שגיאה בתרגום

ענתנוי

New member
שגיאה בתרגום

הסרטון הזה מדגים "התנהגות אוטיסטית" - אבל לא מדובר ב"עומס יתר חושי" אלא בהתקף חרדה.
http://www.pitria.com/sensory-overload-autism
בניתוח התנהגות חייבים לשים לב לפרטים הקטנים, ויש כאן שני פרטים חשובים:

1. הרגישות החושית "קופצת מדרגה" פתאום - ולכן לא מדובר ברגישות יתר חושית אלא ב"דריכות" - תגובה טבעית לסכנה קיומית. אם נתעלם מהפרט הזה נחשוב שהילד זקוק לעזרה ב"ויסות חושי", אבל אם נשים לב לזה נבין שהבעיה שלו קשורה לסיטואציה החברתית, ולכן כל טיפול חושי בסביבה רגועה מבחינה חברתית יעזור לו כמו כוסות רוח למת...

2. ההתקף נרגע כשמישהו (המלצרית) מתייחס אליו ומכיר בקיומו. לשים לב לקיומו של אדם אחר זו התנהגות אמפטית בסיסית ביותר ולא דורשת שום כישורים מיוחדים. ההסבר מחייב התייחסות לשונות ה"אוטיסטית". בסביבה אפטית (שבה כל אחד עסוק בענייניו, כמו ברחוב סואן או בקניון) גם האוטיסט "יעסוק בעניניו" אבל יש הבדל בינו לבין הנ"ט, בגלל הבדלים של קשב. קשב "נורמאלי" מבוסס על עקרון של "או-או" - או ראיה או שמיעה, או "אני" או "אתה" או "חוץ" או "פנים". קשב "אוטיסטי" מבוסס על עקרון של "גם-גם": גם ראיה וגם שמיעה וגם כל שאר החושים משתלבים לידיעה שלמה אחת, וכשאוטיסט מקשיב לעצמו ו"עסוק בענייניו" הוא מקשיב באותה מידה גם לסביבתו ול"עניינים" של אחרים בסביבה. ככל שהוא שוקע יותר לתוך עצמו, כך הרגישות שלו לאחרים עולה. אם חל שינוי פתאומי בהתנהגות או ברגישות החושית שלו הסיבה היא מידע "מבחוץ" שמצביע על קיומה של סכנה, ומספיק אדם אחד ש"עסוק בענייניו" וחושב על אלימות כלפי אחרים כדי לעורר תגובה כזו. מרגע זה והלאה ההתנהגות שלו הופכת להתנהגות של חיה במלכודת - שנובעת מתחושה של בדידות (כולם שקועים בעצמם, כך שאם מישהו יפגע בו אף אחד לא יעזור לו או יגן עליו), תחושה של סכנה (אם שמת לב לקיומה של כווונה רעה כל סימן שמחזק את זה, כמו חוסר הסבלנות של המלצרית או צחוק עצבני, לוחצים לך על כל הכפתורים) ותחושה של חוסר אונים. (אם אתה רגיש לאחרים בסביבה שבה אף אחד לא רגיש אליך, אתה תמיד תהיה הקורבן, ה"שעיר לעזאזל" של הזעם והאלימות שלהם...).
התגובה של המלצרית הופכת את החיבור הבעייתי של "קשב תוך-אישי וקשב סביבתי" למשהו רציף ומדורג יותר (תוך-אישי, בין-אישי, סביבתי) וזה מפחית את המתח ומשחרר את הגוף מ"מצב חירום".

כל כך פשוט, כל כך זמין, כל כך הגיוני ובלי תופעות לוואי מזיקות: אין צורך בטיפולים כי הם לא עוזרים, אין צורך בתרופות כי דיכוי של מחשבה על סכנה לא משנה את תחושת הסכנה ואת התגובה הפיזיולוגית הנלווית (זה רק הופך אותך ל"זומבי" ומגביר את החרדה, כי הגוף שלך משרד "סכנה" והמוח מרחף לו ומתעלם מהבעיה...) ולא צריך אפילו קורס מיוחד או כישורים יוצאי דופן - סתם יחס אנושי.
 

arana1

New member


 
למעלה