השתתפות במחקר מקוון בנושא התמודדות הורים עם קשיי ילדיהם

ronimichal

New member
השתתפות במחקר מקוון בנושא התמודדות הורים עם קשיי ילדיהם

הורים יקרים שלום,
אנו סטודנטיות למדעי ההתנהגות אשר מבצעות מחקר מקיף בימים אלו. המחקר עוסק בהתמודדות של הורים עם קשיי ילדיהם, תוך התמקדות באפשרות לשינוי חיובי וצמיחה מכך.
למחקר זה חשיבות גבוהה והוא יכול לתרום רבות להורים החווים את אותם קשיים. מחקרים רבים בתחום מדגישים יותר את ההיבטים השליליים מאשר החיוביים ואנו, לעומת זאת, מנסות לבחון פנים נוספות של התמודדויות אלו.
אנו מודעות לרגישות לנושא מתוך היכרות משפחתית ואישית ולכן, מתנצלות מראש אם מישהו מכם חש חדירה לפרטיות בפרסום שאלון זה.
נדגיש כי השאלון אנונימי לחלוטין ויש חיסיון מלא על תשובות המשתתפים- שמות העונים אינם נרשמים ואינם נאספים כלל!
המענה על השאלון הינו אישי, כך שנשמח לקבלת מענה מכל אחד מבני הזוג בנפרד, במידה וישנה אפשרות לכך.
כבר פירסמנו הודעה זו בעבר אך לצערנו ההיענות הייתה נמוכה (במיוחד מצד גברים) ולכן מפרסמות שוב בתקווה לקבל יותר תגובות.
אנו מודות לכל אחד ואחת מכם על שיתוף הפעולה,
בתודה רבה מראש,
מיכל ורוני.
https://ruppin.eu.qualtrics.com/SE/?SID=SV_9vrj4QmW4SJLnmd
 

homealone

New member
זאת אנוכיות ורשעות!


הדבר היחיד שקשה להורים; זה לקבל את העובדה שהילד הוא יצור חי בעל רצונות משלו ואופי שונה מהוריו,
ולא רביה חד-זוויגית הלוקה בהפרעת נורמאליות.
&nbsp
 

dina199

New member
אני לא חושבת שהורים 'מתמודדים עם הקשיים של הילדים שלהם'.

ההורים מגדלים ומחנכים את הילדים שלהם. זו תמיד עבודה קשה אבל אנשים שמחליטים להוליד ילדים אמורים להיות מודעים לעובדה הזאת.אז ילדים (כולל עם צרכים מיוחדים) הם לא אוייב שמתמודדים נגדו. הילדים לא יצרו את הקשיים עבור ההורים שלהם, את הקשיים ההורים יצרו לבד.
 
דינה הלוואי שהיו יותר הורים שיחשבו כמוך

אותי תמיד האשימו, אמרו לי שאני צריך להשתנות ,או יותר נכון להשתפר, בזמן שהם מתנהגים אותו דבר, זה לא הוגן בכלל.
אבל ככה הם החיים לא הוגנים.
 
זה משפט שלי לא?

אני תמידא אומר אותו.., והוא נכון החיים מגעים לרמות כאלו עד שבאמת עדיף למוות מדבר-מניסיון.
ואחדג שניסה לא מעט פעמים, -מי כלל סופר כמה?
 
יכול להיות

אני מדבר על סמך הניסיון שלי כמובן, וגם על סמך נסיונם- ולפי כך את די נדירה, אני לא אומר שאין רק שאני לא שמעתי
על עך, כל כך מנסים לחנך את הילדים שהיו-ממושמעים שזה מאבד את הטעם זה לא ממש הורים אלה מחנכים וחבל.\
אני מאמין שהורה צריך להיות חבר של ילדו, עם הצבת- גבולות מסיומים כמובן, זאת דעתי.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ולא רק שהילדים לא אשמים בקשיים
ההורים לא מתמודדים עם קשיי ילדיהם.
כל אדם מתמודד עם הקשיים שלו.
עם קשיי הילדים מתמודדים הילדים,
ההורים מתמודדים עם הקשיים שלהם עצמם.
&nbsp
כמובן שיש קשר, למשל כשהורה רואה שילדו סובל
זה גורם גם לו סבל.
אבל לפעמים הורים משליכים מעצמם,
גם בקטע של הקשיים וגם בקטע של ההתמודדות/הפתרונות.
 


דינה- ושולמית -הלוואי שהיו עוד אימהות- כמותכם, זה היה עוזר, אני שומע -הורים שמאשמים את הילד תמיד, ( אני הייתי ילד כזה).
והלואי- שנזכה לראות הורים ,שבאמת יכולים להבין את ילדיהם ולעוזר--להם ,באמת ולנסות להבין שאנחנו לא עושים בכוונה, וקשה לנו גם לראות אותכם סובלים, לי בתור ילד כאב על אמי הייתי -ממש קטן בן -45 ו,מאוד אהבתי ורציתי להגן עליה...
 

dina199

New member
הגדרת בדיוק.

תמיד כשאני קוראית 'הורה מתמודד עם ילד ' אני חושבת שילד לא ביקש את 'ההתמודדות' הזאת
 

schlomitsmile

Member
מנהל
יכולות להיות הרבה סיבות,וכולן קשורות לקשיים שלך,לא של ילדייך
 

arana1

New member
לדעתי הם קשורים גם לקשיים של הילדים

כי אי אפשר להעביר קוו חד ומוחלט בין הקושי של הילד לקושי של ההורה
בדיוק מאותו סיבה שאין קוו כזה בין זהות הילד לזהות ההורה
הדברים גם מתמזגים ולא פעם מאוד קשה להבדיל
וכשהילד עם קווים אוטיסטים אז לא פעם הפרטים הכי קטנים של הקיום הופכים לשאלות קיומיות שאין לאף אחד תשובה עליהן
וזה מתיש בטירוף
 

dina199

New member
כולנו עייפים כל כך


כפי שכתבתי גידול וחינוך ילדים זו עבודה קשה. אפילו ספורטאים אולימפיים מודים שכשיש להם ילדים זה יותר קשה מכל האימונים האולמפיים שהיו להם קודם
.
אבל כאן הייתה שאלת התמודדות. ולדעת ההתמודדות הכי קשה שלנו שגוזלת לנו את כל הכוחות זו התמודדות עם הממסד והבירוקרטיה שלו.
 
לא, אני גם מתעייפת מקפיצות וקולות בלתי פוסקים

ומהתקוטטויות בין האחים
ומעבודה כפולה של המוח כשאני חושבת מה אני צריכה להגיד לילד, מתי, איך וכמה פעמים עד שהוא יגיב
ומסירובים, ויקוחים והמנעות אוטומטיים
&nbsp
אז אל תגידו שאלה הקשיים שלי!
&nbsp
 
כבר בפעם הקודמת שפרסמתם התחלתי לענות, באמת שרציתי לשתף פעולה

לעזור ולענות על השאלון, אבל הפסקתי באמצע. הבנתי ממה שאתן כותבות בהודעה כאן שהמחקר שלכן מתמקד באפשרות לשינוי חיובי, שאתם בניגוד לחוקרים אחרים מנסים להתמקד בחיובי.
אבל זה לא הרושם שאני קיבלתי מהשאלות שבמחקר, לא ברור לי במה הוא שונה ממחקרים אחרים שנעשים כל הזמן בנושא, כי כל המחקרים האלה כולל זה יוצאים מהנחה שילד בספקטרום הוא קושי ומקשה על הוריו, אז איפה בדיוק ההנחה החיובית והגישה השונה, החיובית, שאתן מדברות עליה שאמורה להתבטא בשאלון זה ולהפוך אותו לשונה מהאחרים, כי את זה אני לא הצלחתי להבין?

ועוד משהו, הסיבה השניה שלא סיימתי לענות על השאלות היא כי הן היו מאוד חודרניות ולא נעימות. הן הזכירו לי שבעצם הקושי העיקרי שאני מתמודדת איתו, בניגוד להנחות שלכן, הוא לא ילד בספקטרום ולא ילד לא בספקטרום ולא בן הזוג ולא חברים או משפחה אלא הכי קשה לי עם אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע שלא מבינים, פשוט לא מבינים לא אותי לא את הילד ולא מקלים אבל מחפשים וממשיכים לחפש במחקרים האקדמיים את המטבע רק מתחת לאור הקטן והצומצם של הפנס, למרות שלדעתי הוא לא שם בכלל, אבל הרושם שאני מקבלת.

"למחקר זה חשיבות גבוהה" אתן כותבות. לא מובן לי ולא ברור בכלל, מהי בעצם החשיבות שלו? איזה שינוי חיובי הוא אמור להביא, ולמי? להורים? לילדים?
לדעתי אם אתם רוצים שהורים לילדים בספקטרום ירצו להשתתף ולענות על השאלות החודרניות והאישיות ולתרום מזמנם למחקר, כדאי שתסבירו מה התועלת שתצמח למישהו, לאמהות לאבות או לילדיהם בספקטרום או האחרים מהמחקר, אם נקבל תשובה לשאלה פשוטה זו אז לדעתי יש סיכוי גבוה יותר שיהיה לכם יותר היענות ושיתוף פעולה מצד ההורים.
 
למעלה