כתבתי על נער בן 15 שיש לו כל הזמן התקפי זעם,

dina199

New member
כתבתי על נער בן 15 שיש לו כל הזמן התקפי זעם,

שהיה מאושפז כמה פעמיים ושטופל באין ספור תרופות פסיכיאטריות. התלונה של ההורים שלו שההתנהגות שלו לא תקינה והם חסרי אונים.
כאן בפורום הייתה הודעה על ילד בן שנתיים שהגננת מרתקת אותו לכיסא אוכל על מנת ללמד אותו 'התנהגות תקינה'. והכוונה שלה שהוא צריך 'ללמוד לשבת' כי זה מה שכולם עושים.
לי אישית ההקשר 'ללמוד לשבת' עושה הרגשה רעה. צריך ללמד ילדים הרבה דברים, בטכניקות לימוד שונות רק שלדעתי 'לשבת בשקט' זה לא נושא לימוד. ילדים לומדים לזחול, לשבת וללכת לבד ברוב המוחלט של המקרים אך אחד לא מלמד אותם. זו התפתחות טבעית.
ותנועה של ילד זה דבר הכי טוב שיש לו. משום מה רוב המורים והגננות עוסקים במניעת תנועה כתנאי ללמידה, הדרישה תמיד 'לשבת וללמוד' (ואז לא מבינים למה יש להם תלמידי תיכון 'בטטות כורסה'. הרי זו סופר הצלחה - 'בטטת כורסה' תמיד אבל תמיד יושבת בשקט).
בקיצור אני רוצה להגיד שמניעת צורך גופני בגיל שנתיים (כשממש קל להפעיל כח על ילד) עלולה לגרום לתגובת נגד שתתבטא בהתקפי זעם בגיל 15 ואז המבוגרים מתייאשים כי הילד חזק פיזית (והם בעצמם כבר לא מסוגלים להפעיל כח עליו). וכל זה מתנהל בשם 'התנהגות תקינה' ובכלל לא חייב להיות קשור לספקטרום האוטיסטי.
 
בלי קשר לנער בן ה-15, שאני לא יודעת מה

קרה במקרה שלו - אני מסכימה איתך לגבי זה שלא צריך לשים דגש על לשבת בשקט, וכן צריך למצוא פתרונות שיאפשרו גם לילדים שזה קשה להם לשבת בשקט ללמוד בלי להפריע לאחרים - כמו הפסקות של חמש דקות מדי פעם כדי להוציא אנרגיה בחוץ, או לתת להם לשבת מאחורה כדי שהעובדה שהם זזים הכסא לא תפריע לילדים האחרים (או למורה) להתרכז, או לתת להם כסאות שמתאימים להם יותר, וכו'. הדרישה להגבלת תנועה במשך 45 דקות ברצף כל פעם היא משהו שלא מאוד קל לעמוד בו - ולמעשה אפילו מהמורה לא דורשים את זה והיא רשאית לעמוד ולהסתובב בכיתה כרצונה. גןם באוניברסיטה אפשר להימרח על הספסלים או לצאת כשמתחשק. ורק הילדים חייבים לשבת בלי לזוז כל היום. די אבסורדי...
 

dina199

New member
נער בן 15 זה מקרה קיצוני שראיתי בטלויזיה (ללא קשר.

לפורום שלנו) פשוט חשבתי שעלולים להגיע למצב חמור מה סוג הזה כשמתחילים את ההגבלות בגיל מוקדם. את נתת דוגמא של בית ספר ששם נדרשים לשבת 45 דקות (וחפעמים 90 דקות כשהשיעור כפול). . כשכל זה חמור מבחינת עצמו.
אבל כאן בפורום היה על תלונה של גננת שילד בן שנתיים לא יושב בריכוז (איך ילד בן שנתים לא מעריך מה זה 'ריכוז' - נאמר בציניות) והפיתרון שלה זה לרתק אותו לכיסא אוכל. אז היא מקבלת את השקט שלה 'להעביר את מה שהיא רוצה ללמד'. אז במקרה הטוב האם הילד הספציפי הזה לומד משהו שמאלצים אותו לשבת בכח ובמקרה הגרוע כל הצרכים הגופניים שמדכאים בהווה עלולים להתפרץ בעתיד. ואז שוב מה שיהיה הבעיה זה 'התנהגות לא תקינה' של הילד.
 
מכריחים ילד לשבת

לא כי זה "בריא" לו.
אלא כי זאת הדרך היחידה ללמד בו זמנית 10-40 ילדים (במפגש ).

את מתארת לעצמך צורה אחרת של למידה של כמות הילדים הזאת כאשר כולם זזים?
 
כן, להתאים את אורך המפגש

לזמן שבו הילדים מסוגלים לשבת בשקט יחסית, או לעשות יותר הפסקות באמצע. וכמובן, לעשות שיעורים שכוללים גם תנועה ופעולה.
 

dina199

New member
אכן זו הדרך הכי קלה למבוגר ללמד.

אבל האם זו הדרך הכי טובה ללמוד ? הרי מי שקשה לו לשבת האנרגיה של תבוזבז על המאמץ לשבת ולא על למידה.
לגבי 30-40 תלמידי אין שום דרך למידה טובה. זה שלפי החוק צוברים אותם בחדר אחד לא עושה טוב לאף אחד.
לגבי פחות מזה הדרך הכי טובה ללמוד זה ללכת בצורה איו סופית (ספרה 8). מפעיל את שתי עונות המוח והכי טוב לקליטה.
והסיבה שכתבתי את ההודעה זה לא כדי להגיד שזה המצב של המבוגרים המלמדים שנאלצים ללמד קבוצות גדולות של ילדים בישיבה (זה דבר מוכר וידוע ובכלל לא חדש
) אלא שבצורה כזו מי שלא מתאים ל'נורמה' (במקרה הספציפי 'לשבת בשקט' ) במקרה הטוב לא ילמד כלום ובמקרה הגרוע יפתח הפרעות גופניות.. עד כמה ידוע לי מטרת כל המוסדות חינוך זה שילדים ילמדו. ואם המטרה הזאת לא מושגת מה הטעם שלממבוגר שמשלמד יש מצב ש'נוח לו ללמד' ?
 
בגן של הבת שלי מצאו פיתרון אחר

נתנו לה לעשות עבודה קוגניטיבית תוך כדי פעילות גופנית (הילדה מחפשת תנועה כל הזמן)
כך שהיא תצליח לבצע את המשימה טוב יותר.
 

dina199

New member
צריך לתת להם מדליה

על זה שהם לא מקובעים ש'צריך לשבת כדי ללמוד'
 

jfink1

New member
שקט תלמידים!

אני ממש מתפלא עליך .
כל מורה וגננת מלאים ידע ורצון ללמד. אלא שהרבה יותר קל לעשות את זה כשהתלמידים אינם זזים ו/או מצפצפים.
לכן בכדי שהמורה/גננת תהה מאושרת ותגשים את עצמה מקצועית כל דרך כשרה לעצור/לקשור/להוציא/להעניש.
וזאת למרות שהמודלים העכשוויים בחינוך מריעים לשעורים המתקיימים אחרת .
כשהתלמיד בתנועה /בעשייה מחוץ לכיתה
 
למעלה