וואו, זה ממש לא מה שכתבתי
או שהתכוונתי אליו. דיברתי על פרופיל סנסורי שמשתנה כמשהו שקורה. לא אמרתי שהפרופיל הסנסורי הקודם הוא פגם, אלא שהוא חסם בפני הילד התנסויות מסוימות - כאלה שאולי היום הוא מסוגל להן ומעוניין בהן, אבל מתקשה לקבל גישה אליהן. לעומת זאת, התנסויות אחרות בעייתיות עבורו גם היום, וחשוב לדעת מה כן ומה לא. אין משמעות ללמידה חברתית כמו שאין משמעות ללמידה של מדע - אפשר ללמוד תחומים ספציפיים בכל אחד מהם, וחשוב לדעת, כאמור, למה האדם מסוגל ובמה הוא מעוניין, ואם הוא נמצא מאחור בגלל שהוא פספס התנסויות שהאחרים עשו מזמן - לעזור לו להשלים אותן בצורה כזאת או אחרת.לעומת זאת, אם יש משהו שהוא סובל ממנו סנסורית גם היום, לחשוף אותו אליו כחלק מניסיון ללמידה חברתית יכול להיות הרסני, ואין סיבה לעשות את זה.אני אתן לך דוגמא אישית - אני מאוד סובלת מקולות של באסים ושל תיפוף. אם מישהו מחליט שכחלק מניסיון לחשוף אותי לתחומים חברתיים או משהו כזה כדאי לקחת אותי למופע של סטומפ או למעגל דרבוקות, סביר שמה שיקרה הוא שאני אברח, ואם ינסו לעצור אותי אני אקים מהומה כלשהי - אחרת יהיה לי כאב ראש נוראי במשך ימים, בנוסף לסבל בארוע עצמו. אם כל ההתנסויות החברתיות בעולם היו כוללות תיפוף, הייתי נאלצת לוותר על כל התנסות חברתית. אבל זה לא המצב, ואין בעייה שפשוט אמנע מהתנסויות שכאלה (או אצא החוצה אם זה רק חלק מהארוע - למשל בחתונות עם מוסיקה מאוד רועשת, וכו') ואפנה לאחרות. אם, לעומת זאת, מסיבה כלשהי הרתיעה מבאסים ומתיפוף הייתה נעלמת, לא הייתה לי בעייה להשתתף גם בארועים כאלה. במקרה הזה קשה לי לחשוב על התפתחות שפספסתי, כי ארועים כאלה הם נדירים יחסית, כך שזה לא שבני גילי מומחים לדרבוקות או באסים ותהיה לי בעייה להשתלב. הדוגמא של הכדורגל נועדה להמחיש תחום שבו כן מתרחשת התפתחות שכזאת. אני יכולה למצוא דוגמאות נוספות אם היא לא מצאה חן בעיניך. בכל מקרה לרגע לא ניסיתי לטעון שצריך "לרפא" את האוטיסטים מכל רגישות סנסורית, אלא דיברתי על כך שלפעמים חלים שינויים ברגישות כך שהגורם לרתיעה המקורית מפעילות מסוימת נעלם, אבל יש קושי להשתלב בגלל מה שפספסת. מקווה שעכשיו זה ברור יותר.