כאשר אחד ההורים או שניהם בעלי קווים אוטיסטים

אמל2013

New member
כאשר אחד ההורים או שניהם בעלי קווים אוטיסטים

אני מחפשת מאמרים או מחקרים שעוסקים בילדים שנולדו ללא לקות., כאשר אחד ההורים או שניהם בעלי קווים אוטיסטים,
האם מישהו יודע?
 

yuliyuli1

New member
לא מאמינה שיש מחקרים כאלה

פעם לא ממש הכירו באוטיזם בתפקוד גבוה ורוב הבוגרים בספקטרום שמסוגלים להקים משפחה לא מאובחנים, לדעתי.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
מחקרים כאלה לא מכירה
אבל את יכולה לעשות סקר בפורום,
יש כאן לא מעט הורים שמתאימים להגדרה.
למשל בעלי ואני (הוא מאובחן אני אשת אמצע).
ארבעת ילדינו ללא לקות, שני הגדולים אוטיסטים.
 

אמל2013

New member
תודה על התגובות. אשמח לשמוע עוד

מנסיונם של הורים וילדים כאשר ההורים [מאובחנים או לא מאובחנים] כבעלי לקויות שונות על הרצף.
מה החוויה של הילדים? מה ההשפעות על עולמם הרגשי?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אם
תהיי מוכנה לוותר על ההתעקשות לתפוס ולכנות את אבא שלי, בעלי ושניים מילדיי "לקויים"
זה יעלה את הסיכוי לנכונות מצידי לשתף אותך ולענות לשאלתך,
ויכול להיות שאני לא היחידה שחשה כך.
&nbsp
ואולי גם אם תהיי מוכנה לספר מדוע את שואלת
 

אמל2013

New member
מוכנה לוותר בשמחה ובתודה וללמוד

מה המילים שאת משתמשת בהן. מבטיחה לאמץ אותן. גם אני לא הרגשתי נוח בשימוש הזה במילים ורק בגלל בורותי השתמשתי בהן. תודה וסליחה.
ואסביר למה אני שואלת:
בנו כבן השלושים של ידיד קרוב אובחן בילדותו כבעל קווים אוטיסטים. אלה המילים באבחנה. הבן התחתן ויש לו שני ילדים. הבכור כבן שנה וחצי והשני בן כחודשיים. האב מצליח מאד בעבודתו בהייטק והאם, שעדיין לא עובדת לאחר הלידות, בעלת תואר שני, ותחזור לעבוד.
הילדון, הבכור, גדל בסביבה מאד, מאד נוקשה, שמכתיבה האם. האב מקבל את דרישותיה באופן מוחלט. זמנו של הילד מנוהל בעזרת טבלאות ומשימות. הילדון מתנהל במערכת כללים בלתי גמישה ומלאה בחוקים [כמו כל ההתנהלות בבית, כולל בין בני הזוג וכלפי אורחים מהמשפחה] והמקום הרגשי ביחסיו עם אמו נראה קר ומרוחק. יחסי זוג ההורים נראים טובים. האב מציית לאם בכל התנהלותה. ככל הידוע, האם לא מאובחנת, ויחד עם זה נראה קושי רגשי בהתנהלותה בעולם. לזוג אין חברים. לסבא של הילדון, ידידי הקרוב, מאד קשה לראות את מערכת היחסים של בנו וכלתו עם הילדון.
הסיבה הראשונה בגללה שאלתי - ניסיון להקל בקושי של ידידי. האם יש צורך בעזרה לזוג בנושא ההורות, ואם כן, איך?
הסיבה השנייה - יש לי מטופלת שסבלה בילדותה מיחסים מאד נוקשים, שתלטניים וחסרי אמפתיה מינימלית עם אביה, שנחוו כאלימים [לא אלימות פיזית]. כיום היא כבת 40. ההתייחסות אליה הייתה כאל חפץ. [בת יחידה, שהוריה חיבלו בכל ניסיונותיה ליצור קשרים חברתיים]. אני חושבת שהאב, בעל תואר שלישי במדעים, נמצא על הרצף האוטיסטי, אולי אספרגר. [כמובן, ללא אבחון].
חשבתי שאולי אלמד מניסיונם של אחרים כדי שאוכל לסייע לה באופן רחב ומעמיק יותר.
ושוב, תודה על ההקשבה ועל הדיאלוג.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

schlomitsmile

Member
מנהל
איך את יכולה להבטיח מראש שתאמצי אותן? ולמה שתעשי זאת?

שמחה שאת מעוניינת בדיאלוג, זה כשלעצמו אינו מובן מאליו בעולמנו

אני מגדירה זאת כשונות נוירולוגית, ממנה נובעים הבדלים רבים ועמוקים,
שהרי הנוירולוגיה שלנו היא הבסיס לקליטה ופיענוח שלנו את עצמנו ואת העולם סביבנו,
לתחושותינו ולהרבה יותר.
בשונות הזאת יש אורות וצללים, יופי ומכאובים
(גם ביופי יש לעיתים כאב, ובכאב יופי, אין כאן הפרדה דיכוטומית).
ממליצה לך מאד להכנס לקישורי הפורום שלנו,
הנמצאים בתוך לשונית 'כלים ומידע'
ולקרוא שם בסעיף 'אנשי הספקטרום בארץ ובעולם'

אם אני מנסה לסכם לעצמי, יש לך בעצם 3 שאלות:
א)איך משפיעים החיים עם הורה א"ס (אדם על הספקטרום) על עולמו הרגשי של הילד?
מה החוויה שלו מההורות הא"סית?
ב)האם ואיך יכול הסב הנ"ל להתערב בהורות של בנו וכלתו?
ג)איך ניתן לעזור למטופלת שלך?

אז הנה ה"שני גרוש" שלי:
א)אבא שלי היה אדם נפלא. כ"כ הרבה למדתי, על העולם ועל עצמי, ממנו ובזכותו.
נכון שהוא לא ביטא אהבה במילים, גם לא בחיבוקים ונישוקים
ובגיל ההתבגרות היה לי קשה עם זה, הרגשתי ריחוק ממנו,
אבל כשהייתי קטנה, לפני גיל ההתבגרות,
וכשגדלתי, אחרי גיל ההתבגרות,
ידעתי גם בלי אלה, שהוא אוהב אותי הכי בעולם.
וידעתי שהוא תמיד יהיה שם בשבילי.
וגם ידעתי שאני הכי בעולם אוהבת אותו.
אז גם על אהבה, על עומקה וגווניה, למדתי מאבא.
אם כן לשאלתך: השפעתו על עולמי הרגשי היתה חיובית- הוספת עומקים, גוונים.
לפעמים כאב, לפעמים געגוע, לפעמים תחושת התעלות.

ב)לעניות דעתי- חלילה וחס.
ראשית, כמאמר המשורר: דברים שרואים משם לא רואים מכאן,
כלומר זה שלסבא נראה כאילו הילד סובל מחסך רגשי מצד הוריו, אינו בהכרח אומר שכך הדבר.
יחסים בין אנשים הם עניין רגיש ומורכב, לא תמיד מה שקורה מבפנים נראה כך גם מבחוץ.
יתכן שהם נותנים לו חום ואהבה בדרכים ובזמנים שנעלמים מעיניי הסב.
ושנית, הם ההורים, וכל נסיון מצידו להעביר בקורת על ההורות שלהם,
עלול לפגוע בהם מאד, ובצדק, ולגרום לתגובת נגד שלא תועיל לילד, אבל תזיק ליחסים בין הסבא לבנו.
מה שהסב יכול לעשות, וככל שהילד יגדל, יותר,
הוא לבנות איתו מערכת יחסים משלהם, ובתוכה יוכל להעניק, כסב, לא כקונטרה להורים,
כל מה שלהרגשתו כדאי להעניק לילד.

מיד אתייחס גם לג'
 

schlomitsmile

Member
מנהל
המשך, ג'
לגבי המטופלת-
את כותבת שהוריה חיבלו בנסיונותיה לצור קשרים
אבל היחסים עם האב היו קשים במיוחד.
לא הבנתי מה הביא אותך למסקנה
שהוא (היה? האם עדיין חי?) אספי (מלשון אספרגר).
הייחוס והקישור בין יחס מחפיץ לילדתו לבין א"סיות,
נראה לי מפוקפק.
יש מן הסתם א"סים שזה יחסם לילדיהם,
כמו שיש גם נ"טים (נוירו-טיפיקלים, "רגילים") כאלה,
יש לבנים כאלה כמו גם שחורי עור כאלה, וכולי.
ויש א"סים, ונ"טים, ולבנים ושחורים וכלמיני אחרים,
שאוהבים מאד את ילדיהם.
אולי היה משהו אחר שהביא אותך למסקנה הזאת?
&nbsp
ומה הקשיים שלה בהווה?
בגיל 40 לפעמים הכיוון שיש בו יותר סיכוי להועיל
הוא להגיע להשלמה שהורינו אולי פגעו בנו מאד,
אבל את הנעשה אין להשיב,
להסתכל על קשיינו בתור קשיינו, ולא בתור כתב האשמה להורינו,
ולחפש את הדרכים הנכונות לנו להתמודד איתם.
 

אמל2013

New member
את בוודאי צודקת

אביה של המטופלת חי עדיין. היא עצמה נשואה ואם לשני ילדים בגיל ההתבגרות. האב מאד אכפתי ומעורב בחיי בתו ומשפחתה, הרבה מעבר לרצוי, ומתוך דגש יחיד על הישגים לימודיים וספורט.
היא עצמה סובלת מדיכאונות שהולכים ומתמתנים, חרדה חברתית, טראומות חוזרות ועולות מזיכרונות ילדות מכאיבים ומכאב רב באינטראקציה עם ההורים גם כיום.[ההורים התגרשו לאחרונה] [האם קורבנית, ביקורתית וחודרנית].
חוסר האמפתיה המוחלט של האב,חוסר יכולת לראות צרכים ורגשות של זולת, לא של בתו היחידה, לא של משפחת המוצא שלו ולא של אשתו, העיוורון המוחלט לשנות הדיכאון והבדידות של הבת לאורך כל ילדותה, היותו אדם ללא חברים, ויחד עם זה אכפתיות עקבית ושתלטנית, גם בחיי נכדיו כיום: דרישה להישגים בלימודים ובספורט. רק זה.
כאשר העליתי את ההשערה שהאב "אספי" - הייתה הקלה גדולה והיכולת לקבל אותו גדלה מאד. מה שנתפס בעיני הילדה-האישה, כמרושע, אכזרי ומפחיד - קיבל הסבר שניתן לחיות אתו ואפשר להמשיך בקשר רציף וסביר עם האב תוך העזה לסמן גבולות להתערבותו.
תודה רבה על כל ההתייחסות הרצינית וההשקעה.
 

arana1

New member
אספיות תמיד מזוהה עם הישגיות חסרת רגשות ?

אוטיזם כמו שאת מכירה אותו תמיד מזוהה עם אמביציה דורסנית ?
 

אמל2013

New member
בוודאי שלא תמיד.

וללא ספק קיימת אמביציה דורסנית גם ללא אספיות.
 
אבי הוא לא אספי ואין שום רגש

ההפך הגמור, ואמי אספית ואין שום יחס ולו מעט מי שאני ילד וזה הדבר הכי חשוב לילד, אני לא הכי מאמין באהבה ללא
סימנים. קשה לי עם זה אבל אני מדבר בתור אוטיסט שלא אוהב אף אחד ולא מראה אהבה לאף אחד בגלל זה, אז אני מדבר
מנסיון, החיים שלי לימדו אותי א. לעולם אל תראה רגשות אמתיים ב. אל תסמוך על אף אדם לא משנה משפחה או אפילו הורה.
ג. כולם יכולים לפגוע בך גם הורים והם אויב ד. תשקר תמיד תשקר ותעטה מסכה ה. תדאג רק לעצמך תדאג לאחרים כדאי
לשואג לעצמך בעתיד ולסיכום: זבל של בן אדם שלעולם- לא הרגיש אהבה, מה שאביך עשה הוא לא טוב בכלל, לא משנה אם
"הוא אהב" ואני מאמין שכן גם אבי אוהב אותי ודפק לי מכות וכולי הייתי כחולים, גם אמי אהבה אותי שלא דיברה איתי ולא נשיקה
אותי, והייתי בדיכאון ועסקה בלימוג אנטלקטאולי, אהבה היחידה שקבלתי היא ממסבתי, שהיא בעצם אמא שלי אין לי הורים.
יש לי את סבתא, ושהיא תמוות האישה היחדה שאי פעעם התייחסה עלי באופן חיבתי, תלך וגם אני, מטאז אני חושב על התאבדות.
כי שהיא תלך אף אחד לא יאהב אותי, שאלת מה יועיל לי תי מילים : אהבה, ולהרגיש אהבה לאחרים, כי אני מזיטנטרופ שונא
האד, והייתי רוצה לפתח רגשות, זה חלום שלי....
 

אמל2013

New member
תודה. ראיתי את הסרטונים. מבהירים היטב. ולשאלתך-זה קל וברור

אני יכולה בקלות להבטיח שאאמץ את המילים שמתאימות לשיחה מפני שאני רוצה לדבר אתך ואני באמת מכבדת את המילים בהן כל אדם מגדיר ומתאר את עצמו ואת רצונותיו, [כל זמן שלא קיימת סתירה ערכית בינינו שאני לא יכולה להסכים אתה.] גם אני מאד לא אוהבת שמישהו מדבר עלי באופן שאיננו מתאים לי. זה כולא אותי בראיה שלו/ה ומכאן גם מקומם.
אני מקבלת את תיאור השונות הנוירולוגית הרחבה ומבינה ש"אנשי הספקטרום" הוא הביטוי הרלוונטי.
התרגשתי מתיאור יחסיך עם אביך ואת צודקת לגבי התערבות הסב. אני מקווה שגם במשפחה הזו הילד ימצא את החום, האהבה וההערכה שקיימים בקשר שלך עם אביך.
ושוב, תודה.
&nbsp
 
זה מה שמכונה אב סמרטוט

אחד הדברים שקשים לי לראות זה בני זוג שתלטנים מאוד קשה לי זה מאוס עלי. אדם ללא יכולת להביע דעה.
כולל אפילו אימרות קשות, ועם הוא מקבל את הכתבות שלה בלי שום בעיה זה גם מראה על אופי חלש. בנוגע לאמא.
אני לא מכיר אותה ובעבר הוזהרתי על שימוש במילים עקצניות, לכן אני יודע שימחקו לי את הודעה ולכן אני לא אכתוב.
אבל נראה לי שיש פה בעיה בין הזוג, ולא רק במימד האישי דווקא אלה גם בהתנהלות, ילד שמנוהל כך על ידי איזה תוכנית
נראה לי בעייתי מאוד, ילדים צריכים לשחק, להנות, והרבה אהבה, בתור ילד שיודע מזה לא לקבל אהבה, הם עושים טעות.
שתעלה להם ביוקר. תאמיני לי ילד כמוני אף אחד לא רוצה. אז עצות : א. יותר חופש לתת לילד יותר חום גם שזה קשה.
ואופי שלך שונה לנסות *להתמץ, בסך הכל לא בתור חובב אדם ,גורי אדם הם - נפלאים וחמודים מאוד, וצריך לטפח אותם.
יש לי - תינקות מצד בת דודתי החל מגיל שנה עד ארבע הם חמודים, יפים בלונדים ,חכמים ומצחקים, ולכן זה קל יותר מאשר
הילד הדרעק בן 15 ועושה מה בא לו, חינוך מהיסוד זה חשוב ב. לנסות לעשות הסדר בין בני הזוג, היא נראת לי טיפוסי
לא נחמד בלשון המעטה,אבל אני לא אנקוט במילים לא יפים כי ימחקו לי וגם אני לא יכול כי אני לא מכיר אות ה וכתוב
" לשון מדברת גדלות" בתהלים וזה לא מתאים, ג. הורים צריכים לעשות הסדר בניהם, אולי טיפול זוגי, אפילו שאני לא
חסיד של השטות הזאת, אבל שמעתי שזה עוזר לטיפוסים מסיומים, כאלו שמוכנים להקשיב, לשמוע ולא רק - לדבר.
כלומר אני לא אומר שהם- אשמים, וזה לא קשור רק לטיפול אלה בכלל, אגו דבר מאוד לא טוב בעני בזגיות, צריך
לחשוב על הטוב הכללי, ולשים קצת את האגו בצד, זה דעתי בהצלחה....
 
למעלה