שתי שאלות מיוחדות

homealone

New member
שתי שאלות מיוחדות


1. איך חוש ההומור שלכם? האם אתם יכולים לדעת מתי צוחקים איתכם ומתי עליכם?
אתם יכולים להצחיק אחרים בכוונה? אם זה היה תלוי בכם: לדעתכם יכולתם ללמוד איך להיות סטנדאפיסט מקצועי, ללא קשר לעמידה מול קהל?

2. האם אתם בקביעות קודם מריחים את האוכל שלכם במקום מייד לאכול אותו?
נגיד כשפותחים גביע סגור באלומיניום: קודם מריחים אותו. האוכל מוגש לכם על צלחת: קודם מריחים אותו.
 

dina199

New member
אני בדרך כלל לא מבינה ציניות

(וכשאנשים צוחקים זה בדרך כלל ציניות). ועוד לא ראיתי מצב שצוחקים 'איתך'.
אם זה לא נעים זה ציניות וזה צחוק 'עליך'.

אין שום דבר רע להריח אוכל לפני שאוכלים. חוש הריח עוזר מאוד לטעם.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
בילדותי תמיד הצחקתי את המשפחה, לא בכוונה, כששאלתי
"זו בדיחה או חידה?"
אחרי שמישהו סיפר משהו...
 

טובללכת

New member
כמוני כמוך, שלומית.

1. יש לי בעיה קשה בהבנת הומור (עד היום).
ואיני יודעת אם זה בגלל שאני תוצר של חינוך ייקי שאופי הצחוק שלהם שונה,
או שאני פשוט כזאת א"א. למדתי שאני צריכה לבקש הסבר על בדיחות,
מה שלפעמים הופך את שאלתי למצחיקה בעיני אחרים.

2. גם אני מרחרחת את האוכל לעיתים קרובות, לפני שאוכלת.
לא אעשה את זה באופן פומבי כמובן, באירוע ובמקום ציבורי.
הריח הוא כאילו חלק מן הטעם של המזון, מעבר לבדיקת טריותו..
ודווקא חוש הריח שלי לא הכי משובח עקב ענייני בריאות.
 

winterfell

New member
עונה לך

אענה קודם לשאלתך השניה:
בן-זוגי, שהוא נ"ט לגמרי, מריח כל דבר לפני שהוא אוכל (אותי זה קצת מצחיק לפעמים. הוא מריח גם דברים שמבחינתי הם חסרי ריח לחלוטין, כמו אוכל שהקפאנו).
הבן שלנו (שהוא א"ס) מקבל אוכל, מסתכל על זה שניה וחצי, ואם זה משהו שנראה לו מוכר - זה כבר בתוך הפה... הוא לא מבזבז זמן על שום דבר.
&nbsp
לשאלה הראשונה:
הבעיה שלי (את עצמי אני לא יודעת להגדיר, יכול להיות איפשהו באמצע) היא לא העמידה מול קהל - עם זה דווקא אין לי בעיה. אבל אני מאוד מודעת לעצמי, ואין סיכוי שהייתי מנסה להצחיק. גם בהרצאה שהייתי צריכה להעביר לאחרונה, שילבתי בדיחה אחת בלבד, מתוכננת מאוד מראש...
הבן מאושר כאשר הוא במרכז תשומת הלב, מנסה מאוד לעורר צחוק. הוא בן 3.5, מצד שני, אני לא חושבת שהוא עושה הפרדה בין "צוחקים איתי" לבין "צוחקים עלי".
 
למעלה