כמו שכתבתי, אנשים אוהבים שאוטיסט ממלא את המשבצת האוטיסטית
נח להם לסמן אותו כמי שפשוט לא יודע לקרוא קודים חברתיים ורגשות,
גם כי זה פותר אותם מהצורך להתמודד עם הרגישויות והרגשות היחודיות לו,
וגם כי זה הופך אותו לתלוי בהם,
וגם בגלל שזה מסמן גבולות יציבים ונוחים שאפשר לחיות ולמות בהם לנצח.
אבל זו לא באמת קבלה, זו קבלה של הסטיגמה, של התווית, של הדעה הקדומה,
שנכון, בגלל מצבה של החברה גם לאוטיסט עצמו הרבה יותר נח לחיות איתה ודרכה
אבל אנושית, מוסרית, רגשית, זה מצב זוועתי, פגום ופוגם מיסודו ומהותו
הם לא אהבו אותו כמו שהוא, הם אהבו אותו כמו שנח להכיל אוטיסטים, כאדם פגום מהותית, לוקה אנושות באנושיותו.
זה בכלל לא משנה על ידי מי הניסוי פותח ?
למה נדמה לך שזה משנה בכלל ?
אם יש לך מושג מה על הדרך שבה המדע והמחקר מתנהל
ויש לי תחושה שכן
אני אני משער שאתה אמור להיות מודע, שלניסוי, ביחוד חדשני, ונסיוני, אין ממש פרמטרים ברורים, מנסים, דפקו לו שדה מגנטי במח, שינו לו את הקשרים וההקשרים הניורולוגים, מה שכנראה הוציא אותו מהתבנית שבה הסביבה הקפיאה אותו והחזיר אותו קצת יותר קרוב אל עצמו
החברה לא יכולה להתמודד עם רגישות אוטיסטית ולכן מהרגע שבו הוא נפתח הוא נתקל בחוויות שגרמו לו גם מאוד להצטער על כך ודי להיסגר בחזרה
מה שבעצם אומר שמראש הוא נקלע לשיתוק רגשי כי הסביבה הנורמטיבית לא ממש משאירה לאוטיסטים ברירה אחרת
סטטוס חברתי הוא מדד לאיכות קיומית בעולם הנורמטיבי
לאנשים שפויים ורגישים סטאטוס חברתי לא רק שלא אומר כלום הוא בעיקר אומר דברים רעים מאוד
ולא, אני לא מסכים איתך, יחסי אנוש ויחסים בכלל הם הרבה יותר מורכבים ממה שאתה משער ומתאר,
ובין האוטיסטים לנורמה מתנהלים יחסי דחיה ומשיכה מאוד מאוד מורכבים
ולדעתי גם מאוד קטלניים
ואמנם, חלק לא מבוטל מורחק להוסטלים אבל על חלק אחר ההורים לא מוכנים לוותר
ובלווא הכי לא הכל נמדד דרך מה שאתה מזהה בטעות כמרחק בלבד
ולאנשים יש המון תחושות מעורבות, לכאן ולכאן, שגם זה מאוד מבלבל לאוטיסטים
