ABA מבוססת על התיאוריה ההתנהגותית שלפיה
כל למידה מתרחשת באמצעות חיזוק כלומר,נותנים גרוי,הילד מגיב ולפי התוצאה נותנים חיזוק או לא,כאשר השאיפה היא להגיע למקסימום הצלחות כדי לטעת בו מוטיבציה להמשיך.אתה יכול לקרוא פה בשירשור של תזונה כיצד מחזקים ילדים בגנים התנהגותיים.
DIR מבוססת על ההנחה שהתפתחות ולמידה יווצרו באמצעות קשר ושיתוף עם הזולת.מייסדי הטכניקה מאמינים כי הקושי ביצירת שיתוף עם אדם אחר הוא המחסום להכל. הפעילות היא משחקית באופיה ומסתמכת על תכנים שמביא הילד כלומר,אם הוא אוהב לקרוע נייר המטפל מצטרף אליו בקריעת נייר ו"מחנך" אותו להפיק הנאה ממציאותו ושיתופו של אדם אחר .
לגבי יישום השיטות,אני אישית מתרחקת מABA ככל שאוכל. חסרונותיה רבים מיתרונותיה ויתרונותיה...? אני לא פגשתי ילדים שהפיקו תועלת כה גדולה מימנה אבל היא הפופולרית בישראל,מסתדרת עם האג'נדות של מערכת החינוך,לא קשה למצוא אנשי תפעול והיא יקרה ברמות על!! אם אתה רוצה להפעיל ABA תארגן כמה אלפי שקלים כל חודש .
DIR יותר אקולוגית,מופעלת בסביבת המחייה ומשתמשת בחומרים בסביבה (אתה לא תאמין כמה אביזרים הורים של ABA רוכשים...ורוכשים...ורוכשים....) ופחות יקרה כי הפוקוס מופנה למשפחה כראשונים שאמורים ליצור קשר עם הילד. זו שיטה ארטילאית,לא מובנת תמיד,וקשה ביותר למי ששונא לשחק ושונא אבסורד ונונסאנס. אני חושבת שבגלל שהיא הכי קשה להפעלה לאדם שלא למד אותה ממש קל לרדת מזה כי רב החוסר בהירות.מאוד דורשת מסירות. מאוד!!
כותבת כאן ענת שמר שיכולה להסביר לך על RDI,עוד שיטה שמבוססת על עקרונות שונים ומאוד מענינת.
אמא לנער אוטיסט כתבה על למידה מזדמנת ולא מזדמנת ובכן, ABA זה תמיד מתואם ולא ספונטני כי נעשה בזמן קבוע,בישיבה לשולחן,לפרק זמן קבוע. DIR יכול להיעשות כל הזמן אך נוהגים לייצר את הזמן גם כן.