גם אני...
הבעיה שעם הגיל זה מחמיר: הקושי לשמור על הקשרים הישנים, הקושי למצוא קשרים חדשים...
אובחנתי בגיל 40, אחרי אבחון של בני. זה, בעצם, לא נותן לי כלום, חוץ מהבנה עצמית וקבלה עצמית שכל מיני "שטיקים" שלי זה לא סתם, ולא מגוחך, ולא שאני חייבת להתאמץ יותר. זאת אומרת, אני כן מתאמצת, מניחה שיותר מאדם רגיל, אבל כשזה לא מצליח לי - אני יותר סלחנית לעצמי, יותר מחבקת...
אבל לזה מספיק להגיע להבנה עצמית, לא צריך חותמת של שום רופא.
אולי הדבר הכי חשוב למה כדאי לך לעשות אבחון *אצל מומחים* - זה לקראת צבא. ואולי יש סל שיקום ברווחה. אבל זה אם תגיעי לקשיים שלא תוכלי לפתור בכוחות עצמך ובעזרת משפחה.