ילד בן חמש וחצי

[limorav212]

ילד בן חמש וחצי

שלום ,
יש לי ילד בן חמש וחצי בתפקוד גבוה, הוא מדבר לא ממש הרבה... אבל לא מרבה לפרט בחוויות וסיפורים שקורים לו
למשל היינו בהצגה ואביו שאל אותו איך היה? אז הוא אומר לא יודע, אני לא יודע לדבר .... זה יכול להשתנות ? למישהו היה גם מקרה דומה (למרות שכל מקרה זה לגופו כמובן...) מה אני יכולה לעשות ולעזור לו?
תודה

 

[אלירז78]

זה יכול להשתנות

ידוע לי על מקרים של שיפור אבל לפעמים זה מתרחש רק אחרי הרבה זמן וצריך סבלנות. משהו שאפשר לעשות בינתיים תנסו לשאול אותו שאלות מנחות כמו לדוגמה, "איזו הצגה היית?" "היית בהצגה 'האריה והעכבר'?", "היו שירים בהצגה?", "ליד מי ישבת בהצגה"? שאלות דומות שהתשובה שלהן יותר ממוקדת, יש מקרים שזה יכול לעזור לו בהכוונה איך ומה לענות אם הוא מרגיש שהוא לא יודע.

 

[limorav212]

תודה רבה

 

[חוה61]

האם הוא מטופל אצל קלינאית תקשורת? באיזו מסגרת חינוכית הוא?

 

[limorav212]

הוא בגן מיוחד שמקבל שם את כל הטיפולים הנדרשים כמו קלינאית וכ

 

[dina199]

גן זה דבר מצויין אבל אלה גם

דברים פשוטים שעושים בצורה יומיומית. אני מניחה שהוא גם לא יודע לענות על 'איך היה בגן?'. אז כל דבר שאתם רוצים לשאול 'איך היה ?' או כל שאלה פתוחה אחרת תהפכו בשיחה רגילה לסדרת שאלות עם תשובה מדוייקת אחת.
חוץ מזה יש גם עניין של גיל. אצל א"ס גיל כרונולוגי לא אומר שום דבר. לכן ייתכן שתצטרכו לפרק את השאלות עוד שנתיים או עוד 5 שנים (או כל תקופה אחרת יותר קצרה או יותר ארוכה). העיקר לא לשבת עם סטופר ולשאול מתי זה יקרה ? אם עובדים על הדברים הם קורים עם הזמן.

 

[חוה61]

התייעצתם עם הקלינאית של הגן לגבי זה?

 

[dina199]

צריך ללמד אותו.

זה העניין עם הילדים בספקטרום האוטיסטי שהדברים האלה לא באים בצורה טבעית כמו לנ"טים.
לענות על שאלות פתוחות זה דבר הכי קשה שיש . באמת אין לו מושג מה עושים עם 'איך היה?'. אין ספק שהוא קולט ומתרגש מאירועים. הקושי זה להציג את החוויות שלו בצורה תקשורתית המובנת לסביבה (כי את זה הסביבה דורשת).
לכן הטכניקה זה לפרק הכל לשאלות עם תשובה ספציפית ושאלות עם תשובה כן/לא.
אז שואלים : האם הלכת להצגה? מה היה שם ההצגה ? כמה שחקנים היו בהצגה (יש סיכוי שהוא זוכר פרטים על כל שחקן יותר מילדים אחרים). מה המשפט הראשון שהשחקן הראשון אמר? האם היו שם שחקנים מבוגרים? האם היו שם שחקנים ילדים? ולהמשיך בשאלות ספציפיות על העלילה (כי שוב לשאול 'מה היה בהצגה?' לא יעזור

.
בהצלחה

 

[limorav212]

נכון מאד אתם צודקים אבל

יש פעמים שהוא מגיע מהגן והוא מספר שילד אחד שרט אותו בגלל שלקח לו צעצוע והיום הוא היה אבא שבת והוא בירך על היין וכו'
כלומר ישנם פעמים שהוא מספר
אבל שהוא נמצא בחוג למשל או בהצגה ושואלים אותו איך היה ? או מה עשית בחוג היום ? הוא לא יודע להסביר , לא יודע לספר מה היה לפני רבע שעה ואני יודעת שהוא מסוגל אבל קשה לו....
אנחנו באמת נהיה ממוקדים יותר בשאלות ומקווה שעם הזמן זה יותר ויותר ישתפר. תודה

 

[Yemeth]

ללא קשר, פריט מידע קטן

אימי תמיד אמרה שהיא צריכה לחלוב אותי למידע כי אני לא מספר כלום. כשהיא שואלת איך XXX, התשובה תהיה "בסדר" לרוב.
&nbsp
יש להבדיל בין שני דברים שונים לחלוטין:
1) משהו שאני רוצה לדבר עליו.
2) שאלת מידע על ידי גורם חיצוני.
&nbsp
כשזה בא ממני, זה יחסית פשוט...טוב, זה יחסית פשוט היום אחרי 30 שנה של אימון בדיבור עם אחרים. זה יותר קל מאשר להשיב לאנשים כי אני פשוט מתחבר למחשבה קיימת ומנסה לתרגם אותה למילים.
&nbsp
שאלה שבאה ממישהו אחר, היא התקלה. פה אומר שלי אישית, אין *שום דבר* טבעי בלענות למישהו על שאלות. זה חוט מחשבה נפרד מהעולם הפנימי שלי שאני צריך לתרגם, לחשוב מה הכי טוב להגיד ואז איכשהו להוציא החוצה.
&nbsp
כשכותבים "לעזור לילד", מה היא אותה עזרה? במבט ראשוני, עזרה משמעותה הטיית התנהגות הילד לעבר נורמה מסויימת, ז"א שיתוף חוויות ברמה מינימאלית המוסכמת כ"רגילה". האם זה טוב או רע לילד?
קודם כל, אתם מכירים את הילד ואת רצונותיו, לדעתי חשוב להקשיב להם. אם הילד אכן רוצה ומנסה אך לא מצליח, אותה רמת שיתוף אכן תהיה היעד שלכם והילד זקוק לכלים נכונים להגיע לשם.
אם נראה שהוא מרוצה בהחלט מרמת השיתוף הנוכחית שלו, האם תרצו להוציא ממנו בכוח השתתפות בדיאלוג? במקרה האישי שלי, מה שרציתי לשתף, שיתפתי, מה שלא - לא. אם זה לא בא ממני, לא הבנתי מדוע מישהו שואל אותי ולמה אני צריך לתת תשובה אחרת מ"נחמד" או משהו בסגנון. הרי זו תשובה.
&nbsp
בהצלחה
&nbsp
ד"א, שאלה "פתוחה" זה הדבר הכי נוראי שיש.

 

[schlomitsmile]

כ"כ מזדהה עם כל מילה
עד היום אמי מתוסכלת מתשובות ה"בסדר" שלי
הלוואי שהיתה מבינה מה שכתבת כאן

במיוחד "שאלה שבאה ממישהו אחר, היא התקלה.
פה אומר שלי אישית, אין *שום דבר* טבעי בלענות למישהו על שאלות.
זה חוט מחשבה נפרד מהעולם הפנימי שלי שאני צריך לתרגם,
לחשוב מה הכי טוב להגיד ואז איכשהו להוציא החוצה."

 

[נתנאל 123691]

את כמו אמי.

אני לפעמים מנסה לעזור לה אז אני פונה עליה ( רק עליה אני לא פונה לאף אחד חוץ ממנה). אז אני שואל אותה " למה את עצובה" אז היא בדרך כלל תענה לי " שיש לה חרדות" אז אני שואל אותה " על מה את חושבת" היא בדרך כלל תאמר לי משפט אחד אני ממש מנסה לחלוב ממנה אין זה מאוד קשה, זה גם מאוד מתסכל אותי, אני חושב שהיא אוטיסטית בתפקוד יותר נמוך ממני. אפילו שהיא בעצמה לא יודעת שהיא אוטיסטית. אבל מה שאת מתארת גם סבתא שלי אומרת לאמא שלי, חוץ מזה אמא שלי היא היחידה שאני בכלל מתקרב עליה ,כלומר רוצה מגע איתה ( זה מאוד נדיר שאני מבטא רגש) אז היטא היחידה שאני מחבק אותה, היא לא בא עליה אף פעם היא יודעת שאסור לגעת בי זה אנטטינטים ש]תחתי עםפ השנים הפחד למגע, אז אותה זה משמח מאוד, היא כמובן לא אומרת לי אבל אני רואה .כי היא יודעת שזה מאוד מאוד נדיר, עם אבא שלי זה לעולם לא קרה אפילו שהייתי ילד היה לי חלום לחבק אותו, אבל אף פעם לא באמת היה לי אומץ. כי גלוי של רגש זה לא דבר מה בכך, קיצור אני גם מאוד מאוד הזדהתי עם מה שהוא אמר, בצורה חלקה ויפה שמתארת את מה שאני מרגיש,.

 

[kagome10]

 

[נתנאל 123691]

גם אני כמוך. מתקשה בלתרגם מחשבות ובדרך כלל לא עונה.

אבל אני למזלי הייתה לי משפחה טובה ( לפחות ככה אני חושב) שלא התייחסה עלי יותר מידי, ונתנה לי את החופש שלי, ולא שאלה אותי שאלות. אני לא זוכר שאמי הייתי מנדנדת לי, או חופרת לי. היא לא היתה אומרת לי כלום. היו זה נחשב מבחינה חוקיתית אולי להזנחה, אבל זה שהייתי לא קיים, שלא נכנסו לי לעורקים,

ועד היום זה ככה שאני נכנס לידכאון למשל או למצב אובדני ופו8גע בעצמי ( למשל חותך לעצמי את הידים מאוד עמוק) אז אם אמא שלי רואה היא אומרת לי " למה עשיתה ככה?" אני אומר לה " היו לי מחשבות תביא לי תחבושות ואל תספרי לאבא" ( למה הוא יאשפז אותי) אז היא לא מציקה לי כי היא יודעת שאם היא כן

תציק אני לא אגיד ואני יכול להיפצע באופן הרבה יותר קשה, וזה קרה כבר. אז לשמחתי הורים שלי בעיקר אמא שלי לא יושבת לי על הראש, ועוזרת לי כמה שהיא יכולה, וזה עזר לי להפתח עליה ברמה כזו או אחרת ולבקש עזרה, אז לפעמים תקשורת מסוג אחר היא עדיפה. זה לפחות דעתי.

 

[3מרגו]

אצלנו זה השתנה בגיל 8

אבל לא בגיל 5 ולא בגיל 8 לא ידעתי שהוא על ספקטרום.מה חשבו להם אנשי מקצוע מרובים.זה סיפור אחר.

 

[limorav212]

בן כמה הוא עכשיו ? איך אתם מתמודדים ? מה הקשיים שלו ?

 

[3מרגו]

בן 9

היום משתף.יש קושי בהבנת הקורה...וקריאת מפה חברתית כאמור.
אבל צמא לקשרים ורודף אחרי אלה שרוצה להיות חבר...

 

[limorav212]

כן זה בדיוק מה שקורה איתו כיום אך ללא שיתוף...בתקווה שישתנה

 

[3מרגו]

לפחות הוא מאובחן.שלי ישב במסגת חולי נפש.לא מטופל.בטעות...רשלנות...בזדון.

 

[limorav212]

אוי ואבוי - פשוט לתבוע אותם!!!

כבר בגיל שנתיים וחצי הבנתי שמשהו לא תקין
הוא מדבר, מאבד קשר עין ולקחתי אותו לאבחון במכון התפתחות הילד
ואחרי כחצי שנה התקבלנו לטיפול במכון התפתחות הילד ששם אבחנו אותו קלינאית ופסיכולוגית וישר אמרו שהוא PDD בתפקוד גבוה.
ואז ניגשנו לוועדה אך פספסנו את הגן המיוחד בגיל 3 וכמה חודשים אז הוא נשאר בגן פרטי עם סייעת משלבת שהבאתי לו ובגיל 4 נכנס לגן מיוחד
אני מודה לאלוהים שנכנס לשם - הילד פשוט התרומם מעלה והיום הוא מדבר והוא עם בטחון ולא בג'ונג'ל עם 40 ילדים שהיה אלים ומקבל את כל הטיפולים המגיעים לו. מקווה שהיום ילדך מקבל את מה שהוא זקוק לו כי שנה הבאה אני עומדת על זה שבני יהיה בכיתה תקשורתית קטנה ויקבל שם הכל מאשר מסגרת גדולה עם 40 ילדים וסייעת שלא תסייע בשום דבר .....