את יפחוצית מאוד לא מצויה
או שיפחוציות זה זן מאוד לא נפוץ
כי אין דבר שיותר ממחיש את המידה שבה החברה היא עקומה מהבחירה של מה מתאים להנצחה ומה לא
והבחירה הזאת מצד אחד היא גם הכי סמויה אבל מצד שני משקלה מכריע לחלוטין בדיוק את כל מה שנקרא הרגעים והדברים הכי קטנים
תשומת הלב המפורסמת של אוטיסטים לפרטים וההתנגדות הלא הגיונית שלהם (כביכול) לדברים שנחשבים זניחים לחלוטין
ולסוגים שונים של מגע ומבט וטונים
מבטאים ערנות ,עדיין מאוד בלתי מצויה,לדרך שבה תפישת הנצח,שמתממשת גם כבחירת ההנצחה והקיבוע וזיהוי הקבוע,ניכרים לחלוטין דווקא ובדיוק בהחלטות הכי קטנות וזעירות,במובן מאליו
שימי לב,שגם כאן,בדיוק כמו בכל מימסד חברתי מחורבן,זכות ההנצחה ניתנת רק למי שעומד בראש הפירמידה,למנהל
לא פלא שאוטיסטים רבים מקיאים מול ועל סמכות