שלום

[עוף בשומשום]

שלום

אני עידו, אני בן 22 עוד מעט ויש לי אספרגר בתפקוד גבוה. מאז סוף מרץ אני גר בהוסטל של בית אקשטיין ברעננה וקשה לי מאוד שם. שמו אותי בדירה של תפקוד בינוני (כי בדירה שהכי מתאימה לי אין מקום) ואני נמצא רוב היום עם דיירים שעובדים בתעסוקה, לא מתקשרים עם אחרים ורק צועקים אחד על השני ורבים מי ייאכל את הסלט קודם (באמת שזו לא התנשאות, זה מה שקורה שם). הסברתי את זה לכולם: להורים, לפסיכולוג, למנהלת ולעו"ס אבל כולם טוענים שזה מה שיש ושאני צריך להישאר בדירה הזאת כי זה מקדם אותי בחיים.

למדתי הרבה דברים מאז שאני שם: לחתוך סלט, לעשות ספונג'ה, לעשות כביסה וכו' אבל זה מתסכל אותי שאני צריך לגור עם אנשים בתפקוד נמוך ממני. אני מרגיש ממש רע שם ואני תוהה מה לעשות. אולי אני בכלל צריך לחזור הביתה ולחכות למשיח? או להמשיך לסבול בדיור? אני כבר לא יודע. הצילו

 

[schlomitsmile]

שלום עדו

להמשיך לסבול לא נשמע לי רעיון טוב...

תוכל לנסות לחדד מה בדיוק גורם לך סבל?
האם אתה חש מבודד בדירה?
האם אתה חש רתיעה משותפיך לדירה?
משהו אחר?
&nbsp
מה בערך סדר היום שלך- אתה לומד? עובד? משהו אחר?
&nbsp
ברוך הבא אלינו

 

[עוף בשומשום]

אני אסביר

יש כמה גורמים בדיור שגורמים לי סבל:
&nbsp
*המנהלת מרגישה לי לא מקצועית ולשמוע ולראות אותה עושה לי רע.
*אין לי על מה לדבר עם האנשים שגרים איתי בדירה. הם לא מתקשרים עם אנשים, לא מעניין אותם הרבה דברים והם צועקים אחד על השני הרבה. אנשים שלא מכירים אותי באים לדירה חושבים שאני כמוהם: אדם בתפקוד נמוך שצריך מדריך 24/7. אני בהחלט חש מהם רתיעה.
*אני אכן מרגיש מבודד בדירה. רק כשאני עם המחשב/פלאפון בפייסבוק אני מרגיש שאני יכול לדבר עם מישהו בדיור (המדריכים והדירה בתפקוד הגבוה יותר לא תמיד אופציה כיוון שהם לא נמצאים תמיד. האנשים שאיתי בדירה נמצאים כול היום בדירה).
*אני מרגיש מתוסכל כי עליי לחיות איתם עוד הרבה זמן. תמיד מתייחסים לחזרה הביתה כמשהו מזלזל אבל האמת שאם אני צריך לחיות עם אנשים כאלה באמת שאני כבר מעדיף להיות עלוב ולחזור הביתה. הרי אני יודע כבר לעשות מטלות של משק בית (אלא אם כן יש אופציה טובה יותר).
&nbsp
אני עובד כבודק QA בסטארט אפ מאוד מצליח ואני מאוד מרוצה מהעבודה שלי.

 

[Yemeth]

אני לא רואה סיבה בשבילך להישאר שם

אם אין לך איך לתקשר עם חבריך לדירה אני לא מבין מה אתה עושה שם בכללי.
לדעתי עדיף להיות בבית...עבודה יש, לאט לאט תרחיב ותלמד את עצמך להתמודד עם דברים. להישאר שם נראה לי יותר כמו משהו שיעצור אותך, או בכלל ימשוך אותך לגהינום מבחינה נפשית.

 

[עוף בשומשום]

סתם שאלה

איך אפשר ללמוד להתמודד לבד מול דברים?
&nbsp
(שאלה קצת מטופשת אבל אני מרגיש צורך לשאול אותה)

 

[Yemeth]

אמממ...אין דרך פלא לצערי

פשוט לראות ולנסות. יש לך בעיה להתחיל לעשות דברים? (ואחרי שאתה מתחיל הכל הולך בסדר?)
מה ששלומית הציעה נשמע טוב, אפשר להרחיב את זה לשכירות עם שותף או שניים, למצוא מישהו שמבין אותך ועוזר לך לסדר את מטלות היום. ברגע שהכל מסוגר ומוכן אני חושב שתראה שאין בזה קסם, רק צריך להתמיד (וזה קצת קשה שהעולם לא סטטי אחרי שאתה מסדר אותו...).
מה שעובד לי לדוגמה זה שימוש בהתראות בפלאפון כתזכורות וגם ביומן. אחרת אני לא זוכר כלום...
כמו כן, כשיש בתמונה מישהו נוסף הרבה יותר קל לעשות משהו (לכאורה "בשבילו") בניגוד ללעשות לעצמי. לא יודע למה אבל זה כך. זה כבר אישי ותלוי בך ואיך אתה עובד הכי טוב.

 

[schlomitsmile]

אז חלק מהיום אתה בעבודה- שם אתה מרגיש טוב עם האנשים?
כתבת שהוריך מתנגדים לחזרתך הביתה- מדוע? מה הנימוקים שלהם?
איך היחסים בינך לבינם?
האם עוד מישהו גר בבית? אחים?
האם הבית וההוסטל באותה עיר?

נראה לי שכדאי לעשות מיפוי של כל האלטרנטיבות
(בית, הוסטל, אחר: אולי סבתא? אולי לשכור דירה לבד? אולי משהו אחר),
היתרונות, הסיכויים, החסרונות והסיכונים בכל אחד מהם,
איך ניתן למקסם יתרונות וסיכויים ולצמצם חסרונות וסיכונים של כל אחד מהם
ורק אז לבחור.

לגבי קשרים חברתיים: שותפיך לדירה לא חייבים להיות חבריך.
אפשר, בנסיבות מסויימות, לגור בהוסטל, לעבוד בחוץ (כמו שאתה עושה),
ולמצוא חברים במקום אחר-
למשל:
יש לך תחום עניין? אולי בחוג בתחום הזה תמצא חברים?
ואולי בקבוצה של פרויקט רֶעים?
(פרויקט של החברה למתנ"סים:
מפגשים חברתיים שבועיים לאנשים על הספקטרום
או מי שמתקשה בתחום החברתי,
כולל יציאות, לפי בחירת חברי הקבוצה,
לקולנוע וכד' וחגיגת ימי הולדת.
אתה יכול לברר במתנ"ס הקרוב לביתך.
יש קבוצות לשכבות גיל שונות)
אולי בקבוצה של אבני דרך?
http://www.avneiderech.org.il/index.php/il/about
אגב, תכנית המכינה של אבני דרך, עשויה להיות אלטרנטיבה להוסטל.

 

[עוף בשומשום]

אחד אחד

*ההורים שלי מתנגדים שאני אחזור הביתה כי הם טוענים שעכשיו שאני מחוץ לבית אני לא יכול לחזור ושאם אני אחזור הביתה אני לא אתקדם ואף אחזור אחורה. לא משנה שגם בדיור אני מרגיש שאני חוזר אחורה. מאז שהגעתי לדיור אני מרגיש יותר רע ועליתי ב-5 קילו. למרות שגם אז כשהייתי בבית הרגשתי רע וגם בבית ספר ובשנת שירות בצבא. אבל בדיור אני באמת מרגיש שאין לי עם מי לדבר.
*היחסים שלי עם ההורים בסדר אבל לפעמים הם עולים על שרטון בגלל וויכוחים. מלבדם אחי הקטן (בן 8) נמצא בבית.
*הבית וההוסטל לא באותו עיר.
*חשבתי לשכור דירה לבד אבל טוענים שאין לי את הכישורים לזה. אם בעל הבית ייצרח עלי למשל אין לי אומץ להתמודד עם זה ואני מרגיש שאין לי מספיק כסף בשביל זה (למרות שאני מרוויח די הרבה כסף בעבודה).

 

[schlomitsmile]

אולי שווה לך לבדוק את תכנית העתודה של אבני דרך
ראה בקישור בהודעתי הקודמת.
&nbsp
ואולי יש אפשרויות נוספות,
למשל לשכור דירה יחד עם בן-דוד או מישהו מוכר אחר
או מגורים אצל מישהו מהמשפחה המורחבת,
כך שאינך חוזר להיות "ילד בבית של אבא ואמא"
ואתה משתתף בכל מטלות הבית.

 

[winterfell]

אכתוב עכשיו בזריזות, ואם תרצה ארחיב מחר

אני עוד רחוקה מלדעת לייעץ לאנשי בספקטרום הבוגרים... הבן שלי עוד בן 4.
בשכירת דירות, לעומת זאת, יש לי נסיון.
גם אני, שאולי נ"ט ואולי א"א ובכל מקרה ביישנית מאוד, לא כ"כ אוכל לעמוד מול בעל בית שייצרח עלי, אבל למה שהוא יעשה את זה? כשבוחרים דירה, מראיינים את בעל הבית באותה מידה שהוא מראיין אותך. למדתי את זה בדרל הקשה: אם מישהו נראה קצת פסיכי/חמדן בפגישה הראשונה, כנראה שזה נכון... אתה יכול ללכת לחפש דירות בלוויית מישהו אחר שאתה סומך עליו, שינסה גם לעמוד על טיבו של בעל הבית. זה פרמטר חשוב בבחירת דירה.
כסף זה חשוב. אם אתה חושב לשכור דירה אתה צריך להחליט כמה אתה מוכן להשקיע בכך (למשל, איזה אחוז מהמשכורת) ולראות האם יש דירות שיתאימו לך - אנחנו מחפשים תמיד באתר יד2. יש דירות זולות (או זולות יחסית) אפילו בתל אביב המושמצת. צריך רק להחליט על מה אתה מוכן להתפשר.
(כרגע, אגב, אתה מתפשר על השותפים שלך לדירה).
בהצלחה!
אתה מוזמן לשטול עוד אם מעניין אותך.

 

[dina199]

אתה לא צריך לסבול

מה שמפריע לך זה שאין לך עם מי לדבר והרעש. את זה צריך לפתור. זה בכלל לא קשור לרמת תפקוד של אנשים אחרים. הכי חשוב זה לפתור את הדברים שמפריעים לך.
אתה נשמע מספיק עצמאי (גם ברמה אישית וגם עובד). האם המשכורת שלך מספיקה כדי לשכור דירה לבד? ואם לא אני לא רואה שום דבר רע לחזור להורים. לא לכולם הוסטל מתאים.