טלפון בכיתה ג' כדי "ליישר קו" עם שאר החבר'ה ועוד תהיות

rans778

New member
טלפון בכיתה ג' כדי "ליישר קו" עם שאר החבר'ה ועוד תהיות

שלום,
זה כמה שנים שלא ביקרנו בפורום. בתנו (בת 8) החלה ללמוד בבית ספר רגיל עם סייעת. היום היא בכיתה ג'. אנחנו מתמודדים עם כלמיני דברים שילדים בני שמונה אמורים כבר לדעת להתחיל לעשות. למשל לעלות לבד הביתה במעלית, היא עדיין פוחדת (אנחנו גרים בקומה 12) הצעדים הם קטנים ואיטיים - עד כה לימדנו אותה ללכת לבד לבי"ס (אנחנו צופים מרחוק) ולהישאר לבד בבית לרבע שעה. נשמח לדעת איך זה אצלכם.
התלבטות נוספת וחשובה היא עניין הטלפון הנייד. מצד אחד משמש להתקשרות עם הילד - כלומר רלוונטיות חשובה אך ניתן להתגבר עליה כרגע כי הילדה בהשגחה בשעות הצהריים ואינה נשארת לבד בבית. מצד שני, החברות לכיתה מצויידות היטב. זה אומר קטע חברתי! יש להם קבוצת וואטסאפ - זה נורמלי בכיתה ג'? הן קובעות להיפגש, מקשקשות ואין עוד צורך להסביר שזה מחדד את המעמד בכיתה. מה דעתכם? עד כמה העניין הזה משמעותי? לי נראה שכן אבל אין לנו מושג. נשמח לדעת איך זה אצלכם.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אם יהיה לה טלפון, היא תקשקש בקבוצת הווטסאפ?
לא מכירה אותה, אבל לפי התיאור שלך ולפי מה שמכירה מהבנים שלי ומעצמי,
משערת שלא.
אם אכן כך, ההתלבטות האם לצייד אותה בטלפון לא משמעותית ממילא.
מעבר לזה, לעניות דעתי, הרעיון בשילוב הוא הרחבת המעגל,
לכן בלעז מדברים על INCLUSION כלומר הכללה,
מלשון לכלול את כולם, לעשות מקום לכולם.
אין הכוונה שהפרט השונה יעשה שקר בנפשו,
ימעך את עצמו כדי שהקבוצה הנורמטיבית תואיל בטובה לקבלו בקהלה "הקדוש",
אלא שלכל אדם, גם כזה שלא מתאים לו לקשקש בווטסאפ
או להשוויץ באפליקציות "מאגניבותתת"
יש מקום בקהילה, יש זכות להנות ממשאביה ותרומה יחודית להציע לה.
&nbsp
לכן אני לא הייתי משדרת לה מסר שהיא אמורה לנסות להדמות לבנות גילה,
אלא שהיא יכולה לשמוח שהיא היא,
שיש בה כוחות ויופי שיכולים להעשיר אותה ואת הסובבים אותה

&nbsp
לגבי פחדים- התקדמות בצעדים קטנים היא היחידה האפשרית,
ואתה מספר שהיא מתרחשת אצלכם, אז יופי

מעבר לגישה המחבקת והמעודדת של ההורים, אפשר לנסות דברים
כגון רכיבה טיפולית/הידרותרפיה שיכולים לחזק את תחושת הבטחון העצמי של הילד/ה.
 

חוה61

New member
הטלפון אמור לאפשר לה להשתלב, לא להכריח אותה, שלומית...

 

schlomitsmile

Member
מנהל
ברור שלא להכריח, אבל אם גם איתו היא לא תקשקש בווטסאפ
כי זה לא מתאים לה, היא לא אוהבת את זה, זה לא הקטע שלה,
אזי רכישת הטלפון לא תשנה כלום.
יש דרכים נוספות להשתלב, להיות חלק מהקבוצה בלי להיות "כמו כולם".
והרי היא לא כמו כולם, ולא כי אין לה טלפון.
ואין רע בכך

רוצים לחזק את בטחונה העצמי,
נראה לי שכדאי להעביר מסר שזה בסדר גמור להיות היא, לא כמו כולם.
 

nati6589884

New member
להיות כמו כולם זה הכי גרוע גם לאדם נורמטיבי

כל אחד צריך להתנהג כמו שנכון לו, כמו שהוא מרגיש.
מה שעושה לו טוב. לכן בעייני כל אחד צריך להיות שונה.
כמובן שיש מכנה משותף כולנו בני אדם, אבל כל אחד ואשיות
שלו "כל אדם הוא עולם ומלאו" אני מאוד מתחבר למשפט הזה.
 

rans778

New member
נתי זה קל להגיד

אבל ילד בן 8 שלא מבין למה ליגלגו עליו (כי הוא חופר לפעמים, או מציג את טיעוניו בטון שלא מתאים לסיטואציה) כן צריך ללמוד איך להתנהג כמו כולם בסיטואציה הספציפית הזו.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
יש אפשרות נוספת

לבכור שלי היתה תנועה מוזרה- מעין הנפת הזרוע לאחור.
בנוסף לכל השאר (ברור שהוא שונה במהותו, בהתנהלותו ובכלל)
התנועה הזאת הדגישה את חריגותו.
הוא סבל מהצקות קשות בכתה.
הסברתי לו, שאין שום פסול בתנועה הזאת,
הבעיה היא שרוב האנשים, כשהם מבחינים בחריגות של מישהו,
זה עושה להם דברים מוזרים...
קשה להם להתמודד עם זה, והתוצאה עלולה להיות שהם יתנכלו לאותו אדם.
מכאן והלאה, השארתי את זה לשיקולו- הוא יכול היה לבחור להמשיך לעשות את התנועה,
יכול היה לחדול, או אם היה רוצה לחדול ומתקשה- לבקש עזרה.

במילים אחרות: אפשר להסביר לילד הא"ס את הדינמיקה שמתפתחת
בינו לבין הילדים הנ"טים, מבלי להאשים אותו או להציג אותו כלקוי-
הוא לא מבין, הוא מגיב באופן לא מתאים וכד'.
דינמיקה היא יחסי גומלין.
למשל בדוגמא שהבאת-
אילו הילדים היו קשובים יותר, היו מתייחסים לתוכן דבריו ופחות לטון,
או היו מנסים להבין את הסיבה לטון דיבורו.
אילו היו קשובים יותר, לא היו מגדירים אותו חופר,
אלא מעריכים את התעמקותו.
לכן לפי נסיוני, אין תועלת ב"חיפוש אשמים"

יש כאן קצר בתקשורת, כי יש "הבדלי תדרים".
כדאי שכולם ינסו להבין את האחרים, בלי רגשי אשמה.
 

nati6589884

New member
מוכר לי.

אני יכול לספר על עצמי: אחד המאפיינים הכי מובהקים שלי.
שאני חוזר על משפטים אני יכול לצטט המון, גם די נחמד
לפעמים מתלהבים, לפעמים לא, אבל אני צועק לעצמי
אני יכול להתחיל לומר " אני סר לאנורדו דה וינצי" באמצע הרחוב
כי אני מאוד אוהב אותו, אני יכול למשל לעשות כל מיני תנעות מוזרות
לזוז מהר, להזיז את הראש לכל הכוונים, אני צועק גם ברחוב, ומדבר
לעצמי. אנשים מכירים אותי היטיב אני בחור די מפורסם, שהייתי ילד
הייתי מתגלגל בדשה, עד גיל 15 עשיתי כך, היום אני גם מסוגל לעשות כך.
הייתי ילד דפקט לגמרי באלוהים, אמא שלי הייתה אומרת " יש לו בעיה"
לא היה אכפת לי, תמיד הייתי שונה, תמיד הייתי מוזר, שהייתי ילד הייתי
&nbsp
יכול להתחיל לצחוק סתם ככה כמו מטורף, גם היום זה קיים, הייתי מתלבש
מוזר, הייתי עושה דברים הזוים, אני גם הולך סביב עצמי במשך שעות אפילו
אני יכול ללכת סביב עצמי ולמחוא כפים, או להתחיל אפילו לדבר עם אנשים
ברחוב, אבל הכי בולט זה שאני הולך ומדבר לעצמי, רוב הדיבור שלי
הוא עם עצמי. אני לא מדבר עם אנשים, אלה עם עצמי, אני בחור מאוג
מאוד מוזר, זה כיף מאוד, אף אחד לא הציק לי כי פצצתי אותו, מי שהתחיל
איתי קיבל מכות רצח, הייתי חוטף מכות אימות, חוזר הביתה כולי חבלות.
6-10 התנהפלו עלי, הייתי מחזיר, וגם נצחתי, היום אף אחד לא יכול להציק לי.
בלי שאני יחזיר, אבא שלי לימד אותי " מרביצים לך/ תן להם בראש" אחר
&nbsp
כך הוא היה מכה אותי מכות איומות שהייתי עושה נזק להם תמיד הוא קרא
לי " מאותגר שכלית" זה היה מצחיק וגם עצוב באותו זמן, תמיד הייתי מוזר
לעולם לא בכיתי בגלל זה, והיום אני ארבע שנים בבית לבד, עם הקירות.
בדיכאון מוות, על כדורים, על זריות הייתי הרבה זמן, ניסו לתת לי טפולים
פסכנאלטים לא עזר, כלום לא עזר לי עלי אמרו שאני ימוות בגיל 20 כם
כך אמר לי החוקר משטרה, ואני לא מתתי עוד אני בן 22 ועוד לא מתתי
זה מאוד יפה....
 

חוה61

New member
וגם עדיף שהוא ידע שמלגלגים עליו על זה בקבוצה בווטסאפ.

 

nati6589884

New member
אני לא חוותי את זה?

מזה קל להגיד?: אני הייתי ילד שעבר התעללות בגלל זה אני הבנתי למה
שהייתי לפני הגיל שלו, לא ישרתי קו, החזרתי מכות ועוד איך לכל מי שהציק
לי והצלחתי ועוד איך ,לומדים מהחיים, בי התעללו קשה גם המורות, אנא ממך
אל תדבר אם אתה לא מכיר את סיפורי. לא צריך ללמוד כלום. צריך להיות אתה.
השיטה שלך היא בזויה מכל מכל, לראות באוטיסט לוקה גובל בטיפשות, ללמוד להיות
אתה זה מאבק,אנשים כמוך מזמן כבר לא מזיזים לי., זו שפלות הרוח. זה חוסר
הבנה של המצב הקיומי, זה בריחה מהציאות, כל הטיפולים לא שווים ירקה.
לפחות לעניות דעתי.
 

nati6589884

New member
להיות אתה זה רע?

אני לא חושב שלעמוד על שלך זה רע אני חושב שזה טוב מאוד.
אני חושב שגישה מחולשת ליד הנטי זו טעות, העולם מתפתח לקיום אוטיסטי
אז מה יגידו אז?: צריך לתת לו לחיות כמו שהוא, זה שכמה ילדים מפגרים לא
מבינים והם אדיוטים ועלובים, לא אומר שהוא צריך לסבול, הילד שלך בסדר
גמור הם אלו שצרכים ללמוד לקבל אותו הוא לא צריך לשנות את עצמו, אז
תחשבתי על מה שאת אומרת, מה שהחברה חינכה אותך היא טעות חמורה.
במיוחד בהקשר של האסים, בתור מא לאסי את צריכה להבין זה שונה באין
שיעור לבין ילד נטי, שיכול לתכנת את עצמו, השינוי שלו לא יצלח, הוא לעולם
לא אלמד, לעולם תמיד הוא היה שונה, וכנראה תמיד הוא יסבול עד שתבוא
המפכה שאני מייחל לה, אני מציע לך לעזור לו בפן האישי, כלומר לחזק את
הבטחון העצמי שלו, אם הילד חכם וזה אופני מאוד לאוטיסטים, אז שיראה ידע
לי זה לא עזר הרבה הציקו לי בגלל זה, אבל שאני נסיתי להשתנות לא עזר לי.
כי תמיד אבל תמיד הייתי מאוד שונה, מאוד חריג, מאוד מוזר, וזה טוב....
זה יהרוס אותו בגישה הזו לא כדאי לך זו עצה שלי, כי הורים שלי הרסו אותי
אמא לא אבא כן.
 

dina199

New member
צריך להסביר לו למה לגלגו עליו.

(זה לא אומר שהוא יבין בגיל הזה מה זה בכלל לגלוג או שיפסיק 'לחפור').
מה שלא צריך זה לדרוש שיהיה 'כמו כולם בשכבת גיל שלו'. אם הוא היה 'תואם שכבת גיל' הוא היה נ"ט ולא היה מאובחן כא"ס.
מה שצריך לעשות זה ללמד את הילדים (למעשה גם מבוגרים) להפסיק ללגלג כשהוא 'חופר' או כשהטון 'לא תואם סיטואציה' (ומי מחליט מה זה בכלל טון 'תואם'?).
האםמ ישהו ילעג כבן אדם על כיסא גלגלים לא יכול לעלות או לרדת ממדרכה או אדם עוור במשהו? הבעיה שרוב האנשים יודעים להתחשב רק במוגבלות פיסית נראית לעין.
 

חוה61

New member
לא לכל אחד עושה טוב להיות שונה. אבל כל אחד מחפש חיזוקים.

 

nati6589884

New member
לכל אוטיסט טוב להיות שונה כי הוא שונה.

אם לא היה שונה הוא לא היה אוטיסט לכל נורמטיבי לא רע
להיות כזה, אבל הוא מוכרח ויכול, אוטיסט לא וזה ידוע למי
שחושב על זה מנקודת מבט רחבה ורואה בשטח שאף אוטיסט
לא נהפך לנטי, ורוב רובם של האוטיסטים לא יכולים להשתלב
באמת. גם בתפקו גבוהה נמצאים בהוסטלים, במסגרות חוץ ביתיות.
לא מכיר הרבה אסים שהליחו להנהל חיים רגילים, אולי כאלו שעל
הקצה הגבוהה ביותר של האוטיזים, אני נמצא בתחתית מבחינה התנהגותית/
תקשורתית בעל פה וגם בכתב אני לא הכי חזק.
לכן כנראה אני מעולם לא היה רגיל.
 

rans778

New member
אני מרגישה ש

להחזיק סלולרי נהיה קטע מעמדי בשלב מסויים. זה נורא שאני אומרת את זה אבל ככה זה. אני רואה אותן מתגודדות ברבע לשמונה בבוקר עם הטלפונים שלהם. הבת שלי מחוץ לתמונה. ממהרת להתקדם הלאה...חוששת לעצור ולהשתתף. הן קובעות להיפגש אחה"צ - כולן כבר קבעו מראש ולהיפגש אחה"צ נהיה מסובך.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
נכון, זה ככה
השאלה היא מה הדרך המיטיבית עבור בתך להתייחס לזה.
כאמור, לא מכירה אותה, מדברת יותר על הא"סים שאני מכירה
ועל עצמי (אני אשת-אמצע)-
טלפון משלי בכיס, לא היה עוזר לי אילו הייתי בת 8.
לא הייתי משתתפת בהתגודדות הזאת בכל מקרה.
ואם הייתי מנסה, הייתי מרגישה נורא.
זה היה שקר. זה היה לא טבעי לי.
לא רק שהיה מאולץ ומלחיץ, יותר מזה-
כדי לעולל זאת לעצמי הייתי צריכה להאמין שזה לא בסדר- שאני לא בסדר-
להרגיש כמו שאני מרגישה.
ואמונה כזאת לא היתה מחזקת את בטחוני העצמי
ועוזרת לי למשל להעיז לעלות בעצמי במעלית.
&nbsp
אולי אפשר לקבוע יום-יומיים מראש, עם ילדה אחת.
מישהי שיש בין בתך לה איזושהי חיבה, איזושהי הבנה.
אולי חברות אמיתית עם ילדה אחת או שתיים
משמעותית עבורה יותר מאשר "להיות בחבר'ה".
&nbsp
אולי היא יכולה למצוא את המקום היחודי שלה בקבוצה,
בלי לנסות להעמיד פנים שהיא לא מי שהיא באמת.
למשל: כשהייתי בגילה, הייתי לגמרי מחוץ לחבר'ה.
בכלל לא ניסיתי להיות מהחבר'ה.
פעם הגיעה מורה מחליפה לכתה, רעש ומהומה.
אבל כשהיא שאלה אותי משהו, והתחלתי לענות,
השתרר שקט

לתדהמתי הבנתי שהילדים רוצים להקשיב לי.
נחשבתי כאילו "החכמה"
לא היו חברים שלי אבל העריכו אותי.
זה היה המקום שלי בקבוצה, בכתה.
&nbsp
אולי יהיה טוב יותר עבורה למצוא את המקום שלה בכתה על סמך מי שהיא באמת
על סמך מה שיש לה לתת, הכוחות והיופי שבה
ולא על סמך נסיון מאולץ לחקות חיקוי חיוור של אחרים.
&nbsp
 

rans778

New member
זה כל כך נכון מה שכתבת

אני צריכה להתגבר על העיוות שלי בחשיבת "להיות כמו כולם" אני גם לפעמים שבויה במחשבה הזאת.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
הסביבה מתכנתת אותנו לחשוב כך
מקוה שאת לא קשה מדיי עם עצמך

עיוות זו מילה קשה.
&nbsp
כהורים אנחנו רוצים לגונן על ילדינו
וחוששים מהסנקציות המופעלות על מי שאינו הולך בתלם.
אלא שכשמדובר בילדים א"סים,
הכל קצת אחרת

ההליכה מחוץ לתלם היא נתון- זה מי שהם.
אנחנו יכולים לחזק אותם בכך שנשמח במי שהם
(למשל שהם לא נגררים אחרי העדר או מתעסקים בקשקשת אלא בדברים משמעותיים
)
ואז הסנקציות מאנשים אחרים פחות יערערו אותם.
&nbsp
אולי בעזרת המחנכת אפשר יהיה לעזור לה למצוא את המקום האמיתי שלה-
למשל:
אם היא טובה בחשבון, אולי להושיב אותה ליד תלמיד/ה חלש/ה בחשבון, שתעזור לו/ה
או אם היא מציירת יפה, אולי לקשט את הכתה בכמה מציוריה
או אם היא אוהבת חיות, אולי להחזיק בכתה שרקן שהיא תהיה האחראית על הטיפול בו
וכו', הבנת בטח את הכיוון

לתת לה ולכתה הזדמנות לחוות את התרומה שיש לה לתת
מתוך מי שהיא באמת
 
למעלה