קטע מעניין לקריאה:
תהליך לימוד חובה, באמצעות מוסדות מדינה,
יצר מצב חדש, שסימן את הילדות כמעין שלב ביניים "עד שהחיים יתחילו", אולם הילדות אינה מעין חזרה גנרלית "עד שההצגה תתחיל", הילדות מהווה חלק אינטגרלי מהחיים,
ואם נרצה להיות מדוייקים יותר, הילדות הינה חלק החיים בעל ההשפעה המכרעת ביותר, על טיב ואיכות החיים של האדם, לכל ימי חייו.
האנושית התבונית, דאגה שההכשרה לחיים, תתבצע ע"י התא המשפחתי
[חינוך ביתי חיים לומדים ונהנים בלי גן ובלי בית ספר.] במאה השנים האחרונות, צצו כפטריות אחרי הגשם,
מערכות מחליפות הורים, פעוטונים הפועלים כבר מגיל 3 חודשים, כאשר לתינוק בן השלושה חודשים, אין אפילו כישורי הישרדות בסיסים, גני ילדים ובתי ספר, עד גיל 18 שתפקידם, לכאורה, להעניק לילדים את כישורי חיים, במיקור חוץ, במקום ההורים והמשפחה.
תהליך העברת החינוך לצד ג', מתבצע כיום בדרך שאין לה אח ורע בשום תחום בחיים שלנו, למעט גיוס חובה לצבא, מדובר על אחזקת קטינים, בשעות היום ולעיתים גם רוב שעות אחה"צ, למשך שעות ארוכות, רחוק מהבית, מההורים והמשפחה, בתוך חברה מלאכותית, המורכבת מאוסף גדול של ילדים, בני שיכבת גיל אחידה, שהמשותף להם, זה כתובת המגורים של ההורים, שיכבת גיל שכמוה לא יפגשו לעולם, בחיים הבוגרים שלהם. מדובר בקטינים, החייבים לסור למרותו של מבוגר זר המוסמך להטיל עליהם מטלות, לבחון אותם ללא הרף ואף להעניש אותם, ללא שום התחייבות ואחריות, לתוצאות שבקצה המסלול הארוך הזה, והכל מגיע תחת מעטפת מוסר מלאכותית, הבנויה ומורכבת משיקולים הזרים לחלוטין, לטובת החיים בפועל, של הקטינים.
מרבית ההורים יודעים, שבתי הספר ומוסדות החינוך, לא רק שאינם מועילים לילדים שלהם, אלא אף מזיקים להם, אך הם אוחזים בזן של שקר לבן, אפילו בליבם, שזה ל "טובת הקטינים", וללא שהות חובה במוסד כבית ספר, לא ניתן יהיה להצמיח אדם בעל כישורי חיים נאותים.
שטיפת המח האינטנסיבית, יצרה שכבת שכנוע פנימי, עד שבשפת העם נוקטים בלשון בוטה: "מה יצא ממך" אם לא תלך לבית ספר.
