"צרות" של ילדים בתפקוד גבוה - נשבר לי הלב

"צרות" של ילדים בתפקוד גבוה - נשבר לי הלב

שלום,
זקוקה לעצה.... הבן שלי בכיתה ה', משולב יחידנית עם סייעת, אובחן רק לקראת גיל 7, תפקוד גבוה. עיקר הקושי הוא חברתי.
אבל מה "הבעייה" - היה יכול באופן אירוני להיות יותר קל אם בכלל לא היה מעניין אותו הקטע החברתי, אבל העניין הוא שזה מאוד מעניין אותו, הוא מאוד רוצה חברים, אבל אין לו בכיתה אפילו חבר אחד.
לא שמתאכזרים אליו, לא שמציקים לו, פשוט לא ממש חברים שלו. בהפסקות הוא בד"כ כן משחק במשחקים קבוצתיים לפי דיווחים שאני מקבלת (מחניים, כדור, וכיוב'....), והוא גם בצופים. אבל בשעות אחרי הצהרים, בימים שאין לו חוגים, הוא לגמרי לבד.
אף אחד לא מתקשר, אף אחד לא בא (אלא אם המורה יוזמת פעילות שהילדים צריכים לעשות בקשר עם הלימודים ואז הוא מצוות לאיזו קבוצה), ובזמן האחרון הוא ממש ממש מדוכא, כל הזמן שואל למה אין לו חברים, אומר שחברים זה הדבר שהוא הכי רוצה בחיים, שהוא כבר איבד תקווה לגבי זה שאי פעם יהיו לו חברים, ושאולי הוא לא טוב בזה..... (יש לציין שלא סיפרנו לו אף פעם על האבחנה שלו, הוא יודע רק שיש לו קשיים חברתיים ובלימודים במקצועות רבי מלל, אבל לא "נתנו שם" לאבחנה).
עכשיו יש טיול של הצופים והיו צריכים להתחלק לאוהלים. ילדים הלכו למדריכה וביקשו להיות עם X או Y, וכמובן אף אחד לא ביקש להיות איתו (למרות שיש כמובן הבדל מלהגיד - שלא רוצים להיות עם X) , אבל הוא מאוד נפגע מזה שאף אחד לא ביקש להיות איתו.
בית הספר לא ממש נותן פתרונות לעניין. כשאני מזכירה להם, אז יש לעיתים יותר פעמים שהמורה יוזמת מטלות הקשורות לבית ספר אחה"צ, אבל הבן שלי כבר אומר שבאים אליו רק בגלל שיש מטלה ולא בגלל שהם חברים שלו....
בשבוע האחרון הוא כל הזמן מדוכדך וממש מזיל דמעות כל הזמן על העניין החברתי. עצוב עצוב ממש, אני כבר לא יודעת מה להגיד לו ואיך לעודד אותו...
 
רק להוסיף

שעד השנה, הוא היה מצליח לארגן לעצמו מפעם לפעם מפגש עם איזה ילד מהכיתה, עם מספר מצומצם של ילדים. השנה נהיו יותר "חבורות" של ילדים והוא נהיה ממש אאוטסיידר.
 
אולי אין ברירה

והגיע הזמן לספר לו.
ואפשר גם לרשום לקבוצה למיומנויות חברתיות ושייצור קשרים עם ילדים משם.
 
אולי לספר....

אנחנו מתלבטים, אבל כניראה אנחנו "עוד לא שם...", אני גם לא חושבת שזה ש"ניתן שם" לבעייה שלו, זה יעזור לו להכיר חברים......
לגבי הקבוצה - אנחנו גרים ביישוב לא גדול. בתקופות שהוא היה בקבוצה זה היה ממש לא זה. הקבוצה לא היתה הומוגנית.
אע"פ שלכאורה כל הילדים היו שם בתפקוד גבוה, גם שם היה טווח רחב.
הבעייה היתה שהוא היה חוזר משם ומחקה את כל ההתנהגויות הלא רצויות של הילדים האחרים...
באיזשהו שלב הרגשנו שזה יותר עושה נזק ממועיל.
 
סליחה, אבל קצת זעזעת אותי

מה זה התנהגויות אוטיסטיות לא רצויות? אולי סופסוף הוא התנהג איך שנראה לו נכון? משהו שהוא הזדהה אתו? אולי כן היו לו שם חברים שמה לעשות, אוטיסטים כמוהו? יש לי המון מה לכתוב בנקודה הזו אבל אני לא מצליחה לבטא את עצמי.
תקבלו אוטיסטים ואולי גם לו יהיה יותר קל לקבל את עצמו.
לגבי לספר לחברה שלי יש בן שאובחן כאספרגר בגיל 9. מאוד בודד כמו בנך, עשה לו מאוד טוב שיש לזה שם והוא רוצה לפגוש עוד ׳כמותו׳. הוא הרי ידע שהוא שונה גם קודם... במקרה הזה ההורים רואים באוטיזם כדבר שיוויוני, הוא לא יותר טוב או פחות מאוטיסטים אחרים ולא מפחדים שהוא יתנהג כמו אוטיסט כי הוא אוטיסט....
 

1אילת2

New member
התנהגויות אוטיסטיות לא רצויות:

או בעצם, חיקוי התנהגויות של ילדים אוטיסטים אחרים:
להתפשט בכיתה (לחלוטין)
להתחיל לגמגם (בעקבות ילד אחר)
בררנות באוכל (שלא היתה קודם)
צעקות
זריקת חפצים.
 
עושים כאן בלגן ודמגוגיה מעניין עדין ומורכב

אנשים זה דבר מורכב,זהות זה דבר מורכב,קיום זה דבר מורכב,אצל אוטיסטים הדבר ניכר אפילו במיוחד,לזרוק את מגוון ההתנהגויות האוטיסטיות לחבילה אחת תוך התעלמות מההבדל בין התנהגויות שהן תגובות לסביבה לא מתאימה לבין התנהלויות שמבטאות את נסיונו של הילד לחיות את עצמו היא בעייתית מאוד,
ביחוד שהרבה פעמים התנהלויות בעייתיות נובעות בדיוק מהמקומות שבהם לא מרשים לאוטיסט להיות עצמו.

כעובדה,האוטיסט נולד שונה,אחר,מהממוצע,לא מבין למה אנשים חושבים שאפשר או צריך להתעלם מזה,על רקע זה הבחירה בנירמול תמיד מהווה סוג של חוסר קבלה
ברור שילדים רוצים קודם כל להתקבל
בדרך כלל רק במהלך ההתבגרות אנשים מתחילים להבחין בערך ובצורך של אינדוודואליות(מה שגם מביא לכאוס המוכר לנו ככגיל ההתבגרות)
הורה אמור לראות מעבר לצרכים המיידיים של הילד

יש המון התנהלויות של אוטיסטים שהם מאוד והכי זקוקות לעידוד דווקא בגלל שמצד אחד הם מבטאות שונות ולכן זוכות ליחס מחפיר מצד הסביבה אבל מצד שני לאוטיסט עצמו הן חיוניות לחלוטין
כשמנרמלים את ההתנהלויות האלה אז מקבלים אדם שאיבד את גבולותיו
מצער מאוד עד כמה קשה למצוא אנשים שמבינים את האמת הכל כך פשוטה וברורה הזאת

נכון
בדידות זה כואב
לא רק לילדים
אבל מוצא מזוייף מבדידות לא שונה מהותית מהזרקת סמים
וגם מביא בסופו של דבר לאותם נזקים
קיצורי דרך מאריכים אותה
לפעמים לאין סוף

אם יש לאוטיסט בעייה להשתלב בקבוצה צריך לבדוק למה זה כך
צריך לבדוק איזה קבוצה תתאים לו יותר
מה בקצב שלו מחפש הכללה אחרת של הפרט לחברה
הפתרונות שמוצגים כאן כהצלחה הם כשלונות מחפירים,גם של הפרט וגם של החברה
אלה פתרונות שמונעים גם מהקבוצה וגם מהפרט ביטוי וישום של כל מה שמקורי וחדש ומרענן ומקדם
כל זה רק בשביל להנציח קונפורמיות בגרוש
כזאת שבלווא הכי מחר כבר תיחשב כחסרת ערך לחלוטין

בנוסף
להורים,לאנשים,אחראים,צריך להיות ברור שגם למעשים בתחום הפרט יש השפעה ניכרת על הכלל
הורה מנרמל זה הורה שמונע מהרבה ילדים אחרים את הסיכוי להתפתחות יפה ואמיתית ואוהבת יותר
כולנו יוצרים את החברה כל הזמן
הורים מנרמלים הורסים אותה

כתבה מהסוג שקראתי היום לא הייתה מתפרסמת(אגב,בעיתון כלכלי) לפני עשר שנים
אבל בלי שום קשר לאוטיזם אנשים מתחילים להבחין בקשר בין הערצת המוחצנות והתחרותיות וההתבלטות לבין כל מה שמכוער וטיפשי ומזיק בחברה
בכל התחומים
השקופים זקוקים נואשות למי שיתמוך בהם כמו שהם
לא למי ש"יבליט" אותם וישלול מהם מגע עם עצמם
פעולה כזאת היא רעה גם לפרט וגם לחברה
הבעייה שאנשים לא מרגישים בזה עד לרגע של שעת מבחן אמיתית
של צומת משמעותית
זאת שבה האדם נבחן מול שאלות היסוד של הקיום
כמו אהבה או משבר או כל אירוע שיוצא מהשיגרה
 

גור42

New member
אני אגיד לך מה הבעיה הפרקטית עם הגישה הזאת

כשלא מבדילים בין להתפשט באמצע הכיתה לבין בררנות באוכל, אין לילד שום סיכוי ללמוד להבדיל בין הדברים שבאמת חשובים כדי להסתדר בחיים לבין זוטות.

את יודעת כמה שנים בוזבזו אצלי בגלל הטעות הזאת? מרוב זה שההורים שלי שיגעו אותי עם "X זה לא נורמלי" ו-"Y זה לא לעניין" על כל שטות, לא היה לי שום סיכוי להבחין במקרים שבהם הם אמרו משהו באמת חשוב. זה כמו המשל על הרועה שצעק כל הזמן "זאב, זאב", ואז כשבאמת בא זאב והתחיל לטרוף לו את הכבשים, אז אף אחד לא האמין לו.

ובסוף מה שקרה, זה שיצאתי לעולם הגדול לגמרי לא מוכן, ונאלצתי לברור את התבן מן המוץ בכוחות עצמי, על-ידי ניסוי וטעיה. על הניסיונות האלה נשרפו עוד איזה 10 או 15 שנה. והאמת? לפעמים אני שואל את עצמי למה כל הברדק הזה היה נחוץ...
 

1אילת2

New member
זה קצת יותר מורכב מאשר לא להבדיל בין לבין.

אפשר להחליט שכיתת תקשורת או בית ספר כוללני הוא המקום הטוב ביותר לילד. ואפשר להווכח שאכן זה כך.
ואז אפשר לגלות שהילד נהיה בררן באוכל כי יש ילד אחר בכיתה שאוכל רק מלפפונים ושניצל תירס. ואפשר לומר שזה בסדר, הילד נהיה בררן באוכל , אבל הוא אוהב ללכת לבית הספר והוריו מאוד מרוצים. ואז הוא מחקה ילד אחר ומתפשט בכיתה. ואחנו מקבלים את זה, כי אנחנו מאוד אוהבים את בית הספר. והוא הוא מתפשט בבית. וברחוב. ובחנות. ובכל מקום. והוא לא עשה זאת לפני שהוא נכנס לכיתה. אז יש לנו בעיה. האם להשאיר אותו שם למרות הבעיות שנוצרות בגלל שהייתו שם?
ולפעמים אנחנו לא מרוצים מהכיתה או מבית הספר. בגלל דברים אחרים. בגלל התח"י, בגלל המורה, בגלל הגישה, בגלל הטיפולים. ובנוסף לזה שאנחנו לא מרוצים והילד לא ממש רוצה ללכת לבית הספר, הוא מאמץ התהנהגויות שבעינינו הן לא רצויות. ואז הבעיה שלנו יותר גדולה. ואנחנו רוצים לפתור אותה.
 

dina199

New member
האם יש אשפרות להפוך לבררן האוכל מחיקוי ?

הבן שלי הצליח להיות בררן באוכל לגמרי מיוזמתו בלבד
 
ברור שלא

אוטיסטים רבים הם בררנים,מסיבות טובות ומעניינות מאוד,יש אפשרות לנסות ללמוד את הסיבות האלה אבל זה כמובן לא מעניין אף אחד
אדם לא מחקה דברים שלא קונים את ליבו
אדם מחקה התנהלויות שמספקות לו מוצא ממצוקותיו
 
הכוונה היתה לחיקוי התנהגויות

של ילדים אחרים, שלא היו קודם לכן, שכשהו עושה אותן בבית הספר הן ממש ממש ממש לא מתאימות לסיטואציה, ומרחיקות ממנו ילדים אחרים....
ומה לעשות, ילדים זה ילדים, אי אפשר תמיד לגרום להם להבין את השונה.
 

dina199

New member
הוא תמיד יהיה 'שונה'.

ללא קשר אם הוא יחקה משהו או מישהו.
הוא אף פעם לא יהיה 'כמו כולם'.
ולדעתי אין שום דבר רע בלהיות 'לא כמו כולם'
 
מצטערת אבל

ילד חכם וגדול שלא התנהג ככה קודם-לא רואה למה יחליט להתנהג ככה פתאום.
חוץ מזה שהקבוצות לא על כדי כך מגוונות.
ואגב, אני לא רואה שהבן שלי מחקה התנהגויות חריגות של ילדים אחרים-מבית הספר או הגן.
 

TikvaBonneh

New member
בדידות ומודעות

עם תמונות מקסימות שהוא צייר, אבל אני מצרפת לך רק את הטקסט שהוא כתב, בגלל שאי אפשר לצרף כזה קובץ גדול:
בהתחלת שנת הלימודים,
לא היו לי ציפיות גדולות
כל החברים שלי עזבו השנה,
ואט אט הרגשתי את הבדידות אוכלת אותי
אף אחד לא הבחין בי או במצוקתי,
ומצוקתי דמתה לאדם גואש נסתר בשמים כחולים
הילדים האחרים לא היו עזרה,
לא היזדהתי איתם ולהפך.
רציתי שהם יראו את כל היופי במה שאני עושה, בתוכי
המצב הלך והתדרדר.
הפסקתי להגיע לבית הספר, ליצור אומנות, ולהינות מהחיים

ואז...
אובחנתי כאספרגר,

ידעתי למה אני אחר,

למה אני לא מסתדר.

התחלתי שילוב.

היתה לי מטרה בחיים,
משמעות ועתיד
 
למעלה