נתנאל 123456
New member
ריגשותי כעת.
אני
אני חושב למה לא רצחו אותי כבר?, למה מגיע לאדם כמוני לחיות?, שיעשו לי טובה ויתקעו לי כדור
כבר בראש,חושב על דברים נוראים,חולים על דברים מזעזעים,והכי גרוע לא סובל את עצמי באופן
טבעי לחלוטין, כלומר ללא שום טריגר, חשוב שמה שעשו לי ( כל אותם פגעיות) היו מגעיות לי כי
אני רע ולאנשים רעים ,מגיע לסבול על אותם חטאים ודברים רעים שהם עשו לאחרים, אני לפעמים
אומר לעצמי " למה היית צריך לבוא לעולם?,לשם מה? ,במה אתה מועיל, הראי אתה איש נורא- ואיום
למה עד עכשיו זה לא קרה?,למה- לא לסיים את הסבל שלך ושלהם?,תגמור אם זה תוריד את הזבל ויאלה
גמרנו" זה דברים שאני מרגיש כמעת כל יום, אז לגמרי- מבין אותם /אובדנים/,זה קשה אבל אתה לפחות לא חושב באמת.
דברים כאלו רעים על עצמך, אלה אלו תחושות בשעת משבר, אני באופן כללי חושב שאני כישלון ואני אפס לא משנה
כמה חותמות היו לי שאני ההפך הגמור,מבחינה עובדתית כלומר ( מבחני מנת משכל/ מה שכתבו עליך וכולי),שום דבר לא עוזר אתה עדין מרגיש לוזר, לפעמים אני רואה בראש שלי את מותי, ואני אומר מתי הם ישכחו אותי? תוך שנה? שנתיים?
אז בסדר,יבכו שנה גם את אחותי הם שכחו אז עוד זבל אחד הגיע לפח האשפה, מה יקרה? אולי אלו מחשבות
קציניות -אבל הצלקות בגוף שלי מעידות על כך שכנראה בער לי באותו רגע לקחת סכין ולהתחיל לחתוך לעצמי קצת את היידים,סך הכל זה תענוג, אבל אבא שלי לא מרשה לי,הוא אמר שהוא יאשפז אותי שוב כמובן, אז אני מפחד, מה
מוג- לב -אני אחרת, חיי היו משתנים מקצה -לקצה בכייון חיובי או בכייון שנחשב לשלילי בעני החברה,ובעני הוא טוב
לא פחות,סיכום: אל תיתחסו- למסכנות ואומללות שלי לך - ותזכורו כולם- לעולם אל תיהו אני,זה כלל לחיים אני מייעץ את זה לכולם,חרא להיות נתנאל, באמת,אבל תמיד יש גרוע יותר אז אולי זאת חצי נחמה.
תגידו לי את האמת פעם אחת בפנים, למה אתם מסתובבים? תגידו לי את מה שאני רוצה,באמת לשמוע,שעדיף שאני ימות,שהמוות הוא מה שירפא אותי מהסבל הזה שנקרא חיים,שאני לעולם לא ישתהב לא כי אין סיכוי לאוטיסטים, אלה כי לי באופן אישי אין שום סיכוי,אני זן נחות, וכמו שאמר דרווין " מי שלא מתאים את עצמו לסביבה בסוף נכחד וגזע
אחר מתפתח",זה כזה פשוט לא?,תקעו בי את הסכין, את המילה ,אל תלחשו לי שאני בסדר,שאני חכם בזמן,שאני ההפך, תומרו לי את אשר על ליבכם, לא את מה שאתם מוכרים לי או יותר גרוע לעצמכם, תקעו בי הלהב,להב שאני לא יכול לעמוד בהש,יגרום לי להשתנות, שיגרום לי לאמין בעצמי, שיגרום לי להבין שאין לי יכולת כמו שאני מדמיין, למות זה לא קרע ( לא פיזית ולא נפשית) כי כבר אין נפש,נשמה אין אז תנו לי כמה קגעים של אושר, אם הבדדיות\\
הזאת, אם הכאב המתוק שיכול רק הוא לגרום לי להפתח לאדם אמתי,לאדם שלם תנו לי להרגיש את הפטיש על חזי,את הקרבות אני נלחםפ יום יום לא רוצה לנוח, רוצה חבר אחד שידע מזה להיות לוחם ללא מטרה, חוץ מהרס עצמי,ובניה של נגכשולים עוד עוד פעם לא עשיתי כלום,זה מספםיק להתבכיין ,זה ה שאני מרגיש, או יותר נכון מה שאני חושב שאני מרגיש.
אני
אני חושב למה לא רצחו אותי כבר?, למה מגיע לאדם כמוני לחיות?, שיעשו לי טובה ויתקעו לי כדור
כבר בראש,חושב על דברים נוראים,חולים על דברים מזעזעים,והכי גרוע לא סובל את עצמי באופן
טבעי לחלוטין, כלומר ללא שום טריגר, חשוב שמה שעשו לי ( כל אותם פגעיות) היו מגעיות לי כי
אני רע ולאנשים רעים ,מגיע לסבול על אותם חטאים ודברים רעים שהם עשו לאחרים, אני לפעמים
אומר לעצמי " למה היית צריך לבוא לעולם?,לשם מה? ,במה אתה מועיל, הראי אתה איש נורא- ואיום
למה עד עכשיו זה לא קרה?,למה- לא לסיים את הסבל שלך ושלהם?,תגמור אם זה תוריד את הזבל ויאלה
גמרנו" זה דברים שאני מרגיש כמעת כל יום, אז לגמרי- מבין אותם /אובדנים/,זה קשה אבל אתה לפחות לא חושב באמת.
דברים כאלו רעים על עצמך, אלה אלו תחושות בשעת משבר, אני באופן כללי חושב שאני כישלון ואני אפס לא משנה
כמה חותמות היו לי שאני ההפך הגמור,מבחינה עובדתית כלומר ( מבחני מנת משכל/ מה שכתבו עליך וכולי),שום דבר לא עוזר אתה עדין מרגיש לוזר, לפעמים אני רואה בראש שלי את מותי, ואני אומר מתי הם ישכחו אותי? תוך שנה? שנתיים?
אז בסדר,יבכו שנה גם את אחותי הם שכחו אז עוד זבל אחד הגיע לפח האשפה, מה יקרה? אולי אלו מחשבות
קציניות -אבל הצלקות בגוף שלי מעידות על כך שכנראה בער לי באותו רגע לקחת סכין ולהתחיל לחתוך לעצמי קצת את היידים,סך הכל זה תענוג, אבל אבא שלי לא מרשה לי,הוא אמר שהוא יאשפז אותי שוב כמובן, אז אני מפחד, מה
מוג- לב -אני אחרת, חיי היו משתנים מקצה -לקצה בכייון חיובי או בכייון שנחשב לשלילי בעני החברה,ובעני הוא טוב
לא פחות,סיכום: אל תיתחסו- למסכנות ואומללות שלי לך - ותזכורו כולם- לעולם אל תיהו אני,זה כלל לחיים אני מייעץ את זה לכולם,חרא להיות נתנאל, באמת,אבל תמיד יש גרוע יותר אז אולי זאת חצי נחמה.
תגידו לי את האמת פעם אחת בפנים, למה אתם מסתובבים? תגידו לי את מה שאני רוצה,באמת לשמוע,שעדיף שאני ימות,שהמוות הוא מה שירפא אותי מהסבל הזה שנקרא חיים,שאני לעולם לא ישתהב לא כי אין סיכוי לאוטיסטים, אלה כי לי באופן אישי אין שום סיכוי,אני זן נחות, וכמו שאמר דרווין " מי שלא מתאים את עצמו לסביבה בסוף נכחד וגזע
אחר מתפתח",זה כזה פשוט לא?,תקעו בי את הסכין, את המילה ,אל תלחשו לי שאני בסדר,שאני חכם בזמן,שאני ההפך, תומרו לי את אשר על ליבכם, לא את מה שאתם מוכרים לי או יותר גרוע לעצמכם, תקעו בי הלהב,להב שאני לא יכול לעמוד בהש,יגרום לי להשתנות, שיגרום לי לאמין בעצמי, שיגרום לי להבין שאין לי יכולת כמו שאני מדמיין, למות זה לא קרע ( לא פיזית ולא נפשית) כי כבר אין נפש,נשמה אין אז תנו לי כמה קגעים של אושר, אם הבדדיות\\
הזאת, אם הכאב המתוק שיכול רק הוא לגרום לי להפתח לאדם אמתי,לאדם שלם תנו לי להרגיש את הפטיש על חזי,את הקרבות אני נלחםפ יום יום לא רוצה לנוח, רוצה חבר אחד שידע מזה להיות לוחם ללא מטרה, חוץ מהרס עצמי,ובניה של נגכשולים עוד עוד פעם לא עשיתי כלום,זה מספםיק להתבכיין ,זה ה שאני מרגיש, או יותר נכון מה שאני חושב שאני מרגיש.
