אספרגר וזוגיות
שלום,
אני חדש כאן ואני מאמין שדובר כבר רבות על הנושא.
אני בן 22, אספרגר. אובחנתי לפני מספר שנים.
מאוד קשה לי עם כל הנושא החברתי והמשך שמירה על קשרים עם אנשים שהכרתי, למשל אלו ששירתו איתי בצבא (התנדבתי אגב).
אני מאוד מאוד סגור, די קשה לי להיפתח לאנשים. אבל אני מתגבר על זה.
הייתה לפני זוגיות ראשונה בחיים, לפני כשנתיים, שנמשכה מספר חודשים. הכל הלך בסדר גמור.
כעת, התחלתי להכיר מישהי, שגרה רחוק ממני (טרם התראינו), אבל היא מאוד מתאימה לאופי שאני מחפש, ואני מרגיש שאני מתחבר אליה בכל שיחה שאנחנו מדברים (כרגע מדברים רק בהודעות).
הייתי מאוד רוצה לקדם את הנושא, אבל אני מרגיש שבעקבות התסמונת, משהו עוצר אותי ובגלל זה אני לא מצליח לקדם את זה.
אחד הדברים למשל, הוא שהשיחות שלי איתה נתקעות באמצע, אני פשוט לא מצליח "לזרום" ולמצוא עוד נושאי שיחה, וזה ממש מעצבן אותי.
אני מרגיש מאוד בודד, והייתי שמח שוב להיכנס לכל הנושא של הזוגיות והביחד.
יש לי שאיפה גדולה להתחתן ולהקים משפחה, ולמצוא את אהבת חיי.
תודה לכם
שלום,
אני חדש כאן ואני מאמין שדובר כבר רבות על הנושא.
אני בן 22, אספרגר. אובחנתי לפני מספר שנים.
מאוד קשה לי עם כל הנושא החברתי והמשך שמירה על קשרים עם אנשים שהכרתי, למשל אלו ששירתו איתי בצבא (התנדבתי אגב).
אני מאוד מאוד סגור, די קשה לי להיפתח לאנשים. אבל אני מתגבר על זה.
הייתה לפני זוגיות ראשונה בחיים, לפני כשנתיים, שנמשכה מספר חודשים. הכל הלך בסדר גמור.
כעת, התחלתי להכיר מישהי, שגרה רחוק ממני (טרם התראינו), אבל היא מאוד מתאימה לאופי שאני מחפש, ואני מרגיש שאני מתחבר אליה בכל שיחה שאנחנו מדברים (כרגע מדברים רק בהודעות).
הייתי מאוד רוצה לקדם את הנושא, אבל אני מרגיש שבעקבות התסמונת, משהו עוצר אותי ובגלל זה אני לא מצליח לקדם את זה.
אחד הדברים למשל, הוא שהשיחות שלי איתה נתקעות באמצע, אני פשוט לא מצליח "לזרום" ולמצוא עוד נושאי שיחה, וזה ממש מעצבן אותי.
אני מרגיש מאוד בודד, והייתי שמח שוב להיכנס לכל הנושא של הזוגיות והביחד.
יש לי שאיפה גדולה להתחתן ולהקים משפחה, ולמצוא את אהבת חיי.
תודה לכם