הפרטים של מטופלי הנפש בקופות החולים עלולים לשמש נגדם
הרפורמה בבריאות הנפש מאלצת מטופלים לקבל עליהם אבחנות פסיכיאטריות מחמירות, שזמינות לגורמים שאינם קשורים בטיפול ועלולות לצוץ בראיון עבודה, בתביעת ביטוח או בסכסוך גירושים
"אתה נכנס למערכת הממוחשבת של הקופה ומקיש כל שם שתבחר", מספרת ל"הארץ" פסיכולוגית קלינית. "כיוון שאין לך את הכרטיס המגנטי שלו קופץ לך למסך חלון שבו כתוב 'הנך מנסה להיכנס לתיק מטופל שלא ביקר אצלך ו/או הגיע ללא כרטיס מגנטי. אם ברצונך להיכנס לתיק לצפות בכלל הנתונים אנא נמק/י את הסיבה'. אני כותבת שהוא שכח את הכרטיס או סתם מקשקשת משהו ואז התיק הרפואי שלו, על כל האבחנות הרפואיות והנפשיות, עולה באופן אוטומטי. המידע הזה זמין לכל מזכירה בקופה וגם לרופאים עצמאיים שלא יושבים בכלל בסניפי הקופות. זה אומר שמידע אישי על בעיות הנפש של מטופלים, שעד עכשיו היה רק ברשות המטפלים, מסתובב כמעט בחופשיות ובזמינות גבוהה".
העדות הזו חוזרת על עצמה בגרסאות שונות. גם במסמכים רפואיים יומיומיים פשוטים, כמו טופס 17 או הפניה לבדיקת דם, מופיעות אבחנות כמו "הפרעת אישיות" או "נטייה לאובדנות". המידע מועבר באין מפריע גם לגורמים שאינם רלוונטיים לטיפול עצמו, כמו בקרים מטעם קופות החולים שנחשפים אליו לצורכי התחשבנויות מול משרד הבריאות.
הרפורמה בבריאות הנפש, שבה הושקעו מיליארדי שקלים, אמורה להרחיב את הנגישות והזמינות של שירותי בריאות הנפש לציבור הרחב באמצעות קופות החולים. אנשי מקצוע רבים במערכת הבריאות ומחוצה לה סבורים שמדובר במהלך חיוני ובצעד חשוב בדרך לקעקוע הסטיגמה שממנה סובלים הנדרשים לשירותי בריאות הנפש. אלא שנדמה שגם במערכת הבריאות לא העריכו נכונה עד כמה רגיש נושא בריאות הנפש במדינה קטנה כמו ישראל.
לפני יישום הרפורמה הגיע נושא אבטחת המידע עד לבית המשפט. משרד הבריאות לא הגדיר עד כה נוהל מיוחד בתחום, כך שרמת האבטחה ומעגלי ההרשאות משתנים בין קופה אחת לאחרת. כשמוסיפים לכך חטטנות והעדר כיבוד הפרטיות, אפשר להבין את חששם של המטופלים בשירותי בריאות הנפש.
רפאל יונתן־לאוס. "ברובם המוחלט, המטופלים מגיעים לפסיכולוגים בשל בעיות אישיות, שאינן הפרעות פסיכיאטריות"אמיל סלמן
עוד כתבות בנושא
הרפורמה בבריאות הנפש: ההסכם שמעורר חרדה 05.03.2014 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
כשגוף ונפש נפגשים בתור בקופת חולים: גלגולה של הרפורמה בבריאות הנפש 08.06.2015 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
אחד ממטופליה של הפסיכולוגית ר', מורה, עזב את עבודתו לפני סיום שנת הלימודים על רקע משבר אישי. "כשהוא פנה לרופאת המשפחה בקופה, שהיא גם אמו של אחד מתלמידיו, כדי לקבל הפנייה לטיפול נפשי, היא שאלה אותו בכעס איך הוא מעז לעזוב את הילדים רגע לפני סיום השנה", מספרת ר'. "כשהוא יצא נסער מהחדר גם המזכירה, שידעה מיהו, שאלה אותו איך הוא מקבל חופשת מחלה ארוכה כל כך". מקרים כאלה אינם מעידים בהכרח על הכלל; אחד מעקרונות הרפורמה גורס, כנראה בצדק, שלמטופלים רבים יהיה נוח לפנות לרופא המשפחה שאותו הם מכירים זמן רב גם בענייני מצוקות נפשיות. ובכל זאת, די במקרים הללו כדי לפגוע ובאמון הבסיסי בין המטופלים לקופות.
חששם של המטופלים רק מתעצם נוכח הדרישה לקבלת אבחנה פסיכיאטרית כתנאי לקבלת טיפול, שיוצרת שני מצבים בעייתיים. הראשון הוא דחייה של מטופלים שאינם עומדים בקריטריונים; האפשרות השנייה, שהולכת והופכת מקובלת, היא הצמדת אבחנה פסיכיאטרית שאינה תואמת במדויק את מצבו הנפשי של המטופל אך מאפשרת לו טיפול. "יש המון סוגים של סבל נפשי שלא נכנסים למדריך הפסיכיאטרי", אומר רפאל יונתן־לאוס, פסיכולוג, דוקטורנט לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית ופעיל בארגון "בנפשנו". "לאנשים יש מצוקות מכל מיני סיבות. ברובם המוחלט, מטופלים מגיעים לפסיכולוגים בשל בעיות של דימוי עצמי ויחסים בין־אישיים, שהם בהגדרה לא הפרעה פסיכיאטרית".
למרות זאת, נדרשים המטופלים לעמוד באבחנה פסיכיאטריות שמוגדרת במסמך התקינה הבינלאומי של ארגון הבריאות העולמי (ICD–10) כ "קוד F". הקוד כולל רשימה ארוכה של אבחנות, שחוצות זמן ומצב ונובעות ממרכיבים באישיות המטופל. "למעשה המערכת לא מטפלת במצוקה נפשית, כלומר בתסמינים, אלא רק באבחנות כוללות ומוגדרות, כמו ברפואת הגוף. זה כמו שרופא לא יטפל באדם שמגיע עם הפרעות בקצב הלב אלא רק במצב של התקף לב", טוענת ר'.
הפתרון שהציעו גורמים מתחום הפסיכולוגיה לבעייתיות האבחון הפסיכיאטרי היתה הכנסה של קבוצת אבחנות אחרת בשם "קוד Z", שמתייחסת למצבי חיים שיכולים להשפיע על המצב הבריאותי ואמורה לתת מענה למטופלים רבים יותר. "למשל", מדגים יונתן־לאוס, "ילד שנקלע למצוקה בשל מעבר מהגן לבית הספר. הוא לא הולך כמה שבועות לבית הספר ורב עם הוריו. ברור שיש שם מצוקה, אבל כדי שהוא יקבל אבחנה לפי קוד F הוא צריך להיעדר שלושה חודשים מבית הספר ולפתח מערכת יחסים קשה עם ההורים. זה אומר שבמתכונת הקיימת לא ניתן להעניק לו טיפול". דוגמה נוספת היא מקרה אונס: "אצל חלק מהנשים הוא מוביל להפרעת פוסט־טראומה או לדיכאון ונמצא בקוד F, אבל לא בהכרח. ברוב המקרים המצוקות הנפשיות הן בתחום הנורמה ביחס למצב ולא בתחום האבחנה הפסיכיאטרית".
הפתרון המוצע לא יושם וקוד Z נותר מחוץ למערכת. בדו"ח שפרסם ב–2006 מרכז המחקר ומהמידע של הכנסת בנושא הרפורמה נכתב בפשטות כי "טיפול בהפרעות המוגדרות קוד Z והפרעות אחרות לא יינתן". באותו דו"ח מצוטט סמנכ"ל התקציבים במשרד הבריאות דאז, רועי בן משה, באמרו שקוד Z הוצא מסל השירותים לבקשת קופות החולים, כדי להפחית את העומס הכלכלי עליהן.
כך נוצר מצב שבו מטופלים, לעתים בשיתוף הפסיכולוגים וקופות החולים, לוקחים על עצמם אבחנה מחמירה מבלי להבין את משמעויותיה. למתן אבחנה לא מוצדקת והכנסתה לתיק הרפואי עלולות להיות משמעות הרות גורל, שחורגות בהרבה מתחומי הסטיגמה החברתית וגורמות לחלק מהמטופלים להימנע מהטיפול. ג', צעירה נורמטיבית, מטופלת זה כמה חודשים על ידי פסיכולוגית של קופת החולים. "אני נמצאת בדילמה", היא אומרת. "הפסיכולוגית שלי חושבת שיש הצדקה לפחות לעוד חצי שנה של טיפול. אין לי כסף לממן טיפול באופן פרטי, אבל אם המשמעות היא לקבל אבחנה של הפרעת הסתגלות שתלווה אותי להמשך החיים אני איאלץ להפסיק את הטיפול".
עדויות של פסיכולוגים מצביעות גם הן על הנזק הטמון בחובת התיוג הפסיכיאטרי: "מטופלת צעירה שמתמחה בפרקליטות הגיעה אליי על רקע פרידה מבן זוג לאחר תקופה ממושכת", מספרת פסיכולוגית שעובדת עם אחת מקופות החולים. "המצוקה שלה נורמטיבית לחלוטין, אבל מבחינה פורמאלית היא נדרשת לאבחנה פסיכיאטרית. היא עזבה את הטיפול מחשש שזה יפגע לה בקריירה". פסיכולוגית אחרת מספרת על זוג שעזב טיפול משפחתי כיוון שהבעל, העובד במערכת הביטחון, חשש שתיוג פסיכיאטרי יפגע בו.
ההשלכות של התיוג וחשיפתו מרחיקות לכת במיוחד במדינה כמו ישראל. האבחנה הנפשית עשויה להיות רלוונטית סביב השירות בצה"ל או בניסיון להתקבל לעבודה ביטחונית, במגזר הציבורי ולעתים גם הפרטי. היא יכולה לצוץ במפתיע גם בנסיבות אחרות, כמו ביטוח או סכסוך גירושין.
"כשמדובר בביטוח, צירוף של המידע הנפשי לתיק הרפואי יכול להיות משמעותי מאוד, הן בשלב רכישת הפוליסה ועוד יותר במצב של תביעה מול חברת הביטוח", מסביר דני סלס, מנהל סוכנות הביטוח "אופציה" מקבוצת מדנס, המתמחה בביטוח אנשים בעלי בעיות רפואיות. לדבריו, אבחנה פסיכיאטרית, כמו כל אבחנה רפואית, נתפסת על ידי החברות כמרכיב סיכון, שיכול להוביל לייקור של עשרות אחוזים במחיר הפוליסה או במקרים מסוימים אף לסירוב לבטח בכלל.
"הביטוי החמור יותר הוא במצב של תביעות", מוסיף סלס. "כיום כל פקידי התביעות בחברות הביטוח חשופים למידע הנפשי שמופיע בגיליון הרפואי של כל לקוח במסגרת ויתור על חיסיון רפואי ויכולים לעשות בו שימוש", הוא מסביר. "תחשבו על נער בן 14 שביקר כמה פעמים אצל פסיכולוג ותויג על ידי המערכת כמשתמש בשירותי בריאות הנפש. בגיל 25, שנים אחרי שכבר שכח מזה, הוא עושה ביטוח חיים למשכנתא, ובגיל 30 קורה לו משהו והוא תובע את חברת הביטוח. במקרה כזה החברה פותחת את תיקו הרפואי והיא יכולה בהחלט להיתלות במידע הנפשי שמופיע בו בניסיון להימנע מתשלום, גם אם אין לו קשר ממשי או השפעה על האירועים".
עורכת הדין עדי שניט, מומחית לדיני משפחה ממשרד שניט, מוסיפה כי "כל טענה שנוגעת למצב נפשי של מי מההורים יכולה לעלות במסגרת הליכי משמורת". לדבריה, אבחנה פסיכיאטרית שמופיעה בגיליון רפואי תעלה במסגרת הוויתור על החיסיון שלו נדרשים הצדדים במחלוקות מסוג זה. לרוב נדרשים ההורים לעבור 'אבחון מסוגלות הורית', שבסופו ניתנת המלצה בענייני משמורת. בהקשר הזה אבחנה של הפר
