אני מרגיש שבא לי לשתות קצת.

אני מרגיש שבא לי לשתות קצת.

אבל שמעו סיפור: אבי הוא איש טרחן/ ועצלן שמחביא את הבקבוקים רק לעצמו. כזה הוא איש נצלן. אז הוא אמר לי שמע בני " אם תגע כן תפגע"
אז אני חושש כל כך. אז אמרתי לו. רק שלוק אחד מן הבקבוק. טוב די לחפור 'קיצור עכשיו אני שמח ופורח. עבר הרגשות הרעים, ומזה בכלל התחלה
ממש היא מעלה בי בחילה. ומה היא המחלה אם לא ילד שיושב על ביצה רכה. טוב בקיצור ברצינות: ראני משעומם, מרגיש שאין לי מה לעשות. וכמו
שאמרו חברנו שהם גם מורנו וחכמנו חזל " אין האדם עובר עברה -אלה אם עברה בו רוח שטות" וחכמנו יודעי כל. לכן אני זזתי לעשן קצת מאחי.
הוא תמיד מחביא ובסוף מקיא. טוב זזתי ידידי. אני דרקסון כחול, אוטיסט צבועי במכחול, ולץ " א אשרי האיש-- אשר לא הלך, בעצת רשעים; ובדרך
חטאים, לא עמד, ובמושב לצים, לא ישב." בי דוד המלך ,אני זז ללגום טיפה מן הטיפה המרה.
 
בילבול.

אני מבלבול אוי מה רע מה טוב אין אני יודע כלל. אולי לאשפזני היה טוב?
 
שלומית תכנסי גם את זה

וגם את כל השר שלא קשור נושא.
במילא אף אחד לא מגיב. אני מדבר לעצמי כמו תמיד וזה כיף אבל חבל שאני יפרע לפורום.
 
דרקסון= דרדסון.

אין כמו דרדסים הכל יש שם : שובניזים, נאציזם, גזענות, מה לא ממש סדרה לתפארת מדינת ישמעל.
על החרטום נכתוב פה הימן הרים דגל ולמטה נכתוב פה קבור הכלב, ונראה רק דרדסים/ וכל מיני דברים רעים.
כי זה טוב לנשמה. ממש נפלא לראות דברי שטות ועלצה.
 
אל תתקרב לדברים האלה

אבא שלך אולי לא האבא הכי בעולם אבל אני מניחה שאכפת לו ממך ולמרות כל חסרונותיו הוא מנסה למנוע ממך דברים רעים אפילו אם במקרה שלו או של אחרים זה כבר אבוד.
ובלי קשר לאבא שלך, אל תתקרב לדברים האלה רק רע יוצא לאנשים מזה, אל תפגע בעצמך.
 
אבי הוא הכי בעולם.

אין כמו אבא שלי בעולם גבר אמיתי. ואני הייתי מכור בעבר. ודרך אגב אני דם לב שאת כל הזמן אומרת שהורים
שלי לא טובים. אז בבקשה ממך לא לומר כך. זה לא נכון הם לא טובים יותר ממך כמו שאת לא טובה מהם. בעצם
כל הורים הם חרא. לכן את לא יוצאת דופן. ואני לא שותה. אין אצלי שתייה סתם עלה לי שגעון אני בהתרף כזה של
מרץ- פעם דיכאון פים מאניה מטורפת. אל תתיחסו עלי אני יעלם מעצמי כמו תמיד.
 
אני לא חושבת שאני יותר טובה מהורים אחרים, כולל שלך

אני כותבת על סמך דברים שאתה כותב, בהודעה שלך למעלה וגם באחרות כתבת דברים על אביך מהם הסקתי מכך שאתה חושב עליו דברים לא טובים, לכן התייחסתי, גם אחרים כתבו לך דברים דומים על סמך מה שתיארת, לא יודעת אם מה שאתה כותב נכון או שלא אני יכולה להתייחס רק למה שאני קוראת כאן, לא כתבתי שהוא לא טוב גם אני לא הכי טובה ולא יותר טובה מאחרים, רק התייחסתי למה שתיארת אותו "עצלן ונצלן". כתבת שאתה הולך לשתייה ועישון אז בגלל שאכפת לי כתבתי לך שלא כדאי לך, אני אולי היחידה שהתייחסה להודעה בינתיים אבל אם לא מתאים לך ההתייחסות שלי אכבד אותך ואת בקשתך
 
אני חושב עליו הרבה שברים לא טובים.

הוא די שמוק ודי טוב הוא הכול. שמעי עצה אל תכתבי לי ואל תתיחסי עלי במיוחד שאני במצב כזה.
אני במאניה: זה אומר שאני כותב שטויות/ חושב שטויות ומדבר המון בולשיט, גותב דברים הזוים וכדומה.י
כול להיות שבחלק מהפעמים אני גם אנסה לשכנע אותך שאני רציני. אל האמני למילה אחד שאני אומר.
אני במצב נפשי של התרוממות. זה מה שאמרתי הצד החיובי של "המחלה" אני שטותניק מטבעי. אני מסטול
אני מצטער אני מכבד מה שאת אומרת. אני במצב של שכרון חושים. אני לא שולט במעשי. מצטער.
 

arana1

New member
הסיבה למאניה, ולדיפרסיה הבלתי נמנעת שבאה בעקבותיה

גם היא משקפת תנודה בין השתקפותו של הילד, של האדם, דרך ומול הפער הבין דורי
שלכן מנקודת ראות הורית, וסמכותית, אוטיסטים, הם גם נורא מיוחדים ומוכשרים וגם דפוקים לחלוטין
והאוטיסט נוטה להפנים את המבט הזה לתוכו
כזהותו
כי זה מה שנגיש לו

אלא שהמאפיינים שמפרספקטיבת העבר קוראים וקורעים את האוטיסט, או בכלל כל ילד רגיש, לקטבים בלתי אפשריים, הם גם אלה שיכולים לאפשר לו אינטגרציה שמבטאת איזון חדש, יצירתי וגמיש יותר, וזה המקום שבו הורים וסמכויות חייבים ללמוד קצת להפסיק לצעוק ולהתחיל להקשיב, אחרת זה לא יקרה אלא בצורה קשה מאוד, ולכולם

הורה חייב לנסות לראות את הילד שלו גם מהעתיד ולא רק מהעבר
ושוב
חבל שצריך לחזור להסביר לאנשים את המובן מאליו
העתיד לא זהה לעבר
מציע לאנשים לכתוב את זה על המקרר או משהו כי הם שוכחים את זה כל הזמן
 
אני יודע דבר אחד.

שאני בדיכאון קליני. זה מה שאני יודע. אני לא חושב על למה ועל כל השאר. אני יודע שאני במצב.
לא טוב בכלל. שאני פעם אחת למטה פעם אחת למעלה. ואני מרגיש שיש לי עוד דמות בתוך הנשמה
שלי. עוד אחת וגם העירו לי על כך. שאני מאוד מפוצל ובשניות. אז אני יודע שאני סובל. אני יודע שחשיבה
מחקרית. תוכל לעזור לי .אבל שאתה במאניה אתה בהיי ולא משנה לך כלום. ושאתה בדפרסיה אתה ממוטט
ולא חושב על כלום. אז אני לא חושב לא על הפער הבין דורי ולא על כלום. אני חושב על לשרוד.
 

arana1

New member
זה סתם מונח רפואי, אין בו כדי להסביר כלום

זה קשור למה שנתפש כפיצול לסביבה הנורמטיבית ולדרך שבה היא מרגישה כלפי זה ומגיבה כלפי זה

אני חושב שזה טוב מאוד שאני מאוד מפוצל ומאוד שמח על כך כי הדרך היחידה לחבר דברים כמו שצריך, ומתוך פתיחות ורגישות, זה להתפצל

ברור שכשאתה בתוך המצב אינך מסוגל לקיים שום רפלקסיה עליו ואליו אבל כיוון שהפסיכולוגים, שזה תפקידם, לא עושים את זה אז אין לנו ברירה אלא לנסות לעשות את זה בעצמנו, ובלי עזרה, ולמרות ההפרעות שלהם
 
זה נכון, אבל שאני סובל אני לא חושב.

שאני סובל מהדיכאון אני רק רוצה להבריא אתה מבין? אני יודע שאני בסדר ושהם טועים.
אבל באותו הזמן אני ממש מתענה. ואני יודע שזה סתם מונח רפואי אני לא מדבר על הגדרה אלה על מה אני מרגיש.
דעתי על הפסיכיטריה ידוע לכל. החלום שלי הוא פשוט: להיות אני ולא לסבול. אני לא מתחיל לעשות ניתוחים. אני רוצה
דבר פשוט דרוש חקירה מעמיקה. ובאותו הזמן אין לי את הכוחות. זו היא הבעיה.
 

Conviva

New member
ברור שאתה רוצה להבריא, השאלה היא איך מבריאים

וכיוון שהמימסד הרפואי לא מציע לנו שום מוצא או תרופה או פתרון אלא רק מעמיק את הבעיות שלנו אז לצערי אין ברירה אלא לנסות לחקור את הדברים בעצמנו
צעד אחרי צעד
לאט לאט
ברגעים הספורים שבהם אנחנו לא משוגעים לחלוטין

אני לא כותב או חושב שזה מצב תקין או נח או קל
פשוט מתאר את מה שאפשרי לדעתי בתנאים הנ"ל
 
אני לא רוצה להבריא מאוטיזם.

אני רוצה לא להיות כל הזמן בדיכאון. אני לא מתבייש לא באוטיסטיות שלי וגם לא במחלת נפש.
אני לא מחפש תרופה למחלה. יש בה הרבה יופי. אבל מה שאותי הורג זה הדיכאון. וממנו אני רוצה להיפטר.
 
וכן אתה צודק לחלוטין.

גם אראנה החקירה מובילה לשנוי. אני לא חושב שהישועה תבוא מאקדמיה וגם לא מאף אחד.
חוץ מעצמך. זה נכון לגמרי.
 

arana1

New member
לדעתי לפער הדורי יש סיבה והוא ראוי גם ליחס סובלני ככל האפשר

זאת אומרת שאין סיבה לוותר, ואסור לוותר, אבל צריך לדעת שהורינו נולדו למציאות שונה משלנו והמציאות של הילדים שונה מזאת של ההורים גם בגלל העמל והסבל וההשקעה של ההורים
ואני לא מדבר על הפרקטיקות שהן הכי נבזיות גם בעיני של טיפולים תקשורתיים או נסיון להעניק כישורי חברה
אלא על כך שהכישורים ההישרדותיים הנדרשים מכל דור הם שונים
והם שונים גם בגלל שהדור הקודם עשה את העבודה שלו
אז איפה הבעייה ?
הבעייה שהדורות הקודמים לא יודעים להרפות ולא מסוגלים להבין שמה שהיה נכון לזמנם ולמקומם לא נכון כיום
וחוסר ההבנה הזאת מביא בעצם לבזבוז ההשקעה שלהם
כי כשהם כופים על הילדים תבניות שהיא נכונות בעבר הם מבזבזים את כל המאמץ האדיר שהושקע בלהפוך את העבר לעתיד טוב יותר

כישורי חברה, כישורי תקשורת, משתנים, ולא סתם, ולא כל מי שלא משתלב בתבניות המסורתיות הוא לקוי ופגום ולכן צריך ומותר להשית עליו התערבות שמרטשת את נפשו לחלוטין
הורה שלא מבין את זה הוא חרא של הורה
הורה שהורס את ילדיו
ומבזבז ומבזה את העבר למרות שנדמה לו שהוא עושה בדיוק ההפך
(שזו אגב הבעייה המהותית עם כל מה שנתפש כתפישה מסורתית)
 
עד כמה שידוע לי אין הורה שלא עושה שגיאות

למרות הרצון הטוב. גם אני נגד כפיה, בחינוך וגם בכל התחומים ועוד לא נתקלתי בטיפול, מורה או מטפל שלא מנסה לכפות על ילדים את מה שלדעתו "כישורי חברה", וכאן רוב ההורים נופלים בעצם כי בגלל הפעם הבן דורי ובגלל אופי התרבות שלנו, הורה שלא כופה על ילדיו את מה שהתרבות והנורמה לוחצת לכפות הוא מסומן כהורה לא תקין, וכשמדובר בילד בספקטרום ההורה מחוייב לכאורה לשלוח את הילד לטיפולים זה חלק מהכפיה אחרת מסומן מיד כהורה לא תקין וגם עלול למצוא את עצמו נרדף ע"י הסביבה או הממסד, מעטים יכולים לעמוד מול מכבש הלחצים ושטיפות המוח, אולי רק הורה שהוא בעצמו א"ס או א"א יהיה מסוגל לעשות את הסוויץ' בחשיבה ולהבין את המצב אחרת ולפעול כנגד ולמרות הלחצים ושטיפות המוח, רק מי שבספקטרום או קרוב אליו יוכל כנראה לעשות שינוי כלשהו כי אלו האנשים שמטבעם פחות נוטים ללכת באופן אוטומטי אחרי העדר.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
בהקשר זה, נזכרת בשיר של חליל ג'ובראן:
על הילדים
&nbsp
ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם:
כי באים המה דרככם אך לא מכם,
חיים עמכם אך אינם שייכים לכם .
תנו לילדיכם את אהבתכם אך לא את מחשבותיכם,
כי להם הגיגיהם .
גופם ישכון בבתיכם, אך לא נשמתם
כי נשמתם מסתופפת בבית המחר -
שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם.
אפשר לכם לחפץ להיות כמותם אך אל לכם לעשותם כמותכם,
כי החיים פניהם קדימה לא אחור, ולא יתרפקו על האתמול.
אתם הקשת ממנה כחצי חיים, ילדיכם שלוחים:
הקשת מבחין בשובל על פני נתיב הנצח,
ברצותו כופף קשתכם למען חציו הנורים למרחקים -
התרצו לידיו המותחות קשתכם,
כי אוהב הוא את החצים במעופם
גם את הקשתות הנענות לידו.
 
אגב אני הייתי מוכר לסמים

באופן די קשה. סמים פסכיאורים קופסות אפילו. אחרי שאתה לוקח את זה. אתה מרגיש באמת מזה סטלה ולא שלך אלה אמתית.
אין כמו סטלה בעולם. מת על זה. אבל לא טוב לי עם הכדורים. שתייה ה הקל שבקלים היו לי חיים מאוד סוערים, אני והחברה
הטובים. איזה שטויות עשינו של מטרופים. אז זה כלום באמת. אין לך מה לדואג לי אני כמו תמיד נופל כלעל רגלי, כמו חתול רחוב
תמיגד מגיע לחתולה. אני אסתדר אל תדאגי. ותודה על הדאגה.
 
למעלה