אספרגר אצל נשים

[RTAM]

אספרגר אצל נשים

שלום, קראתי בזמן האחרון על תסמונת אספרגר אצל נשים ואיך זה מתבטא באופן שונה מאשר אצל גברים.
הרבה מהקריטריונים מתאימים לי באופן מובהק ולחלק אחר אין קשר אלי. בערך מאז שהייתי ילדה קטנה תמיד היית "שונה" מאנשים אחרים וזה היה ברור לי וגם לילדים מסביבי - תמיד היו לי קשיים עם מצבים חברתיים ועם קשרים בין-אישיים.
חלק מהקריטריונים שראיתי דיברו ספיציפת עלי - כמו קושי בשיעורי נהיגה, במיוחד ללמוד לכוון את ההגה בכיכרות (לקח לי בערך 4-5 שיעורים כדי ללמוד לעשות את זה).
כמו שאמרתי רוב הקריטריונים שקראתי עליהם מתאימים לי באופן די מדוייק חוץ מכמה: אין לי בעיה על להבין הומור, ציניות או מטאפורות, אין לי בעיה לזהות רגשות אצל אנשים אחרים או ליצור קשר עין - יש לי בעיה עם לקרוא אנשים ויותר עם ניאואנסים של סיטואציוצ חברתיות אבל לא עם לזהות עצב / פחד / שמחה.
דבר אחרון - רוב הנשים שראיתי שדיברו על הנושא אמרו שיש להן זיכרונות מגן הילדים על ההתנהגות השונה שלהן. לי אין זיכרונות כאלה, הייתי די נומלית בגילאים נמוכים - ככל שהתבגרתי (בערך מגיל 7-8) התחילו לראות שינויים אצלי.

 

[schlomitsmile]

שלום לך

יתכן שאת אספית, יתכן שאת אשת-אמצע (לא על הספקטרום וגם לא נ"טית="רגילה", באמצע),
או שיש הסבר אחר לתחושת השונות שלך.
אם חשוב לך לברר, יש כמה אפשרויות:
להמשיך ולקרוא טקסטים של א"סים (וא"סיות

) ולבדוק אם את מתחברת.
כל אדם הוא כידוע יחיד ומיוחד, לכן ברור שלא תהיה התאמה של מאה אחוז.
ו/או לפנות לאיבחון מקצועי, אצל מאבחן מנוסה שלא מפספס גם בנות/נשים.
&nbsp
בינתיים, יש טסטים אינטרנטיים שלא מחליפים איבחון, לא נותנים תשובה מוסמכת
אבל יכולים לתת אינדיקציה ראשונית
http://www.acisrael.org/?page_id=54
&nbsp
http://www.rdos.net/eng/Aspie-quiz.php

 

[RTAM]

קראתי די הרבה על אספרגר אצל נשים

אותו מוטיב חוזר על עצמו - להרבה מהדברים אני מתקשרת ומתארים אותי באופן די מובהק. לדברים אחרים אין קשר אלי.
אני יכולה כדוגמא את רשימת התכונות שנמצאת כאן:
http://www.help4aspergers.com/pb/wp_a58d4f6a/images/img244154ad237783e339.JPG
רוב התכונות מתאימות לי, עם כמה יוצאי דופן - אין לי S I - אני לא מבחינה באופן מיוחד בריחות, רעשים או טעמים. אני מתלבשת באופן שנוח לי רוב הזמן אבל גם אני לי בעיה עם בגדים אחרים. רשימת התכונות הזו גם לא כוללת את הדברים שרשמתי מקודם שלא מתאימים לי (אין לי בעיה עם להבין מטאפורות ומשחקים מילים או לקרוא את הרגשות של אנשים אחרים).

 

[dina199]

האם זה מגיע ל70 %?

ולדעתי צריך להתרכז בדברים שכן מתאימים . תמיד יהיה משהו 'לא מתאים'

 

[RTAM]

אם מדברים על קריטריונים שמתאימים לנשים - אז כן

המבחנים של תסמונת אספרגר לא מתאימים לי כי הם מדברים על תסמונת אספרגר אצל גברים. כשאני סמתכלת על הקריטריונים אצל נשים (שמשתנים קצת בכל אתר שבדקתי) זה יותר מ-70%. עם הקישור שנתתי בהודעה זה בערך 80% או יותר. כמו שציינתי הדברים שלא מתאימים לי הם:
- אין לי בעיה עם להבין ציניות או מטאפורות.
- אין לי רגישות מוגברת למגע של בגדים או לריחות / אוכל.
- עשיתי את המבחן של זיהוי רגשות לפי העיניים של אנשים. גם זו לא בעיה.
הדברים העיקריים שאני רואה אצל עצמי שחוזרים בכל דף הם:
- אני די תמימה ונאיבית. זו תמיד הייתה תכונה שלי והאינסטינקט הראשון שלי הוא להאמין לאנשים. קראתי בפוסט שמישהו כתב על זה שאספים לא מבינים ציניות ודברים כאלו שזה מתבטא אצלו בזה שהוא מאוד נאיבי והוא המשיך לספר על מקרה שבוא חבר שלו ישב וסיפר לו סיפור מגוחך שהוא המציא על עצמו והא ישב והאמין לו עד שאמרו לו שזו הייתה בדיחה. זה משהו די טיפוסי שיכול לקרות לי.
- הרבה מהמידע מתרכז על זה שנשים אם תסמונת אספרגר הן כמו "שחקניות" והן מסוות את הקושי שלהן בזה שהן מחכות אנשים אחרים וככה משתלבות. זה מתאר אותי בול. הייתי צריכה לצפות בהרבה סיטואציות חברתיות ולנסות לחכות את איך שאנשים התנהגו בלי שבדיוק הבנתי את ההתנהגות שלהם. ניסיתי כל הזמן להמציא חוקים לאיך להתנהג ומה להגיד בסיטואציות חברתיות כי זה לא משהו שבא לי באופן טבעי. עם הזמן נהייתי הרבה יותר טובה בזה. הבעיה היא שלמרות שזה סימן מובהק של תסמונת אספרגר אני לא יודעת אם אצלי זה נבע מתסמונת אספרגר או סתם מבעיה חברתית - התחלתי לעשות את זה רק בערך בחטיבת הביינים כשהבנתי שאני כבר לא יכולה לנהל שיחה רגילה עם אנשים ושאני בעצם לא מבינה איך כל הדבר הזה עובד.

 

[homealone]

את צריכה להזכיר לעצמך *במודע* איך להתנהל

במקום שזה פשוט יבוא לך באופן טיבעי,
את חייבת לתכנן לעצמך תסריט מראש ולרבות להתאמן על שפת גוף.

 

[RTAM]

כן - לפחות ככה זה היה בהתחלה

הייתי צריכה להתאמן על זה הרבה ובזמן שיחה עם אנשים במקום שזה יבוא בטבעות הראש שלי צריך לעבוד כי אני צריכה לשים לב להרבה דברים - האם האדם שמולי מעוניים לדבר איתי? האם אני מדברת יותר מדי? מה יכול לעניין אותו? על מה הוא רוצה לדבר? יחד עם כל מיני "חוקים: שסיגלתי לעצמי - מישהו הזכיר פעילות חדשה שהוא עוסק בה, משהו חדש שהוא קנה. הוא כנראה מתעניין בזה אז כדאי לי לשאול יותר על זה. יש גם רשימות מנטליות שאני מכינה ככה על אנשים כדי שיהיה לי קל יותר באינטראקציה איתם.
הדברים האלו באים לי קצת יותר בטבעיות עכשיו, אני מרגישה שאולי עם קצת יותר ביטחון עצמי ואימון לי יהיה לי כל כך קושי בזה, אבל זה אחרי שנים שבהן הייתי צריכה לאמן את עצמי בדברים האלה - ועדיין יש לי קושי בלקרוא אנשים, אני לא תמיד מפרשת מצבים ואנשים נכון - מדובר יותר בניאונסים של התנהגות חברתית. אני יכולה לפרש נכון הבעות פנים של אנשים.

 

[homealone]

את בכלל רוצה קשר עם אנשים?

מרגיש לך נכון להיות "ביחד"?

 

[RTAM]

קצת קשה לענות על זה

באופן כללי - כן. יש תקופות שבהן אני עסוקה בעניינים שלי ולא בא לי לדבר עם אנשים ואני רוצה להיות לבד. הבעיה היא שקשר עם אנשים כן חסר אבל אני לא יכולה להתחבר לכולם וגם כשאני מוצאת אנשים שאני רוצה לפתח איתם קשרי ידידות זה מצריך מאמצים די גודלים מצידי וגם רוב הזמן לא עובד.

 

[arana1]

כל אדם גם רוצה וגם לא רוצה

זו הבעייה המרכזית של האנושות
אצל אוטיסטים היא ניכרת בחריפות לא מצויה
אבל אולי עובדה זאת גם מקרבת סיכוי לפתרון יותר מהותי לקיומה

 

[RTAM]

הנה הבעיה שלי: לחלק מהדברים אני מאוד מתחברת ולחלק לא

הבעיה שלי היא שאין לי זיכרונות מהשונות שלי בגיל צעיר, חוץ מבעיות מוטוריות לא היו סימנים בגיל צעיר מאוד - הבעיות התילו בבית ספר יסודי.
מצד שני אני קוראת מה כתבתם בפורום על הסלידה מהעמדת פנים וצביעות ועם זה אני מאוד מזדהה - לארוחת חג הפסח לא הלכתי (אני כבר לא ילדה קטנה ואי אפשר להכריח אותי), הייתה לי חרדה די גבוהה מהארוחה הזאת. כל שנה הכריחו אותי ללכת וכל הערב הוא "העמדת פנים" אחת ענקית. אני צריכה להעמיד פנים ולהתנהג באופן נורמלי בשביל אנשים אחרים ולזייף קשר שלא באמת קיים שמה.
היו לי גם תאקלים עם אימא שלי בגלל הנושא הזה כי היא בדיוק ההפך ממני, נורא חשוב לה "מה חושבים עלינו" ולפני כל פעם שיצאנו מהבית היא בחנה אותי בשבע עיניים "כדי שאני לא אביך אותה בפומבי". ההתהגות הצבועה מול אנשים זרים תמיד הפריעה לי. כמו שיום הזיכרון ויום העצמאות מרפיעים לי - ברגע שיום הזיכרון מתחיל אנחנו אמורים להכריח את עצמנו להיות עצובים ויום אחרי זה יום העצמאות אז כשהשעון מתחלף פתאום צריך לשמוח (יש לי את אותה בעיה עם יום השואה).

 

[arana1]

מוכר מאוד וגם אצלי זה בדיוק ככה

וחבל שאין בינתיים שום מקום ואפשרות לברר באמת, גם באופן מקצועי ואקדמי ואחר, מה באמת הדברים האלה אומרים
על איזה סוג של אישיות וזהות הם מצביעים
מה הם צרכיה
ומה אפשר לעשות על מנת שתגשים את עצמה לעצמאות ויצירתיות כמיטב יכולתה
ואין חולק על העובדה שיכולות יש
והרבה

לי יש כל מיני מחשבות בנושא
שקשורת גם לסיבה שאנחנו לא מתחברים לדגש שהנ"ט נותנים על מראה עיניים, על טקסיות כתחליף למהות, על סגנון כתחליף לענייניות ישירה
בכל מקרה
ברור שיש בנו תשוקה לסוג אחר של רצף, לקוהרנטיות שונה מזו המקובלת כנורמטיבית, וחבל שאנחנו צריכים להילחם כל הזמן ועד זוב דם על קיומה
גם ואפילו בעיקר מול הקרובים לנו ביותר כביכול
שזה בכלל דבר שאין יותר מערער וקשה ומחריד ממנו

גם אני שנים לא הולך לטקסים ובוודאי לא לסדר פסח וכאלה וברור לי לגמרי למה דווקא משפחה שבכלל מעולם לא שמה לב למצוקות ולסבל ולקשיי הקיום העצומים שלי היא גם זאת שהכי תתעקש להפגין את אחדותה דרך טקסים שאין בהם שום משמעות

 

[arana1]

חלק מהעניין זה באמת גם האינסטרומנטליות של הרגש

שכאילו אנשים אמורים להרגיש לפי פקודה, עכשיו אתה אמור להיות שמח כי כולם שמחים ועכשיו אתה אמור להיות עצוב כי כולם עצובים
אין מקום לפרטיות
לעיבוד רגשות ותחושות פנימי ואישי
הכל במקהלה
וזה בעייה ביחוד לאנשים שזקוקים לאינטגרציה בין הרגש לאינטלקט על מנת לקיים את נפשם וגופם כשורה

מה שאני חושב שקורה עם אנשים כמו אמא שלך ובכלל עם הורים לאוטיסטים זה שגם הם מרגישים את זה מבפנים אבל בדיוק בגלל זה הם הרבה יותר חרדים מהממוצע לא להראות שום דבר מזה כלפי חוץ
גם במשפחתי הייתי רגיל שכל הזמן היו מופנות אלי עיניים חרדות מהפחד שאני אעשה בושות
ובכלל בגלל שאי אפשר היה לדעת מה לצפות ממני אז כל צעד שלי היה זוכה לתגובות מופרזות

מקווה שאוטיסטים יצליחו למצוא אוטיסטים שמבינים אותם וככה אולי יזכו לקצת שלווה ומעט קיום שלו הם זכאים

הבעיות
ביחוד אצל נשים וילדות
מתחילות מאוחר כי הנטייה להפנמה היא נורא חזקה ובלווא הכי בגלל שאלה בעיות נורא שקטות אז הסביבה מתעלמת מהם עד שהם ממש מתפוצצות

 

[dina199]

את לא חייבת להתחבר לכולם

וזו אכן עבודה קשה שנ"טים בדרך כלל לא מבינים

 

[נתנאל 123456]

אני לא מתחבר לאף אחד

חוץ מאולי כמה בודדים- וזה גם לא ממש התחברות: אולי-פעם במיליון שנה אני מרגיש חיבור .
וזה לא עושה לי רע, להפך כי אני מרגיש יותר אמתי - וכנה ( כלפי עצמי), כי אני מרגיש שאני לא עושה
משחקים ,( לא כלפי חוץ אלה כלפי פנים), לולא מנסה להסתדר ולהיות נחמד בזמן שהלב מרגיש ההפך.
לפי דעתי זה דבר טוב מאוד, ככה לפחות אני חושב אבל גם זה גרם להרבה אי נוחיות שלא עניתי או הייתי
נחמד "ומאמי" כמו שציפו ממני, גם לדמויות מבוגרות ( גם שקשור למשפחתי), וגם לילדים ולאנשים בכלל.
אבל בעני זה דבר חיובי, כי אני לא משחק -משחק אני לא שחקן שמקבל כסף כדאי לשעשע- ולמצוא חן בעני.
אני פשוט אני, קבלו אותי טוב לא תקבלו אותי תהיו מבורכים רק טוב שהיה לכם ( אני לא ציני אני באמת בדרך
כלל לא מחפש קשר עם בני אדם- יש שיכנו אותי מיזונטרופ אז שיכנו),אני יודע מי אני וזה הכי חשוב: בעני להיות
נחמד לכולם ולחייך לא הופך אותם לאוהב אדם, אלה לצבוע ,(במידה ואינך מרגיש כך וזה קורה המון),אז אני לא חלק
מהצגה הזאת *שמה הוא " החיים הנורמטיבים" ,אני הוא זה שמחליט איך לחיות את חיי ולא רוצה לציית לכל מיני חוקים
חברתיים. שאין לי שום הזדהות עמם אלה להפך אני לפעמים-גם בז להם, זוהי דעתי.

 

[dina199]

אם את מרגישה משהו סימן שאת צודקת.

לכן אם ממש מםפריע לך , כדאי לבדוק ברצינות.
לאף אחד, אפילו לאספי הכי 'רשמי' אין את כל 100 אחוז תכונות אספיות. למשל מזמן כבר ידוע שקשר עין לא מרמז על שום דבר. אפשר לשמור קשר עין ולהיות א"ס ואפשר לא לשמור עליו ועדיין להיות נ"ט.
והקושי העיקרי זה אכן הניאנסים של התנהגויות ורגשות. עצב, פחד, שמחה אלה דברים בסיסיים וחזקים שלא קשה לזהות אותם.
ולדעתי גיל 7-8 זה בדיוק הגיל שבו מגיעים למודעות עצמית ומתחילים לנתח דברים.

 

[GJoker]

 

[נתנאל 123456]

לא יודע מה בקשר לנשים

אף אני בתור אספי מבין לגמרי הומר- מבין היטיב צינות ורגשות בצורה- מעולה, ואני גם הייתי ילד מאוד חברותי.
באמת ברמות, ואני גם דיברתי בגיל צעיר- \אין לי בעיות מטוריקה -הלכתי בגיל 8 חודשים ממש רגיל), בעצם לא רק
שהתפתח לפי הספר אלה ,הרבה יותר מהר רוב הילדים, כולל לדבר בהיותי- בן 8 חודשים וכולי,לכן היה קשה לזהות את הבעיה
אצלי, אך היית ,ילד מאוד עמוק ומורכב-שקט ,ולא ביטאתי עד גיל מאוחר את- רגשותיי,עד היום איני יכול לומר את המילה " אני אוהב-אותך"
&nbsp
האו כל מחווה- של אהבה כמעת, אני מבין הכל ומהר לא יודע איך להראות, ואב אוטיסטים מזהים רגשות בצורה מפליאה שאף אדם- נורמטיבי לא יכול לזהות, אנחנו רגשיים- לטירוף לעל שינוי רק לפעמים לא יודעים לבטא ,את זה באופן המקובל, אבל אנחנו מרגשיים-ורגישים, הרבה יותר מאדם הממוצע ,זאת דעתי.
&nbsp

 

[RTAM]

בקשר לזיהוי רגשות - הנה הבעיה אצלי

לא הייתי אומרת שאני רגישה בטירוף, אבל הם תיארו משהו כמו חוש שישי אצל אנשים עם אספרגר שזה קצת מתאר את מה שיש לי. אני שמה לב שהרגשות שלי יכולים להיות מתאומים עם אנשים אחרים באופן לא מודע - אם מישהו אחר עצבני גם אני פתאום עצבנית, אני לא שמה לב שזה מה שקורה אבל בהסתכלות לאחור זה קורה די הרבה. בגלל זה גם קשה לי להיות ליד אנשים מסויימים שלא מתאימים לי.
הקטע עם הרגישות מתחלק לשני דברים - יש קטעים שאני יותר טובה בהם מאנשים אחרים ובדברים אחרים אני די גרועה.
למשל לפעמים יש לי אניטואציה מעולה בקשר לאנשים ואני יכולה לדעת דברים על האופי שלהם שנראים לי ברורים אבל לאט לאט הבנתי שהדברים האלו לא ברורים לאנשים אחרים - כאן בא הקושי שלי לזהות מניעים של אנשים אחרים, הרבה פעמים אני לא מצליחה להבין את ההתנהגות של אנשים אחרים, לקח לי הרבה זמן להבין שהם פשוט לא רואים את מה שאני רואה.
מצד אחד יכולה להיות אינטואיציה נורא גבוהה בקשר לאנשים - מצד שני יכולת גרועה בלהבין אותם.
אני יכולה לתת את הודגמא הזו: עשינו פעם סיור באולפן חדשות ואחד מהמנחים עשה לנו הרצאה קטנה, הוא היה נורא כריזמטי ומעניין - אחר כך שמעתי שתי בנות מדברות על זה שהוא צעק עליהן וזרק אותן מחדר מסויים שהם נכנסו אליו כשהן טיילו קצת לבד. ראיתי שהן נורא מופתעות מזה ולא מבינות איך הוא יכל להתנהג ככה - לי זה היה ברור מהרגע הראשון שהכריזמה שלו היא הצגה או מסך ושהוא לא באמת פתוח אלינו. היו הרבה סיטואציות כאלו שדברים לגבי אנשים יכולים להיות לי ברורים כשמש אבל אז אני מגלה שרוב האנשים האחרים לא רואים מה שאני רואה.

 

[arana1]

מכיר את התחושה

והיו סביבה דיונים כאן ובמקומות אחרים בנושא של זיהוי הבעות פנים ומחוות גופניות שהמומחים טוענים ומתנהגים כאילו שאוטיסטים פשוט לא מבינים את הדברים האלה אבל מה שאנשים כמו ענת וכמוני אומרים זה שאוטיסטים פשוט קולטים דברים שאחרים לא קולטים,
דברים שהם מעבר לנראה ולשטחי אלא נוגעים ממש במהות הזהות ובדיוק בגלל שהם מאוד מודעים למידה שבה הנורמטיבים הם סכיזופרנים,
זאת אומרת מציגים פנים השונים בתכלית ממה שהם מתכוונים ומרגישים,
אז הם לא מגיבים,
כי על מה הם צריכים להגיב ?
על האמת הפנימית הוא החיצונית ?

מול ועם אדם שתוכו כברו האוטיסט יכול לקיים הבנה עמוקה מאוד שגם תעזור לו להתפתח ולהיפתח לעולם ולאפשרות של יחסים שיש בהם טעם
הגישה אל האוטיסטים כמי שלא יודעים לקרוא קודים חברתיים ומחוות ואנשים בסך הכל מבטאת את המידה שבה הנורמה היא שטחית ורדודה וצבועה ברמה שהיא אפילו לא מודעת לה