נתנאל 123456
New member
גאונות./ אלימות/ חוסר י"כולת - להתבטאות"", וחינוך דיון
אני הייתי רוצה לשואל אותכם. האם צריך להשתמש במילה גאונות ,האם היא לא בעצם יוצרת הילה של "קדוש" ואז אסור לפסול את דעתם.
כי אנחנו הקטנים? אני חשבתי כך אבל מי שהיא העירה לי על כך. אז התחלתי לחשוב על זה, האם לא צריך להשתמש במילה גאונות? לחושב
שהילד גאון? לומר לו את זה? האם יש צורך לשבח את הילד על יכולתיו השכליות האם זה טוב? אות לא שיבחו תמיד אבי כינה אותי " המפגר"
לעומת זאת אמי תמכה יותר אבל גם לא אמרה לי ישירות שאני חכם גם שהראיתי יכולות מיוחדות דבר שמאפיין הרבה אוטיסטים, השאלה שלי האם
יש צורך להשתמש במילה הזאת? אולי צריך לומר חכם? וזהו? מה דעתכם דרך החינוך הנכונה לילדים, ובכלל מה דעתכם על גאונות, עוד טענה
לפעי דעתי גאון הוא אדם שרואה את העולם אחרת, עמוק יותר, חזק יותר, רחב יותר, ויש לו יכולת לתרגם את זה כלפי חוץ, האם חובה לראות
שאותו אדם גאון? כלומר לראות את היכולות? למשל אני הכרתי אוטיסטים בתפקוד נמוך ( גם שהייתי בית ספר איתם) והם לא הראו מהתחלה.
אבל לאחר מכאן ראיתי שיש להם יכלות לפעמים מופלאות. מה דעתכם על העניין של התרגום כלפי חוץ? האם כל העניין של רמות תפקוד נראה לכם
שולי? יכול להיות שפשוט אותו אוטיסט בתפקוד נמוך הוא יותר מחובר לעצמו ופחות מראה כלפי חוץ ולא בהכרח פחות חכם? כי לפי ידעתי הטענה
שבתפקוד נמוך הם בעלי פיגור, שמעתי את זה המון, גם דברים רעים מאוד על זה שלא צריך שהיו באותו מסדרת עם תפקוד גבוהה, על אימות היסטריות
שהילד האוטיסט" המפגר" לא יתקרב, בעני זה דוחה ,ולא חברי, צריך לחבק אותם, לנשק אותם, הם בני אדם נפלאים ,חכמים, מבריקים, וטובי לב ,ורגישים בטירוף,
לי אמרו
שאין לי רגשות מפותחים, כמו שאמרו למשל שאיש הגשם הוא לא -רגיש, כך אמרו לי " תסמונת סוונט" בתפקוד רגשי נמוך מאוד, לא- מחובר לסביבה, לא
מבין את ריגשותיהם של הוזלת, בעיות תפקוד בפן היום יומי, וכולי, האם אתם חושבים שהם פחות רגישים? כמו שאמרו עלי בעני אני סופר- סופר רגיש, לעצמי.א
אני נעלב ויכול להיות מאוד מאוד עצוב, ממש לבכות. ועל מה שאמרו לי לפני שנים. אני זוכר כל מילה רעה, וזה חרוט לי בזיכרון לתמיד, ואז זה כמו סרט נע לי במוח
אחרי שנה אפילו ואני נלחם בזה וןזה מעציב אותי ואני משתגע. אני יכול להתאבד רק בגלל שהציפו אותי רגשות של השפלה או שפגעתי במי שהוא שאני אוהב. למשל
העלבתי מאוד את אבי או את אמי. עד היום אני זוכר את זה. ואז אני רואה תמונה, מתחיל- לבכות, והם לא מבינים, האז טוענים שאני עושה הצגות, לא יודע כי
אני מתבודד ולא אומר אני " אוהב אותך, אבל אני מחבק ומנשק הרבה את אמא. אבל הם לא רואים את זה ואומרים שזה מנפולציה( המטפלים גם אבי), זה מאוד פוגע, עוד שאלה מה
דעתכם על היכולת של האוטיסטים? אני יודע שאני חופר על זה, אבל מה לעשות זה מאוד מעניין אותי, אני אשמח לשמוע מאראנה למה לאוטיסטים יש אותם יכולות מיוחדות
לעומת ילדים רגילים, ולמה מבחינת "רגש הם מעכובים" כי טענו עלי מי שאני ילד קטן שאני חכם מאוד אבל יש לי עיכוב רגשי/ ו הייתי אצל קלנאי תקשורת, ואצל מרפה בעיסוק
שעבדו על זה. ולא הצליחו. אז בסוף תקשרתי רק דרך ציורים, כי גם שהתעללו בי לא אמרתי כי לא ידעתי לפנות לעזרה לא האמנתי שהורי יעזרו לי , עוד שאלה אתם חושבים שילדים אןוטיסטים אלימים כי הם. א מצליח להתבטא כלפי חוץ, אני כך שאני לא יודע מה לומר, או לוחצים ראותי לפניה אני מקלל /מכה מי שאני ילד קשה לי להסביר את ואז חושבים שאני
טיפש ומופרע, וזה מאוד פוגע בי, כי קשה לי להסביר את עצמי, ואז אני פונה הרבה פעמים לאלימיות במיוחד שהייתי ילד.
.
אני הייתי רוצה לשואל אותכם. האם צריך להשתמש במילה גאונות ,האם היא לא בעצם יוצרת הילה של "קדוש" ואז אסור לפסול את דעתם.
כי אנחנו הקטנים? אני חשבתי כך אבל מי שהיא העירה לי על כך. אז התחלתי לחשוב על זה, האם לא צריך להשתמש במילה גאונות? לחושב
שהילד גאון? לומר לו את זה? האם יש צורך לשבח את הילד על יכולתיו השכליות האם זה טוב? אות לא שיבחו תמיד אבי כינה אותי " המפגר"
לעומת זאת אמי תמכה יותר אבל גם לא אמרה לי ישירות שאני חכם גם שהראיתי יכולות מיוחדות דבר שמאפיין הרבה אוטיסטים, השאלה שלי האם
יש צורך להשתמש במילה הזאת? אולי צריך לומר חכם? וזהו? מה דעתכם דרך החינוך הנכונה לילדים, ובכלל מה דעתכם על גאונות, עוד טענה
לפעי דעתי גאון הוא אדם שרואה את העולם אחרת, עמוק יותר, חזק יותר, רחב יותר, ויש לו יכולת לתרגם את זה כלפי חוץ, האם חובה לראות
שאותו אדם גאון? כלומר לראות את היכולות? למשל אני הכרתי אוטיסטים בתפקוד נמוך ( גם שהייתי בית ספר איתם) והם לא הראו מהתחלה.
אבל לאחר מכאן ראיתי שיש להם יכלות לפעמים מופלאות. מה דעתכם על העניין של התרגום כלפי חוץ? האם כל העניין של רמות תפקוד נראה לכם
שולי? יכול להיות שפשוט אותו אוטיסט בתפקוד נמוך הוא יותר מחובר לעצמו ופחות מראה כלפי חוץ ולא בהכרח פחות חכם? כי לפי ידעתי הטענה
שבתפקוד נמוך הם בעלי פיגור, שמעתי את זה המון, גם דברים רעים מאוד על זה שלא צריך שהיו באותו מסדרת עם תפקוד גבוהה, על אימות היסטריות
שהילד האוטיסט" המפגר" לא יתקרב, בעני זה דוחה ,ולא חברי, צריך לחבק אותם, לנשק אותם, הם בני אדם נפלאים ,חכמים, מבריקים, וטובי לב ,ורגישים בטירוף,
לי אמרו
שאין לי רגשות מפותחים, כמו שאמרו למשל שאיש הגשם הוא לא -רגיש, כך אמרו לי " תסמונת סוונט" בתפקוד רגשי נמוך מאוד, לא- מחובר לסביבה, לא
מבין את ריגשותיהם של הוזלת, בעיות תפקוד בפן היום יומי, וכולי, האם אתם חושבים שהם פחות רגישים? כמו שאמרו עלי בעני אני סופר- סופר רגיש, לעצמי.א
אני נעלב ויכול להיות מאוד מאוד עצוב, ממש לבכות. ועל מה שאמרו לי לפני שנים. אני זוכר כל מילה רעה, וזה חרוט לי בזיכרון לתמיד, ואז זה כמו סרט נע לי במוח
אחרי שנה אפילו ואני נלחם בזה וןזה מעציב אותי ואני משתגע. אני יכול להתאבד רק בגלל שהציפו אותי רגשות של השפלה או שפגעתי במי שהוא שאני אוהב. למשל
העלבתי מאוד את אבי או את אמי. עד היום אני זוכר את זה. ואז אני רואה תמונה, מתחיל- לבכות, והם לא מבינים, האז טוענים שאני עושה הצגות, לא יודע כי
אני מתבודד ולא אומר אני " אוהב אותך, אבל אני מחבק ומנשק הרבה את אמא. אבל הם לא רואים את זה ואומרים שזה מנפולציה( המטפלים גם אבי), זה מאוד פוגע, עוד שאלה מה
דעתכם על היכולת של האוטיסטים? אני יודע שאני חופר על זה, אבל מה לעשות זה מאוד מעניין אותי, אני אשמח לשמוע מאראנה למה לאוטיסטים יש אותם יכולות מיוחדות
לעומת ילדים רגילים, ולמה מבחינת "רגש הם מעכובים" כי טענו עלי מי שאני ילד קטן שאני חכם מאוד אבל יש לי עיכוב רגשי/ ו הייתי אצל קלנאי תקשורת, ואצל מרפה בעיסוק
שעבדו על זה. ולא הצליחו. אז בסוף תקשרתי רק דרך ציורים, כי גם שהתעללו בי לא אמרתי כי לא ידעתי לפנות לעזרה לא האמנתי שהורי יעזרו לי , עוד שאלה אתם חושבים שילדים אןוטיסטים אלימים כי הם. א מצליח להתבטא כלפי חוץ, אני כך שאני לא יודע מה לומר, או לוחצים ראותי לפניה אני מקלל /מכה מי שאני ילד קשה לי להסביר את ואז חושבים שאני
טיפש ומופרע, וזה מאוד פוגע בי, כי קשה לי להסביר את עצמי, ואז אני פונה הרבה פעמים לאלימיות במיוחד שהייתי ילד.
.