חוששת שיש לי אספרגר צריכה עזרה ,בת 17

girlpower5

New member
למה שאקבל פטור? אני הולכת לשירות לאומי במקום צבא,יש בחירה

 

dina199

New member
אין בחירה.לפי החוק כולם חייבים להתגייס לצבא

אלא אם כן שלהם פטור. ולשירות לאומי יכול להתנדב רק מי שיש לו פטור רשמי מהצבא.
אם אמרת שיש לך בחירה ייתכן שאת בחורה דתיה ולהן יש פטור די גורף. לבת שלי היה פרופיל 45 והצבא עדיין החליט שהוא נותן פטור (בלי שהיא ביקשה). לכן אם את מועמדת לשירות לאומי זה אומר שיש לך ביד פטור מהצבא (אם אין פטור לא יקבלו יקבלו אותך לשירות לאומי ופשוט יגייסו)
 

girlpower5

New member
תיכנסי להודעה

לכולם יש בחירה בין צבא לבין שירות לאומי,אני הלכתי להצהיר ברבנות שאני דתיה ואני עושה שירות לאומי.בנתיים אני יעשה שנת שירות ואז אראה מה הלאה אולי צבא או אולי שאמשיך בשירות.. אבל יש לי עוד הרבה זמן.
מאז שאת היית בצבא הזמנים השתנו
אני מאמינה
 

schlomitsmile

Member
מנהל
יש דברים שמשתנים ויש שלא
חוק שירות בטחון חל על כל אזרח מלבד מי שפטור ממנו מסיבה מסויימת,
היום בדיוק כמו כשזקנות כמו דינה וכמוני היו בצבא

אם הצהרת שאת דתיה וזה נכון, סבבה.
זו סיבה לקבלת פטור.
 
47 זה זקנה?

מתי תגיד אימי שנושקת למי יודע כמה?,היא דווקא מרגישה צעירה ומתנהגת כמו צעירה וזה די מביך למען האמת - אפילו מאוד.
זקנה לא קשור לגיל אלה לאופי, סבתא שלי בת 84 והיא מתנהגת כמו בחורה זה די מדהים כמה כוח יש לה ומרץ ושמחת חיים
היא אומרת את- המשפט הידוע" אני כבר ינוח בקבר", אישה מיוחדת ונדירה כל כך טוב לב כזה לכל יצור חיי, לא ראיתי- וכנראה גם לא אראה, עברה 7 מדורי גהנום - מי שנולדה- עד היום, ועדין מלאת חמלה זה מרגש אותי גם עכשיו.
 
זה מושג שהמציאו כאן בפורום

איש אמצע זה מישהו שקרוב לספקטרום אוטיסטי אבל לא שם


את יודעת התיאור שלך מאוד דומה לשלי


תמיד היו לי חברות בודדות. אבל תמיד פחדתי מקבוצות. לא אהבתי פגישות קבוצתיות


אף פעם לא עברתי אף איבחון כי כשהיתי ילדה לא היו איבחונים.

אבל לפי איבחון עצמי גם חושבת שיש לי חרדה חברתית ובעית קשב וריכוז
 
גם אני...

הבעיה שעם הגיל זה מחמיר: הקושי לשמור על הקשרים הישנים, הקושי למצוא קשרים חדשים...
אובחנתי בגיל 40, אחרי אבחון של בני. זה, בעצם, לא נותן לי כלום, חוץ מהבנה עצמית וקבלה עצמית שכל מיני "שטיקים" שלי זה לא סתם, ולא מגוחך, ולא שאני חייבת להתאמץ יותר. זאת אומרת, אני כן מתאמצת, מניחה שיותר מאדם רגיל, אבל כשזה לא מצליח לי - אני יותר סלחנית לעצמי, יותר מחבקת...
אבל לזה מספיק להגיע להבנה עצמית, לא צריך חותמת של שום רופא.
אולי הדבר הכי חשוב למה כדאי לך לעשות אבחון *אצל מומחים* - זה לקראת צבא. ואולי יש סל שיקום ברווחה. אבל זה אם תגיעי לקשיים שלא תוכלי לפתור בכוחות עצמך ובעזרת משפחה.
 
אני הגעתי לסלחנות


בלי שום איבחון.
בילדיות ידעתי שאני פחות חברותית מרוב הילדים וסבלתי מזה.
בערך בגיל 20, הרבה לפני שנולדו לי ילדיי ולפני שבכלל הכרתי מושג אוטיזם, הכרתי וסיכמתי לעצמי אלו סיטואציות חברתיות קשות יותר עבורי. ואלו סיטואציות לא
.
ואז ניסיתי למנוע סיטואציות "קשות". ואילו שפחות קשות להתאים לעצמי או את עצמי לסיטואציות

וגם למדתי לקבל את עצמי כמו שאני.

כלומר למדתי בעיקר 2 דברים - לפצות קשיים מסויימים דרך דברים אחרים שפחות קשים.
ואיפה שאני לא מצליחה אז לקבל את עצמי כמו שאני
 

גור42

New member
אצלי המצב דווקא משתפר עם הגיל. אולי כי אינני מפחד להיות עצמי

לא מחפש להיות "נורמלי" ולא מחפש להיות "כמו כולם" ולא מודד את עצמי לפי הסטנדרטים של "מה שמקובל" (בין השאר, משום שאני יודע שהרבה מהדברים שנחשבים "מקובלים" הם הרגלים רעים ומזיקים, ואין לי שום רצון להתחיל לאמץ לעצמי הרגלים רעים רק בגלל ש-95% מהאנשים בעולם מקיימים אותם).

ושיהיה ברור: אני לא מחפש לעצמי חיים קלים, ולא מסתפק במועט. יש לי חלומות גדולים ושאיפות גדולות, ואני משקיע 110% כדי להגשים אותם. אבל אני לא "קונה" את הטענה שהדרך היחידה להצליח בחיים היא "להיות כמו כולם", ואין לי שום כוונה לבזבז כמויות אדירות של אנרגיה על עמידה ב"סטנדרטים חברתיים" שרירותיים שלא מקדמים אותי לשום מקום.
 
אני מדברת לא מה ש*אני* רוצה ומסתבכת

לא חושבת שבגלל שאני רוצה "כמו כולם" או "מה שמקובל", מזמן ויתרתי על ניסיון לעשות את זה... למרות ש... עכשיו, כשיש לי ילדים (ובמיוחד אחד שאני כאמא צריכה לעזור לו מבחוץ) אני יותר שמה לב ודגש על "איך האחרים".
אבל סטיתי מהמסלול: דיברתי שאני מנסה לעשות דברים שאני בוחרת לעשות (או מבינה שצריך לעשות), אבל לא מצליחה. חלק מדברים אובייקטיבי, חלק - כי אני *רוצה* בצורה מסויימת, אבל לא מצליח לי...
 

גור42

New member
גם לנ"טים לא הכל תמיד מצליח, רק שהם מומחים בלהעמיד פנים שכן.

לא סתם קיים הפתגם המפורסם שאומר שהחיים הם לא פיקניק. וזה לא א"ס שהמציא את הפתגם הזה


וזה נכון. החיים באמת לא פיקניק. רק שזה לא רק דבר שלילי. זה גם דבר חיובי, כי רק בזכות הקטע הזה של "לא פיקניק", אנחנו יכולים לצמוח ולהתפתח כבני-אדם.
 

arana1

New member
אני קיבלתי את עצמי בדרך מעט שונה אבל דומה

שהפסקתי להתאמץ על מנת לעשות מה שרע לי רק בגלל שהסביבה מזהה את המידה והצורה שבה איני מתאים לשגור ולמוסכם כקושי

מבחינתי אני בוודאי לא פחות חברתי מהנ"ט
במובנים מסויימים,כמו הרבה אוטיסטים, אני אפילו יותר חברתי מהאדם הנורמטיבי, בדיוק בגלל שאני חברתי בצורה אחרת מהם
וזה שהמומחים והמאבחנים אפילו לא מתאמצים או מנסים ללמוד את זה או לברר את הסיבות לכך מהווה בשבילי סיבה מספקת לא להקשיב לשום דבר שהם אומרים ולא להאמין לשום הכללה או תפישה שלהם את האוטיזם

מבחינתי, הדרך שבה המומחים והמאבחנים "רואים" אותי מעידה רק על הקשיים שלהם וככזאת אינה רלוונטית בשבילי בכלל
עיוורון כלפי האחר והאחרות זה מאפיין נורמטיבי מובהק שלכן גם אין הרבה טעם להאבק בו וכל מה שצריך לעשות זה לנסות לשרוד אותו

צבא זה לא מומלץ
אם אפשר להשיג קצבה מביטוח לאומי אז זה יכול מאוד לעזור
לי זה עזר להתפתח מנווד חסר בית לאדם שמפרנס את עצמו יפה מאוד
ולו רק בגלל שזה איפשר לי קיום נטול נ"ט ככל האפשר
 

dina199

New member
לדעתי כדאי לעשות איבחון מקצועי.

כך יש סיכוי יותר גבוה לקבל תשובה מוסמכת.
ואת לא מחפשת 'לתייג עצמך באינטרנט'.
אם מצאת משהו שמדבר אלייך סימן שיש שם משהו.
 
למעלה