מי שהיה היום במפגש חג האוטיסטים בחיפה

[schlomitsmile]

מי שהיה היום במפגש חג האוטיסטים בחיפה
איך היה?

 

[נתנאל 123456]

איזה באסה שלא הלכתי
כל כך רציתי אבל לא לקחו אותי. איזה מעצבן

 

[אמא מודאגת3]

היה מדהים ומיוחד
הבת שלי מאוד נהנתה, פגשה חלק מחבריה מהעבר מכיתת תקשורת,
היה מפגש מצויין ומוצלח, תודה לכך מי שעזר לארגן את המפגש המצויין הזה , ואכן דברנו שם על כך
שאוטיזם זו מהות ולא לקות.
הייתה כתבה לערוץ 1 .

 

[נתנאל 123456]

ואני הפסדתי את זה כמה אומללות.

הורים רעים ,אמא רעה לא מסוגלת לקחת אותי ,כל היום בבית, כל כך רציתי לראות עוד אוטיסטים....

 

[אמא מודאגת3]

אל תקח קשה, אולי שנה הבאה זה יהיה קרוב אליך

 

[נתנאל 123456]

הלוואי אני מאוד רוצה לבוא.

 

[אמא מודאגת3]

אולי שייך לארגן מפגשים
מדי פעם

 

[נתנאל 123456]

כן בדיוק זה מאוד היה טוב.

 

[arana1]

מבחינתי זה הכי לא נחוץ
אבל כמו שנתנאל אומר זה כמובן רק בחינתי ודעתי ותחושתי
לי כאוטיסט
מפגש קבוצתי פנים אל פנים ממש הכי לא עושה לי את זה
למעשה זה עושה לי הכי רע
כי כל אדם או עולם ומלואו בשבילי ואיני יודע להתפצל לאינטראקציות בו זמניות עם עולמות מרובים
עלי זה מעיק ומתסכל וכואב

בתגובות בפייס מישהו ניסה לצנן את ההתלהבות דרך הצגת העובדה ש"עדיין" השונות והמרחק בין האוטיסטים עצמם יותר גדולה בין האוטיסטים לנ"ט
בעיני זו לא הבעייה אלא הפתרון
מבחינתי
כמה שיותר רחוק ככה זה יותר קרוב
כמה שיותר שונה ככה זה יותר דומה
כמה שפחות משתתף ככה יותר משתף
....

אני גר רבע שעה משם ואוטיזם זה הדבר שהכי מעניין אותי בחיים
ולא לקחתי חלק באירוע הזה
וזה למרות שהאנשים עצמם מקסימים אותי מאוד

 

[אמא מודאגת3]

אני חפשתי אותך
אבל עכשיו אני מבינה מדוע לא באת,, הבת שלי היה לה ממש טוב המפגש הזה, על אף שהיה קטע של להתעמת עם כמה גרויים שקצת העיק עליה,
ומה שאתה כותב כאן מסביר לי את זה בצורה מאוד טובה,
בכל מקרה חשוב שתמשיך לכתוב והרבה בנושא

 

[נתנאל 123456]

הוא כותב הרבה.
כמו שאני כותב הרבה, זה מה שאנחנו עושים פה דיונים על גבי דיונים, שחלק ניכר מהם אני פותח......

 

[נתנאל 123456]

אני רוצה לפגוש אוטיסטים
לעולם לא ראיתי אחד שהוא אוטיסט במציאות. חוץ מהילדים בשחף רוצה לראות מזה להיות עם אנשים כמוך.
אני סקרן....

 

[arana1]

זו גם חווייה מאוד טובה
כי יש בעצם המראה של אנשים ה"לוקים" בשונות הדומה לשלך משהו שמאוד משחרר ומרחיב את הלב
פתאום אתה, לשם שינוי, קצת משתקף, פתאום אתה רואה שקצבים שהתרגלת לשתוק כי הם אחרים חיים ופועמים בסביבה
זה יכול מאוד לרכך

 

[נתנאל 123456]

כן יכול להיות אני רוצה לנסות.
כי בדרך כלל אני לא מתחבר לאף אחד גם לא לעצמי .וגם בתוכי יש הרבה מלחמות...

 

[נתנאל 123456]

הבעיה שלא מבינים אותי ואני לא מבין גם את עצמי
לא מבינים מה אני כותב, ולועגים לי שאני כותב מוזר, ולא מצלחים להבין מה אני אומר, ולמה אני מתכוון, כך בשירה.
כך היה בציור שפרשו לא נכון. וכל החיים שלי הם כך, תמישד אבל תמיד תהיה לבד.

 

[נתנאל 123456]

גם אני לא אוהב להיפש עם אנשים, עם אף אחד.
גם סתם להתכתב וגם - בפנים אל פנים רוב הפעמים אני סובל מזה, אבל למה רציתי?: כי אלו אנשים אחרים שדומים לי, ואני הסתקרנתי
לראות איך זה להיות במקום עם מלא אוטיסטים, זה מתוך רצון לחקור איך זה באמת, כל מה שאמא מודאגת מתארת
כךל מיני דברים מפרעים גם לי הם מפרעים, הרעש, הצפיפות, הדיבורים, ברור אבל הרצון הזה לפוגש אוטיסטים חזק יותר.....

 

[נתנאל 123456]

זה שאנשים הם כעולם ומלאו בשבילי גרם שיחשבו שאני מזניטרופ
כי אמרו- שאני לא יכול להתקרב אז אני מפתח חסינות מבני האדם, אני לא מסוגל להתחבר, בטח לאדם שהוא לא הכל בשבילי.
והכי תסביך זה שדווקא אותם אנשים שאתה הכי אוהב הם אלו שהכי נפגעים ממך כל הזמן ובכל הכוח. וכל השאר הם צללים
סך הכול צבעים שצבועים תמונה שלמה. כי גם לי יש את המחשבה שאני מזינוטרופ, אבל אז אני ניזכר שיש עוד כמה אנשים
שמאוד חביבים עלי ,ואני אוהב אותם אך איני יודע להראות, כאלו יש מחסומים ויש כל מיני מוקשים והם צריכים לדעת לעבור אותם

כדאי להגיע ליעד,אחרת הם יתפצצו לפני שיגעו על היעד= נתנאל, אני לא מדבר עם הרבה, אני מדבר עם עצמי, אני רואה את קים
פיק. והוא מאוד מזכיר לי אותי, החזרתיות הרצון לקורא, החזרה על אותו משפטו, התרכזות בעצמך, הציטוטים של ספרים שלמים
בעל פה. וכך אתה מנהל שיחה, זה שאתה לא יכול לנהל שיחה הדדית אלה רק שאתה מדבר על מה שאתה אוהב, הרצון שלך
תמיד להתבודד,אבל כמו שאמרת הקרוב הוא הרחוק והרחוק הוא הקרוב כי בצוותא הם, כי חד המה, הם שזורים אחד בשני.
הם.משלמים אחד את השני, כי הם פזל ואנחנו החלקים וצריכים ללמוד להרכיב אותם באיטיות וחכמה כמו את הקשר האוטיסטי
ואומרים לי שלדבר איתי זה לא שיחה אלה הרצאה, " יש לך יכולת מיוחדת לקורא טקסט ולחזור עליו באופן מושלם ולא רק
אלה לתת לו פרשנות, ולהסביר איך אותו חומר ישב לך בראש, גם אם הוא לא מתורגם כלפי חוץ, אבל אתה מרוב התלהבות

לא יכול לתת לאנשים אחרים לדבר, זאת לא שיחה אלה מונלוג"" כך אמרה לי המטפלת שלי שדברתי איתה על נירלוגיה
גם הקרמינלוגית על מדעי הפשע, או המורה לציור על תולדות האומנות ,וכל תחום אחר שאני עוסק בו כמו ספרות, שירה.
או המלצות בטכנלוגיה כמו מסכים, שעד היום יש לי שם של בר אסמכא ברמה ארצית, ופנו עלי במשך השנים מאות.
אבל תמיד הייתה בעניהם המוזר, כמו טקסט, אין יחס אנוש, אין מילים בצדדים, רק אחרי שאני מסיים את המלצה.
אני מסביר ורק לאחר מכאן אפשר לשוחח לא באמצע, כאלו אני נכנס לדמות, קשה לי להסביר את זה....

 

[נתנאל 123456]

ורוב הזמן אני מדבר אך ורק עם עצמי
גם שאני מדבר עם אחרים, תמיד אני קודם כל - מדבר עם עצמי.

 

[ניאו30]

אני ממש נהנתי
להכיר אנשים חדשים ולהפגש עם כאלו שכבר הכרתי מקודם, ובכלל לחוות את האווירה הפתוחה והססגונית, עם אנשים כל כך שונים ובכל זאת שיש להם כל כך הרבה מהמשותף. אני ממש מרגיש שאני יכול "לצמוח ולפרוח" ממפגשים כאלו, מפגשים אנושיים שניתן להיות בהם כפי שאתה בלי לחשוב יותר מדיי על "איך זה נראה" או "מה יגידו"... פשוט להיות...וכפי שנאמר במערכון של דודו טופז - חזרתי עייף אך מרוצה... ( עברתי "מסע" בדרך הביתה, וחזרתי ב-3 לפנות בבוקר, אבל היה פשוט נהדר ).

 

[אמא מודאגת3]

המיוחד שחשו חזק את האחדות
מגוון רחב של אנשים מקסימים אבל עם הרבה מכנה משותף, הפירגון והתמיכה הייתה מוחשית על אף מגוון האנשים מרקעים שונים