<img src="http://timg.co.il/f/Emo230.gif">שירשור פעמיים כי טוב<img src="http://timg.co.il/f/Emo230.gif">

schlomitsmile

Member
מנהל
שירשור פעמיים כי טוב


יום שלישי- זמן לשירשור פעמיים כי טוב

זמן להורה המסור והטרוד, לעצור- באמצע השבוע- ולחשוב:
מה עשיתי או אעשה השבוע, נטו בשבילי?
בשביל הכייף שלי
בשביל הבריאות שלי
בשביל הגשמת חלום פרטי שלי
בשבילי.

כי כשאנחנו עושים בשבילנו,
אנחנו עושים טוב פעמיים:
למען האדם החד-פעמי שאנחנו,
ולמען ילדינו שצריכים אותנו בריאים ושמחים

אז אנא שתפו מה עשיתם למען עצמכם
ןעודדו בכך גם אחרים לשים-לב גם לעצמם
 

schlomitsmile

Member
מנהל
נהדר
עושה רושם
שזכותך צריכה להגן על כולנו

&nbsp
מקוה שבכ"ז עוד הורה עשה/מתכנן לעשות משהו למען עצמו
 

רואה 6 6

New member
אצלנו זה יקרה ביום ו
מנגל כמו שרק אצלנו יודעים לעשות,חברים טובים עוד מתקופת חדר הלידה ואלכוהול יזרום כמו המיסיסיפי.
 

טובללכת

New member
אנחנו נוסעים ביום חמישי למסיבה..

להולדת בת של אחייני.
ובכלל מאמצע אוגוסט אנחנו בחודש של שמחות ב"ה.

טפו.. טפו..
כל זה לא ממש בקטגוריה של "מה עשיתי בשבילי", ובכל זאת..
שמחה עושה לנו הרבה טוב על הנשמה.
 

dina199

New member
'טוב על הנשמה' נכנס לקטגוריה

טוב שיש לפחות דברים חיצוניים שגורמים לפחות קצת 'לעשות בשביל עצמי'
 

arana1

New member
אני נטו לעצמי כשאני נטו לילדתי
לא תמיד זה מתלבש כמובן כי מדובר בעניין שהוא מאוד מורכב
אבל נדמה לי שאחד הדברים שאנשים לא מבינים ביחס לאוטיסטים
זה בשבילם להיות עד הסוף בשבילם זה להיות עד הסוף בשביל האחר
גם
 

schlomitsmile

Member
מנהל
כן, אבל...

(כמעט) כל הורה הכי בעולם אוהב את הילד/ה שלו,
ולהיות עם ולמען הילד זה מה שהכי חשוב לו וממלא אותו,
כשהילד שמח גם ההורה שמח וכו'.
אבל
הרבה הורים, ואולי במיוחד הורים לילדים רגישים במיוחד (מה שנקרא 'בעלי צרכים מיוחדים')
נוטים לאבד את עצמם- להשקיע את כל כולם בעשיה וחשיבה שממוקדת בילד/ה,
בנוסף לשאר המחוייבויות (עבודה, מטלות-הבית וכו'),
והתוצאה אחרי כמה שנים כאלה, היא הרבה פעמים הורה שחוק,
שלפעמים גם בריאותו נפגעה,
מה שלא טוב לא להורה ולא לילד.
לעניין זה בא השירשור הזה, כדי להזכיר להורים לתת מקום גם לצרכים המופרדים שלהם.
 

arana1

New member
ברור, וידוע ומוכר, אבל...
רציתי לנסות להזכיר גם את הלא מוכר
שיש אנשים שבשבילם עצם המיקוד במישהו אחר זה כל מה שהם צריכים
וחלק גדול מהאנשים האלה הם אוטיסטים
שהמון מההתנהגויות החורגות והרגישות הלא רגילות שלהם מבטאות בדיוק את זה ונובעות בדיוק מזה
שמבחינתם להשקיע את הכל באחר זה לא לאבד את עצמך אלא למצוא את עצמך
יודע שזה נשמע לגמרי מוזר ומופרך אבל מאמין שאף על פי כן גם זה יתכן
אולי

ובהתאם
יש כאן דברים שאנשים מספרים כדברים שהם מצפים לו בשמחה,דברים שממלאים אותם ונותנים להם מנוחה, ואילו בשבילי ובשביל אוטיסטים אחרים זה הסיוט האולטימטיבי
אז בשרשור שמבקש תיאורים של מה הם הצרכים המופרדים שמאפשרים לאנשים את היכולת להתחבר
מצאתי שאולי יש טעם להזכיר
שיש אנשים שבדיוק מה ואיפה שמופרד אצלם הוא גם זה שמאפשר להם להתחבר
חלקנו מכירים אנשים כאלה כאוטיסטים

ושאר המחוייביות(עבודה, מטלות,בית ואחרות) יכולות ללכת לעזאזל
כמה שיותר מוקדם יותר טוב
(איפה הרובוטים כשצריכים אותם ?)

בקיצור
יש אנשים שמה שהכי מרגיע אותם זה להיות מרוכזים באנשים שהם אוהבים
ברור שזה לא פשוט ולא נהוג וגם נחשב כבלתי אפשרי בכלל אבל כיוןן שאנחנו בפורום שעוסק באוטיזם חשבתי שיש מקום להזכיר גם את האפשרות הזאת
 

schlomitsmile

Member
מנהל
זה לא נשמע לגמרי מוזר ומופרך

זה מעניין ויפה,
וגם מוכר לי מאד

כשהייתי לאם, התמסרתי כל-כולי לאמהוּת, לילד,
עד כדי כך שאחרים הרימו גבה...
בדומה לתיאור שלך, ההתמסרות הטוטאלית הזאת מילאה אותי אושר.
אבל
כעבור אי-אלו שנים, וכשנולדו עוד ילדים,
גיליתי שאמנם כמסלול חיים זה המסלול הנכון לי,
ובכ"ז, כמו שסבתי ז"ל נהגה לומר: כל דבר במידה.
בשלב כלשהו זו מפסיקה להיות בחירה חופשית באמת,
המערכת המשפחתית נבנית מסביב להתמסרות הטוטאלית הזאת,
והבנאדם לא מעלה על דעתו לזוז פן היא תקרוס.
אבל אם ימשיך כך עוד אי-אלו שנים, הוא יקרוס...
מבט סביב לימד אותי שאני לא היחידה שנמצאת במצב שכזה, כל אחד בגירסא שלו כמובן.
ומכאן נולד הרעיון לשירשור הזה

&nbsp
 

arana1

New member
בכל מקרה זו השערה
בסך הכל מדובר במצב מאוד חדש
ולא מוכר
וגם לא ממש מתואר בספרות המקצועית או אפילו הדמיונית

המידה לא ברורה
המידה משתנה
וברור ששאלת תשומת הלב היא שאלה מאוד מאוד ואולי אפילו הכי פתוחה ( גם בגלל זה אני ממש שונא את היחס השחצני והאטום של המימסד הרפואי לאנשים המחוננים בנטיה לתשומת לב שונה כמופרעי קשב וריכוז)

ברור שהמערכת המשפחתית כיום לא מסוגלת לספק תשתית להתמסרות טוטאלית
ברור שהדרך שבה מוסכמות החברה כופות עלינו לפתור את שאלת הזמן והמרחב גם מאוד מקשה על נסיונות לפתור את השאלה הכל כך מרתקת הזאת בצורה יפה
ולכן אני חושב שמה שצריך כאן זה דווקא תנועה
ולא לפחד לזוז

הרעיון של השרשור הוא נכון ויפה בעיני
בדיוק לכן רציתי להציע גם כיוון אחר
ביחוד
שכאמור
הפתרונות שהוצעו כאן עשויים להיות מאוד לא נעימים ומאוד לא ממלאים לאוטיסטים
אלא אולי בדיוק ההפך
אז ניסית לחשוב מה יכול לתת אנרגיה לאוטיסטים
חוץ מלבהות כמובן
ולהיות לבד ובשקט
(לדעתי יש קשר בין זה לבין הנטייה לחפש משמעות ואנרגיה דווקא במקומות שנראים לאחרים סוחטים)
 

dina199

New member
וכשבסוף זזים (לפני או אחרי קריסה עצמית)
מגלים שהמערכת לא רק שלא קורסת אלא מתחזקת
 
למעלה