפעיל קשרים אומר עזרתי לך מאה פעם נמאס לי. קיצור חושבים שאני פושע וזהו איזה דרעק זה להיות כזה. לא מגן על עצמי אני דפקט אני יודע בטח אגמור לבס . בכלא . בית מושגעים או שלא אשרוד כמו שאמר לי השוטר קיצור אני שמוק מקווה להשתנות , זה שגדלתי במשפחה כל כך אלימה לא אומר שאני חייב להיות כזה לא? הכל בידים שלי ולי לא מאמנים אומרים שאני אבוד ומנפלטור.
 

grayart

New member
ביום חמישי בבוקר...

לפני החג עברתי בשופרסל , וכמו שאומרים זה היה כמו בית משוגעים.
בדרך החוצה בסוף הקניה עברתי דרך הקופה הראשית ואמרתי לקופאית:"בסוף היום אתם בטח כבר לגמרי מחורפנים?" , היא השיבה לי :"אני כבר מחורפנת?".
אז שאלתי אותה:"אז איך זה שאת תמיד כל כך רגועה?" (אני מכיר אותה כבר שנים).
והיא מצידה השיבה:"מה יעזור לי להתעצבן?".

למה אני מספר לך את זה?
כי כתבת בכותרת :"אבל למי אכפת" , ומכאן ממה שכתבת גם בשרשורים אחרים , זה נראה שאכפת לך יותר מדי, הרבה יותר מדי, ואתה חנוק מרוב כעס ותסכול מהעולם והסובבים אותך.

אני זוכר תקופה שאני הייתי מלא זעם על אנשים ועל העולם, עד שהבנתי שאולי לי אכפת אבל אחרים לא ממש שמים קצוץ.
הפסיכולוג יאשפז אותך , הקרימינולוג יכלא אותך , ואחר כך הם יחזרו הבייתה לילדים ולאישה שלהם, ובלילה ישימו ראש על הכרית ירדמו בלי בעיות וישנו כמו תינוקות.

אתה לא מעניין אף אחד.
הבעיה היא שכנראה זה ממש מפריע לך, כי במקום לעבור הלאה, אתה רק צורח יותר חזק ועושה יותר בלגן בתקווה שזה ישנה משהו.

בתקופת הזעם שלי הבנתי שאנשים בדרך כלל הם כמו מכונות, אפילו כמו חפצים דוממים.
לפעמים בדרך אתה נתקל בבור, מתעקמת לך הרגל וכואב לך.
אז מה עכשיו? תעמוד מעל הבור ותתחיל לצרוח ולהאשים אותו?
או ... תתקל בדרך בקיר... תביא פטיש ותתחיל לנפץ אותו?
אתה נתקל ותתקל בלא מעט אנשים שהם כמו הבור או הסלע ולדבר איתם זה כמו לדבר אל הקיר.
הצעה שלי... תעקוף אותם, אין מה לצעוק על הבור או לדבר אל הסלע, אפילו משה לא דיבר אל הסלע, במקרה שלך גם אם תכה בו, מיים לא יצאו.

תלמד לעקוף את המכשולים האנושיים באלגנטיות במקום להתעצבן ולהתקל בהם שוב ושוב.
 

בודלר

New member
כן כנראה אכפת לי יותר מידי ואני לא מודה בזה

אבל בנינו אתה צודק לאף אחד לא אכפת אבל לי קשה להשאר אדיאש קיצור מתוסבך.
 

grayart

New member


עכשיו השאלה היא עד איזה גיל היית רוצה לומר את המשפט הזה ביחס לעצמך?
עד גיל 20?
עד 25?
30?
40?
כמה שנים להלחם בתחנות רוח?
לי אין ספק שאכפת לך מאוד...
רק שווה לנווט את זה לכיוונים שיש בהם סיכוי לעשות שינוי אמיתי אישי וחברתי.
אחרי שאני נרגעתי קצת מהסערות שלי בחיים התחלתי לעבוד בהדרכה של ילדים ונוער, עד היום אני מדריך.
השאיפה שלי היא לא להלחם בליקויים שבמערכת החינוך או במערכת הבריאות או במדינה...
אני כבר לא מנסה להראות לכולם עד כמה המצב רע כאן ושם בתקווה שמישהו יקשיב לי וישים לב.
יש כאן את noamlah שכתב שהוא בחר במקצוע טיפולי, וזה מאוד קרוב להדרכה.
יש כאן שליחות ויש כאן שינוי, אפילו אם הוא קטן הוא שינוי אמיתי וריאלי.

יש לך המון אכפתיות ורצון טוב, חשוב שתנווט את זה לכיוונים שבאמת יעזרו לך ולאחרים.
 

אריוארי

New member
אלא שאפשר גם אחרת

אני למשל מייד נדלקתי על הקטע של שירות עצמי בסופר,
סוף סוף לא צריך לעמוד מול הקופאית ולדבר איתה וליצור איתה מגע,
אני נכנס לסופר, אוסף את מה שאני צריך, משלם בקופה האוטומטית ובאתי והייתי ויצאתי בלי להפריע ובלי להרגיז ובלי להטריח ובלי להלחיץ ובלי תור ובלי לבלבל את המוח לאף אחד.

העולם האוטיסטי הוא מושלם
יום אחד גם הנ"ט יגלו את זה
ואז יהיה להם הרבה יותר טוב וקל

כי כמו שנתי כותב מאוד קשה לנו להישאר אדישים לסבל ולכאב הזולת
זה בנפשנו
ככה זה

ואין לזה שום קשר אם אתה נתקל באנשים ישירות או בעקיפין או רק פשוט מרגיש אותם
זה מטריד את הנשמה מאוד
למי שיש לו כזאת כמובן
 

בודלר

New member
אלא שהם טוענים שאני ההפך חסר רגש וחרטה.

ובי זה פוגע אני לא ציופת פשוט לא ושימשכו לזיין תמוח עד מחר.
 
לא משנה אם אתה אוטיסט או פסיכופט. לא שוברים לאנשים בקבוק

לא משנה אם אתה אוטיסט או פסיכופט. לא שוברים לאנשים בקבוק על הראש.
הם עלולים להיפצע מזה קשה או למות.
 

בודלר

New member
אגב אני נפצתי כמה פעמים בקבוק על ראשי ורק פעם אחת אושפזתי

לכן מה שאמרת לא מדיוק למות? ממש לא מדיקרות לא מתים ואני דקרתי גם את עצמי....
 
למעלה